משתמש:Anna.Hutorskoy/ניאו-שמאניזם

ניאו-שמאניזם

המונח ניאו-שמאניזם מתייחס לתצורות מודרניות של שמאניזם מסורתי. לרוב, מדובר במנהגים שמאניים המבוצעים בידי מערביים, כחלק מרוחניות העידן החדש, וללא קשר לחברות שמאניות מסורתיות. עם זאת, לעיתים המונח מתאר גם מנהגים וטקסים שמאניים שמקורם במסורות ילידיות שעברו התאמה לנסיבות מודרניות. דוגמא לכך היא טקסים "שמאניים" המבוצעים לראווה, בין אם על במה או לצורך תיירות שמאנית, כמו גם נגזרות מודרניות של מסורות ילידיות, המשלבות בתוכן טכנולוגיות והשקפות עולם חדשות.

היסטוריה

ראשיתה של תנועת הניאו-שמאניזם הוא במחצית השנייה של המאה ה-20, כפועל יוצא של תנועות הפוסט-מודרניזם ותרבות הנגד. נהוג לייחס את הקידום של רעיונות הקשורים בשמאניזם וניאו-שמאניזם לשלושה כותבים בולטים: מירצ'ה אליאדה, קרלוס קסטנדה ומייקל הארנר. פרסום ספרו של מירצ'ה אלידאה Shananism: Archaic Techniques of Esctasy בשנת 1951, תרם להפצת הרעיון ששמאניזם מהווה דת אוניברסלית ראשונית, המאופיינת בראש ובראשונה במסע אל עולם הרוחות. עם זאת, עבודתו של אליאדה ספגה ביקורות רבות בחוגים אקדמיים, ואנתרופולוגים דוגמת אליס בק-קהו אף טענו שיש להשתמש במונח "שמאניזם" רק בהקשר לאנשי הטונגוס בסיביר, המשתמשים בו בהתייחסותם למנהגיהם ואמונתם. למרות הביקורת האקדמית, עבודתו של אליאדה מהווה חלק חיוני בפיתוח רעיון הניאו-שמאניזם.

ב-1968 פרסם קרלוס קסטנדה את ספרו משנתו של דון חואן, אשר לטענתו של קסטנדה מהווה יומן מחקר להתנסויותיו עם שאמאן מסורתי בשם דון חואן מאטוס, לכאורה אינדיאני משבט היאקי שבצפון מקסיקו. ספקות באשר לאמינות דיווחיו של קסטנדה הושמעו עוד עם פרסום ספרו הראשון, ו"משנתו של דון חואן", כמו גם ספריו המאוחרים יותר של קסטנדה נחשבים כיום כיצירות בדיוניות. על אף שפרסומיו הופרכו ברובם, הם מגלמים בתוכם מה שקסטנדה מחשיב כ"מכלול מנהגים א-תרבותי של אלמנטים שמאניים מסורתיים (כמעט) אוניברסליים לשימוש האדם המודרני, המחפש לקחת חלק בחוויה השמאנית". מי שהמשיך לפתח רעיון זה של שמאניזם א-תרבותי היה מייקל הארנר, בספרו משנת 1980 The way of the Shaman. הארנר פיתח מערכת עצמאית של שמאניזם א-תרבותי, אותה כינה "שמאניזם ליבה" ותיאר בכתביו כמערכת המבוססת על חוותיו עם שמאנים משבטי השיפיבו והג'יווארו שבדרום אמריקה, שכללו גם צריכה של סמים מעוררי הזיות. הארנר מרחיב את השימוש במונח "שמאן" לתאר מנהיגים רוחניים וטקסיים גם בתרבויות שלא משתמשות במונח, דוגמת "שמאנים" בצפון אמריקה. לטענתו של הארנר, הוא מתאר מוטיבים נפוצים של מנהגים שמאניים מתרבויות ילידיות ברחבי העולם, לאחר שהפשיט מהן אלמנטים של תרבות ספציפית במטרה להנגיש מוטיבים אלו למערביים המחפשים הארה רוחנית.

מנהגים ואמונות

ניאו-שמאניזם מורכב ממכלול רחב של אמונות ומנהגים שמטרתם להשיג מצבי תודעה ייחודיים ולתקשר עם עולם הרוחות. אלו מושגים באמצעות תיפוף, ריקוד, מזמורים קצביים, מוסיקה ושימוש באנתאוגנים. סוג אחד של רוחות איתן מנסים המשתתפים לתקשר הוא רוחות-אב של חיות (המכונות "חיות כוח" בשמאניזם ליבה). שמאניזם ליבה, מערכת ניאו-שמאנית של מנהגים שפותחה על ידי מייקל הארנר בשנות ה-80, היא הנפוצה ביותר במערב ולה השפעה ניכרת על ניאו-שמאניזם. על אף שחסידי ניאו-שמאניזם רבים מתעקשים להבדיל את עצמם שמאניזם ליבה, המצאותיו וגישותיו של הארנר השפיעו עמוקות על המנהגים של קבוצות ניאו-שמאניות רבות. גישות אלו כוללות הוצאה מהקשר וניכוס תרבותי של מנהגים מטקסי איוואסקה מהאמזונס.

הבדלים בין שמאניזם מסורתי וניאו-שמאניזם

בהקשרים מסורתיים, השמאן לרוב נבחר על ידי הקהילה או יורש את התפקיד (לעיתים שניהם). להבדיל מניאו-שמאניזם, בו כל אחד יכול לבחור להפוך ל(ניאו)שמאן. עם זאת, ישנם ניאו-שמאנים שמרגישים כי נקראו לתפקיד שלא מבחירה, בדומה למצב בחברות ילידיות. בנוסף, בהקשר המסורתי, שמאנים ממלאים תפקיד תרבותי, חברתי וטקסי, בכך שהם רותמים את עזרתן של רוחות וישויות שונות לשמירת הסדר והאיזון הקוסמי. זאת בניגוד לניאו-שמאניזם, ששם דגש על גילוי והתפתחות אישיים. בעוד חלק מהעוסקים בניאו-שמאניזם אף טוענים שהם ממלאים תפקיד מקביל לתפקיד השמאן המסורתי בחברות ילידיות בכך שהם מקיימים טקסים שמאניים במטרה לרפא אנשים אחרים או את הסביבה, יש להתייחס לכך שמרבית חסידי הניאו-שמאניזם מבצעים מנהגים אלו באופן פרטי ובמקרים של טקסים קבוצתיים, לרוב מדובר בלקוחות משלמים ולא חברי קהילה. הבדל נוסף בין שמאניזם מסורתי וניאו-שמאניזם הוא בהתייחסות הוא לרגשות שליליים דוגמת פחד או אגרסיה. התנסויות שמאניות מסורתיות לרוב כרוכות בכאב ופחד, בעוד שנרטיבים ניאו-שמאניים נוטים להדגיש אהבה על פני רגשות שליליים. יתרה מזאת, ריפוי שמאני עוסק ברעיונות של זדון וכאוס, בעוד שניאו-שמאניזם מתמקד בתהליכים פסיכותרפיים שמובילים ל"סוף שמח". הארנר, אבי שמאניזם הליבה אף מבדיל בין שמאנים ומכשפים, על אף שאבחנה זו אינה קיימת בחברות ילידיות.

שמאניזם מסורתי וניאו-שמאניזם כאחד מניחים את קיומם של העולם החומרי והעולם הרוחני, אך הם נבדלים ביניהם באופן שבו עולמות אלו נתפסים. בראייה מסורתית, עולם הרוחות הוא המציאות הראשונית, בעוד שבניאו-שמאניזם, העולם החומרי והעולם ה"חוץ-חומרי" נתפסים כשווי ערך ותיאוריות רוחניות וחומריות בנוגע למהות היקום מתקיימות זו בצד זו.

תיירות ניאו-שמאנית

חסידים ניאו-שמאניים מסוימים מגיעים לקהילות עם מסורות שמאניות ילידות, במטרה לצפות או לקחת חלק בטקסים שמאניים. חלקם אף נוסעים למדינות אחרות בחיפוש אחר חוויות והתנסויות שיהפכו אותם ל"שמאנים" בעצמם. עם זאת, גם כאשר טקסים מסוג זה מבוצעים על ידי אנשים מקהילות עם מסורות ילידות אותנטיות, הטקסים עצמם הותאמו במיוחד להקשר התיירותי. היות ומדובר בעסק רווחי מאוד עבור קהילות עניות, אין ערבות לכך שאנשים אלו עברו הכשרה לערוך את הטקסים או שהחומרים בהם הם משתמשים הם אלו המפורסמים בפועל. טקסים תיירותיים אלו משתנים במתכונתן. במקרים מסוימים, הם מייצגים פולחן קורבן ציבורי או ריפוי המוני. ביקוטסק, אף נפתח תיאטרון שמאני למופעים מסוג זה. במקרים אחרים, תיירים מחפשים התנסות עם סמים הלוצינוגנים דוגמת איווסקה , כחלק מטקס ניאו-שמאני. נטען כי אלו המבקשים להשתתף בטקסי איאווסקה באמזונס "תורמים להסחרה פרוצה ופטישיזציה של תרבויות ומנהגים אליהם הם מנסים להחדיר את עצמם", בייחוד בהתחשב בכך שאין טקס איאווסקה אחד משותף לכלל התרבויות שעושות בו שימוש מסורתי; שכן לכל קהילה טקסים ושימושים ייחודים לחליטה הפסיכואקטיבית. בנוסף, אין בקרה על עורכי הטקס, הפועלים ללא היתר או הסמכות. מקרי מוות אמנם נדירים אך עדיין קיימים ועד כה קרוב לתריסר תיירים מתו בפרו לאחר צריכת איוואסקה.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא שמאניזם בויקישיתוף
• עדי סמריאס, ‏עושים רוח: מסע מרחיב תודעה בעקבות הניאו שמאניזם הישראלי, באתר "Time Out ישראל", 5 בדצמבר 2018
• רקפת הדר, העולמות השמאניים, באתר "היומן הויזואלי", 5 ביוני 2020
• ד"ר מריאנה רוח-מדבר שפירא, הילי רצון, ד"ר רחל ורצברגר, תנועות דתיות חדשות בישראל: ניאו-שמאניזם, מרכז מידע ישראלי לדתות עשוויות, אוגוסט 2016