לדלג לתוכן

משתמש:רביד קלינג/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מחשבה ממתינה הוא ספר ילדים שנכתב על ידי אשכול נבו ואויר על ידי דיוויד הול. הספר יצא לאור בשנת 2022 על ידי כנרת זמורה-ביתן דביר​.​

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הספר עוקבת אחרי נמרוד, ילד המשתוקק לספר לאימו מחשבה חשובה, אך כיוון שהיא משוחחת בטלפון, היא מבקשת ממנו לשמור את המחשבה בשבילה. נמרוד, אשר אינו יודע כיצד שומרים מחשבה, מחפש לה מקום בחדרו. לאחר ניסיונות רבים הוא מחליט לשמור אותה בקופסת נעליים מרופדת בצמר גפן, אך מתברר שלמחשבה יש רצונות משלה.[1][2][3][4][5][6][7][8]

אמצעים רטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור יש שימוש רב באמצעים רטוריים שונים, לדוגמה, "האנשה": המחשבה מקבלת "האנשה" כי יש לה רצונות, צריך להאכיל אותה (במילים) ולשעשע אותה כי משעמם לה לבד לכן נמרוד מוסיף מחשבות שיארחו לה חברה בבית ומחוץ לו. דוגמא נוספת היא שימוש במטפורות:  נמרוד מאכיל את המחשבה מילים מעיתון ומהמקראה, הוא שואל האם המחשבה שבעה, היא עונה לו שהיא שבעה אך אינה "שביעת רצון", ובזמן שהוא מוציא את מחשבותיו מהקופסה לגינה, נאמר ש"מחשבה רדפה אחרי מחשבה", כלומר ישנו גם משחק מילים שיכול להיות תרתי משמע-מחשבה רדפה אחרי מחשבה כמו במשחק תופסת ומחשבה רדפה אחרי מחשבה כתיאור של מחשבות רבות הבאות זו אחר זו.[3]

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר מוצגות ארבע דמויות. הדמות הראשית, היא גיבור הסיפור: נמרוד. אליו מצטרפות דמויות משנה: אחיו עילי, אימא שלהם ומחשבותיו של נמרוד שמלוות אותו לאורך הסיפור.[1][2][3][4][5][6][7][8]

מסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר מיועד להורים ולילדים כאחד ומלמד את שני הצדדים על הקשבה, על המתנה, על סבלנות, ועל דחיית סיפוקים. המסר שהספר משאיר להורים הוא: שמותר להיות עסוקים בענייני עבודה או עסוקים בדברים אחרים כאשר נמצאים בבית ואז להתפנות לבקשות הילדים או לצרכיהם. הילדים צריכים ללמוד להמתין כאשר ההורים עסוקים ואז לפנות אליהם. אך חשוב מאוד, להקדיש לילדים זמן, להקשיב להם היטב ולהפנות את תשומת הלב המלאה לילדים בזמן המשותף.[1][2][3]

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר זכה לביקורות ולשבחים רבים, על האופן שבו קל להזדהות עם הסיפור הנפוץ של אימא העסוקה בעבודה בזמן שהיא בבית ועם ילדים קטנים. בנוסף, קל להבין את נמרוד הזקוק לתשומת לב אימו בזמן שהיא עסוקה.

מאירה ברנע גולדברג מבקרת את הספר ואומרת כי הוא מעביר מסר לילדים על סבלנות על ודחיית סיפוקים, ובמקביל משלב מסרים להורים: כי כדאי להיות עסוקים, אך כשמתפנים לילדים צריך להפנות להם את תשומת הלב המלאה [1] [2][3]

לצידן של הביקורות החיוביות, ישנה הביקורת של עופרה רודנר הטוענת כי הספר אינו חדשני, הביקורת מכלילה את הספר ב"מיינסטרים החיוור של ספרות הילדים", טענה שהמסרים קלים לעיכול, השפה נמוכה, איורים דלים ותיאורים "זומביים, ריקים וחסרי חיים". [4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]