משתמש:רנן דוולצקי/קונסטרוקטיביזם (יחסים בין לאומיים) 1
קונסטרוקטיביזם הוא תיאוריה חברתית ביחסים הבין-לאומיים, שטוענת שהיבטים משמעותיים של היחסים הבין-לאומיים מעוצבים על ידי גורמים רעיוניים ולא רק על ידי גורמים חומריים. [1] [2] [3] התיאוריה שמה דגש על הרעיונות של היחיד, ולכן רואה את הגורמים הרעיוניים החשובים ביותר כאלה שמשותפים למספר רב של שחקנים; אמונות קולקטיביות אלה בונות בתורן את האינטרסים והזהות של השחקנים. [1] [3]
בניגוד לכמה גישות ותיאוריות יחסים בין לאומיים בולטות אחרות (כגון ריאליזם, בחירה רציונלית (אנ') והליברליזם), קונסטרוקטיביסטים רואים בזהויות ובאינטרסים של שחקנים כמובנים חברתית וניתנים לשינוי. [1] [2] [4] [5] בדומה לבחירה רציונלית, הקונסטרוקטיביזם אינו מנבא תחזיות רחבות וספציפיות לגבי היחסים הבין-לאומיים; זוהי גישה לחקר הפוליטיקה בין-לאומית, ולא תיאוריה מהותית על הפוליטיקה הבין-לאומית. [1] [6] [7] ניתוחים קונסטרוקטיביסטיים יכולים לספק הסברים או ניבויים מהותיים רק לאחר שזוהו השחקנים הרלוונטיים והאינטרסים שלהם, כמו גם התוכן של המבנים החברתיים בהם הם פועלים. [1]
התיאוריות המתחרות העיקריות לקונסטרוקטיביזם הן גרסאות שונות של ריאליזם, ליברליזם ובחירה רציונלית המדגישות את המטריאליזם (התפיסה שהעולם הפיזי קובע התנהגות פוליטית בעצמו), ואינדיבידואליזם (התפיסה שניתן לחקור יחידות אינדיבידואליות בנפרד מהמערכות הרחבות יותר). [1] בעוד שגישות בולטות אחרות תופסות כוח במונחים חומריים (כגון יכולות צבאיות וכלכליות), ניתוחים קונסטרוקטיביסטיים רואים בכוח גם את היכולת לבנות ולהוות את טבעם של יחסים חברתיים בין שחקנים. [8] [7]
התפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקולס אונוף נחשב כמי שטבע את המונח קונסטרוקטיביזם כדי לתאר תיאוריות שמדגישות את ההבניה החברתית של האופי ביחסים הבין-לאומיים. [9] בעקבות התפרקותה של ברית ורשה והתפרקותה של ברית המועצות אחריה, בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, הקונסטרוקטיביזם הפך לאחת מאסכולות החשיבה המרכזיות ביחסים בינלאומיים.
העבודות הקונסטרוקטיביסטיות המוקדמות ביותר התמקדו בקביעת הנורמות החשובות בפוליטיקה הבין-לאומית. [1] הכרך של " תרבות הביטחון הלאומי" שנערך על ידי פֵּטֶר י' קַצֶנְשְׁטַיְן ריכז יצירות של קונסטרוקטיביסטים בולטים ומתהווים רבים, והראה כי תובנות קונסטרוקטיביסטיות היו חשובות בתחום לימודי הביטחון; תחום של יחסים בין-לאומיים שהריאליסטים היו דומיננטיים בו. [1]
לאחר שנקבעו הנורמות החשובות שמגדירות את דרכי הפעולה בפוליטיקה הבין-לאומית, הוגים מאוחרים יותר של הקונסטרוקטיביזם התמקדו בהסבר הנסיבות שבהן חלק מהנורמות חשובות ואחרות לא. [1]
תאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקונסטרוקטיביזם מבקש להדגים בעיקר כיצד היבטי הליבה של היחסים הבין-לאומיים, בניגוד להנחות הנאו-ריאליזם והנאו - ליברליזם, מובנים חברתית. המשמעות היא שהם מקבלים את צורתם על ידי תהליכים מתמשכים של מנהגים חברתיים ואינטראקציה.
רעיון מרכזי בקונסטרוקטיביזם הוא שלרעיונות יש חשיבות ושהסוכנים במערכת הבין לאומית נבנים חברתית.
המחקר הקונסטרוקטיביסטי מתמקד הן בהסברים סיבתיים לתופעות, והן בניתוח של האופן שבו דברים מורכבים. [6] בחקר הביטחון הלאומי, הדגש הוא על ההתניה שהתרבות והזהות מפעילות על מדיניות הביטחון והתנהגויות נלוות. מציאת זהויות הסוכנים השונים במערכת נחוצה לקונסטרוקטיביסטים על מנת להבטיח לפחות רמה מינימלית של יכולת חיזוי וסדר של הפוליטיקה העולמית.
התפיסה שהיחסים הבין-לאומיים לא מושפעים רק מפוליטיקת כוח, אלא גם מרעיונות, משותפת לכותבים שמתארים את עצמם כתיאורטיקנים קונסטרוקטיביסטיים. לפי תפיסה זו, המבנים הבסיסיים של הפוליטיקה הבין-לאומית הם חברתיים ולא חומריים בלבד. זה מוביל את הקונסטרוקטיביסטים החברתיים לטעון ששינויים באופי האינטראקציה החברתית בין מדינות יכולים להביא לשינוי מהותי לעבר ביטחון בין-לאומי גדול יותר. [10]
נורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוקרים קונסטרוקטיביסטים חקרו לעומק את תפקידן של נורמות בפוליטיקה העולמית. אברם צ'ייס ואנטוניה הנדלר צ'ייס הגדירו "נורמות" כ"מעמד מקיף של הצהרות מנחות - כללים, אמות מידה, עקרונות וכן הלאה - גם פרוצדורליות וגם מהותיות" שהן "הוראות לפעולה במצבים של בחירה, הנושאים תחושה של חובה, תחושה שצריך לעקוב אחריהם". [11] [[קטגוריה:קונסטרוקטיביזם]]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Finnemore, Martha; Sikkink, Kathryn (2001). "Taking Stock: The Constructivist Research Program in International Relations and Comparative Politics". Annual Review of Political Science. 4 (1): 391–416. doi:10.1146/annurev.polisci.4.1.391. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":0" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ 1 2 Barnett, Michael L. (2018). Gheciu, Alexandra; Wohlforth, William C (eds.). "Constructivism". The Oxford Handbook of International Security (באנגלית). pp. 85–99. doi:10.1093/oxfordhb/9780198777854.013.7. ISBN 978-0-19-877785-4. ארכיון מ-2018-09-06. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":2" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ 1 2 Wendt, Alexander (1999). Social Theory of International Politics (באנגלית). Cambridge University Press. pp. 1–4. ISBN 978-0-521-46960-9.
- ^ Wendt, Alexander (1992). "Anarchy is what States Make of it: The Social Construction of Power Politics". International Organization. 46 (2): 391–425. doi:10.1017/S0020818300027764. ISSN 0020-8183. JSTOR 2706858.
- ^ John Gerard Ruggie (1998). "What Makes the World Hang Together? Neo-utilitarianism and the Social Constructivist Challenge". International Organization. 52 (4): 855–885. doi:10.1162/002081898550770.
- ^ 1 2 Fearon, James; Wendt, Alexander (2002), "Rationalism v. Constructivism: A Skeptical View", Handbook of International Relations, SAGE: 52–72, doi:10.4135/9781848608290.n3, ISBN 9780761963059 שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":4" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ 1 2 Hopf, Ted (1998). "The Promise of Constructivism in International Relations Theory". International Security. 23 (1): 171–200. doi:10.2307/2539267. ISSN 0162-2889. JSTOR 2539267. שגיאת ציטוט: תג
<ref>בלתי־תקין; השם ":3" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ^ Barnett, Michael; Duvall, Raymond (2005). "Power in International Politics". International Organization (באנגלית). 59 (1): 39–75. doi:10.1017/S0020818305050010. ISSN 1531-5088.
- ^ Robert Howard Jackson and Georg Sørensen (2010). Introduction to International Relations: Theories and Approaches, 4th Edition. Oxford University Press. p. 166. ISBN 978-0-19-954884-2.
Constructivism was introduced to IR by Nicholas Onuf (1989) who coined the term
- ^ Baylis, John (2011). The Globalization of World Politics. Oxford University Press Inc. p. 237. ISBN 978-0-19-956909-0.
- ^ Abram Chayes and Antonia Handler Chayes (1994). "Regime Architecture: Elements and Principles", in Janne E. Nolan, ed., Global Engagement: Cooperation and Security in the 21st Century. Washington, D.C.: Brookings, p. 65.