משתמש:תהלה הרץ/בית הכנסת של קוניליאנו

בית הכנסת של יהודי קוניליאנו ונטו, עיירה צפונית לוונציה, נבנה סביב המאה ה-16, והיה פעיל בקוניליאנו עד לראשית המאה ה-20, אז חדלה הקהילה להתקיים. בשנת 1951 הועלה בית הכנסת לארץ, וכיום הוא ממוקם בקומה השנייה של מוזיאון יהדות איטליה, ואף משמש כבית כנסת פעיל בשבתות וחגים.

היסטוריה

הקהילה היהודית בקוניליאנו קיימת מהמאה השש-עשרה, ומתקופה זו יש עדויות על קיומו של בית הכנסת. ארון הקודש, המעוטר בגילופי עץ המצופים בזהב, התקיים מראשית קיומו של בית הכנסת: בתבליט בחלק התחתון של ארון הקודש ישנה כתובת לזכר רב הקהילה, הרב נתן אוטולנגו (נפטר ב-1615), אשר שימש גם כמנהל תלמוד התורה.

בשנת 1701 הועברו הארון ושאר פריטי הריהוט לבית כנסת חדש שנבנה בעיירה על ידי הקהילה. בתקופה זו נוספו כנפי הרוקוקו הגדולות המוזהבות והחלק העליון של הארון.

בית הכנסת שימש את הקהילה הקטנה כמרכז רוחני ותרבותי. אך הקהילה היהודית במקום הלכה והצטמצמה. התפילה האחרונה הידועה במקום הייתה ביום כיפור בשנת 1918 על-ידי קצינים וחיילים יהודים מהצבא האוסטרו-הונגרי, ובראשם הרב הצבאי הצעיר הארי דויטש. מאז לא שב בית הכנסת לתפקד כבית תפילה פעיל.

אחרי מלחמת העולם השנייה נרתמו יהודים ממוצא איטלקי להעלאת בית הכנסת לארץ. בשנת 1951 שוחזר פנים בית הכנסת, והוא פתח שוב את שעריו. מאוחר יותר בית הכנסת הפך לחלק בלתי נפרד ממוזיאון יהדות איטליה.

בשנת 1989 שוחזר המתווה של בית הכנסת על ידי בניית עזרת הנשים ושחזורה, תוך שימוש בחלקים מקוריים מבית הכנסת.

כיום מתקיימות תפילות מתקיימות בשבתות ובחגים במקום, על פי "מנהג בני רומא".