הבניה חברתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבניה חברתית היא מונח בתחום התאוריה הסוציולוגית. את המונח טבעו הסוציולוגים פיטר ברגר ותומאס לקמן. על פי התאוריה הסוציולוגית העולם האנושי אינו טבעי במובן כלשהו. הסדר החברתי הוא תוצאה של תהליכים חברתיים. ומה שנחשב למציאות מעוצב על ידי אינטראקציה של חברים בתרבות או בחברה מסוימת. גישה זו מבקשת לערער תפיסות מהותניות של תהליכים חברתיים, ולערער על ההנחה שתופעות חברתיות הן טבעיות או נורמליות. תחת זאת, הגישה הזו טוענת שתהליך חברתי יצר את התפיסה של אותן תופעות כטבעיות. כך למשל מפורשות דתות כהבניה חברתית, ותפיסות של מקומם של גברים ונשים בחברה כמו גם של מיניות.

בספרו The Sacred Canopy אומר פיטר ברגר כי סדר מוסדי צריך להיות מוטמע כך שלא יובן שהוא מובנה חברתית. עליו להיחשב כמשהו שהיה מאז ומתמיד. את ההצדקה הזו, אומר ברגר, מייצרת הדת, כשהיא מציגה את עצמה כהכרחית ולא כמקרית. כל הדתות צריכות קהילה בה הן יחשבו מתקבלות על הדעת. הדתות צריכות קרקע חברתית לצמוח עליה כדי שיוכלו לשגשג ולפרוח. לדבריו - הפעילות האנושית שמייצרת את החברה, מייצרת את הדת. הטענה שתפיסת העולם הדתית מייצרת הבניה חברתית, מקפלת בתוכה, גם אם לא במפורש, את האמירה שהדת אינה הכרחית.

תאוריית ההבניה החברתית בתקשורת המונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רעיונותיהם של ברגר ולקמן עניינו במיוחד חוקרי תקשורת המונים. השפעותיה של תקשורת ההמונים מתבטאת בין היתר בכך שאנשים מאמינים שמה שהם רואים בתקשורת הוא בהכרח המציאות. תקשורת המונים מספקת חומרים להבניית המציאות, מציעה פרשנויות ומשמעויות לחומרים אלו, מעצבת את חיי האזרחים ומשפיעה עליהם בכך שהיא מקדמת ערכים שונים של קונפורמיות, לאומיות וכו'. בעקבות זאת, קיים חשש שהשפעת ההגמוניה על התקשורת וכפועל יוצא על חיי הציבור משעתקת ומטה את ראיית המציאות.                                

מיישמי התאוריה בתחום לימודי התקשורת גורסים שהתקשורת אינה יכולה לתאר באובייקטיביות מציאות חברתית, ולפיכך כל העובדות הן פרשנויות. הבניה חברתית בתקשורת המונים יוצרת את דעת הקהל בנוגע לחדשות, בידור ותרבות פופולרית. מבחינה חדשותית המציאות שמוצגת היא בהכרח הבניה סלקטיבית: כלומר, פיסות מידע 'עובדתיות' שמוצגות דרך נקודת מבט מסוימת בערוץ אחד, הם לאו דווקא מה שנראה בערוץ אחר.                                 

הבניה חברתית מתייחסת לתהליכים שבאמצעותם מפרשת התקשורת אירועים, אנשים, ערכים ורעיונות ומקנה להם ערך ועדיפות. תאוריית המסגור בתקשורת המונים מתחברת לתאוריה זו בכך שהבניה של תופעות חברתיות תלויה בהיבטים שלהן שזוכים להדגשה[1].                                                                   

גישה זו של הבנייה חברתית מיושמת למשל בחקר החשיפה לתוכניות ראליטי. מעקב אחרי מספר הורים שצפו בתוכנית הריאליטי "סופר נני" העלה שהמעורבות בצפייה הובילה לקישור בין התוכנית לחיי היום-יום. הצפייה גרמה להתנהלות שונה של ההורים, בעיקר במצבים של דמיון בין התוכנית למציאות[2].

יישומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוגמאות נוספות לניסיונות כאלה ניתן לראות בתאוריות של הגזעה, הטוענות שגזע הוא תוצאה של הבניה חברתית, ובתאוריה קווירית, הטוענת שההבחנות המגדריות אינן טבעיות, אלא מובנות חברתית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הבניה חברתית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דניס מקוויל, מבוא לתקשורת המונים, 2014, עמ' 112-113
  2. ^ שלי גפן, "למען יראו וייראו": תכנית הראליטי "סופר נני" בעיני הורים כצופים, מסגרות מדיה, ‏2014
Social sciences.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא סוציולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.