משתמש:Danny-w/מדפיו של Erezo/סביבת הזמן -גיאוגרפיה מרקסיסטית

שיעור מתאריך 03/03/08

מבוא

דייויד הארווי - ג"ג כמותי חשוב בשנות ה-60. אחד הספרים החשובים שכתב הוא "הסבר בגיאוגרפיה" משנות ה-60. יש הבדל בין הסבר והבנה בדומה להבדל בין הג"ג הכמותית שנותנת את ההסבר לבין הג"ג האחרות שמטרתן היא לא מתן הסבר אלא הבנה. הארווי חקר בספרו את הג"ג הכמותית, לאחר מספר שנים ב-1973 הוציא ספר - "Social Justice and the City" המהווה ביקורת על רעיון הג"ג הכמותית, הוא טוען שהג"ג הכמותית היא משחק במספרים ובנוסחאות. לא רק שאינה מביא תועלת חברתית אלא גורמת לנזק חברתי ולאי שוויון. הרעיון של הארווי נובע מתפישת עולם מרקסיסטית. מראשית שנות ה-70 אנו רואים שינוי כיוון במחקר הג"ג.

מרקסיזם בקצרה

על פי התפישה המרקסיסטית ניתן להסביר את המצב של החברה על פי התשתית ומבנה העל.

התשתית

עקרונות הגישה המרקסיסטית: גישה מטריאליסטית היא גישה חומרנית שעל פיה הכוח העיקרי שמניע בני אדם הוא הכוח להתקיים כחומר. המטריאליזם ההיסטורי - ניתן להבין את מהלך ההיסטוריה מתוך הייסוד החומרי. חלק נוסף טוען שהאדם הוא ייצור חברתי ובני אדם צריכים אחד את השני, במיוחד במישור הכלכלי. מתוך הכלכלה נוצרים היחסים החברתיים של הייצור.
בכל חברה קיימת חלוקת תפקידים בייצור, לדוגמא, גברים ונשים, מבוגרים וילדים וכד'. החלוקה נגזרת מתוך צרכי הקיום, דוגמא מחברות של ציידים לקטים: גברים שעוסקים בציד, נשים בלקט והילדים בקרבת הנשים. מהחלוקה נוצר אי שוויון. כאשר החברה הפכה להיות מורכבת יותר-עירונית, נוצרה חברה ריבודית שבה יש מעמדות שולטים ונשלטים (לדוגמא חברה פיאודלית). מתוך המאבק בין המעמדות נוצר מעמד הבורגנות ומאז בעלי ההון נחשבים השולטים וחסרי ההון הנשלטים.
נשאלת השאלה איך כל כך הרבה שנים שלטה האימפריה הרומית ללא מרידתם של העבדים? (פרט למרד עבדים אחד). איך בחברה המודרנית מסכימים הפועלים להיות פועלים כאשר מעט בעלי הון מרוויחים מהם. התשובה על פי התפיסה המרקסיסטית היא שזה נעשה באמצעות מבנה העל.

מבנה העל

ממשל: מטרת השלטון היא לשמור על הסדר ולשמר את המבנה החברתי הקיים. אם נבדוק את החוקים לאורך ההיסטוריה נראה כי מטרתם היא שימור המבנה החברתי. החברה מפקידה בידי הממשל כח לדוגמא משטרה או צבא.
אידיאולוגיה: למושג אידיאולוגיה יש גם משמעות שלילית, אידיאולוגיה בתור תודעה כוזבת, כלומר מערכת של אמונות ודיעות אשר נחשבת מובנת מאליה והאנשים לא מערערים על אמיתותה. לדוגמא המערכת הפיאודלית בתקופת ימי הביניים נראתה טבעית. מתפישת עולם ליברלית עושרו של האדם נובע מהשגיו. מתפישת עולמם של המרקסיסטים זוהי תודעה כוזבת.

מהו מבנה?

מה הקשר בין המבנה למבנה של העיר עצמה? המבנה העירוני הוא ייצוג גיאוגרפיה (ייצוג בשטח) של המבנה החברתי כולו.
סוציולוג בשם מנואל קסטל כתב ספר שנקרא "השאלה העירונית" שבו הוא טען שהעיר היא ייצוג של מבנה החברה. (דיאגרמה: תכנון מרחבי מבנה חברתי). לדוגמא מרחבי הייצור, מרחבי המסחר, המרחב הממסדי (מבנה העירייה) ומרחבים סימבוליים הקשורים לאידיאות השונות שהחברה מקבלת. שמות הרחובות הוא מרחב סימבולי המתאר את גיבורי החברה ושאיפותיה.

שקף: מפת ירושלים ערב מלחמת ששת הימים המציגה אזורים עשירים ועניים: בשקף ניתן לראות כי האזורים העניים סמוכים לגבול, סביב לגבולות נוצרה חלוקת עוני ומשמשת חיץ בין האוכלוסייה העשירה יותר לבין המרחב המסוכן מחוץ לעיר.לאחר מלחמת ששת הימים השתנתה מפת העיר בזמן קצר. הממשלה הרחיבה את הגבול המוניציפלי את ירושלים ובנתה סדרה של שכונות. מי שעברו על השכונות החדשות היו תושבי הפריפריה של התקופה לפני המלחמה. שכונת בקעה היתה שכונה ערבית עד שנת 1948, לאחר מכן נכנסו אל הבניינים עולים מצפון אפריקה והשכונה היתה שכונת עוני קשה במשך 20 שנה. מצד שני הבניינים בשכונה היו מאוד יפים ארכיטקטונים. לאחר מלחמת ששת הימים התחיל תהליך של כניסה של אוכלוסייה חזקה. התושבים שמחו לקבל את הכסף על הבתים והם עברו לאזורים שבהם הממשלה בנתה שיכונים (גילה, תלפיות). דוגמא נוספת היא שכונת ימין משה שבה הממשלה פעלה שם בצורה נמרצת לפינוי התושבים. עם הזמן נוצרה חגורת עוני חדשה לירושלים (בעת האינתיפאדות ירו לדוגמא על גילה).

דייויד הארווי טוען שמבנה החברה מתאר את תהליך הייצור. הוא מדבר על מספר מוקדים: בעלי ההון שמכניסים את הונם ומקבלים רווח, הפועלים שנותנים את גופם שמקבלים מעט מהרווח. לפועלים אין דרך לצבור הון ולהתעשר. מוקד נוסף הוא עובדים חוץ ממסדיים - עובדים זרים "צבא מילואים תעשייתי" שהם חלק בלתי נפרד מתהליך הייצור וניתן לשלם להם פחות משכר המינימום. העובדים הזרים מהווים, על פי המרקסיסטים, 'שוט' שבאמצעותו ניתן לרסן את תביעות השכר של שאר העובדים.

הפועלים הפלשתינאים והעובדים הזרים: לאחר 1967 יש צמיחה כלכלית גבוהה ויש צורך בעובדים זרים. מחוץ לגבול יש צבא שלם של דורשי עבודה - הפועלים הפלשתינאים ואכן מתחילה זרימה של פועלים. השלב הראשון היה שקבלנים ישראלים היו נוסעים לשוקי עובדים בערים הפלשתינאיות, אוספים עובדים ומביאים אותם לישראל (עובדים יומיים או שבועיים). העובדים הפלשתינאים מלאו את כל רחבי תל אביב ואפילו באוניברסיטה שהפועלים נהגו לישון בה ולחסוך את הנסיעה. בשנת 1987, האינתיפאדה הראשונה - אחת התופעות של האינתיפאדה היא מחסור בפועלים. מתוך השוק הפרטי צמחו חברות שהביאו עובדים זרים. בניגוד לפועלים הפלשתינאים, העובדים הזרים יצרו אזור מגורים באזור התחנה המרכזית של תל אביב. כך ניתן לראות את המבנה של החברתי של העיר ואת תהליכי הייצור של החברה.