משתמש:צחי זקס/אשר ביתן
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
אשר ביתן (1939–2011) החל את דרכו המקצועית כרואה חשבון. לאחר שקיבל הסמכה כרואה חשבון, הוא עבד במספר חברות, כאשר במקביל לעבודתו החל לעסוק בהוצאה לאור של ספרים. בשנת 1967 הוא הקים את הוצאת "ביתן הוצאה לאור"[1] כשהוציא את הספר "מקיביה עד המיתלה" מאת ינוקא משה. בין הספרים שהוא הוציא בשנים הראשונות היה הספר "באלוהים, אמא, אני שונא את המלחמה" של יגאל לב (1968), וספרו הראשון של דן בן-אמוץ "לזכור ולשכוח". בשנים הראשונות קצב הוצאת הספרים היה איטי, אבל עם השנים הפך העיסוק בהוצאה לאור למרכזי יותר, הוא הפסיק לעבוד כרואה חשבון והתמקד בהוצאת הספרים. במהלך עבודתו הוציא אשר שורה ארוכה של ספרים ידועים בהם "מלכוד 22 " של ג'וזף הלר, "אודיסיאה בחלל" של ארתור סי קלארק, ספרים של אבא אבן, ויהודה עמיחי, את סדרת ספרי ה"מרים" של רוג'ר הרגריבס, ספריה של מיכל סמונית, וכל ספריו של דן בן-אמוץ.
בשנת 1973, החל לשתף פעולה עם אהד זמורה ועודד מודן, ויחד הם הקימו את הוצאת הספרים "זמורה-ביתן-מודן". ההוצאה גדלה במהירות והפכה להיות כח מוביל בין הוצאות הספרים בישראל. בתוך זמן קצר שינתה ההוצאה את פני המו"לות הישראלית. הם שינו את הסגנון שהיה מקובל בכריכות הספרים, היו הראשונים להוציא ספרי בישול בפורמט אלבומי עם תמונות גדולות (ספרי הבישול של רות סירקיס), והוציאו ספרים מתורגמים משפות רבות, יחד עם ספרים של סופרים ישראלים בתחילת דרכם, וסדרות ספרי הילדים המוכרות "ברבאבא", "הדרדסים", וסדרת "מרגנית". בין אלפי הספרים שיצאו לאור בשנים אלו היו ספרים של היינריך בל, גינטר גראס, סטפן צוויג, סול בלו, קורט וונגוט, פיליפ רות, מילן קונדרה, קרלוס קסטנדה, ג'.ר.ר. טולקין יחד עם ספרים של אתגר קרת, אורלי קסטל-בלום, רוני סומק ועוד רבים וטובים. אשר שהיה "שר החוץ" של ההוצאה, שמר על קשר אישי עם רבים מהסופרים, בישראל ובעולם. ב-1982 פרש מודן מן השותפות, והוצאת זמורה-ביתן המשיכה לפעול עד לפרישתו של אשר בסוף שנות ה-90. עם זאת נשמר שם ההוצאה עד היום, גם לאחר שהתמזגה עם הוצאת כנרת.
לקראת פרישתו של אשר מההוצאה המשותפת הוא החל לעסוק במספר תחומים נוספים. הוא הפיק עבור אסתר שמיר שני תקליטים, והשקיע בהוצאה של תוכנות מולטימדיה, תחום שיהיה אז בראשית דרכו. במקביל אשר המשיך להוציא ספרים במסגרת הוצאת "ביתן הוצאה לאור" והוצאת "אביב". הוא המשיך לעבוד עם סופרים ישראלים חדשים וותיקים והשקיע גם בספרי שירה. בין הספרים אותם הוציא באותה תקופה היו ספריו של אמנון שמוש, חזי לסקי, יוסי אלפי ורבים אחרים. הוא גם עבד על פרויקטים כמו סדרת ספרי השירה של "הליקון", וכתב העת הספרותי "עמדה" בעריכת רן יגיל.
אשר היה ידוע כמו"ל אמיץ. הוא הוציא ספרים שרבים אחרים חששו להוציא כמו ספריו של הראשונים של דן-בן-אמוץ שעסקו בתסכול והפחד מהמלחמה, וספרי שירה שהיו חשובים מבחינה ספרותית, אך לרוב לא החזירו את ההשקעה הכלכלית בהם. אחרי מותו אמר עליו ערן זמורה שעבד איתו במשך שנים רבות: "אשר היה מו"ל כמו שמו"ל צריך להיות".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הוצאת ביתן – המכלול, באתר www.hamichlol.org.il