לדלג לתוכן

אשכול נבו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אשכול נבו
אשכול נבו, 2012
אשכול נבו, 2012
אשכול נבו, 2012
לידה 28 בפברואר 1971 (בן 55)
ירושלים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר
www.eshkol-nevo.com

אשכול נבוֹ (נולד ב-28 בפברואר 1971, תשל"א בירושלים) הוא סופר ישראלי. ספריו, בהם רבי-המכר "ארבעה בתים וגעגוע", "משאלה אחת ימינה" ו"שלוש קומות", זכו להצלחה מסחרית וביקורתית גדולה בישראל ובעולם, תורגמו ליותר מ-12 שפות וזכו בפרסים ספרותיים יוקרתיים.[1]

נבו הוא נכדו של ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל לוי אשכול, וקרוי על שמו, בנם של פרופ' עפרה נבו-אשכול ופרופ' ברוך נבו, נשיא מכללת צפת.

בילדותו שהה נבו עם משפחתו בדטרויט, ארצות הברית. למד בבית הספר הריאלי בחיפה והיה חניך בתנועת הנוער המחנות העולים.[2] שירת בצה"ל כקצין בחיל המודיעין. לאחר מכן למד פסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב וכתיבה יוצרת באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

קריירה ספרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו הראשון, "צימר בגבעתיים", יצא לאור בשנת 2001. פריצתו הגדולה לתודעה הציבורית הגיעה עם ספרו השלישי, "ארבעה בתים וגעגוע" (2004), שזכה להצלחה גדולה, היה מועמד לפרס ספיר וזכה בפרס "ספר הזהב". ספרו הרביעי, "משאלה אחת ימינה" (2007), ביסס את מעמדו כאחד הסופרים המובילים בישראל, והיה הספר הראשון שזכה ב"ספר הפלטינה" מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת יותר מ-40,000 עותקים.[1]

בנובמבר 2024 נבחר נבו ל"רשימה הארוכה" של פרס ספיר שמעניק מפעל הפיס, על ספרו "לב רעב" (כנרת זמורה ביתן), שיצא ב-2023.[3] ביוני 2025 הכריז הבמאי האיטלקי נני מורטי שיביים את הספר לסרט.

נושאים וסגנון כתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתיבתו של נבו עוסקת בנושאים מחיי היום-יום הישראלי, תוך התמקדות ביחסים בין-אישיים, אהבה, חברות, משפחה, והפער בין חלומות למציאות. סגנונו נגיש, אמפתי וכן, והוא מרבה לשלב הומור ועצב. הוא נודע ביכולתו לבנות דמויות מורכבות ומעוררות הזדהות, ולתאר את הוויית הישראליות על רבדיה השונים – מהשירות הצבאי, דרך החיים העירוניים ועד לחיפוש אחר משמעות ותיקון אישי.

קריירה כפזמונאי וכתסריטאי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2011 כתב שני שירים לאלבום האולפן החמישי של להקת סינרגיה, "חתום באש". "אחכה לך", אחד השירים שכתב לאלבום, יצא כסינגל לתחנות הרדיו בפברואר אותה שנה. במהלך השנים שיתף פעולה עם אמנים רבים נוספים, כגון נפתלי אלטר, משה בן יוחנה, דוד ד'אור ודנה ברגר.

ב-2014 השתתף בכתיבת התסריט לסרטו של דני מנקין, "האם זה אתה?".

ספרו הרביעי, "משאלה אחת ימינה", הומחז על ידי דפנה אנגל-מחרז והוצג ב-2012 על ידי תיאטרון בית ליסין. גם הסיפור "הקומה השלישית" מתוך ספרו "שלוש קומות" הומחז על ידיה והוצג ב-2017 על ידי תיאטרון בית ליסין. באוקטובר 2017 הועלה בתיאטרון הבימה המחזה "ספינינג" שנכתב על ידי אשכול נבו, עירית הורביץ לוז ואמנון וולף בהשראת "הקומה הראשונה" מהספר "שלוש קומות".

הקמת בית הספר לכתיבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 הקים נבו, יחד עם המשוררת אורית גידלי את בית הספר לכתיבה "סדנאות הבית" ביפו, אשר תלמידיו הוציאו כבר יותר מארבעים ספרים בעידודו ובתמיכתו של נבו. בין היוצרים הבולטים שעברו בשורות בית הספר: ענת לב-אדלר, זוכת פרס ספיר לספרי ביכורים איילת גונדר-גושן, רוני ברודצקי, שרי שביט, עידן גרינברג ועוד. בבית הספר מלמדים מורים מן השורה הראשונה של הכותבים בישראל, ובהם רענן שקד, עומר ברק, רוני גלבפיש, דנה ברגר ועוד רבים.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לנבו שלוש בנות. מתגורר ברעננה.[4]

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה
דבורה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
  • בשנת 2008 זכה בפרס האמן הנבחר של הקרן למצוינות בתרבות
    • פרס ספר הזהב מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 20,000 עותקים לספריו:
    • פרס ספר הפלטינה מטעם התאחדות הוצאות הספרים בישראל על מכירת 40,000 עותקים לספריו:
      • "משאלה אחת ימינה" (2008)[6]
      • "נוילנד" (2011)
      • "המקווה האחרון בסיביר" (2014)
      • "שלוש קומות" (2015)
    • פרס האמן הנבחר של הקרן למצוינות בתרבות (2008)[7]
    • פרס ריימונד ואלייה (צרפת) על ספרו "ארבעה בתים וגעגוע" (2011)
    • היה מועמד ל"רשימה הארוכה" של פרס ספיר על ספריו "ארבעה בתים וגעגוע" (2005) ו"לב רעב" (2024).[3]

ספרי ילדים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אשכול נבו בוויקישיתוף

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]