אירלנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרפובליקה של אֵירלנד
Poblacht na hÉireann
Flag of Ireland.svg Coat of arms of Ireland.svg
דגל סמל

לחצו כדי להקטין חזרה

גיברלטר אוסטריה בלגיה בולגריה קפריסין צ'כיה גרמניה דנמרק דנמרק אסטוניה ספרד פינלנד צרפת צרפת הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת יוון יוון הונגריה אירלנד איטליה איטליה איטליה ליטא לוקסמבורג לטביה הולנד פולין פורטוגל רומניה שוודיה סלובניה סלובקיה איסלנד מונטנגרו מקדוניה קרואטיה טורקיה טורקיה מלטה סרביה גרינלנד איי פארו נורווגיה נורווגיה האי מאן גרנזי ג'רזי אנדורה מונקו שווייץ ליכטנשטיין קריית הוותיקן סן מרינו אלבניה קוסובו בוסניה והרצגובינה מולדובה בלארוס רוסיה אוקראינה חצי האי קרים קזחסטן אבחזיה דרום אוסטיה גאורגיה אזרבייג'ן נחצ'יבאן ארמניה איראן לבנון סוריה ישראל ירדן ערב הסעודית עיראק רוסיה תוניסיה אלג'יריה מרוקוIreland in European Union (-rivers -mini map).svg
אודות התמונה
מוטו לאומי אירלנד לעולם
המנון לאומי שיר החיילים
יבשת אירופה
שפה רשמית אירית (ראשית), אנגלית (משנית)
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
דבלין
53°20′34″N 6°15′58″W / 53.34278°N 6.26611°W / 53.34278; -6.26611
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- טישך
נשיא
מייקל היגינס
ליאו ורדקר
הקמה
- הכרזה
- הכרה
עצמאות מבריטניה
21 בינואר 1919
6 בדצמבר 1921
שטח[2]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
70,273 קמ"ר 
120 בעולם
2%
אוכלוסייה[3]
(הערכה ליולי 2017)

- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות

5,011,102 נפש 
121 בעולם
71.31 נפש לקמ"ר
135 בעולם
אוכלוסייה לפי גילאים
 
 
 
 
 
0 10 20 30 40 50 60 70 80
גילאי 0 - 14 21.46%
גילאי 15 - 24 11.84%
גילאי 25 - 54 43.20%
גילאי 55 - 64 10.42%
גילאי 65 ומעלה 13.07%
תמ"ג[4]
(הערכה לשנת 2016)

- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש

324,900 מיליון $ 
52 בעולם
64,836 $
15 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[5]
(2015)

- דירוג עולמי

0.923 
7 בעולם
מטבע אירו[1] ‏ (EUR)
אזור זמן UTC
סיומת אינטרנט .ie
קידומת בינלאומית 353
התלתן של פטריק הקדוש - סמלם של האירים בכל תפוצותיהם
נוף טבעי באירלנד
קתדרלת קולמן הקדוש בקוֹאוּ (Cobh)

הָרֶפּוּבְּלִיקָה שֶׁל אִירְלַנְדאירית: Poblacht na hÉireann, באנגלית: Republic of Ireland), או בשמה הרשמי אירלנד (באירית: Éire (מידע · עזרה), באנגלית: Ireland), היא מדינה עצמאית הנמצאת באי אירלנד ושולטת על 26 מתוך 32 המחוזות באי, המהווים כחמש שישיות משטחו. האי שוכן צפונית מערבית ליבשת אירופה, ממערב לאי בריטניה הגדולה. שאר שטחו של האי, הידוע בתור "צפון אירלנד" הוא חלק מהממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. אירלנד היא המדינה היחידה באיים הבריטיים בה המטבע הוא יורו כחברת האיחוד האירופי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – היסטוריה של אירלנד

העת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אדם הגיעו לראשונה לאירלנד בתקופת הקרח האחרונה, בסביבות השנים 6000 עד 7000 לפני הספירה, דרך מעבר יבשתי שחיבר אז בין יבשת אירופה לבריטניה. באי התפתחה תרבות פגאנית מקומית שהושפעה מפלישה של שבטים קלטים וגאלים במאה הרביעית לפני הספירה. בניגוד לשכנתה בריטניה, אירלנד לא נשלטה מעולם על ידי האימפריה הרומית.

לפי המסורת, הגיע לאירלנד בשנת 432 לספירה פטריק הקדוש, כנראה ממוצא קלטי, שהחל להמיר לנצרות את תושבי האי. פטריק לא פגע באורח החיים השבטי ובמסורת החיים של האירים, אך כינס לספר חוקים את החוקים שלפיהם חיו התושבים, ושינה רק את אלה שסתרו את הנצרות. הוא שהנחיל את השימוש באלפבית הלטיני ואיפשר לנזירים האיריים לשמר חלקים נרחבים של הספרות הקלטית, שנשמרה עד אז רק בעל פה.

ההגמוניה הנוצרית הופרה, ובמשך 200 שנה של לחימה לא רצופה כשהוויקינגים שטפו את האי ושדדו כנסיות וערים. הם הקימו ערי חוף רבות, ביניהן דבלין (מהמילה הגאלית: Án Dubh Linn, "בריכה שחורה"), ושלטו בחלק ממזרח האי במסגרת ממלכת דבלין. הם הובסו על ידי המלך האירי בריאן בורו (Brian Boru), והאירים היו משוחררים כ-150 שנה. למרות זאת, בתקופה זו הם כילו את מרצם ומשאביהם על מלחמות פנימיות בין השושלות.

שלטון אנגלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת האלף השני עלו באירלנד מספר שליטים מקומיים שיסדו שושלות מלוכה. בשנת 1169 פלשו הבריטים הנורמנים לאירלנד. הם היו שכבת האצולה האנגלית. הם היו ממוצא נורמני והשתלטו על אנגליה מאה שנה קודם לכן. הם פלשו לאחר שהוזמנו על ידי מלך מקומי בשם דרמוט מק'מורו להתערב בסכסוך פנימי. הפולשים הראשונים היו אצילים, שתמכו בטוענים לכתר האנגלי, שלא צלחו בהשתו. הם נדחקו מאנגליה לאירלנד בידי מלכי אנגליה. בסופו של דבר, מלך אנגליה חשש שתיווצר לו אופוזיציה באירלנד ופלש גם הוא. בהמשך, הכתר האירי אוחד עם הכתר האנגלי והם נשלטו על ידי מלך אחד. למרות זאת כונן באירלנד פרלמנט עצמאי. בנוסף לזה, כמעט בכול משך שלטונם של האנגלים באירלנד, השלטון לא כלל את כל שטח אירלנד, וכמעט תמיד היו שטחים איריים חופשיים.

תקופת שלטונו של הנרי השמיני מלך אנגליה הייתה מלאה תהפוכות באירלנד. בשנת 1541 היא הופרדה בצעד סמלי מבריטניה והוכרזה כממלכה נפרדת, אף על פי שבאופן אוטומטי שליטה היה מלך בריטניה. הנרי השמיני היה גם המלך שגירש את הכנסייה הקתולית מבריטניה בעקבות סירובו של האפיפיור לבטל את נישואיו. הנרי ובנו, אדוארד השישי, הצליחו להכחיד כמעט את הנצרות הקתולית מבריטניה אך לא הצליחו כך באירלנד שנשארה קתולית. מלחמות הדת המשיכו בתקופת המלכה מרי, בתו של הנרי השמיני וחדלו בתקופתה של אליזבת הראשונה, שגם היא הייתה בתו של הנרי. אליזבת דאגה להסדר בין הפרוטסטנטים לקתולים, הן באירלנד והן בבריטניה. היא הייתה בין השליטים היחידים של בריטניה, שהצליחו לשלוט באירלנד כולה.

במהלך המאה ה-17 שלחו פרוטסטנטים אנגלים וסקוטים שרצו למגר את הקתולים מאירלנד, מתיישבים שהקימו מושבות פרוטסטנטיות בצפון אירלנד.

ב-1801 העביר הפרלמנט האירי החלטה כי אירלנד תאוחד עם "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה", שנוצרה מאיחוד של אנגליה וסקוטלנד ב-1707. כתוצאה מהאיחוד נוצרה "הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד". בעקבות האיחוד שונה דגל הממלכה המאוחדת שעד אז שילב בין דגלי אנגליה וסקוטלנד, ונוסף לו צלב אדום נטוי באלכסון, המייצג כביכול את סנט פטריק, הפטרון של אירלנד. "הצלב של סנט פטריק" הוסף על גבי הצלב הלבן של סקוטלנד, באופן שנותן לסקוטלנד עדיפות על-פני אירלנד. למעשה, "הצלב של סנט פטריק" לא היה סמל אירי מעולם, ואף השימוש שלו בקרב היוניוניסטים (תומכי האיחוד עם בריטניה) בצפון אירלנד, משני. נראה כי זה היה סמלה של משפחת המושל שמונה על אירלנד מטעם הממלכה המאוחדת.

הרעב הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1846 החל "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד", אחד מהאירועים הטראומתיים ביותר בהיסטוריה האירית. באותה תקופה, ממגוון סיבות חקלאיות, כלכליות וחברתיות נוצרו תנאי רעב אשר המיתו מאות אלפים מתושבי האי. הגורם המיידי להיווצרות הייתה פטריית הכימשון, שהתפשטה בכל האי וכילתה את רוב היבולים של פריט המזון הבסיסי של רוב תושבי האי, תפוח האדמה. כתוצאה מהרעב שנמשך שלוש שנים, מתו מעל לחצי מיליון איש ומיליונים אחרים היגרו לארצות הברית, בריטניה, קנדה ואוסטרליה.

עצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה-20 גבר המאבק של האירים הקתולים לעצמאות. מרידת חג הפסחא (1916) הובילו ב-1919 למלחמת עצמאות שנמשכה שנתיים. בסיומה הוכרזה עצמאות אירלנד ב-6 בדצמבר 1921. בהסכם העצמאות נקבע כי המחוזות של צפון אירלנד, בהם הייתה גם אוכלוסייה פרוטסטנטית, יוכלו לבחור אם להצטרף לאירלנד או להישאר חלק מהממלכה המאוחדת. ששת המחוזות הללו (מתוך 32) אכן בחרו להישאר ב"ממלכה המאוחדת" וכך פוצל האי בינה לבין מדינת אירלנד החופשית.

אירלנד עברה מספר גלגולים חוקתיים עד שב-1947 הוכרזה הרפובליקה. אז היא גם התנתקה סופית מהממלכה המאוחדת ואף חדלה להיות חברה בחבר העמים הבריטי. בדצמבר 1955 הצטרפה אירלנד לאו"ם. אירלנד הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1973.

במהלך החצי השני של המאה ה-20 הייתה ממשלת אירלנד מעורבת עמוקות במציאת פתרון לסכסוך בין הקתולים והפרוטסטנטים בצפון אירלנד. היא אף נתנה את חסותה להסכם השלום של שנת 1998. על פי ההסכם יוותרו אירלנד ובריטניה על תביעתן לצפון אירלנד ועתיד החבל יוכרע בידי תושביו.

יחסי אירלנד-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי אירלנד-ישראל

בין מדינת ישראל ואירלנד קיימים יחסים דיפלומטיים מלאים וכן שיתוף פעולה ידידותי בנושאים שונים, הקשורים לשתי המדינות. עם זאת, ביחסי שתי המדינות לאורך השנים התרחשו עליות ומורדות, כאשר האירועים המרכזיים שפגעו ביחסים ההדדיים היו קשורים לסכסוך הישראלי-ערבי, ולביקורת מטעם ממשלת אירלנד ביחס להתנהלות ישראל במסגרת המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוליטיקה של אירלנד

אירלנד היא רפובליקה, בה מערכת פרלמנטרית וממשלה. נשיא אירלנד, המשמש כראש המדינה, נבחר לתקופה בת שבע שנים, ויכול להיבחר לשתי תקופות כהונה. תפקידו של הנשיא הוא סמלי ברובו, אך עדיין יש לו מספר תפקידים וסמכויות על פי החוקה, בביצועם הוא נעזר בגוף מייעץ בשם "מועצת המדינה".

ראש ממשלת אירלנד מכונה באירית טישֵך (Taoiseach); במילה זו נעשה שימוש אף באנגלית (בעיקר בדיווחי חדשות). ראש הממשלה ממונה על ידי הנשיא לפי המלצת הפרלמנט, ולכן הוא על פי רוב מנהיג מפלגת הרוב בפרלמנט, או מנהיג קואליציה של מפלגות המהוות רוב.

הפרלמנט ובו שני בתים, מורכב מן הבית העליון, הסנאט, ומן הבית התחתון, הדול (Dáil). בסנאט שישים חברים: אחד-עשר מתמנים על ידי ראש הממשלה, שישה נבחרים על ידי האוניברסיטאות ו-43 נבחרים מתוך פאנלים של מועמדים. בדול 166 חברים, המכונים TD - Teachtaí Dála (מקביל לראשי התיבות ח"כ). חברי הדול נבחרים בבחירות אזוריות לפי שיטת הקול היחיד הנייד. על פי החוקה האירית יש לערוך בחירות לפחות אחת לשבע שנים. על פי החוק הבחירות נערכות אחת לחמש שנים.

הממשלה מוגבלת חוקתית לחמישה עשר חברים, כששניים לכל היותר הם חברי הסנאט. ראש הממשלה וסגנו, וכן שר האוצר חייבים להיות חברי הדאיל. הממשלה הנוכחית מורכבת מקואליציה של שתי מפלגות פיאנה פול, בהנהגת ראש הממשלה ברטי אהרן והדמוקרטים הפרוגרסיבים בהנהגת סגן רה"מ מרי הרני. האופוזיציה העיקרית כיום היא מצד מפלגות פיין גייל והלייבור.

המפלגות העיקריות באירלנד כוללות את פיאנה פול (המפלגה הרפובליקנית), מפלגת השלטון העיקרית בהיסטוריה של אירלנד. מאז ייסודה בשנת 1926 הייתה המפלגה בשלטון במשך 55 שנים (שלא ברציפות) ורוב נשיאי אירלנד וראשי ממשלתה יצאו משורות מפלגה זו. המפלגה השנייה בגודלה, המשמשת כיום באופוזיציה, היא פיין גייל, אשר הוקמה בשנת 1933 מאיחודן של כמה מפלגות. מבחינה היסטורית היו פיין גייל וקודמותיה תומכות בחוזה האנגלו אירי, אשר הקים את מדינת אירלנד החופשית שקדמה לאירלנד, על חלק משטח האי אירלנד, ופיאנה פול הייתה מפלגתם של המתנגדים לחוזה. הלייבור, מפלגה סוציאל-דמוקרטית היא השלישית בגודלה. מפלגה נוספת היא המפלגה הדמוקרטית הפרוגרסיבית, מפלגה ליברלית ימנית אשר נוסדה בשנת 1987 על ידי TD מפיאנה פול ומפיין גייל, כיום בקואליציה ומשורותיה מונתה סגן ראש הממשלה.

מפלגות אחרות הן שין פיין שהיא למעשה הזרוע הפוליטית של ה-IRA, הצבא האירי הרפובליקני, הלוחם לאיחודו של האי. המפלגה טוענת כי היא המשכה של מפלגת שין פיין ההיסטורית שהוקמה בשנת 1905, אך מאז עברו על מפלגה זו גלגולים רבים, וטענה זו מוטלת בספק. עד לאחרונה דישדשה המפלגה בשולי הפוליטיקה באירלנד, אך לאחר הפסקת האש בצפון בשנות ה-90, גדל באופן משמעותי מספר תומכיה, אך עדיין שולית ביחס לשלוש המפלגות הגדולות. כן פעילה באירלנד מפלגה ירוקה קטנה.

אחת הדמויות הידועות ביותר בפוליטיקה האירית ברחבי העולם היא מרי רובינסון, נשיאת אירלנד לשעבר, אשר בין 1997 ו-2002 שימשה כנציבת האו"ם לזכויות האדם.

ב-22 במאי 2015 הייתה אירלנד למדינה הראשונה בעולם שערכה משאל עם בנוגע לאישור נישואים חד-מיניים, וכן למדינה הראשונה שאישרה נישואים אלו בקלפי.[6]

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלכלת אירלנד

אירלנד סבלה במשך שנים מעוני ומבריחת תושבים כתוצאה ממצבה הכלכלי הירוד והתבססה בעיקר על חקלאות. בשנות ה-90, במקביל להאצה בתיעוש, החלה תופעה שכונתה "הנמר הקלטי" שאופיינה בצמיחה מהירה של הכלכלה האירית והפכה אותה מכלכלה כושלת לכלכלה צומחת - המשק האירי צמח בממוצע בכ-10% בין השנים 1995–2000. אירלנד השיקה ב-1999 את האירו ביחד עם שאר מדינות האיחוד האירופי.

בעשור הראשון של המאה ה-21 החלה הממשלה האירית הסדרה של צעדים שמטרתם לטפל באינפלציה, להוריד את עול המסים, לשפר את איכות כוח העבודה ולעודד השקעות זרות בתחומי המדינה. כיום, המשק האירי הוא משק מודרני וקטן יחסית הנשען על מסחר. החקלאות, בעבר הסקטור החשוב בכלכלה האירית, הוחלפה בתעשייה שהיום אחראית לכ-46% מן התמ"ג, 80% מן היצוא ולכ-29% מכוח העבודה. אף על פי שיצוא הוא המנוע העיקרי שמניע את הכלכלה האירית גם העלייה בצריכה הפרטית וההתאוששות בענף הבנייה ובהשקעות העסקים תורמות לצמיחה הכלכלית.

עיר הבירה דבלין, מוקמה במקום ה-22 בסקר עולמי שבחן את יוקר המחיה בערים שונות ברחבי העולם.

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות אירלנד
לחצו כדי להקטין חזרה
מחוז קרי מחוז אנטרים מחוז לונדונדרי מחוז דאון מחוז ארמה מחוז לאות' מחוז טיירון מחוז וקספורד מחוז דבלין מחוז ויקלו מחוז מונהאן מחוז דונגול מחוז פרמנה מחוז ווטרפורד מחוז קורק מחוז לימריק מחוז קלייר מחוז קארלו מחוז קילקני מחוז לייש מחוז טיפררי מחוז מית' מחוז קילדייר מחוז קאוואן מחוז ליטרים מחוז סלייגו מחוז רוסקומון מחוז גולוויי מחוז לונגפורד מחוז וסטמית' מחוז אופלי מחוז מאיו מחוז מאיוIreland trad counties he.svg
אודות התמונה

לדף הקובץ
תמונה אינטראקטיבית (לחצו להסבר)‏

מחוזות אירלנד. למידע על מחוז, לחצו עליו.

הרפובליקה של אירלנד

1. מחוז דבלין
2. מחוז ויקלו
3. מחוז וקספורד
4. מחוז קארלו
5. מחוז קילדייר
6. מחוז מית'
7. מחוז לאות'
8. מחוז מונהאן
9. מחוז קאוואן
10. מחוז לונגפורד
11. מחוז וסטמית'
12. מחוז אופלי
13. מחוז לייש

14. מחוז קילקני
15. מחוז ווטרפורד
16. מחוז קורק
17. מחוז קרי
18. מחוז לימריק
19. מחוז טיפררי
20. מחוז קלייר
21. מחוז גולוויי
22. מחוז מאיו
23. מחוז רוסקומון
24. מחוז סלייגו
25. מחוז ליטרים
26. מחוז דונגאל

צפון אירלנד
1. מחוז פרמנה
2. מחוז טיירון
3. מחוז לונדונדרי
4. מחוז אנטרים
5. מחוז דאון
6. מחוז ארמה

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת אירלנד
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אירלנד (אי)

שטחו של האי האירי הוא 84,421 קמ"ר (האי השלישי בגודלו באירופה). אורך האי (מצפון לדרום) 485 ק"מ, רוחבו (ממזרח למערב) 275 ק"מ, ואורך קו-החוף שלו 1,448 ק"מ. ממערב לאי משתרע האוקיינוס האטלנטי, מצפונו התעלה הצפונית, ממזרח הים האירי המפריד בין אירלנד לבריטניה ומתחבר לאוקיינוס דרך תעלת סנט ג'ורג' והים הקלטי, בדרום מזרח האי. למעשה, זהו אי באוקיינוס האטלנטי.

החלק המרכזי של האי הוא שפלה. המוקפת בשטחים הרריים. החוף המערבי של אירלנד בין מחוז קורק ומחוז דונגאל מורכב ברובו מצוקים תלולים שמסתיימים בים. ההר הגבוה ביותר הוא Carrauntoohil וגובהו 1,041 מטר. דרום מערב אירלנד כולל את אזור נהר שאנון, הנהר הארוך באי, אשר חוצה את האי מצפון-מזרח לדרום-מערב ונשפך אל הים ממערב לעיר לימריק. האזור הדרום מערבי מכיל מספר רב של אגמים שבהם ניתן לדוג. בנוסף לאגמים יש בדרום מערב האי הרים קשוחים ומישורים פוריים. באזור זה נמצא גם מישור בורן, מישור ענק של אבן גיר.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האי מושפע מאוד מהזרם הצפון אטלנטי, שהוא ההמשך הצפון מערבי של זרם הגולף הבא מהקריביים. חום המים בזרם גורם למזג אוויר מתון יחסית באי. הקיץ איננו חם אם כי הטמפרטורה יכולה להגיע ל-30 מעלות צלזיוס; בחורף הטמפרטורות מגיעות לעתים לקיפאון, אך השלג נדיר. גשם יורד כמעט כל השנה, בממוצע ב-275 ימים. כמויות הגשם הגדולות גורמות לכך שהאי מכוסה בשטחי דשא וצמחייה ירוקים כל השנה, ולכן הוא מכונה בשם "אי הברקת" (Emerald Isle).

חי וצומח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמת אירלנד פוריה ביותר ומכוסה בצמחייה ירוקת-עד. היערות אינם רבים ושטחי דשא ומרעה מכסים את רוב שטחו של האי. הגידול התרבותי הנפוץ ביותר הוא תפוח האדמה. העם האירי הסתמך במשך שנים ארוכות על גידול תפוחי אדמה למחייתו; פטרייה שהרסה בעבר את יבולי תפוחי האדמה הובילה לרעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד. גידול נפוץ נוסף הוא השעורה. עולם החי באי אינו מגוון. באי נפוץ גידולם של צאן, חזירים ובקר. באי אין כלל נחשים, והמסורת האירית מספרת כי אלו גורשו משטחו של האי על ידי פטריק הקדוש.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית אירלנד בין שנים 1951-2011

על פי מחקרים גנטיים, המתיישבים הראשונים הגיעו לאירלנד מחצי האי האיברי בסופו של עידן הקרח האחרון. בתום התקופות המזוליתית, הנאוליתית והברונזה, הגיעו לאי מתיישבים קלטים שהביאו עמם את השפה ואת התרבות הקלטית. שני סוגי המתיישבים עדיין מייצגים את המטען הגנטי העיקרי של רוב תושבי אירלנד. המתיישבים הקלטים פשטו ברחבי אירלנד והפכו לגזע הדומיננטי באי. לאירים גם ישנם שורשים סקנדינבים, אנגלו-נורמנים, צרפתים ובריטים.

נכון לשנת 2011, מתגוררים באירלנד כ-4,588,252 תושבים, גידול אוכלוסין בשיעור של כ-8.2% מאז המפקד של שנת 2006. כמו כן, באירלנד אחוז הילודה הגבוה ביותר באיחוד האירופי (16 לידות לכל 1,000 תושבים). בין השנים 2001-2006 היה שיעור גידול האוכלוסייה כ-1.6%, אך בין השנים 2006-2011 הוא עמד על כ-2%.

מספר הנתינים הזרים באירלנד עומד על כ-544,357 תושבים, שמהווים כ-12% מהאוכלוסייה הכללית. מספר זה גבוה פי 2.5 מהמספר שנמדד במפקד של שנת 2002. חמשת הלאומים העיקריים המתגוררים באירלנד הם פולנים (122,585), בריטים (112,259), ליטאים (36,683), לטבים (20,593) וניגרים (17,642).

מצבו של העם האירי ייחודי בכך שרוב רובו חי מחוץ לגבולות מדינת הלאום שלו. בהשוואה לכ-4 מיליון אירים החיים באירלנד, בארצות הברית חיים למעלה מ-30 מיליון תושבים שמוצאם אירי. קהילות גדולות נוספות קיימות בבריטניה ובקנדה.

הערים הגדולות באירלנד, לפי אוכלוסייה (מפקד 2016)

Samuel Beckett Bridge, Dublin 20150807 1.jpg
דבלין
LimerickCity Riverpoint.jpg
לימריק

# עיר אוכלוסייה # עיר אוכלוסייה

Cork City Hall - Anglesea Street - geograph.org.uk - 1405948.jpg
קורק
Galway Harbour 2007.jpg
גולוויי

1 דבלין 1,173,179[7] 11 קילקני 26,512
2 קורק 208,669[8] 12 אניס 25,276
3 לימריק 94,192[9] 13 קרלו 24,272
4 גולוויי 79,934[10] 14 טרלי 23,691
5 ווטרפורד 53,504[11] 15 ניוברידג' 22,742
6 דרוהדה 40,956[12] 16 פורט לייש 22,050
7 סוורדס 39,248[13] 17 בלבריגן 21,722
8 דנדלק 39,004[14] 18 נאס 21,393
9 בריי 32,600[15] 19 את'לון 21,349
10 נאבאן 30,173[16] 20 מולינגר 20,928
















דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דתות באירלנד
נוצרים קתולים 78.3%
חסרי דת 9.8%
נוצרים פרוטסטנטים 4.2%
מוסלמים 1.3%
אחר 6.4%

הנצרות היא הדת העיקרית באירלנד, כשהזרם הקתולי הוא המשמעותי ביותר, על אף שבין המפקד של שנת 2011 לזה של 2016, הייתה ירידה בשיעור של כ-5.9% במספר התושבים שהגדירו את עצמם כקתולים. מעמד הכנסייה נפגע בשנות ה-90 בשל מספר סקנדלים מיניים והאשמות על מסורת של טיוח, בין היתר בשל בתי-המחסה מגדלנה. לפני שנת 2000, אחוז הנוכחים בכנסיות באירלנד היה הגבוה ביותר בעולם המערבי. אולם, בשנת 1990 אחוז הנוכחות בכנסיות באופן שבועי היה כ-81%, אך בשנת 2006 הוא עמד על כ-48% בלבד. נכון לשנת 2011, בדבלין עצמה היו רק כ-18% מהתושבים שהעידו שהם פוקדים את הכנסייה אחת לשבוע. הכנסייה האנגליקנית היא הכנסייה השנייה בגודלה באי, לאחר זו הקתולית. במאה ה-20 חלה ירידה במספר המאמינים המשתייכים אליה, אך בתחילת המאה ה-21 ניכרת עליה קטנה במספרם. זרמים פרוטסטנטים נוספים הם הפרסביטריאניזם והמתודיזם. ההגירה למדינה הובילה לעלייה בשיעורי ההינדואיזם והאסלאם. מבחינת אחוזים, הנצרות האורתודוקסית והאסלאם הן הדתות הצומחות ביותר באירלנד, בשיעורים של כ-100% ו-70% בהתאמה.

פטרוניה של אירלנד הם הקדוש קולומבה, פטריק הקדוש, ובריג'יד מקילדייר. יום פטריק הקדוש מצוין ב-17 במרץ באירלנד ומחוצה לה והוא מוכר כיום הלאומי של אירלנד.

היהודים באירלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות אירלנד

היהודים התיישבו באירלנד עוד בימי הביניים, אך הקהילה היהודית מעולם לא הייתה גדולה ולא עלתה במספרה על אלפים בודדים. הגירה משמעותית לאירלנד החלה רק בשנות השמונים של המאה ה-19. ב-1971 התגוררו בצפון אירלנד כ-968 יהודים וברפובליקה האירית כ-2633 יהודים. רוב יהודי הרפובליקה האירית יושבים בדבלין ובצפון אירלנד יושבים היהודים בבירה בלפאסט.

הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, כיהן קודם לכן כרב הראשי של אירלנד. בנו, חיים הרצוג היה לנשיאה השישי של מדינת ישראל. לאחריו כיהן הרב יעקב שכטר כרבה הראשי של אירלנד.

אחוז דוברי האירית באירלנד, נכון לשנת 2011

בשנים 2004–2013 דווחו למשטרה האירית 55 אירועים אנטישמיים.[1] נכון ל-2011 באירלנד ישנו מספר מצומצם של יהודים והם מונים כ-1,984 איש.[2]

שפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקה האירית מגדירה את השפה האירית כשפה הלאומית והראשונה של אירלנד, אך מכירה גם במעמדה של האנגלית, שהיא בפועל השפה המדוברת ביותר באי, באופן כמעט מוחלט. נכון לשנת 2006, כ-39% מתושבי המדינה הגדירו את עצמם כבעלי מסוגלות בשימוש בשפה האירית. האירית נותרה שפת הקהילה רק במספר אזורים כפריים, בעיקר במערב המדינה, אזורים אשר מוכרים בשם גיילטאכט. מלבד אזורים אלו, הייצוג הבולט ביותר של השפה האירית באירלנד הוא בשלטי דרכים, אשר מחויבים להיות כתובים בשתי השפות. רוב המודעות לציבור והתקשורת הכתובה מודפסות בשפה האנגלית, כמו גם מתן השירותים המשלתיים לאזרחים, אשר אמורים כביכול להינתן בשתי השפות, אך בפועל ניתנים כמעט תמיד באנגלית. מאידך, ישנן מערכות תקשורת המשדרות בשפה האירית בלבד כמו תחנת הטלוויזיה TG4, תחנת הרדיו ״רדיו נא גיילטאכטה״ ועיתונים רבים המודפים באירית. כלל הפקודות הרשמיות הניתנות במסגרת כוחות ההגנה האירים הן בשפה האירית.

כתוצאה מההגירה הכבדה למדינה, הפולנית היא השפה המדוברת ביותר באי לאחר האנגלית, כשהאירית נמצאת במקום השלישי. כמו כן, במדינה מדוברות על בסיס יום-יומי גם שפות מרכז אירופאיות כמו צ'כית, הונגרית וסלובקית ושפות בלטיות כמו לטבית וליטאית. שפות נוספות המדוברות באירלנד הן שפת שלטה, המדוברת על ידי נוודים אירים וניב של סקוטית המדובר במחוז דונגאל. רוב התלמידים באירלנד בוחרים ללמוד שפה או שתי שפות זרות כחלק מלימודיהם, כשהאירית היא מקצוע חובה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך מאות רבות התבססה התרבות האירית על זו הקלטית, ואירלנד נותרה אחת משש המדינות הקלטיות. בעקבות הפלישה האנגלו-נורמנית במאה ה-12 והכיבוש הבריטי ההדרגתי של האי, הושפעה התרבות האירית מאלו האנגלית והסקוטית. לכן, חולקת התרבות האירית מאפיינים מסוימים עם העולם האנגלו-סקסי, עם אירופה הקתולית ועם המדינות הקלטיות האחרות. הפזורה האירית, מהגדולות והנרחבות שבעולם, תרמו לגלובליזציה של התרבות האירית, תרבות אשר הפיקה דמויות מפתח רבות באומנות, במוזיקה ובמדע.

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זוכה פרס נובל לספרות ויליאם בטלר ייטס, מהחשובים שבמשוררי אירלנד

אירלנד תרמה תרומה משמעותית לעולם הספרות הן בשפה האנגלית והן בשפה האירית. הסיפורת האירית המודרנית החלה בשנת 1726 עם פרסומו של הספר מסעי גוליבר של ג'ונתן סוויפט. עם הסופרים האירים החשובים הנוספים של המאה ה-18, ניתן למנות את לורנס סטרן וספרו טריסטרם שנדי ואת אוליבר גולדסמית' וספרו The Vicar of Wakefield. סופרים אירים רבים פרצו לתודעה במהלך המאה ה-19, וביניהם מריה אדג'וורט', ג'ורג' מור וברם סטוקר וספרו משנת 1897, דרקולה. מבין סופרי המאה ה-20 ניתן למנות את ג'יימס ג'ויס וספריו דבלינאים, דיוקן האמן כאיש צעיר ויוליסס ואת הסופרים בריאן או'נולן, אליזבת בואן, עדנה או'בריאן, רודי דויל וג'ון באנוויל. בתחום סיפורי הילדים, בולט בשנים האחרונות הסופר אואן קולפר. בין המשוררים האירים הידועים ביותר ניתן למנות את פטריק קוונה, ואת זוכי פרס נובל לספרות ויליאם בטלר ייטס ושיימוס היני.

ההיסטוריה של התיאטרון האירי מתחילה עם התפתחותו של שטח השליטה האנגלי סביב העיר דבלין במאה ה-17, ובמהלך השנים תרמה אירלנד באופן נרחב לדרמה האנגלית. בתחילת דרכו, התיאטרון האירי שימש בעיקר למטרות פוליטיות, אך ככל שנפתחו תיאטראות נוספים וככל שעלתה הפופולריות של התחום, התיאטרון העלה הצגות יותר ויותר מגוונות. תיאטראות רבים בדבלין יצרו קשרים עם מקביליהם בלונדון, והצגות בריטיות רבות הוצגו על במות אירלנד. אולם, רוב המחזאים האיריים עזבו את המדינה כדי לבסס את עצמם בתחום. במאה ה-18, היו שני המחזאים האיריים אוליבר גולדסמית' וריצ'רד ברינסלי שרידן מהמצליחים שבמחזאי לונדון. בתחילת המאה ה-20, תיאטראות רבים באירלנד החלו לקדם מחזות איריים ולטפח מחזאים, במאים ושחקנים מקומיים, מה שאפשר ליוצרים האיריים להתבסס באירלנד במקום בבריטניה או בארצות הברית. עם המחזאים האיריים הבולטים של המאה ה-20 ניתן למנות את זוכי פרס נובל ג'ורג' ברנרד שו וסמואל בקט, וכמו כן את אוסקר ויילד, שון או'קייסי, בריאן פריל, ברנדן בהאן ויו לאונרד.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירלנד נודעת בזכות המוזיקה האירית המסורתית, אשר מנוגנת כיום על ידי להקות מכל רחבי העולם. המוזיקה האירית שמה על מאפייניה המסורתיים, על אף השפעות הגלובליזציה התרבותית, ואף השפיעה על סגנונות אחרים כמו קאנטרי או מוזיקה עממית אמריקאית. המוזיקה כוללת לרוב שימוש בחליל, כינור וחמת חלילים. בתחום המוזיקה הפופולרית, יוצרים אירים רבים זכו לפרסום עולמי. ביניהם: U2, שינייד אוקונור, בוב גלדוף, ווסטלייף, בויזון, ריברדאנס, הסקריפט, ואן מוריסון, הקורס, הקרנבריס, אניה, ג'דווארד, נייל הורן ועוד. ישנם גם הרכבי מוזיקה קלאסית פעילים באירלנד ושלושה ארגוני אופרה אשר מעלים מופעים גדולים בבירה דבלין ומופיעים בתאטראות נוספים ברחבי המדינה, וכמו כן מעלים את פסטיבל האופרה בוקספורד בין החודשים אוקטובר ונובמבר.

אירוויזיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אירלנד באירוויזיון

בתחרות האירוויזיון מחזיקה אירלנד בשלושה שיאים:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפני שנת 1999 - פונט אירי.
  2. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-18 ביולי 2016
  3. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  4. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-26 בספטמבר 2017
  5. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2015 בדו"ח 2016 של אתר מינהל הפיתוח (UNDP) של האומות המאוחדות, שפורסם ב-29 במרץ 2017
  6. ^ סוכניות הידיעות, היסטוריה באירלנד הקתולית: כן לנישואי גייז, באתר ynet, 23 במאי 2015
  7. ^ "Settlement Dublin City And Suburbs". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2017. 
  8. ^ "Settlement Cork City And Suburbs". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2017. 
  9. ^ "Settlement Limerick City And Suburbs". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2017. 
  10. ^ "Settlement Galway City And Suburbs". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2017. 
  11. ^ "Settlement Waterford City And Suburbs". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-21 ביולי 2017. 
  12. ^ "Settlement Drogheda". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  13. ^ "Settlement Swords". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  14. ^ "Settlement Dundalk". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  15. ^ "Settlement Bray". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017. 
  16. ^ "Settlement Navan (An Uaimh)". הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (אירלנד). 2016. בדיקה אחרונה ב-29 ביולי 2017.