משתמש:רחל ויוסי/קהילת לומדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קהילת לומדים (אנגלית:Community of Learners) היא מסגרת הוראה ולמידה שתהליך החשיבה המופעל בה גדוש למד ורווי בערכים של חשיבה טובה הבאים לידי ביטוי בדרכי החקר שבהן הוא משתמש, הוא תהליך חברתי הכרוך בשיתוף מובנה של הידע הנוצר, והידע משולב בחשיבה באופן אינטגרלי.

הפסיכולוגים אן בראון וג'וזף קמפיון [1][2]. הם מפתחי המסגרת המכונה "קהילת לומדים" (אנגלית: Community of Learners). מסגרת זו צמחה מתוך מסגרת אחרת המכונה "הוראה הדדית " (אנגלית: Reciprocal Teaching), שאותה פיתחה אנאמרי פלינקסר[3] בשנות השמונים, במטרה לעודד הבנה של טקסטים באמצעות "קבוצת קוראים" או "קהילה פרשנית". הוראה הדדית מבוססת על ארבעה מהלכים המוּנְחים לפי תור על ידי המשתתפים. המנחה פוֹתֵח בהצגת שאלה לצורך הכוונת העיון בטקסט וסוגר בסיכום הטיעון של הטקסט או של פסקה בו ובסיכום הפרשנויות שהוצעו על ידי המשתתפים. בין שני שלבים אלה הוא מנחה פעילות של הבהרה של מושגים או קטעים עמומים וחיזוי של מה שייאמר בהמשכו של הטקסט. מסגרת זו מְקַדמת הבנה של טקסטים ומכוֹננת קהילה על בסיס מטרה משותפת וכללים של שיחה ופרשנות. "הוראה הדדית" שולבה במסגרת רחבה יותר שצמחה מתוכה – קהילת לומדים. לי שולמן[4] תיאר (בהתלהבות בלתי-מסויגת) את מה שראה בכיתה בבית-ספר יסודי באוקלנד, קליפורניה, המתנהלת כקהילת לומדים בהדרכתם של בראון וקמפיון, ושאל האם אפשר להמיר כיתות בבתי-ספר רגילים לקהילות לומדים. הכיתה שהומרה לקהילת לומדים, זו ששולמן צפה בה, למדה יחידה ב[[ביולוגיה שעסקה ב"מינים מוגנים" – מינים המצויים בסכנת הכחדה. היא עסקה ביחידה זו בהקשר הסביבתי של העיר אוקלנד. המסגרת של קהילת לומדים מבוססת על ארבעה חלקים[5] החלק הראשון כולל סדרת שיעורים המכונים "שיעורי מסד" – שיעורים הנותנים מענה לשתי מטרות: (1) יצירת מסד משותף של ידע, תוך כדי חשיפת התפיסות הנכונות והשגויות של הלומדים בנושא הנחקר;(2) הצגת היעד של המחקר – היכן יעמדו הלומדים בעוד 15 שבועות. היעד בכיתה ששולמן צפה בה היה להציג לפני מועצת העיר אוקלנד סקירה והמלצות, בעל-פה ובכתב, בנוגע למצב המינים המוגנים בתחום שיפוטה (מועצת העיר כבר שריינה מועדים לפגישות עם הלומדים הצעירים). תוך כדי שיעורי המסד, הלומדים מגבשים שאלות שמעניינות אותם ושאותן הם רוצים לחקור בקבוצות התמחות קטנות. החלק השני של קהילת לומדים מכונה "קבוצות מחקר". בשלב זה, הנמשך כחודשיים, הקהילה מתפצלת לקבוצות מחקר קטנות, וכל קבוצה מתמחה בתחום מסוים, במקרה זה – במין מסוים הנתון בסכנת הכחדה. תהליך זה כולל קריאה (בשיטת "הוראה הדדית") של טקסטים רלוונטיים, ריאיון של מומחים בתחום, איסוף ועיבוד מידע, עריכת תצפיות ועוד. מדי פעם המורה-מנחה מְזַמן את הקבוצות לצורך "שיחות מוצלבות" ובנייה נוספת של מסד הידע המשותף. בחלק השלישי, המכונה "תצרף" (ג'יגסו) , מומחים מקבוצה נתונה מתפזרים בין הקבוצות האחרות ומציגים לפניהן את הידע שאספו ושפיתחו. הידע שנאסף ופותח בכל קבוצות המחקר מגויס לפתרונן של בעיות מהותיות. הבעיות והפתרונות מוצגים על ידי הלומדים במסגרת החלק הרביעי – תערוכה מסכמת. במקרה שלנו התערוכה המסכמת הייתה הצגה למועצת העיר אוקלנד. "מה שמרשים במיוחד כאשר מסתכלים על כיתות של קהילת לומדים," סיכם שולמן, "הוא קודם כול, עד כמה התלמידים לומדים" כדי להבין את המסגרת כראוי, באמצעות התנסות ישירה, ארגן שולמן את הסמינר השנתי שלו בסטנפורד, העוסק בחקר הכשרת מורים, על פי עקרונותיה. לאחר שקיבל תוצאות מרשימות – למידה בעלת איכות אחרת – הוא שאל את "שאלת המפתח": "מהם התנאים הדרושים למורים כדי לנקוט סוג זה של הוראה? באילו נסיבות יוכלו מורים לנקוט פרקטיקות כאלה לאורך זמן?" התשובה שלו לשאלה זו היא פסימית: בית-הספר המצוי אינו יכול לאמץ את המסגרת של קהילת לומדים משום שהעיקרון המהותי שהוא מבוסס עליו מנוגד לזה שעליו מבוססת קהילת לומדים: בית-הספר המצוי מבוסס על עקרון הוודאות; על חיזוי מוקדם של תהליכי ותוצרי הלמידה. "עדיין לא יצרנו תנאים בדמות בתי-ספר, מוסדות או מסגרות לחינוך מורים, שלא רק יגלו סובלנות ליצירת אי-ודאות ואי-יכולת לחיזוי מוקדם, אלא יפתחו בפועל ערכים שיתמכו במורים ובלומדים באותן קהילות לעסוק בפעילויות כאלה". עם זאת, בהחלט אפשרי ורצוי, לדעת שולמן, לפתח מוסדות חינוכיים חדשים – בתי ספר, מכללות, אוניברסיטאות – אשר יספקו את התנאים הדרושים לקהילת לומדים.

קטגוריה:חינוך אלטרנטיבי קטגוריה:חינוך דמוקרטי

  1. ^ Brown, A. & Campione, J. (1990). Communities of learning and thinking, or a context by any other name, in: Dianne K. (ed.). Developmental Perspectives on Teaching and Learning Skills. Basel, Karger, pp. 108-126
  2. ^ http://people.ucsc.edu/~gwells/Files/Courses_Folder/ED%20261%20Papers/Palincsar%20Reciprocal%20Teaching.pdf
  3. ^ Palincsar, A.S. (1986). Reciprocal teaching. In Teaching reading as thinking. Oak Brook, IL: North Central Regional Educational Laboratory
  4. ^ Shulman Shulman, L.S. (1986). Those who understand: Knowledge growth in teaching, Educational Researcher, 15, pp. 4-14)
  5. ^ אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן ויורם הרפז, "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה", מכון מופ"ת, 2006