משתמש:Bengolgo/יז'י וינשה

יז'י וינשה (בפולנית: Jerzy Wunsche; ‏22 בנובמבר, 1915 - 20 במרץ, 2008), בעל מפעל רהיטים, מחסידי אומות העולם, שהציל יהודים במלחמת העולם השנייה.

קורות חיים

יז'י נולד ברדומסק, למשפחה גרמנית עשירה שהיגרה מגרמניה לפולין עוד לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. אביו הקים בעיר רדומסק מפעל רהיטים גדול ומצליח, וקיים קשרי מסחר עם סוחרי רהיטים יהודים בפולין. כך נוצרו קשרי ידידות ביניהם. הודות לכך, יז'י נחשף ליהודים רבים בילדותו. הוא נהג לצפות בהם מתפללים בחלונות ובונים סוכות במרפסות. המשפחה של יז'י הייתה בעלת ערכים ליברליים ודמוקרטיים, והוא ספג את ערכיה ונקשר לנוער פולני ויהודי כאחד.

ב-1937 סיים יז'י את לימודיו בבית הספר למסחר בוורשה. באותה שנה הוא החל להשתלב במפעל של אביו שנפטר. יז'י נשא לאישה את זושייה זיידמן היהודיה, ילידת רדומסק.

פעילות בתקופת השואה להצלת יהודים

מיד עם פרוץ מלחמת העולם השנייה עברו יז'י וזושייה לוורשה. כבן למשפחה גרמנית, הוא קיבל רשות להקים בתי מלאכה לייצור רהיטים ולספקם לצבא ולמוסדות גרמניים. מטרתו הייתה לפעול בכל דרך להצלת יהודים, בעיקר מקרב בני עירו, אשר ברחו מרדומסק לוורשה. יז'י העסיק יהודים והכין עבורם מראש מסמכים שיאפשרו להם לעבוד במפעלים אחרים במקרה שהמפעל שבו עבדו ייסגר. כמה ימים לפני חיסול גטו רדומסק ב-1942 הגיע יז'י לעיר עם קנקארטים (מסמכי זיהוי שהנפיקה גרמניה הנאצית בשטחי הכיבוש) וכספים שחילק לשלושה יהודים שהסתתרו בעיר. לאחר שהגרמנים סגרו את כל בתי המלאכה שהעסיקו יהודים בוורשה, העביר יזי' עשרות מהם לדירות פרטיות שהיו בבעלותו והעניק להם מקלט. יזי' עשה להצלת יהודים למרות סכנת החיים שנשקפה לו ולמשפחתו בעצם הגשת הסיוע. הוא פעל מתוך אהבת הזולת ועשה רבות מעבר לפעולות הנחוצות להצלת חיים. הוא ביקר את היהודים שאותם הסתיר, עודד את רוחם, הביא להם ידיעות והזהירם מפני מלכודות אפשריות שטמנו להם הגרמנים. ניצוליו נתנו בו אמון מלא. העד מיכאל גונשורוביץ תיאר אותו בעדותו ליד ושם כ"צנוע, אציל, רגיש לעיוות ולעוני אנושי. הוא ראה את הטרגדיה היהודית בעת הכיבוש כאסונו הפרטי".

הצלת משפחת רוגולסקי

עד אוקטובר 1942 התגוררו קרול רוגולסקי, אשתו נינה ובנם רישארד, בגטו ורשה. יז'י ביקר אותם דרך קבע, והביא עימו מזון וכסף שרוגולסקי הפקיד בידי יז'י לפני שנכלא בגטו. בעזרתו של יז'י הצליחו קרול ומשפחתו לעזוב את הגטו ולהסתתר במשך כמה חודשים, בווילה שלו בוורשה. מכיוון שכספה של משפחת רוגולסקי אזל, שילם יז'י מכיסו את מזונם. מצב זה נמשך עד מרד וורשה הפולני באוגוסט 1944. לאחר המרד, ועקב חשדות הגרמנים, עברו יז'י ומשפחתו להרים, סמוך לזקופאנה. הוא שכנע את הזוג רוגולסקי להצטרף אליהם, וכך שהו שתי המשפחות תחת קורת גג אחת במשך כחצי שנה עד השחרור. במהלך המלחמה פרש יז'י את חסותו גם על חותניו של רוגולסקי ודאג להם, אך הם נרצחו עקב הלשנה.

הצלת יעקב ויוסף אטלסוביץ'

בין שאר היהודים שניצלו על ידי יז'י היו הנגר יעקב אטלסוביץ' ובנו יוסף. שניהם עבדו באחד מבתי המלאכה שלו בוורשה. לאחר חיסול בית המלאכה ובעצתו של יז'י, הם החלו לעבוד במשך כמעט שנה בחנות של אוסקר שילינג ברחוב נובוליפי 52, עד אשר כל עובדי החנות נשלחו לטרבלינקה ב-28 באפריל 1943. במהלך ניסיון בריחה מוצלח של יעקב ובנו מהגטו נפצע יעקב קשה. הם מצאו מחסה בעליית גג והזעיקו את יז'י, שהגיע עם רופא שהביא על חשבונו. יז'י העביר את שניהם לדירתו ברחוב פאנסקה 6, שם התחבאו כבר 13 יהודים שיז'י העניק להם מקלט, כולם מכריו מלפני המלחמה. יעקב ויוסף מצאו בדירה זו מקלט ממאי ועד יולי 1943.

הצלת לאה בוכמן

יז'י הציל מיוזמתו את לאה, בתה בת השלוש של יוכבד בוכמן. ב-1941, כאשר יז'י הגיע מוורשה לרדומסק, הוא ביקר בביתה, וכאשר נוכח במצבה הקשה לאחר שבעלה אברהם נשלח למחנה עבודה, לקח את לאה לביתו בוורשה ודאג לכל מחסורה. כעבור זמן ועקב חששו מהלשנה, העביר אותה למשפחה נוצרית ושילם את כל הוצאות אחזקתה.

הצלת מרים (פלדון) ז'רסקה

מרים ז'רסקה (לימים פלדון) היא ילדה נוספת שאותה הציל יז'י. ב-1941, במהלך ביקור בלבוב, שנכבשה בידי הגרמנים במבצע ברברוסה, פגש יז'י את חברתו היהודיה מימי בית הספר רותה ז'רסקה. בעלה של רותה נשלח למחנה עבודה, והיא נותרה לבדה עם בתה מרים בת השנה. רותה הסתתרה בכמה דירות בבעלותו, וביולי 1943 שהתה יחד עם משפחתה של אשתו של יז'י בדירה בוורשה.

לאחר המלחמה

בתום המלחמה, יוכבד בוכמן ויז'י החלו לחפש את בתה לאה, עד שנמצאה אצל אישה פולנייה בקרקוב. יוכבד, בעלה אברהם ובתם לאה שרדו את המלחמה ועלו לישראל.

לאחר המלחמה עבר יז'י עם משפחתו לאנגליה, שם שימש כנספח מסחרי של פולין ובהמשך ניהל בית מלון. ב-1962 ביקר עם משפחתו בישראל ונפגש עם ניצוליו. לימים עבר עם משפחתו למונקו, שם הלך לעולמו ב-20 במרץ 2008, בגיל 92.

הכרה והנצחה

ב-10 בדצמבר 1972 הכיר יד ושם ביז'י וינשה כחסיד אומות העולם, ובטקס ביד ושם ניטע עץ לכבודו. בצוואתו ביקש להיקבר תחת אותו העץ. מכיוון שהמקום אינו משמש לקבורה, נטמן אפרו בחלקת חסידי אומות העולם בבית העלמין קריית שאול. מרים ז'רסקה נכחה בטקס, וכן יוסף אטלסוביץ, שארגן את מקום הקבורה. אשתו זושייה נקברה לצידו. במסגרת מיזם "חסד אחרון" (מיזם משותף ל"יד ושם" ושב"כ שנערך במהלך 2021, ובמסגרתו אותרו קבריהם של חסידי אומות העולם שגרו ונקברו בישראל ונאסף אודותם מידע רב) אותר קברו של יז'י.

בנו, ג'ון וינשה, העיד עליו "הוא היה איש מאוד צנוע. הוא חשב שמה שהוא עשה היה דבר נורמלי ושכולם היו צריכים לעשות את זה".

לקריאה נוספת

תיק ארכיון יד ושם מספר M.31.2/718 של יז'י וינשה

פינצ'בסקי גרשון, חסד אחרון: סיפורם של חסידי אומות העולם בישראל, ירושלים: יד ושם, 2023, עמ' 90.