משתמש:Adamdy2006/טיוטה

יצחק לייב טופרובסקי (במקור טאפארובסקי) (1860 - 5 בספטמבר, 1938) היה מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון, והנפח של העיירה.

ראשית חייו

טופורובסקי, בנם של מיכל וגיטל, נולד ביקטרינוסלב (כיום דניפרופטרובסק), רוסיה. בגיל 16, בשנת התרל"ו, 1876, עזב את בית הוריו בדרכו לישראל דרך קושטא שבטורקיה, שם עבד כשוליה אצל נפח דודי נחושת. כאשר צבר מספיק כסף, עלה על אונייה שהפליגה לישראל. בזכות ניסיונו בתחום המתכת, הצטרף לקבוצת מייסדי ראשון לציון והפך לחרש ברזל ואומן לכל הכלים והמכשירים של המתיישבים.

פעילותו הציבורית

טופורובסקי נמנה עם מייסדי הכורמות בארץ ישראל. הוא גאל קרקעות ביחד עם אשר לוין ושמואל אוסטשינסקי. ניגן בחצוצרה בתזמורת המושבה. הקים את הראינוע (קולנוע) הראשון בארץ כשכל בני משפחתו מסייעים בהפעלתו. גולת הכותרת של פעולותיו הייתה מחרשת הברזל שהתקין, בין המצאותיו הרבות הייתה "משחזה אוטומטית" להשחזת החרמשים. בית המלאכה שלו הפך להיות בית אולפנה לחרשי מתכת צעירים וביתו - מעין "בית עולים" פרטי שבו מצאו הבאים מקלט ראשון ועבודה. רבים מבני המושבה הכתירו אותו כבורר בסכסוכיהם ואף מינוהו אפוטרופוס על יורשיהם ועל רכושם.

משפחתו

טופורובסקי התחתן עם קריינה עטרה והיו לו 9 ילדים: רבקה מירוני לופטס, רחל לאה שניידר, זהבה זלאטה פרוס, חוה האוזדורף, אהרון טופורובסקי, מרים כץ, אסתר רוזנפלד, משה טופורובסקי ובת שבע פרפרי.

תרומתו לחקלאות בישראל

טופורובסקי תיקן את כלי עבודתיהם של הפלאחים הערבים המקומיים. חיבר ותיקן פרסות ברזל של בהמות עבודה, ועם הזמן נהפך למומחה בריפוי בהמות. כאשר נתקלו חופרי הבאר שבתחתית הגבעה במושבה ראשון לציון, בשכבת סלע, התקין עבורם טופורובסקי מפסלת ברזל חזקה על המקדח ששלח הברון רוטשילד, מה שאפשר את המשך החפירה. במשך תקופה מסוימת היה האחראי הראשי על הנפחייה שביקב המקומי. הוא תיקן את המחרשות האירופאיות שלא היו יעילות ונשברו לעיתים קרובות. טופורובסקי שם לב שהמחרשה האירופית נפגעת בקלות מהאבנים שבשדות, וקשה מאוד להשתמש בה במדרונות. זאת ועוד, לאחר החריש, היא משאירה אחריה גושי אדמה גדולים העלולים להפריע להתפתחות נביטת הזרעים, ויש צורך לרכך אותם; לשם כך הובא כלי חדש מאירופה (שלא היה ידוע עד אז בארץ) "לסרוק" את הרגבים. לעומת זאת, ראה ובחן טופורובסקי את מחרשת העץ של הפלאח הערבי - הגלגול האחרון של המחרשה הארץ-ישראלית-הכנענית הקדומה, בעלת יתד הברונזה. הוא הבחין ביתד ארוכה ומחודדת, העמידה יותר בפני אבנים וטרשים שבשדה, והמסוגלת לחדור לאדמה, גם כשהיא עדיין רטובה למדי, דבר המאפשר להשתמש במחרשה זמן קצר אחרי הגשם, מה שאין במחרשה האירופית, וניתן לחרוש בה במדרונות. אך עם כל פשטותה היה בה חיסרון: שלדה העשוי עץ אינו חזק והוא ניתן לפגיעה.

בין השנים 1882 - 1883 בחורף ובאביב תרמ"ג חקר ולמד את תכונות המחרשות השונות והצליח לקבוע אילו כלים עובד אדמה בישראל צריך וכיצד אפשר לשכלל אותם, ובראשם את המחרשה. בזכות המצאתו חלה מהפכה בטכניקה החקלאית. המחרשה הייתה חזקה ודומה לזו המקובלת בקרב הפלאחים בסביבות ראשון-לציון, ומותאמת לטיב הקרקעות שלהם. המחרשה החדשה של טופורובסקי הייתה חזקה ועמידה. למרבה ההפתעה, לא היכתה ההמצאה גלים ולא זכתה להכרה המגיעה לה. אמנם התחוללה מהפכה רבתי בטכניקה החקלאית, אך הבשורה לא הגיעה בזמנה אל כל מאה משפחות עובדי האדמה היהודיים, שהיו אז בארץ; גם כשהגיעה, פסלו פקידי הברון כל כלי שלא היה ידוע להם מארץ מוצאם.