לדלג לתוכן

משתמש:Bonn20/טיוטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תרבות הטראנס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נחשבת לבירת הטראנס העולמית. היא נמצאת במקום הראשון בעולם בטראנס, מבחינת יצוא אמנים, נראות וכמות המסיבות. פריצתה של מוסיקת הטראנס לישראל הייתה בסוף שנות השמונים והישראלים, בניגוד למדינות אחרות פיתחו אותה ואימצו אותה כסגנון חיים המאופיין בסלנג ולבוש ייחודיים. כיום קהילת הטראנס הישראלית היא שבט גדול בסצנת הטראנס העולמית ומונה עשרות אם לא מאות אלפים משתתפים מרחבי הארץ ובכל הגילאים (13- 50). תעשיית הטראנס הישראלית זוכה להכרה ולהצלחה מסחרית גם מחוץ לישראל.

מהי מוסיקת הטראנס?[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות הטראנס נכתבות בתכנת מחשב ולרוב נעשות תוך שימוש בסינתיסייזרים דיגיטליים ומיקסרים. הן עשירות בשכבות של מלודיות ומקצבים המשתלבים יחד למכלול הרמוני אחד. זוהי מוסיקה שהתאפשרה הודות למהפכה הדיגיטלית ולמגמת הגלובליזציה. ייחודה של מוסיקת הטראנס בין הז'אנרים הרבים של המוסיקה האלקטרונית הוא בבסיסה הרעיוני: ניסיון ליצור מצב תודעתי ואותנטי חדש, העוזר לפרט להתחבר לזולת ולעולם. הסוציולוגית שרה תורנטון מצביעה על האותנטיות כגורם מרכזי בצמיחתה של כל מוסיקה פופולרית; אותנטיות המעניקה פתרון לתחושות של ניכור וניתוק חברתי ומאפשרת תחושות של אחדוּת ושייכות [1] .

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל נחשבת לבירת הטראנס העולמית. היא נמצאת במקום הראשון בעולם בטראנס, מבחינת יצוא אמנים, נראות וכמות המסיבות. בניגוד לרוקנרול, סגנון מוזיקלי שישראל קלטה רק שנים רבות לאחר שפרץ בעולם, את ז'אנר הטראנס חוותה ישראל במקביל לשאר העולם בזמן אמת [2] . בניגוד לארצות אחרות כמו ארצות הברית, אנגליה או רוסיה, להן יש תרבות מוזיקלית עשירה, לישראל הצעירה אין רפרטואר תרבותי עשיר ולא קיימת מוסיקה ישראלית עממית- קלאסית. קבוצות העולים השונות הביאו עמם את המוסיקה הייחודית שלהם ומוסיקת הטראנס שחדרה למדינה בסוף שנות השמונים הפכה לגורם מלכד.

מוסיקת הטראנס הגיעה לישראל לפני כשלושים שנה. החל משנות השמונים החל להתפתח בקרב יוצאי היחידות הקרביות ריטואל ייחודי במסגרתו הישראלים המשוחררים נסעו לעשות טיול בחוץ לארץ (הודו, דרום אמריקה, אירופה ועוד) לפני המשך חייהם הבוגרים. בהודו נחשפו הישראלים הצעירים למסיבות הטבע ולגואה- טראנס וכאשר חזרו הביתה הם הביאו עמם את המוסיקה החדשה ושילבו אותה עם צלילים פסיכודאליים. כל אלו יצרו את טראנס הניצחונות (אייל ברקן) שהתפתח יותר מאוחר לסגנון הפול-און (Full on), שישראל מפורסמת ומובילה בו בכל העולם. מקורו של השם Full on במסיבות ה- Full moon בגואה.

למרות שישראלים היוו חלק דומיננטי בהקמת תרבות הטראנס העולמית, מוזיקת הטראנס זכתה החל מתחילת שנות ה-90 ליחס מזלזל מצד התקשורת, מצד המשטרה ובתי המשפט, עקב קישור התרבות הגלובלית הצעירה החדשה להפצה ושימוש בסמים [3] . אך למרות זאת הקהל הישראלי לא ויתר (לעומת שוודיה לדוגמה, שם הקהל הרים ידיים והסצנה כמעט נעלמה לגמרי) ונלחם נגד הממסד במחאת הריקוד. תרבות הטראנס בישראל מאופיינת ברפרטואר מילים ייחודי (כגון: חשמל, פצצה, אש, פגזים ועוד), בלבוש "זרוק" או "היפי" (שמקורו בארצות המזרח ובתרבות ההיפית של שנות ה-60), באחווה חברית, ברוחניות עמוקה ובחיבור למוסיקה ולטבע.

במהלך שנות ה-90 נערכו מסיבות ורייבים מחתרתיים, קמו הפקות טראנס, כגון Doof, Enfiled, Tsunami ,Moksha ורבים אחרים שנסגרו הודות לפשיטות משטרה, החרמות ציוד ומעצרים. עד למחאת "תנו צ'אנס לטראנס" [4] שהתרחשה בפעם הראשונה בשנת 97 בגני חוגה שבצפון הארץ ובפעם השנייה ב-98 בכיכר רבין בתל אביב, אליה הגיעו כ- 60,000 איש, מוסיקת הטראנס נמכרה בקלטות פיראטיות בתחנה המרכזית והייתה מחתרתית.

קהילת הטראנס הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת הטראנס הישראלית מונה מספר רב של משתתפים מכל הגילאים (13- 50) ומכל השכבות החברתיות. משתתפים אלו ממלאים כשלושה מועדונים לערך במהלך השבוע (כאלף איש פחות או יותר) וכשתי מסיבות (לפחות) בסופי השבוע ובחגים (גם בחורף). בנוסף, ישראל מארחת שני פסטיבלים גדולים פעם בשנה: Doof ו- Indigo (Moksha), שנמשכים שלושה ימים ומתקיימים בכנרת, אליהם מגיעים תיירים רבים כדי להירגע, להכיר אנשים חדשים ולשמוע מוסיקה.

Doof festival, Kinneret Lake Spring 2011.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "דיוקנה של תופעה חברתית", מתוך: http://www.masa.co.il/article/201/%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%A1---%D7%93%D7%99%D7%95%D7%A7%D7%A0%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%AA%D7%95%D7%A4%D7%A2%D7%94-%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%AA%D7%99%D7%AA
  2. ^ כרמי, א. (2013). טראנסמישן; תרבות הטראנס בישראל. תל אביב: רסלינג.
  3. ^ ראה: "לא סמים ולא יער"\ שגיא בן נון (5.1.2013). מתוך: http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/426/169.html
  4. ^ ראה: "ראיון ב-7 לילות לכבוד ציון 15 שנים להפגנת תנו צ'אנס לטראנס"\ אלינור כרמי