משתמש:Eladabudi/מוזיקה בברית המועצות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בברית המועצות היו ז'אנרים רבים של מוזיקה, והמוזיקה הוקלטה בתקופות שונות. רוב המוזיקה נחשבה לחלק מהתרבות הרוסית, אבל תרביות מעמים אחרים של רפובליקות ברית המועצות תרמו רבות גם כן.המדינה הסובייטית תמכה במוסדות מוזיקה, אבל צינזרה את המוזיקה. לפי לנין, "לכל אמן, לכל מי שמחשיב את עצמו כאומן, יש הזכות ליצור לפי האידאל שלו, עצמאי מכל דבר. למרות זאת, אנחנו קומוניסטים ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים ולתת לכאוס להתפתח לפי מבוקשו.אנחנו צריכים להנחות את התהליך הזה וליצור את התוצאה."[1]

מוזיקה קלאסית של ברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הקלאסית של ברית המועצות התפתחה מהמוזיקה של האימפריה הרוסית. המוזיקה התפתחה לאורך זמן מניסויים של תקופת המהפכה, עד לקלאסיציזם שהיה המועדף אצל סטאלין. רבים מהאמנים הקלאסיים בתקופה הסובייטית נהיו האמנים המובילים בעולם.

פסקולי סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקולי סרטים היו חלק גדול מהמוזיקה הסובייטית הפופולרית, וגם מהמוזיקה הניסיונית.

מוזיקה פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופות המוקדמות של ברית המועצות, המוזיקה הפופולרית הייתה בעצם מוזיקה רוסית. אחד השירים הפופולרים ביותר, "קטיושה" (שבין היתר תורגם לעברית),קרוב מאוד למלודיה, הרמוניה והקיצביות של המוזיקה הרוסית במאה ה-19.[2]

1920-1960: ג'אז סוביייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקת ג'אז הונהגה בברית המועצות בשנות העשרים של המאה העשרים, אך בשנות העשרים סווגה המוזיקה כ"מוזיקת בורגנות". בשנות השישים הז'אנר נהיה מעט פופולרי.

1960-1970: מוזיקת בארד ולהקות וקאליות ואינסטרומנטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים התחילו להופיע בברית המועצות להקות וקאליות ואינסטרומנטליות רשמיות. הלהקות נוצרו על ידי המדינה ולרוב ביצעו שירים שהלחינו אותם מנצחים של ברית המועצות. תנועת הזמר-יוצר בברית המועצות, או הבראד, הייתה פופולרית מאוד ונחשבה לתחלופה למוזיקת הלהקות הוקאליות ואינסטרומנטליות.

שנות השמונים: מוזיקת רוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא כמו הלהקות וקאליות ואינסטרומנטליות בשנות השבעים והשמונים להקות רוק לא הורשו לפרסם את יצירותיהם ונשארו לא במיינסטרים. בשנות השמונים, הצנזורה פחתה, מועדוני רוק נפתחו במוסקווה ולנינגראד, ורוק נכנס במהרה למיינסטרים.[3]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lenin, O Kulture i Iskusstve (about Culture and Art), Moscow, 1957, עמודים 519-520
  2. ^ Nicolas Slonimsky. Russian and Soviet music and composers. Psychology Press, 2004. עמוד .164
  3. ^ Walter Gerald Moss. A History Of Russia: Since 1855, Volume 2. Anthem Series on Russian, East European and Eurasian Studies. Anthem Press, 2004. 643 עמודים.