סכיזופרניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סכיזופרניה
Cloth embroidered by a schizophrenia sufferer.jpg
שם בלועזית Schizophrenia
תחום בריאות הנפש
ICD-10
(אנגלית)
F20.9
DSM-5
(אנגלית)
295.90

סכיזופרניהגרמנית: Schizophrenie, מונח שהומצא בהשראה יוונית: σχιζοφρενία; בעברית:גם שַׁסַּעַת[1] באנגלית Schizophrenia)[2] היא הפרעה נפשית כרונית מורכבת והטרוגנית בביטוייה, השייכת לקבוצת ההפרעות הנפשיות הפסיכוטיות. הפרעה זו מתאפיינת בהזיות, מחשבות שווא, הפרעות בארגון הדיבור והחשיבה, צמצום רגשי, פגיעה בהנאה ובכוח הרצון והיזמה (initiative), בעיות קוגניטיביותזיכרון, קשב, פונקציות ניהוליות וכו'), התנהגויות מוזרות המוסברות על ידי החוויות הפנימיות החריגות (ההזיות, מחשבות השווא) ועל ידי שיבושי מערכות בקרה (קוגניטיביות), קשיים תפקודיים רבים בתחום התעסוקתי והחברתי[3]. למרות הסברה השגויה הרווחת בציבור, הנשענת במידת-מה על תרגום מילולי של שמהּ לעברית, סכיזופרניה אינה הפרעת זהות דיסוציאטיבית ("פיצול אישיות"). כוונת המילה "שסעת" או "נפש שסועה" במונח העברי ל"סכיזופרניה", הייתה לפיצול או אי תיאום בין תפקודים נפשיים שונים - רגש, חשיבה, התנהגות. אך שם זה, המקובל בסיווג הפסיכיאטרי, אינו תיאור מדויק לכל הצורות והביטויים המגוונים של הפרעה זו.

תוכן עניינים

היסטוריה[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

אויגן בלוילר, פסיכיאטר שווייצרי שטבע את המונח "סכיזופרניה"
ספרו של בלוילר "דמנציה פרקוקס או קבוצת הסכיזופרניות", במהדורה משנת 1911

מימי קדם ועד למאה ה-19–20 לא הייתה קיימת הבחנה ברורה בין מקרים של מצבים פסיכוטיים שונים - מאניה פסיכוטית, דיכאון פסיכוטי, הביטויים הפסיכוטיים של סכיזופרניה, מצבים פראנואידיים, פסיכוזה על רקע שטיון/קהיון (דמנציה) או של הרעלות ופגיעות מוחיות "אורגניות" גסות אחרות ("השיתוק המוחי המתקדם" שבעגבת, אפילפסיה טמפורלית) וכו'. המצבים הפסיכוטיים נכנסו בדרך כלל לקטגוריה של "שגעון". תיאורים של מצבים פסיכוטיים שיכלו להיות גם על רקע סכיזופרני הופיעו בכתבים מצריים עתיקים (למשל פפירוס אברס) ובספרים של רופאים יוונים מימי קדם (למשל ארטאוס מקפדוקיה). בימי הביניים תוארו על ידי רופאים מוסלמים כמו אבן סינא.

במאה ה-17 הרופא האנגלי תומאס ויליס (1621-1675) תיאר ב 1672 בספרו " - "[De Anima Brutorum.[The Irrational Soul" (הנשמה האנימלית) תמונה קלינית שהלמה יותר את זו של אדם עם סכיזופרניה. היה מדובר בצעיר שהיה בריא ותיפקד בצורה טובה מאוד עד שללא כל לחץ חיצוני נראה לעין התחיל להידרדר מבחינת התפקוד האינטלקטואלי והכוחות הנפשיים. [4] משנת 1797 נשאר לנו תיאור המקרה של ג'יימס טילי מתיוס, סוכן מכירות שאושפז בכפייה ושתסמיני מחלתו דמו לאלו של סכיזופרניה פרנואידית. דוחותיו של פיליפ פינל שפורסמו בשנת 1809 היוו תרומה נוספת להכרת ההפרעה. בשנת 1853 היה זה בנדיקט אוגוסטן מורל מצרפת שתיאר את תסמונת הפסיכוטית המתמשכת הפוגעת במתבגרים ובבוגרים צעירים ושנקראה על ידו "קהיון מוקדם" démence précoce.

מאוחר יותר קארל קהלבאום התייחס בשם "הבפרניה" להפרעה דומה לזו שתיאר מורל ואוואלד הקר כתב על מקרה של קטטוניה. ב-1891 ארנולד פיק תיאר מקרה בעל תסמינים פסיכוטיים הדומים ל"הבפרניה" ולהפרעה שתוארה על ידי מורל, ואף הוא קרא להפרעה זו "שיטיון מוקדם" (בלטינית: Dementia praecox, דמנציה פרקוקס, "קהיון מוקדם"). מושג זה, המתורגם בעבר לעברית גם כ"שטיון היבחרות" - התפרסם לאחר שהפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין השתמש בו כשתיאר בצורה יסודית את ההפרעה (ב-1893 ו-1896) וקבע שהיא שונה מה"מניה-דפרסיה", מידרדרת במהירות ובדרך כלל לא ניתן להחלים ממנה. מאוחר יותר (1920,1913) הביע הסתייגויות מסוימות לגבי הפרוגנוזה הראשונית שלו בנוגע לאפשרויות ההחלמה מההפרעה.

המונח "דמנציה פרקוקס" נזנח בהמשך לטובת המונח "סכיזופרניה" שנטבע בידי הפסיכיאטר השווייצרי אויגן בלוילר, בשנת 1911. הוא זיהה כי מצב זה אינו בגדר שיטיון וייחד לו שם נבדל – תחדיש, שאותו הלחים מן השורשים היווניים σχίζειν ("סכיזיין"; לשסע) ו-φρήν ("פרֶן"; נפש). באמצעות השם, שמשמעותו היא "נפש שסועה", ביקש לבטא את השסע, אי ההתאמה בין החשיבה, הרגש וההתנהגות והתרופפות האסוציאציות המחשבתיות, שהבחין אצל מי שפתחו את הפרעה. בלוילר דיבר למעשה על "קבוצת הסכיזופרניות", כלומר קבוצה של הפרעות פסיכוטיות בעלות מהלך רצוף או בשלבים, המתאפיין ב"שסע" בין תפקודים נפשיים שונים. הוא תיאר 4 תכונות סימפטומטיות "ראשוניות" - הידועות כ 4 "א": הפרעות באסוציאציות של המחשבות, הפרעה ברגש (אפקט), "אמביוולנציה" (קיום בו זמנית של רגשות מנוגדים כלפי מישהו או משהו) ונטייה "אוטיסטית" (היכנסות בתוך עצמו וניתוק מהמציאות). פרט להפרעות יסודיות אלה, קיימות לפי תיאורו של בלוילר, גם "תופעות משניות" (לא ספציפיות לסכיזופרניה) שהן פסיכוטיות מובהקות כמו הזיות ומחשבות שווא.

תרומה חשובה נוספת לחקר הקליני של ההפרעה תרם הפסיכיאטר הגרמני קורט שניידר שהתרשם שבמצבים הפסיכוטיים המופיעים אצל חולי סכיזופרניה קיימות תופעות שהוא החשיבן כאופייניות. הוא קרא להן "תסמינים מדרגה ראשונה" (1959) הם ידועים כעת כ "תסמינים שיינדריאניים", לפי שמו. דוגמאות של תסמינים כאלה היא ההרגשה שהמחשבות הוכנסו למוח או או נגנבו ממנו, הרגשות של שקיפות, שבה כל המחשבות והרגשות חשופים בפני אחרים, גורמים חיצוניים יכולים לשלוט עליהן, אפשר לשמוע הזיות בצורת קולות המעירים הערות על מחשבות או התנהגויות של האדם וכו'.

מאוחר יותר קרפנטר ואחרים הוכיחו שאף אחת מהתופעות האלה אינן פתוגנומוניות לסכיזופרניה. הן יכולות להופיע גם במאניה, אם כי בשכיחות פחותה יותר. [5]

ב-1918 הופיעה ההפרעה במדריך הדיאגנוסטי הראשון להפרעות נפשיות, "The Statistical Manual for the Use of Institutions for the Insane", ולאחר מכן המשיכה להופיע במדריכים דיאגנוסטיים, תחת השמות "שטיון מוקדם" או "סכיזופרניה". במהדורה הראשונה של המדריך הדיאגנוסטי האמריקאי המקובל כיום, DSM-I, שהופיע ב-1952, הוכנסה תחת הכותרת "תגובות סכיזופרניות" (ברוח השקפתו של אדולף מאייר), ובמהדורה השנייה כקבוצת הפרעות - "סכיזופרניה".

הגישה ה"נאו-קרפליניאנית" בפסיכיאטריה (שנקראה כך בעיקר בניגוד ל[1]אסכולה ה"פרוידיאנית" הפסיכואנליטית ששלטה בכיפה שנים ארוכות בפסיכיאטריה האמריקאית) -החזירה את המחקר של ההפרעה אל מודל ה"רפואי" הפרעות שאיפיין את עבודותיו של קרפלין (ולמעשה לא היה בכלל זר לפרויד עצמו), במקרה ההפרעות הפסיכוטיות - מחקרן מבוסס קודם כל על תיאור הסימפטומים (תסמינים) והסימנים ועל ההסתכלות והמעקב אחרי מהלך ההפרעה, זאת כשאין כלים מעבדתיים אחרים (אנטומופתולוגיים) ונתונים אטיולוגיים. על הגישה הזאת מתבסס פחות או יותר הסיווג הנוסולוגי של DSM III ו DSM IV.‏ DSM V[6]

תסמינים חיוביים ושליליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 הציע טימותי. ג. קראו (Crow) מיון של ההפרעה לסוגים I ו-II על בסיס המצאות או העדר סימנים חיוביים ושליליים. סיווג זה לא נכנס ל DSM אך ניתן לפגוש בו במאמרים מקצועיים על סכיזופרניה גם כיום[7].כמו כן הוא חילק את תסמיני הסכיזופרניה לתסמינים חיוביים ושליליים, מינוח שנמצא בשימוש מאז ועד היום[1].

תסמינים חיוביים ("חיובי" - במובן של "פרודוקציה" של חוויות) : כוללים דלוזיות (אמונות שווא) והלוצינציות (הזיות). דלוזיה יכולה למשל להיות אמונותיו של אדם שהוא המשיח (מכונה דלוזיה או מחשבות שווא של גדלות), או, לדוגמה, שהשב"כ רודף אחריו (דלוזיה מסוג פרנואידי, דלוזיה או מחשבות שווא של רדיפה) או דלוזיית שליטה (למשל: "השב"כ השתיל לי מכשיר באוזן שאומר לי כל הזמן מה לעשות"). הזיות יכולות להיות הזיות ראייה - האדם רואה דברים שאינם קיימים במציאות. או, הסוג הנפוץ ביותר של הזיות הוא הזיות שמיעה, האדם שומע קולות שמדברים אליו. בחלק מהמקרים אלו קולות מעליבים ומשפילים. בחלק אחר של המקרים אלו קולות פוקדים, כלומר קולות שאומרים לאדם לעשות משהו. קיימות גם הזיות ריח ומגע, אך הן נדירות בסכיזופרניה ועשויות להיות משויכות למצב רפואי (נוירולוגי) או שימוש בחומרים פסיכואקטיביים.[1].

תסמינים שליליים ("שלילי" במובן של ליקוי, חוסר וצמצום חוויות) : כוללים אפקט קהה (השטחה או הקהיה רגשית), אלוגיה (דיבור או שפה "עניים" בצורה או בתוכן, חסימה בדיבור), הזנחה אישית (היגיינה ירודה, לבוש מרושל), אבוליציה או אבּוּליה (חוסר מוטיבציה), חוסר הנאה כללי (אנהדוניה) ונסיגה חברתית. קראו הבחין בשני סוגים של סכיזופרניה:

הפרעה מסוג I: ("חיובית": באדם זה יהיו התחלה פתאומית, בעיקר תסמינים חיוביים, מבנים מוחיים תקינים בסריקות הדמיה ותגובה טובה יחסית לטיפול התרופתי האנטי פסיכוטי.
הפרעה מסוג II: בעיקר עם תסמינים שליליים, אב-נורמליות מוחיות בסריקות מוחיות ותגובה ירודה לטיפול התרופתי האנטי פסיכוטי.
סוג נוסף שהוצע הוא הבלתי מאורגן - סוג III - בלתי מאורגן (disorganized) (לידל): באדם זה יהיו דיבור בלתי מאורגן (הפרעת חשיבה), התנהגות בלתי מאורגנת, ליקויים קוגניטיביים והפרעת קשב.

ננסי אנדריאסן וס. אולסן מדדו (1982) בעזרת סולם הערכה חמשה ממדים של התסמונת השלילית:

1. נסיגה או צמצום אפקטיביים - מבע קפוא משהו, צמצום התנועות הספונטניות ושל מחוות הגוף, צמצום קשר העין, ירידה בתגובות הרגשיות, אפקט לא מותאם, קול חד גוני, תלונות על ריקנות רגשית או על תחושת אבדן חוויות רגשיות
2.אלוגיה: צמצום התקשורת המילולית, דלות תוכן הדיבור, חסימות, איחור בתשובות, קושי סובייקטיבי לחשוב ולארגן את המחשבות
3.אבוליציה-אפאתיה: הזנחת ההופעה והיגיינה האישית, חוסר חשק בעבודה ובלימוד, חוסר מרץ (אַנֶרגיה), תלונות סובייקטיביות על חוסר רצון ואפתיה
4.אנהדוניה ונסיגה חברתית: ירידה בעניין כולל בפעילויות הפנאי, בפעילות מינית, חוסר יכולת לחוות יחסים קרובים ואינטימיים, צמצום היחסים עם ידידים וקולגות, מודעות לחוסר ההנאה ולנסיגה חברתית
5.הפרעה בקשב: חוסר ריכוז בפעילויות חברתיות, חוסר ריכוז במבחנים, תלונות סובייקטיביות על חוסר ריכוז.

טיפולים היסטוריים באנשים עם פסיכוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד הטיפולים שניתנו במסגרת אשפוז פסיכיאטרי למטופלים במצב פסיכוטי היה טיפול ניתוחי בשם לובוטומיה[8]. כיום טיפול כזה לא מבוצע עוד, אך עדיין חיים אנשים שעברו טיפול זה וחיים עד היום את תוצאותיו[9].

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה של סכיזופרניה ניתנת על ידי פסיכיאטר, בהסתמך על מספר פגישות .[1]הדרישות לאבחנה של סכיזופרניה לפי ה DSM 5 הן:[2]

  • שניים או יותר מהתסמינים שלהלן צריכים להופיע למשך זמן ניכר לאורך תקופה של לפחות חודש אחד, או פחות אם ההפרעה מטופלת תרופתית). לפחות אחד מהתסמינים חייב להיות 1,2,או 3.
    1. מחשבות שווא.
    2. הזיות (לא רק ראייה, אלא במספר חושים).
    3. דיבור בלתי מאורגן.
    4. התנהגות בלתי מאורגנת או קטטונית.
    5. תסמינים שליליים (אָפקט שטוח).
  • בעיות בתפקוד החברתי או התעסוקתי למשך תקופה ניכרת הנמשכת מאז הופעת התסמינים.
  • התסמינים קיימים במשך חצי שנה לכל הפחות, בה לפחות חודש אחד של תסמינים מקבוצה 1.
  • נשללו הפרעות אחרות שמסבירות את המצב (הפרעה סכיזואפקטיבית, דיכאון, הפרעה דו קוטבית,
  • נשלל שימוש בחומרים או בתרופות שעשויים להסביר את המצב
  • נשללה הפרעה התפתחותית (לדוגמה: אוטיזם)

שכיחות ואפידמיולוגיה[2][1][עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות הסכיזופרניה באוכלוסייה הכללית היא 1%–1.5%, כאשר השוֹנוּת בין אזורים שונים בעולם היא קטנה יחסית. השכיחות בין המינים שווה, אך קיימים הבדלים בהופעתה ובמאפייניה. בגברים, שיא הופעת ההפרעה הוא בגיל 15–25, ויש להם סיכון רב יותר לפתח תסמינים שליליים. בנשים, שיא הופעת ההפרעה הוא בגיל 25–35 ולהן סיכון רב יותר לפתח תסמינים "חיוביים".[1] הסכיזופרניה היא הפרעה מאתגרת מבחינת אפידמיולוגיה כיוון שיש לה צורות שונות ומגוון תסמינים רחב ביחס להפרעות אחרות[1].

באשפוז פסיכיאטרי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתבסס על הנתונים העדכניים ביותר הקיימים בידנו, שיעור האנשים עם סכיזופרניה מכלל המתאשפזים בבתי החולים הפסיכיאטריים בישראל עמד על 50.6% (11,020 איש במספרים מוחלטים). מתוכם 13.2% (627 במספרים מוחלטים) אשפוזים ראשונים ו- 61.1% (10,393 איש) קבלות חוזרות לאשפוז.[10] משמעות הנתון הזה היא שכמחצית מהמתאשפזים בבתי חולים פסיכיאטריים בישראל הם אנשים עם סכיזופרניה. בחלק גדול מהמקרים מדובר באשפוזים חוזרים.

גורמי סיכון המקובלים כיום על הקהילה המדעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

א. קרבה משפחתית: קרוב משפחה מקרבה ראשונה שהתפתחה אצלו סכיזופרניה: בעיקר הורה (אחד או שניהם), או אח תאום זהה[1].

ב. הריון ולידה: הריון ולידה טראומטיים, היריון בתקופת האביב, המלווה בזיהום ויראלי, מחלה הורמונלית או שימוש בסמים, הריון כשהאשה במצב של תת תזונה, סיבוכים שונים בלידה הקשורים במצוקה לעובר או נזק למוחו, ועוד[1].

ג. שימוש בסמים שונים כמו LSD[11], קוקאין[12], אמפיתמין, פנציקלידין וחשיש[13].

ד. קיום של מחלות אורגניות שונות, כמו אפילפסיה של האונה טמפורלית[14] או מחלת הנטינגטון[15]

חשוב להדגיש שמצבי הסיכון הללו אינם ייחודיים באופן בלעדי לסכיזופרניה ולכן יש להתייחס אליהם בהסתייגות רבה.

מאפייני התמונה הקלינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סימנים מקדימים (פרודורום)[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעמים רבות ישנם סימנים ותסמינים הקיימים לפני תחילת תהליך ההפרעה. סימנים והתסמינים המקדימים את האשפוז הראשון עשויים להופיע חודשים עד שנים לפניו וכוללים: תלונות גופניות שונות, בעיות בתפקוד במישור התעסוקתי והחברתי, עניין חדש ברעיונות מופשטים, בפילוסופיה, במיסטיקה ובדת, התנהגות מוזרה, אפקט אב-נורמלי, שינוי בדיבור, רעיונות ביזריים וחוויות תפיסתיות מוזרות. תקופה זו שלפני התפרצות ההפרעה נקראת תקופת הפרודרום[16][17].[1]. ה DSM וה ICD מציינים שתי הפרעות שעלולות להתפתח לסכיזופרניה: הפרעת אישיות סכיזוטייפלית: כ- 10% ממי שהתפתחה אצלם סכיזופרניה אובחנו בעבר בהפרעת אישיות זו[1]. גם הפרעה סכיזופרנופורמית עשויה להקדים אבחנה של סכיזופרניה[1].

פירוט התסמינים[2][1][עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות בחשיבה: זוהי קבוצת התסמינים האופיינית לסכיזופרניה במיוחד.[1] הפרעות אלה כוללות: האדם חושב לפי חוקים פרטיים והגיון פנימי פרטי משלו. חשיבה זו מסיטה אותו מהסקת מסקנות המבוססת על הגיון רגיל ושיפוט מציאותי. ההסטה יכולה להתבטא בכך שנושאים חסרי משמעות שאדם ללא ההפרעה היה מתעלם מהם, מקבלים בחשיבת האדם עם סכיזופרניה משקל מרכזי. תופעה נוספת היא רפיון אסוצייטיבי: בשיחה עמו האדם יקפוץ מנושא לנושא ללא קשר, הגיון או מטרה וללא תפקוד תקשורתי הנוגע לעניין. החשיבה עשויה להתאפיין בתוכן מוזר. היא עשויה להתאפיין במעגליות (חזרה על היגדים שוב ושוב), ולהתאפיין בהפסקות, שיבושי מילים או קטעי משפטים מעורפלים בעלי משמעות פרטית.

הפרעות בתפיסה: ההפרעה הטיפוסית בתפיסה היא הלוצינציות (הזיות). האדם עם סכיזופרניה עלול לשמוע קולות (זהו סוג ההלוצינציות השכיח ביותר). בחלק מהמקרים אלו יהיו קולות שיאמרו לו דברים מעליבים משפילים או מאיימים. במקצת מהמקרים אלו יכולים להיות קולות פוקדים, המנחים את האדם עם סכיזופרניה לבצע או לא לבצע משהו. הזיות הקשורות לחושים אחרים כמו ראייה, ריח או מישוש נדירות יותר. הלוצינציות ראיה ומישוש יכולות להתרחש גם על רקע של מצב רפואי אורגני ולכן במקרה של הופעתן תיבדק אפשרות של קיום מצב רפואי אורגני.

הפרעות באפקט: ההפרעות באפקט (רגש) יכולות להתבטא בצמצום רגשי: האדם עם סכיזופרניה ידווח שהוא חש מעט מאד רגשות וחש ריקנות רגשית. הוא ייראה אדיש למתבונן מהצד, ללא הנאה וללא שמחת חיים. בחלק מהמקרים האדם ידבר בקול מונוטוני, וללא שימוש בהבעות פנים המביעות רגש. היבט נוסף של הפרעות באפקט הוא אי יציבות רגשית ורגש שאינו תואם סיטואציה.

הפרעות בהתנהגות וברציה: ההתנהגות עלולה להראות לאדם המתבונן מהצד כבלתי תכליתית ולא מכוונת מטרה. כמו כן קיימת פגיעה במוטיבציה לעשות דברים. האדם עם סכיזופרניה עלול לאבד עניין בעולם החיצון ולסגת ממעורבות בעולם החיצון לפסיביות.

קשר עם העולם החיצון ויחסים אישיים: נטייה לסגת מקשרים חברתיים ולהתכנס בתוך עולם פנימי מבודד, תוך אובדן עניין ומעורבות רגשית בקשר עם העולם החיצון.

זהות עצמית, זהות מינית ודימוי גוף: הפרעה זו יכולה להתבטא בדפרסונליזציה: חוויה של האדם שהוא נמצא מחוץ לגופו ומתבונן בעצמו מהצד. כמו כן היא יכולה להתבטא בתפיסה מעוותת של אברי הגוף או צורתו החיצונית.

תתי סוגים של סכיזופרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה ICD 10 מציע חלוקה של הסכיזופרניה למספר תת-סוגים לפי מאפיין בולט של התמונה הקלינית[1]. חלוקה זו אינה קיימת ב DSM 5[2][2]' ולפי פרסומים מהשנים האחרונות ייתכן מאד שגם חלוקה זו תהפוך ב ICD-11 לחלק מההיסטוריה[18].

הסוג הפרנואידי (סכיזופרניה פרנואידית): סוג זה מתאפיין בהתעסקות מרובה במחשבת שווא אחת או יותר (בעיקר רדיפה או גדלות) או בהזיות שמיעה. הפרעה מסוג זה תתפרץ לרוב בשלב מאוחר יחסית בחיים. אנשים עם סכיזופרניה לרוב חשדניים, מגננתיים ולעתים עוינים ואגרסיביים. לרוב, אנשים אלו מתנהגים כראוי בנסיבות חברתיות. כיום, נוטים לאבחן את התנהגותם בתא המשפחתי לעומת התנהגותם בחברה אשר יכולה להיות שונה לחלוטין[19][20].

הסוג הבלתי מאורגן: בדפוס זה יש תסמינים רבים המשתנים מעת לעת. אחד המאפיינים הבולטים הוא דיבור לא מאורגן המלווה ברפיון אסוצייטיבי, עד כדי קושי להבין למה האדם התכוון בדבריו. האפקט עשוי להיות לא מותאם ועשוי לכלול ביטויי רגש לא מותאמים ומתחלפים, ליבליות רגשית, ועוד. סוג זה של סכיזופרניה שונה גם במהלך התפתחות ההפרעה: הוא מתפרץ בצורה חדה ופתאומית בסביבות הגילאים 15 עד 25 ומלוה בהפרעות קשות בתפקוד האישי, בנטייה להתבודדות וריחוק חברתי. מהלך ההפרעה מתחיל בצורה סוערת ובהמשך מתמתן ונוצר דפוס כרוני הכולל החמרות מדי פעם, לעתים כאלה המחייבות אשפוז[1].

הסוג הקטטוני: סוג זה מתאפיין בשניים מהבאים לפחות[1]:

  • חוסר תנועה - אנשים עם סכיזופרניה עשויים להישאר בתנוחה בלתי נוחה אחת ולא לזוז ממנה. אם אדם אחר ישנה את תנוחתם, הם יישארו בתנוחה בה נותרו.
  • יתר פעילות תנועתית - הפעילות תהיה חסרת מטרה, ובלתי מושפעת מגירויים חיצוניים.
  • תנועות סטריאוטיפיות, מנייריזם בולט, גיחוך תמידי, תנוחה מוזרה.
  • חזרה על מילים (אקולליה) או על תנועות של אדם אחר (אקופרקסיה).

ייתכנו מעברים מהירים מתזזיתיות לחוסר תנועה. כמו כן שכיחה הופעה של אילמות. אנשים אלו מצריכים השגחה צמודה על מנת למנוע מהם לפגוע בעצמם או באחרים. בנוסף, ייתכנו תת-תזונה, תשישות, חום גבוה ופגיעה עצמית. ב DSM 5 קטטוניה היא אבחנה נפרדת לגמרי מסכיזופרניה, (אם כי שתיהן נמצאות באותו פרק)[2].

הסוג השרידי(residual): סוג זה של סכיזופרניה מאפיין את המצב הכרוני של סכיזופרניה. התסמינים הם בעיקר תסמינים שליליים (ראו תיאור לעיל).[1].

הפרעות השייכות לספקטרום של סכיזופרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סכיזופרניה פשוטה: סוג זה של סכיזופרניה מופיע ב ICD 10 בפרק של סכיזופרניה. ב DSM 5 מופיעה הפרעה זו כהפרעת אישיות סכיזואידית. בהפרעה זו אין מצב פסיכוטי ברור, הדלוזיות וההלוצינציות אינן בולטות, אך ייתכנו גלישות פסיכוטית קצרות למשך שעות ספורות בכל פעם[1].

הפרעה סכיזוטיפלית: ב DSM 5 מוגדרת כהפרעת אישיות סכיזוטייפלית. ב ICD - נמצאת בפרק הסכיזופרניה.

מהלך ההפרעה ופרוגנוזה[1][2][עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיינים הפסיכוטיים של סכיזופרניה מתפתחים בדרך כלל במהלך העשור השלישי לחיים (כלומר גילאי 20 עד 30). התפתחות תסמינים אלה לפני הבגרות היא נדירה. אצל נשים ההפרעה מתפתחת מעט מאוחר יותר, בשנות העשרים המאוחרות שלהן. אופן התפתחות ההפרעה הוא לעתים חד ובולט מאד. במקרים רבים אחרים הסימפטומים מתפתחים בהדרגה מתמונה של תסמינים לא ספציפיים. משהתפתחה ההפרעה היא יכולה לקבל צורה של הפרעה כרונית, הנמשכת לאורך שנים ומתאפיינת בדפוסים יציבים פחות או יותר של מאפייני ההפרעה המתוארים להלן. במקרים אחרים ישנה הטבה הדרגתית. קיים גם דפוס התפתחות בו יש אפיזודות של החרפה (לעתים כזו המחייבת אשפוז פסיכיאטרי). קיימים גם מקרים בהם האדם יחלים לחלוטין מההפרעה וישאר ללא סימפטומים כלל[1]. קיימים ממצאים המצביעים על כך שצריכת קנאביס[21] או קוקאין[22] במהלך התפתחות ההפרעה פוגעת משמעותית בפרוגנוזה ועלולה להאריך אשפוזים.

השונות בתסמיני הסכיזופרניה גדולה עד כדי כך שאין תסמין בודד שמופיע אצל כל מי שהתפתחה אצלם סכיזופרניה כמכנה משותף אין תסמין הייחודי רק להפרעה זו[1][23]. כמו כן, מהלך ההפרעה שונה מאדם לאדם, שכן ותסמינים יכולים להופיע ולהעלם[24].

סיכונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעור האובדנות בסכיזורפניה גבוה יחסית למרבית ההפרעות האחרות. זאת בשל האופי הכרוני של ההפרעה והפגיעה הנרחבת של התסמינים באיכות החיים. שיעור ההתאבדות נע בין חמישה לשישה אחוז. שיעור ניסיונות ההתאבדות עומד על כ-20%. סיכון חשוב אחר הוא תוחלת חיים קצרה יותר מהאוכלוסייה הכללית, זאת מסיבות הקשורות לעישון, תזונה לקויה וחיים בעוני מרוד.[1] סיכון שלישי נובע משימוש בחלק מהתרופות האנטי פסיכוטיות. חלק מתרופות אלה עלול להשפיע על דפוס הפעולה החשמלי של הלב[25][26], חלק מהתרופות גורם לתופעות כמו השמנה[27][28]

סיכונים פסיכוסוציאליים:

קיימים סיכונים פסיכוסוציאליים כתוצאה מההפרעה. חלקם קשורים לקושי לענות על דרישות חברתיות וקשיי תפקוד שונים המונעים בחלק מהמקרים תעסוקה. חלקם קשורים לסטיגמה כלפי אנשים עם מגבלה נפשית. אדם עם סכיזופרניה עלול להיות בסיכון לבדידות, עוני מרוד, בעיות רפואיות שהן תוצאה של חיים בעוני, וכן בעיות רפואיות כתוצאה משימוש בסמים או אלכוהול וכתוצאה מעישון.

החלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החלמה מסכיזופרניה יכולה להתבטא בהעלמות מלאה של התסמינים לאחר אירוע פסיכוטי ראשון וחזרה לתפקוד מלא,(בשיעור הנע בין 56.9% ל 57.9%[29]). התפתחות ההתערבויות המוקדמות לפסיכוזה בעשורים האחרונים סייעה להגדיל את חלקה של קבוצה זו מבין האנשים שפיתחו את ההפרעה[30][31]. צוותי תוכנית 'דיאלוג-פתוח' בפינלנד הגיעו גם ל-80% החלמה לאחר אירוע פסיכוטי ראשון[32]. עם זאת ישנם גם מחקרים המתארים תמונה שונה מאד, לפיה שיעור המחלימים עומד על 13.5% בלבד והשפעתן של תערבויות מוקדמות אינה מורגשת לטווח הארוך[33]. ישנם מקרים בהם האדם שאובחנה אצלו סכיזופרניה מחזיר לעצמו חלק מהיכולות שאיבד בעקבות התפתחות ההפרעה ומצליח לחיות חיים מספקים ומלאים אך לא נותר חופשי לגמרי מכל תסמיני ההפרעה, אלא בעיקר מחלק מהתסמינים החיוביים[34].

סטיגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שסכיזופרניה היא מצב נפשי בו יש פגיעה נרחבת במגוון תפקודים, לעתים פגיעה קשה, היא מזוהה עם סטיגמה ציבורית רבה. סטיגמה זו מהווה חסם המקשה מאד על החלמה ועל שילוב בקהילה של אנשים עם מוגבלות נפשית בחברה. אחת הדעות הקדומות הרווחות בציבור ביחס לאנשים עם סכיזופרניה היא היותם אלימים יותר מהאוכלוסייה הכללית[35]. קיימת הפרזה רבה בדעה זו והיא נובעת מתגובה ציבורית מוגזמת לאירועים בודדים[1]. אמנם יש בחלק מהמקרים סיכון לאלימות, בעיקר בקרב מי שמשתמשים בחומרים פסיכואקטיביים (בעיקר אלכוהול)[36] ובקרב מי שהיה להם רקע של עבריינות ואלימות עוד טרם פרצה אצלם סכיזופרניה.[37] ומה תרומת הסכיזופרניה עצמה להיות האדם אלים? התרומה אפסית[35][36] ואת הקשר האסוצייטיבי יוצרים אנשים (תופעה המכונה מתאם מדומה[38]). העובדות מתארות תמונה שונה. על פי נתוני 2011 של משרד הבריאות בישראל מרבית האנשים עם סכיזופרניה מתאשפזים מרצון ושיעורם של האשפוזים בכפייה הוא פחות מרבע משיעור האשפוזים השנתי.

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסמונת נפשית אורגנית: ישנם מצבים רפואיים שונים העלולים לגרום לתסמינים אורגניים דמויי סכיזופרניה. כמו מחלת לופוס (זאבת),, פורפיריה, גידול באונה הפרונטו-טמפורלית של המוח, ושימוש כרוני באלכוהל, לאלה יש להוסיף מצבי הרעלה, שימוש בסמים שונים כמו LSD, אמפיתמינים וכדומה.

הפרעות אפקטיביות (דיכאון, דיכאון פסיכוטי וכדומה) : גם הפרעות אלה כמו סכיזופרניה יכולות להתבטא בהדרדרות בתפקוד ולעתים בסימנים פסיכוטיים, אך בהפרעות אלה הפסיכוזה מופיעה ביחד עם התסמינים האפקוטיביים.

הפרעות פרנואידיות (למשל הפרעת אישיות פרנואידית): בהפרעות אלה אין הלוצינציות ואין חשיבה לא מאורגנת, לא קיים רפיון אסוצייטיבי ולא מחשבות האופייניות לסכיזופרניה כמו שידור מחשבות וכדומה.

אוטיזם ומצב שרידי של הפרעה התפתחותית מופשטת: אוטיזם יכול להידמות לסכיזופרניה שרדית. ההבדל הוא שבאוטיזם אין תסמינים פסיכוטיים (הלוצינציות, דלוזיות וכדומה).

הפרעה כפייתית, הפרעה היפוכונדרית או פוביה פשוטה: בהפרעות אלה ייתכנו סוגים מסוימים של מחשבות שווא, אך בניגוד למה שקורה בסכיזופרניה אנשים עם הפרעות אלה מודעים להיות מחשבותיהם מחשבות שווא.

הפרעות אישיות: בהפרעות מסוימות ייתכנו תקופות או אפיזודות פסיכוטיות, אך בניגוד למה שקורה בסכיזופרניה, אנשים עם הפרעות אישיות יחזרו לתפקוד לאחר שהמצב הפסיכוטי יסתיים.

חוויות ואמונות של כיתות דתיות: כאן לא מדובר בהפרעה נפשית אלא במצב חברתי שעשוי להידמות לסימפטום של סכיזופרניה.

פיגור שכלי: התמונה הקלינית עלולה להראות דומה במידת מה לתסמינים השליליים של סכיזופרניה, אך בפיגור אין מחשבות שווא או הזיות.

הפרעות פסיכוטיות חריפות חולפות: ב-DSM 5 מופיע מצב שנקרא הפרעות פסיכוטיות חולפות. (Brief Psychotic Episode)[39]. הפרעות אלה יכולות להתרחש על רקע של סטרסור וכדומה. בכל מקרה משכן של המצבים הפסיכוטיים וחומרתם אינם מתאימים לאבני הבוחן של סכיזופרניה.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך עשרות השנים האחרונות מתקיים מחקר מגוון מאד על הסכיזופרניה, בין השאר מתוך שאיפה לאתר גורמים להפרעה או לפחות גורמים המעלים את הסיכון לפתח אותה. עם הזמן הפכו המחקרים למתוחכמים ומורכבים יותר ויותר וכיום רבים מהמחקרים אינם מתמקדים רק במימד אחד מהתחומים המתוארים להלן אלא יוצרים שילובים שלהם[40]. למרות המחקר הרב והמגוון אין נכון ל 2017 תמונה שלמה וקוהורנטית לגבי הסיבות להתפתחות ההפרעה[1]. נכון להיום מקובל לתאר את הסכיזופרניה כהפרעה שמעורבים בה תהליכים רבים שיש להם היבטים בילוגוגיים, גנטיים, סביבתיים ועוד. להלן דוגמה לתחומי מחקרים על סכיזופרניה מהשנים האחרונות

א. מחקרים המנסים להתחקות אחר גורמים לסכיזופרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים העוסקים בהשערת הדחק - נטייה (Stress - Diathesis Hypothesis)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי תאוריה זו שהוצעה לראשונה ב 1997 ועודכנה ב 2008, אנשים הנוטים לכך מראש יפתחו את ההפרעה בתגובה למצב דחק. הנטייה הראשונית יכולה להיות ביולוגית, גנטית או נרכשת (שימוש בחומרים; ראו בהמשך). הדחק עשוי להיות ביולוגי, כמו למשל פציעה, או פסיכולוגי (לדוגמה, משבר חיים, מוות דמות משמעותית וכדומה). ההשערה הנוכחית היא שקיימת מעורבות של הורמון הדחק קורטיזול בהתפתחות ההפרעה אצל אנשים מסוימים[41].

מחקר PET מציע שככל שהאונה המצחית פחות פעילה (אדום) במהלך מטלה של זיכרון העבודה, העלייה בפעילות הדופמין החריגה בסטריאטום גדולה יותר (ירוק). דבר זה נחשב לגרעון נוירו-קוגניטיבי בסכיזופרניה.

מחקרים העוסקים בגורמים ביולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הצטברו עדויות על פתולוגיות באזורי מוח שונים בסכיזופרניה, ביניהם: המערכת הלימבית, הקורטקס הפרונטלי, וגרעיני הבסיס. הסיבה לפתולוגיה זו היא כפי הנראה בעיה בהתפתחות המוח (בשלב נדידת תאי העצב בהתפתחות העוברית) או בניוון של תאי עצב לאחר התפתחותם. מחקרים שהשתמשו בסריקות הדמיה (דימות תהודה מגנטית, טומוגרפיה ממוחשבת) מצאו בין השאר כי בחולי סכיזופרניה קיימת הגדלה של חדרי המוח הלטרלים, וירידה בנפח של הקורטקס (קליפת המוח). בנוסף, נמצאה התאמה בין חומרת ממצאי ההדמיה לחומרת ההפרעה. עם זאת, נכון לאמצע העשור השני של המאה ה-21, אין עדיין הסבר מבוסס מספיק על טיב הקשר בין ממצאים אלה לתסמיני הסכיזופרניה[1][42].

מחקרים על פעילות מוליכים עצביים (נוירו-טרנסמיטרים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השערת הדופאמין: לפי השערה זו סכיזופרניה קשורה בעודף פעילות של הנוירוטרנסמיטור דופמין. השערה זו מתבססת על שני ממצאים: יעילותן של תרופות אנטי-פסיכוטיות המשמשות בין היתר לטיפול בסכיזופרניה, קשורה ברמת חסימת הרצפטור לדופמין (מסוג D 2 ). תרופות שמגרות הפרשה מוגברת של דופמין (דופמינרגיות), כמו אמפטמינים, עשויות לעורר פסיכוזה. מחקרים שונים הראו שרמות גבוהות של תוצרי הפירוק של דופמין בדם (מטבוליטים) נמצאות ביחס ישר למידת התסמינים הפסיכוטיים ולמידת התגובה לטיפול. עם זאת, לא ברור עדיין באיזה מנגנון משפיע הדופמין על הפסיכוזה. נוירוטרנסמיטורים וחומרים אחרים שנמצאו כקשורים לפסיכוזה ולסכיזופרניה הם: סרוטונין, נוראדרנלין וחומצות אמינו שונות[1]. מחקרים מהשנים האחרונות מעלים סימן שאלה לגבי תוקפה של השערת הדופאמין והמשקל שלה בתמונה הקלינית בסכיזופרניה[43][1].

מוליכים עצביים אחרים: מחקרים נוספים על פעילות מוליכים עצביים עוסקים בפעילות יתר של קולטן 5HT למעביר העצבי סרוטונין, וכן בתת-פעילות של הקולטן N Methyl D Aspsrtate של המעביר העצבי גלוטומט[44].[1]. מחקר אחד מ 2009 מצביע על קשר בין ההורמון אסטרוגן לשינויים בתפקוד של נוירוטרנסמיטרים שונים במוח[45].

מחקרים על גורמים גנטיים: המחקר כיום מתמקד באיתור של מרקרים גנטיים הקשורים להעלאת הסיכוי לפתח את ההפרעה.[46]. אחת השיטות בהן נעשה שימוש לחקר המאפיינים הגנטיים של הסכיזופרניה היא מחקרי תאומים[46]. מחקרים גנטיים מתקיימים גם בישראל על מנת לאתר קשרים בין רצפים גנטיים שונים ובין תסמיני סכיזופרניה בקרב קבוצות אתניות שונות בישראל.[47]

מחקרים על גורמים פסיכו-סוציאליים: מחקרים בתחום זה מנסים לרתום תאוריות פסיכולוגיות כמו תאוריית ההיקשרות של בולבי ותאוריות אחרות, כדי להסביר מדוע ההפרעה תתפתח דווקא אצל אנשים מסוימים לא אצל אחרים. עד כה לא הניב כיוון מחקר זה תשובות משמעותיות.

מחקרים על גורמים משפחתיים: תאוריטיקנים מסוימים ניסו לקשור בין מצבים משפחתיים ותפקוד של ההורים (בעיקר האם) ובין התפתחות של סכיזופרניה אצל אחד הילדים[1].

מחקרים אפידמיולוגיים ואימונולוגיים: מחקרים אפידמיולוגיים על שיעורי התחלואה בסכיזופרניה בודקים את הקשר בין שכיחות של סכיזופרניה למאפיינים אישיים של מי שהתפתחה אצלם ההפרעה. לפי השערה אחת, ישנה אפשרות של זיהום נגיפי כגורם להפרעה. לפי השערה אחרת השפעת אזורי מחיה על שכיחות המחלה, והשפעת עונת הלידה על שכיחות המחלה (קיים ממצא המצביע על שכיחות גבוהה יותר של המחלה בקרב מי שנולדו בחצי הכדור הצפוני לקראת סוף החורף ותחילת האביב ובחצי הכדור הדרומי בחודשים יולי וספטמבר)[48][1].

ב. מחקרים על טיבה של הסכיזופרניה מאפייניה והשפעותיה על האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים על קשרים בין רשתות נוירונים במוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים אלה מבוססים על ההנחה המקובלת כיום לפיה ההפרעה אינה נמצאת במוקד ספציפי במוח אלא היא קשורה דווקא לקשרים בין נוירונים.[1]

מחקרים על מדדים נוירו-קוגניטיביים של סכיזופרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים אלה המטרה היא להבין במה פוגמת הסכיזופרניה ואיך הפגיעה משפיעה על תפקודים הקשורים לחשיבה, ביצוע של מטלות מורכבות, יכולת ריכוז וכדומה.[1]

ג. מחקרים העוסקים בהחלמה מסכיזפרניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים העוסקים במדדי החלמה ובמאפייניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות מתפתח גוף ידע גדל והולך לגבי החלמה מסכיזופרניה. בין היתר נבדקים גורמים התורמים לתהליך ההחלמה (מאפייני אישיות, מאפייני סביבת המחיה, נסיבות חיים, מצב רפואי ועוד)[49], חסמים להחלמה (חסמים פוליטיים, כלכליים, סטיגמה וחסמים חברתיים אחרים)[50]. כמו כן מבוצעים מחקרים שתכליתם לבדוק ממדים שונים של החלמה על מנת לבסס מושג זה ולתת לו יתר תוקף ומשמעות[51].

מחקרים על התערבויות מקדמות החלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זה שנים שמתפתח גוף מחקר גדל והולך שתכליתו לפתח התערבויות המיועדות לקדם החלמה אצל אנשים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות (דיכאון סכיזופרניה והפרעה דו קוטבית). בין ההתערבויות שהוליד הכיוון הזה: ניהול מחלה והחלמה,[52] אימון לקוגניציה חברתית ואינטראקציות (SCIT)[53], סינגור עצמי[54] התערבות להפחתת סטיגמה עצמית (NECT)[55] ועוד.

ד. שינוי התפתחות ההפרעה לאחר האבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיים גוף ידע הולך וגדל על התערבויות טיפוליות שנועדו לאנשים שנמצאים בתחילת התפתחות ההפרעה (למשל לאחר אפיזודה פסיכוטית ראשונה). גוף ידע זה מתבסס על ההבנה שאופן התפתחות הסכיזופרניה אינו בבחינת גזירת גורל ובהחלט ניתן במקרים רבים לשפר את הפרוגנוזה של ההפרעה[56]. תחום נוסף ומתפתח של מחקר הוא שליטה בתסמינים החיוביים (בעיקר הזיות שמיעה) באמצעות ביופידבק.[57].

כתבי עת מדעיים מהעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר כתבי עת מחקריים באנגלית המוקדשים ספציפית למחקרים שונים בסכיזופרניה. לרובם יש גם תוכן מקוון, המחייב הרשמה (בחלק מהמקרים תמורת תשלום). בין כתבי העת המובילים[58]:

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריספרדל, תרופה נוגדת-פסיכוזה נפוצה

א. טיפול מוקדם: קיימות המלצות המדגישות את החשיבות הגדולה של טיפול מוקדם ככל האפשר, לרוב לאחר משבר פסיכוטי ראשון. זאת במטרה למזער ככל הניתן את הנזק לתפקודים שונים בהמשך (כפי שפורטו לעיל)[59]. התערבויות במצבי פסיכוזה ראשונית הן תחום מתפתח בטיפול בסכיזופרניה. אחת הדוגמאות לכך הוא מיזם RAISE בארצות הברית[30] וכן מיזמים כמו דיאלוג פתוח בלפלנד, פינלנד[60], ובית סוטריה בירושלים ישראל[61].

ב. טיפול תרופתי: הטיפול התרופתי הוא מסד חשוב בהפחתת הסימפטומים הפעילים של המחלה, בפרט הסימפטומים החיוביים (הלוצינציות, דלוזיות וכדומה).[1] בישראל נעשה שימוש במגוון רחב מאד של תרופות נוגדות פסיכוזה. הפסיכיאטר יתאים את התרופה המתאימה לכל אדם, בהתחשב ברקע רפואי (אם יש מחלות רקע ואם האדם לוקח תרופות אחרות לטיפול במצבים רפואיים אחרים) וכן במאפייני ההפרעה אצל האדם המסוים. הטיפול התרופתי משולב במעקב על ידי פסיכיאטר במרפאה לבריאות הנפש[1][62]. כיום יש המטילים ספק בתרומה של הטיפול התרופתי ארוך הטווח להחלמה ושיפור באיכות החיים של אנשים עם סכיזופרניה[63].

ג. טיפול פסיכוסוציאלי: קיימת המלצה לשלב את הטיפול התרופתי בטיפול פסיכוסוציאלי שיקומי, שימשך לפחות 3 עד 5 שנים מפרוץ ההפרעה. בישראל יכול אדם שאובחן וקיבל אחוזי נכות מביטוח לאומי לפנות לוועדת סל שיקום[64] ולקבל שירות תיאום טיפול[65], או שירות דיור[66] (הוסטל, קהילה תומכת או דיור מוגן לסוגיו) וכן שירותים אחרים לפי צרכיו. הטיפול הפסיכוסוציאלי כבר משלב מוקדם של האבחנה חשוב, כדי למנוע לפחות חלק מהפגיעה המשמעותית באיכות החיים של אדם עם סכיזופרניה[59]. ישנה חשיבות רבה לכך שהטיפול הפסיכוסוציאלי יהיה מותאם לתרבות ממנה מגיע האדם[59].

ד. התערבויות מקדמות החלמה: בעשור החולף התפתחו בעולם התערבויות מבוססות ראיות המיועדות לסייע לאנשים עם הפרעות פסיכיאטריות קשות (סכיזופרניה, בי-פולאר ודיכאון) להשיג איכות חיים משופרת נוכח ההפרעה. חלק מההתערבויות האלו נועדו לסייע לאדם לנהל את ההפרעה[67][68], אחרות נועדו לרכוש מיומנויות חברתיות שנשחקו[53], להתמודד עם סטיגמה עצמית[55] ועוד.

ה. פסיכותרפיה: אין המלצה קונקרטית על סוג מסוים של פסיכותרפיה לאנשים עם אבחנה של סכיזופרניה. עם זאת, כיוון שלעתים קרובות סיפור ההתמודדות עם ההפרעה הוא סיפור מערכתי ומשפחתי קיימת המלצה לפנות לטיפול משפחתי.[1][69]

ו. אשפוז: אשפוז פסיכיאטרי מתרחש לרוב על רקע של החמרה בתסמינים, אפיזודה פסיכוטית וכדומה. במקרים בהם אין ברירה אחרת זה עלול להיות אשפוז כפוי[70]. לעתים החמרות במצב מתרחשות על רקע של אי התמדה בטיפול התרופתי[1].

ז. טיפולים לא תרופתיים: קיימים טיפולים לא תרופתיים לטיפול בתסמינים של סכיזופרניה. דוגמה לכך הוא טיפול ביופידבק, המסייע לשלוט בתסמיני הלוצינציה[57]. כמו כן יש ניסיון (גם בישראל) בטיפול באמצעות נזעי חשמל (ECT).[1] מחקר ראשון מסוגו בעולם שנערך בבית החולים הרצוג בירושלים, העלה שטיפול שיאצו יכול לשפר את מצבם של חלק ממי שהתפתחה אצלם סכיזופרניה[71].

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[72]

סכיזופרניה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה נוצרו יצירות רבות מאד (ספרים וסרטים ועוד) על ידי אנשים שחיו עם סכיזופרניה. חלק מהיצירות הללו מתאר את חווית החיים עם ההפרעה, ותהליכי צמיחה אישית לצד ההפרעה.

  • ספרה של סילביה נאסאר נפלאות התבונה, העוסק בסיפור חייו של ג'ון נאש, מדען האדם בסכיזופרניה שקיבל פרס נובל לכלכלה (הפרס הוענק לו על הישגיו קודם להתפרצות ההפרעה). הסרט שצולם על פי ספר זה זכה לשבחים רבים ועזר מאוד להעלות את המודעות לסכיזופרניה בציבור הרחב.
  • הסרט דוני דארקו, העוסק בילד הלוקה בהזיות פסיכוטיות, מהווה דוגמה טובה להפרעה, שכן הוא מראה אותה "מתוך ראשו" של האדם.
  • הספר מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים של חנה גרין, העוסק בבחורה שלקתה בסכיזופרניה, באשפוזה ובניסיון שלה להשתקם.
  • ספרו של פיליפ ק. דיק "כשל זמן" ("Martian Time-Slip"). ספר מדע-בדיוני אשר עוסק בסכיזופרניה ובאוטיזם כמחסומים בין אדם בודד לבין החברה.
  • הסרט ספיידר של דיוויד קרוננברג ובכיכובו של רייף פיינס עוקב אחר ספיידר הפרנואיד, השקט והאומלל, ומציג את נפתולי זיכרונותיו ונוכחותם החוזרת בחייו של ספיידר. הסרט זכה במקום הראשון סטיגמהבפסטיבל טורונטו 2002.
  • שירם של קינג קרימזון, 21st Century Schizoid Man מאלבום הבכורה, In the Court of the Crimson King, מדבר על אדם מהמאה ה-21 שסובל מהבעיה.
  • סדרת הטלוויזיה האמריקאית "מר רובוט" עוסקת בהאקר אשר סובל מסכיזופרניה, הפרעת חרדה חברתית, דיכאון קליני ומפרנויה.
  • הספר "שבויה בעצמה" של נועה שטמלר, המתאר את ההתמודדות שלה, של בתה ושל המשפחה, עם הפרעת הסכיזופרניה אצל הבת.

Psychopathology and Treatment Approaches[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרות יפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חנה גרין, מעולם לא הבטחתי לך גן של ורדים, הוצאת הקיבוץ המאוחד 1974,
  • Raquel E Gur and Ann Bradon Johnson, "If Your Adolescent has Schizophrenia: essential resource for parents", Oxford University Press, 2006 (על סכיזופרניה בקרב מתבגרים)
  • Mark Vonnegut, "The Eden Express: A Memoir of Insanity", Praeger Publishers 1975; 2002 Seven Stories Press (ספרו של מרק וונגוט על מחלתו והטיפול בה, עם הקדמה מאת אביו קורט וונגוט)
  • Kurt Snyder, with Raquel Gur and Linda Wasmer Andrews, "Me, Myself, and Them: A Firsthand Account of One Young Person's Experience", Oxford University Press, 2007 (ספרו של קורט סניידר על התמודדותו עם ההפרעה)
  • Nicolas Georgieff - La Schizophrénie, Dominos, Flammarion, 1995 (בצרפתית)
  • Karen Nakamura. A disability of the soul : an ethnography of schizophrenia and mental illness in contemporary Japan Ithaca : Cornell University Press ,2013
  • Randye Kaye Ben Behind His Voices. Rowman & Littlefield Publishers, 2011

ספרי יעץ ועזרה עצמית בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר ג'יימס ה. מארלי, מעורבות משפחתית בטיפול בסכיזופרניה: מודלים, כישורים חיוניים ותהליך. הוצ' אח,
  • ג'ון האו, סכיזופרניה - דרכי עבודה: גישה מבוססת צרכים, הוצאת אח, 2004

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרות מקצועית באנגלית,
  • 2014, .Social Cognition and Metacognition in Schizophrenia - Martin Brne, Paul Lysaker, Giancarlo Dimaggio. Academic Press
  • 2011, Psychosocial treatment to Schizophrenia : Clinician Guide To Evidance Based Practice - SKathi Trawver, Allen Rubin, David W. Springer. Wiley
  • Patrick W. Corrigan, Principles and Practice of Psychiatric Rehabilitation: Second Edition: An Empirical Approach, Guilford press 2016
  • Eric L. Granholm, John R. McQuaid, and Jason L. Holden, Cognitive-Behavioral Social Skills Training for Schizophrenia: A Practical Treatment Guide, Guilford press 2016
  • Kim T. Mueser and Dilip V. Jeste, Clinical Handbook of Schizophrenia, Guilford press 2011
  • Targets and Emerging Therapies for Schizophrenia Michael W. Wood, Jeffrey S. Albert . Wiley, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים תעודיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 1.17 1.18 1.19 1.20 1.21 1.22 1.23 1.24 1.25 1.26 1.27 1.28 1.29 1.30 1.31 1.32 1.33 1.34 1.35 1.36 1.37 1.38 1.39 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, שישית, 2016, פרק 9 סכיזופרניה, עמ' 197-248. (בעברית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 American Psychiatric Association, DSM-5 Hero Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association, 2013, פרק Schizophrenia Spectrum and other Psychotic Disorders, עמ' 99-105
  3. ^ P.Jones,P.Buckley (2006) ע' 7
  4. ^ M.Stone (1998) p 45-46.
  5. ^ William T. Carpenter, Jr., MD; John S. Strauss, MD; Salvatore Muleh - ?Are There Pathognomonic Symptoms in Schizophrenia An Empiric Investigation of Schneider's First-Rank Symptoms Arch Gen Psychiatry. 1973;28(6):847-852. (ו. קרפנטר, ואחרים - ישנם תסמינים פאותוגנומוניים בסכיזופרניה? מחקר אמפירי של התסמינים השניידריאניים מדשרגה ראשונה. 1973
  6. ^ Nancy Andreasen (1984) p.150-154
  7. ^ Oliver D. Howes, Shitij Kapur, A neurobiological hypothesis for the classification of schizophrenia: type A (hyperdopaminergic) and type B (normodopaminergic), The British Journal of Psychiatry, 205, עמ' 1–3, 2014-07-01 doi: 10.1192/bjp.bp.113.138578
  8. ^ Walter Freeman, Frontal Lobotomy in Early Schizophrenia Long Follow-up in 415 Cases, The British Journal of Psychiatry, 119, עמ' 621–624, 1971-12-01 doi: 10.1192/bjp.119.553.621
  9. ^ Ryo Kumagai, Maiko Kitazawa, Yoshiro Ishibiki, Kenji Narumi, A patient with schizophrenia presenting with post-lobotomy catatonia treated with olanzapine: a case report, Psychogeriatrics, 17, עמ' 202–203, 2017-05-01 doi: 10.1111/psyg.12208
  10. ^ משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש, [www.health.gov.il/PublicationsFiles/mtl-Yearbook-2012.pdf שנתון בריאות הנפש 2012], משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש, עמ' 35, משרד הבריאות האגף לבריאות הנפש
  11. ^ David A. Martin, Danuta Marona-Lewicka, David E. Nichols, Charles D. Nichols, Chronic LSD alters gene expression profiles in the mPFC relevant to schizophrenia, Neuropharmacology, 83, עמ' 1–8, 2014-08-01 doi: 10.1016/j.neuropharm.2014.03.013
  12. ^ Wu, Hanjing Emily, Mohite, Satyajit, Ngana, Ikenna ואחרים, Hospital Length of Stay in Individuals With Schizophrenia... : The Journal of Nervous and Mental Disease, LWW doi: 10.1097/NMD.0000000000000231
  13. ^ S. M. Nielsen, N. G. Toftdahl, M. Nordentoft, C. Hjorthøj, Association between alcohol, cannabis, and other illicit substance abuse and risk of developing schizophrenia: a nationwide population based register study, Psychological Medicine, 47, עמ' 1668–1677, 2017/07 doi: 10.1017/S0033291717000162
  14. ^ Alexander Bryson, Helen Gardner, Ian Wilson, Tim Rolfe, Temporal lobe epilepsy following maintenance electroconvulsive therapy—Electrical kindling in the human brain?, Epilepsia, 57, עמ' e216–e220, 2016-11-01 doi: 10.1111/epi.13565
  15. ^ Felipe V. Gomes, Anthony A. Grace, Adolescent Stress as a Driving Factor for Schizophrenia Development—A Basic Science Perspective, Schizophrenia Bulletin, 43, עמ' 486–489, 2017-05-01 doi: 10.1093/schbul/sbx033
  16. ^ T. R. Kwapil, N. Barrantes-Vidal, G. M. Gross, T. Sheinbaum, Positive and negative schizotypy are associated with prodromal symptoms, schizophrenia-spectrum symptoms and personalities, and self and other schemas, Personality and Individual Differences, 60, עמ' S7, 2014-04-01 doi: 10.1016/j.paid.2013.07.166
  17. ^ Neus Barrantes-Vidal, Georgina M. Gross, Tamara Sheinbaum, Mercè Mitjavila, Positive and negative schizotypy are associated with prodromal and schizophrenia-spectrum symptoms, Schizophrenia Research, 145, עמ' 50–55, 2013-04-01 doi: 10.1016/j.schres.2013.01.007
  18. ^ D. L. Braff, J. Ryan, A. J. Rissling, W. T. Carpenter, Lack of Use in the Literature From the Last 20 Years Supports Dropping Traditional Schizophrenia Subtypes From DSM-5 and ICD-11, Schizophrenia Bulletin, 39, עמ' 751–753, 2013-07-01 doi: 10.1093/schbul/sbt068
  19. ^ S. Galderisi, A. Mucci, P. Bucci, M. Maj, Characterization of different subtypes of schizophrenia: Premorbid functioning, neurophysiological differences, functional outcomes, European Psychiatry, Abstract of the 25th European Congress of Psychiatry, 41, עמ' S52, 2017-04-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2017.01.219
  20. ^ Anja Lehmann, Katja Bahçesular, Eva-Maria Brockmann, Sarah-Elisabeth Biederbick, Subjective experience of emotions and emotional empathy in paranoid schizophrenia, Psychiatry Research, 220, עמ' 825–833, 2014-12-30 doi: 10.1016/j.psychres.2014.09.009
  21. ^ E. Manrique-Garcia, S. Zammit, C. Dalman, T. Hemmingsson, Prognosis of schizophrenia in persons with and without a history of cannabis use, Psychological Medicine, 44, עמ' 2513–2521, 2014/09 doi: 10.1017/S0033291714000191
  22. ^ Wu, Hanjing Emily  ; Mohite, Satyajit MBBS*; Ngana, Ikenna ; Burns, Wilma ; Shah, Nurun ; Schneider, Laurie ; Schmitz, Joy M. Lane, Scott D; Okusaga, Olaoluwa O., Hospital Length of Stay in Individuals With Schizophrenia... : The Journal of Nervous and Mental Disease, Journal of Nervous & Mental Disease:, January 2015 - Volume 203 - Issue 1 -, עמ' 33–36 doi: 10.1097/NMD.0000000000000231
  23. ^ Alexis C. Edwards, Tim B. Bigdeli, Anna R. Docherty, Silviu Bacanu, Meta-analysis of Positive and Negative Symptoms Reveals Schizophrenia Modifier Genes, Schizophrenia Bulletin, 42, עמ' 279–287, March 2016 doi: 10.1093/schbul/sbv119
  24. ^ Yael Adini, Yoram S. Bonneh, Seva Komm, Lisa Deutsch, The time course and characteristics of procedural learning in schizophrenia patients and healthy individuals, Frontiers in Human Neuroscience, 9, 2015-09-01 doi: 10.3389/fnhum.2015.00475
  25. ^ Sabine M. J. M. Straus, Gysèle S. Bleumink, Jeanne P. Dieleman, Johan van der Lei, Antipsychotics and the Risk of Sudden Cardiac Death, Archives of Internal Medicine, 164, 2004-06-28 doi: 10.1001/archinte.164.12.1293
  26. ^ F Salvo, A Pariente, S Shakir, P Robinson, Sudden cardiac and sudden unexpected death related to antipsychotics: A meta-analysis of observational studies, Clinical Pharmacology & Therapeutics, 99, עמ' 306–314, 2016-03-01 doi: 10.1002/cpt.250
  27. ^ Richard Musil, Michael Obermeier, Paul Russ, Michael Hamerle, Weight gain and antipsychotics: a drug safety review, Expert Opinion on Drug Safety, 14, עמ' 73–96, 2015-01-02 doi: 10.1517/14740338.2015.974549
  28. ^ גיא שוסהיים, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | סכיזופרניה והשמנה, www.themedical.co.il, ‏2008
  29. ^ J. Lally, O. Ajnakina, B. Stubbs, M. Cullinane, Remission and recovery from first-episode psychosis in adults: A systematic review and meta-analysis of long-term outcome studies, European Psychiatry, 41, 2017-04-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2017.01.1595
  30. ^ 30.0 30.1 Mueser, Kim T. Cook, Judith A., Rising to the challenge of first episode psychosis: The NIMH Recovery After Initial Schizophrenia Episode (RAISE) initiative., Psychiatric Rehabilitation Journal, 37(4),, עמ' 267-269. doi: http://dx.doi.org/10.1037/prj0000108
  31. ^ J. Lally, O. Ajnakina, B. Stubbs, M. Cullinane, Remission and recovery from first-episode psychosis in adults: A systematic review and meta-analysis of long-term outcome studies, European Psychiatry, 41, עמ' S819, 2017-04-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2017.01.1595
  32. ^ Ruth Y Pavlovic, Aleksandar Pavlovic, Stephen Donaldson, Cochrane Database of Systematic Reviews, John Wiley & Sons, Ltd, 2016-10-04. (באנגלית)
  33. ^ Matti Penttilä, Erika Jääskeläinen, Noora Hirvonen, Matti Isohanni, Duration of untreated psychosis as predictor of long-term outcome in schizophrenia: systematic review and meta-analysis, The British Journal of Psychiatry, 205, עמ' 88–94, 2014-08-01 doi: 10.1192/bjp.bp.113.127753
  34. ^ Y. Braw, R. Sitman, M. Cohen, U. Berger, Remission of positive symptoms according to the “remission in Schizophrenia Working Group” criteria: A longitudinal study of cognitive functioning, European Psychiatry, 28, עמ' 282–287, 2013-06-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2012.04.003
  35. ^ 35.0 35.1 A. Fleischman, N. Werbeloff, R. Yoffe, M. Davidson, Schizophrenia and violent crime: a population-based study, Psychological Medicine, 44, עמ' 3051–3057, October 2014 doi: 10.1017/S0033291714000695
  36. ^ 36.0 36.1 Seena Fazel, Niklas Långström, Anders Hjern, Martin Grann, Schizophrenia, substance abuse, and violent crime, JAMA, 301, עמ' 2016–2023, 2009-05-20 doi: 10.1001/jama.2009.675
  37. ^ Seena Fazel, Achim Wolf, Camilla Palm, Paul Lichtenstein, Violent crime, suicide, and premature mortality in patients with schizophrenia and related disorders: a 38-year total population study in Sweden, The Lancet Psychiatry, 1, עמ' 44–54, 2014-06-01 doi: 10.1016/S2215-0366(14)70223-8
  38. ^ ורדה ליברמן ועמוס טברסקי, חשיבה ביקורתית: שיקולים סטטיסטיים ושיפוט אינטואיטיבי, האוניברסיטה הפתוחה, 1996, פרק 9 התמדת אמונות, עמ' 210
  39. ^ American Psychiatric Association, Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), American Psychiatric Association, 5, 2013, עמ' 94-96
  40. ^ Oliver D Howes, Robin M Murray, Schizophrenia: an integrated sociodevelopmental-cognitive model, The Lancet, 383, עמ' 1677–1687, 2014-05-10 doi: 10.1016/S0140-6736(13)62036-X
  41. ^ Marita Pruessner, Alexis E. Cullen, Monica Aas, Elaine F. Walker, The neural diathesis-stress model of schizophrenia revisited: An update on recent findings considering illness stage and neurobiological and methodological complexities, Neuroscience & Biobehavioral Reviews, 73, עמ' 191–218, 2017-02-01 doi: 10.1016/j.neubiorev.2016.12.013
  42. ^ A. Kimberley McAllister, Major Histocompatibility Complex I in Brain Development and Schizophrenia, Biological Psychiatry, Neuroimmune Mechanisms Related to Psychosis, 75, עמ' 262–268, 2014-02-15 doi: 10.1016/j.biopsych.2013.10.003
  43. ^ Alexis C. Edwards, Silviu-Alin Bacanu, Tim B. Bigdeli, Arden Moscati, Evaluating the dopamine hypothesis of schizophrenia in a large-scale genome-wide association study, Schizophrenia Research, 176, עמ' 136–140, 2016-10-01 doi: 10.1016/j.schres.2016.06.016
  44. ^ Lena Wischhof, Ellen Irrsack, Frank Dietz, Michael Koch, Maternal lipopolysaccharide treatment differentially affects 5-HT2A and mGlu2/3 receptor function in the adult male and female rat offspring, Neuropharmacology, 97, עמ' 275–288, 2015-10-01 doi: 10.1016/j.neuropharm.2015.05.029
  45. ^ ציפי דולב, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | הקשר בין אסטרוגן לסכיזופרניה, www.themedical.co.il, ‏2009
  46. ^ 46.0 46.1 G. Chondrou, G. P. Patrinos, E. E. Tsermpini, Qualitative meta-analysis to identify genomic variants that are correlated with the development of Schizophrenia, European Psychiatry, Abstract of the 25th European Congress of Psychiatry, 41, עמ' S162, 2017-04-01 doi: 10.1016/j.eurpsy.2017.01.2039
  47. ^ Anna Alkelai, Anna Need, Matthew Halvorsen, Lior Greenbaum, Whole Exome Sequencing In Arab And Jewish Israeli Families Multiply Affected With Schizophrenia, European Neuropsychopharmacology, 27, עמ' S490–S491, 2017 doi: 10.1016/j.euroneuro.2016.09.583
  48. ^ Jana Janoutová, Petra Janácková, Omar Serý, Tomás Zeman, Epidemiology and risk factors of schizophrenia, Neuro Endocrinology Letters, 37, עמ' 1–8, 2016
  49. ^ Tse, S., Davidson, L., Chung, K. F., Yu, C. H., Ng, K. L., & Tsoi, E., ogistic regression analysis of psychosocial correlates associated with recovery from schizophrenia in a Chinese community., International Journal of Social Psychiatry,, 61(1), עמ' 50-57, 2015
  50. ^ Richard Warner, Recovery from Schizophrenia: Psychiatry and Political Economy, Routledge, 2013-03-01. (באנגלית)
  51. ^ Leucht S, Measurements of response, remission, and recovery in schizophrenia and examples for their clinical application., The Journal of clinical psychiatry, 75 Suppl 1, 2014 doi: 10.4088/JCP.13049su1c.02
  52. ^ Alan B. McGuire, Marina Kukla, Amethyst Green, Daniel Gilbride, Illness Management and Recovery: A Review of the Literature, Psychiatric Services, 65, עמ' 171–179, 2014-02-01 doi: 10.1176/appi.ps.201200274
  53. ^ 53.0 53.1 David L. Roberts, Dennis R. Combs, Michael Willoughby, Jim Mintz, A randomized, controlled trial of Social Cognition and Interaction Training (SCIT) for outpatients with schizophrenia spectrum disorders, British Journal of Clinical Psychology, 53, עמ' 281–298, 2014-09-01 doi: 10.1111/bjc.12044
  54. ^ Jessica A. Jonikas, Dennis D. Grey, Mary Ellen Copeland, Lisa A. Razzano, Improving Propensity for Patient Self-Advocacy Through Wellness Recovery Action Planning: Results of a Randomized Controlled Trial, Community Mental Health Journal, 49, עמ' 260–269, 2013-06-01 doi: 10.1007/s10597-011-9475-9
  55. ^ 55.0 55.1 David Roe, Ilanit Hasson-Ohayon, Michal Mashiach-Eizenberg, Oren Derhy, Narrative Enhancement and Cognitive Therapy (NECT) Effectiveness: A Quasi-Experimental Study, Journal of Clinical Psychology, 70, עמ' 303–312, 2014-04-01 doi: 10.1002/jclp.22050
  56. ^ Mark J. Millan, Annie Andrieux, George Bartzokis, Kristin Cadenhead, Altering the course of schizophrenia: progress and perspectives, Nature Reviews Drug Discovery, 15, עמ' 485–515, July 2016 doi: 10.1038/nrd.2016.28
  57. ^ 57.0 57.1 Susan Whitfield-Gabrieli, Clemens Bauer, Kana Okano, Paul Nestor, M64. Real Time fMRI Feedback Targeting Default Mode Network (DMN) Reduces Auditory Hallucinations, Schizophrenia Bulletin, 43, עמ' S233–S233, 2017-03-01 doi: 10.1093/schbul/sbx022.059
  58. ^ Updated List of High Journal Impact Factor Schizophrenia Research Journals, www.omicsonline.org (בen)
  59. ^ 59.0 59.1 59.2 Patrick McGorry, Royal Australian and New Zealand College of Psychiatrists Clinical Practice Guidelines for the Treatment of Schizophrenia and Related Disorders, Australian & New Zealand Journal of Psychiatry, 39, עמ' 1–30, 2005-01-01 doi: 10.1080/j.1440-1614.2005.01516.x
  60. ^ Christopher Gordon, Vasudha Gidugu, E. Sally Rogers, John DeRonck, Adapting Open Dialogue for Early-Onset Psychosis Into the U.S. Health Care Environment: A Feasibility Study, Psychiatric Services, 67, עמ' 1166–1168, 2016-07-15 doi: 10.1176/appi.ps.201600271
  61. ^ "מודל סוטריה | בית במקום מוסד רפואי לחולים הפסיכיאטרים". הארץ (בעברית)‎. 2 באוגוסט 2009. בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  62. ^ שי קונס, TheMedical - אתר הרופאים של ישראל | הטיפול התרופתי בסכיזופרניה, www.themedical.co.il, ‏2009
  63. ^ M. Harrow, T. H. Jobe, Does Long-Term Treatment of Schizophrenia With Antipsychotic Medications Facilitate Recovery?, Schizophrenia Bulletin, 39, עמ' 962–965, 2013-09-01 doi: 10.1093/schbul/sbt034
  64. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  65. ^ תיאום טיפול, www.ispraisrael.org.il
  66. ^ דיור, www.ispraisrael.org.il
  67. ^ Duckworth, Kennetha,b; Halpern, Lisac, Peer support and peer-led family support for persons living ... : Current Opinion in Psychiatry, Current Opinion in Psychiatry, May 2014 - Volume 27 - Issue 3, עמ' 216–221, 2014 doi: 10.1097/YCO.0000000000000051
  68. ^ Bert-Jan Roosenschoon, Cornelis L. Mulder, Mathijs L. Deen, Jaap van Weeghel, Effectiveness of illness management and recovery (IMR) in the Netherlands: a randomised clinical trial, BMC Psychiatry, 16, עמ' 73, 2016-03-19 doi: 10.1186/s12888-016-0774-0
  69. ^ אבנר אליצור, טיפול משפחתי במשפחות של חולי סכיזופרניה, www.themedical.co.il, ‏2010
  70. ^ "אשפוז כפוי דחוף של נפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-5 באוגוסט 2017. 
  71. ^ מערכת TheMEDICAL, טיפול שיאצו משפר מצבם הקליני של חולי סכיזופרניה, www.themedical.co.il
  72. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017. 

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.