משתמש:Anna, Princess Royal/חוקת הממלכה המאוחדת

חוקת הממלכה המאוחדת או החוקה הבריטית כוללת את ההסדרים הכתובים והלא כתובים המבססים את הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד כגוף פוליטי. שלא כמו ברוב המדינות, לא נעשה ניסיון לקודד הסדרים כאלה למסמך אחד. לפיכך, היא ידועה כחוקה בלתי כתובה. זה מאפשר לשנות את החוקה בקלות מכיוון שאין הוראות רשמיות מעוגנות. עם זאת, בית המשפט העליון של בריטניה מכיר בכך שיש עקרונות חוקתיים, כולל ריבונות פרלמנטרית, שלטון החוק, דמוקרטיה ושמירה על המשפט הבינלאומי.

בית המשפט העליון גם מכיר בכך שחלק מחוקי הפרלמנט הם בעלי מעמד חוקתי מיוחד, ולכן הם חלק מהחוקה. אלה כוללים את המגנה קרטה, שבשנת 1215 חייבה את המלך לקרוא ל"עורך דין משותף" (נקרא כיום הפרלמנט) לייצג אנשים, לקיים בתי משפט במקום קבוע, להבטיח משפטים הוגנים, להבטיח תנועה חופשית של אנשים, לשחרר את הכנסייה מהמדינה, וכדי להבטיח את זכויותיהם של אנשים "רגילים" להשתמש בקרקע. לאחר מלחמות שלוש הממלכות והמהפכה המפוארת, מגילת הזכויות של 1689 וחוק תביעת הזכות 1689 ביססו את עמדת הפרלמנט כגוף החוק העליון, ואמרו כי "בחירת חברי הפרלמנט צריכה להיות חופשית".

הסכם האיחוד בין אנגליה לסקוטלנד בשנת 1706, ואחריו שני חוקי האיחוד של 1707, האחד הסקוטי, והשני בפרלמנט האנגלי, איחד את אנגליה, ויילס וסקוטלנד. אירלנד הצטרפה באופן דומה באמצעות חוקי האיחוד של 1801. המדינה החופשית של אירלנד נפרדה לאחר שההסכם האנגלו-אירי 1921 נכנס לתוקף בשנת 1922. צפון אירלנד נשארה בתוך האיחוד.

לאחר תהליך איטי של רפורמת בחירות, בריטניה הבטיחה לכל אזרח בוגר את זכות ההצבעה השווה בחוק ייצוג העם 1928. לאחר מלחמת העולם השנייה, בריטניה הפכה לחברה מייסדת במועצת אירופה על מנת לקיים זכויות אדם, והאומות המאוחדות כדי להבטיח שלום וביטחון בינלאומי. בריטניה הייתה חברה באיחוד האירופי, אך עזבה בשנת 2020. בריטניה היא גם חברה מייסדת בארגון העבודה הבינלאומי ובארגון הסחר העולמי כדי להשתתף בוויסות הכלכלה העולמית.

המוסדות המובילים בחוקה של בריטניה הם הפרלמנט, מערכת המשפט, הרשות המבצעת, וממשלות אזוריות או מקומיות. הפרלמנט הוא הגוף המחליט העליון, ומייצג את תושבי בריטניה. הוא מורכב מהמונרך ושני בתים. בית הנבחרים נבחר בהצבעה דמוקרטית ב־650 מחוזות המדינה. בית הלורדים מתמנה בעיקר על ידי קבוצות מפלגות חוצות פוליטיות מבית הנבחרים. כדי ליצור חוק פרלמנט חדש, צורת החוק הגבוהה ביותר, על שני הבתים לקרוא, לתקן או לאשר חקיקה מוצעת שלוש פעמים והמונרך חייב לתת את הסכמתו. מערכת המשפט מפרשת את החוק הקיים בחוקי הפרלמנט ומפתחת את החוק שקבעו מקרים קודמים. בית המשפט העליון הוא בית המשפט העליון של שנים עשר אנשים, שכן הוא פוסק ערעורים מבתי המשפט לערעורים באנגליה, ויילס וצפון אירלנד או בית המשפט לדיון בסקוטלנד. עם זאת הוא לא שומעת פניות פליליות מסקוטלנד. בתי המשפט בבריטניה אינם יכולים להכריז כי חוקי הפרלמנט אינם חוקתיים, אך הם יכולים לקבוע אם מעשי ההנהלה חוקיים, או להכריז על כל חוק שהוא אינו תואם את אמנת זכויות האדם האירופית. הרשות המבצעת מנהלת את בריטניה. בראש הרשות המבצעת עומד ראש הממשלה שמונה על ידי המונרך ומוזמן לנסות להרכיב ממשלה שתזכה לתמיכת הפרלמנט. ראש הממשלה ממנה את הקבינט של שרים אחרים, המובילים את מחלקות הביצוע, המאיישות עובדי מדינה, כגון משרד הבריאות המנהל את שירות הבריאות הלאומי, או משרד החינוך המממן בתי ספר ואוניברסיטאות. המלוכה בתפקידם הציבורי, המכונה הכתר, מגלם את המדינה. כל החוקים נקבעים בשם הכתר, כל השופטים יושבים במקום הכתר וכל השרים פועלים בשם הכתר. המלך הוא ברובו דמות חגיגית. כאשר נתן הסכמה מלכותית לחוקים חדשים, המלך לא סירב לחתום על חוק חדש מאז הצעת חוק המיליציה הסקוטית בשנת 1708, וזוהי מוסכמה חוקתית שהמלך ממלא אחר עצת השרים.

רוב ההתדיינות בנוגע לחוקה הבריטית מתקיימת בבקשות לביקורת שיפוטית, כדי להחליט אם גופים ציבוריים צייתו לחוק. כל גוף ציבורי חייב לעקוב גם אחר החוק, כפי שנקבע בחוקי הפרלמנט, ובכפוף לכך גם מכשירים סטטוטוריים שניתנו על ידי הרשות המבצעת. על פי חוק זכויות האדם 1998, רשאים בתי המשפט לבחון את פעולות הממשלה כדי להחליט אם הממשלה תעקוב