משתמש:Euridici/אחים קאירולי
האחים קאירולי היו פטריוטים איטלקים, מגרופלו קאירולי (PV), ודמויות בולטות של הריסורגימנטו .
ליוון היה חוב של כבוד ללאונידס. לרומא העתיקה לפאבים ולאיטליה המודרנית חוב של כבוד לבניה, בני קאירולי.
ג'וזפה גריבלדי.
לקרלו קאירולי (1776- 1849), יורש של בעלי אדמות עשירים מלומליני, רופא, פרופסור לכירורגיה באוניברסיטת פאביה, ראש עיריית פאביה בתקופת הממשלה הזמנית של 1848, ולאדלייד בונו (1806-1871), בתו של מושל מילאנו תחת שלטון נפוליאון, מאוחר יותר רוזן האימפריה, נולדו שמונה ילדיםː
- בנדטו (1825 - 1889) - השתתף במסע האלף, שם נפצע קשה. לאחר איחוד איטליה לקח חלק בחיים הפוליטיים, כיהן בתפקיד נשיא הלשכה והיה נשיא המועצה ב -1878 ושוב בין 1879 ל -1881 .
- רחל (1826 - 1856) נישאה לאוגו ברונאטי ב-1852.
- אמיליה (1827 - 1855)
- קרולינה (בערך 1830 - 1836) מתה בת שש.
- ארנסטו (1833 - 1859) - מת בקרב הציידים האלפים בקרב וארזה.
- לואיג'י (1838 - 1860) - מת בקוזנצה ממחלת הטיפוס במהלך מסע האלף.
- אנריקו (1840 - 1867) - השתתף במסע האלף; מת בקרב וילה גלורי ב-23 באוקטובר 1867.
- ג'ובאני (1841 - 1869) - מת בעקבות פציעות שנגרמו בקרב בווילה גלורי.
הם היו סטודנטים חביבים מאוד של פרופסור ג'אמבטיסטה פרטיל, המורה שלהם, שייבחר לרקטור המהולל של אוניברסיטת פאביה ב-1846.
אנריקו וג'ובאני השתתפו במסע הכפר הרומאי לשחרור רומא בעקבות ג'וזפה גריבלדי ב-1867 עם המשלחת לווילה גלורי. שרידים וחפצים שהיו שייכים להם נמצאים במוזיאון הלאומי של מסע אגרו רומנו לשחרור רומא במנטנה .
ג'ובאני מת ב-11 בספטמבר 1869, בבלגירטה, בבית הקיץ של אמו אדלייד. בספרה של מישל רוזי I Cairoli, L. Capelli Ed. , בולוניה, (1929) עמ'. 223–224) נכתב:
- ברגעיו האחרונים נראה היה שהוא ראה את גריבלדי וקבל את פניו בהתלהבות. שמעתי (כך אומר חבר שנכח) שהוא אמר שלוש פעמים: "איחוד הצרפתים עם האפיפיורים היה העובדה הנוראה!" הוא חשב על מנטה. הוא קרא לאנריקו, אחיו, כמה פעמים 'לעזור לו!' ואז הוא אמר: "אבל אנחנו בהחלט ננצח; נלך לרומא!"
- בראש וילה גלורי, בסמוך למקום מותו של אנריקו, יש עמוד פשוט המוקדש לקאירולי ול-70 מבני לוויתם. על ה-Pincio, ליד וילה מדיצ'י (האקדמיה הצרפתית), יש עוד אנדרטה מברונזה ועליה ג'ובאני תומך באנריקו הגוסס בזרוע אחת (טפסו על המדרגות הספרדיות, האנדרטה ממוקמת מאה מטרים משמאל). שמות חבריהם רשומים מאחורי האנדרטה.
ב-1873 נישא בנדטו לאלנה סיזו נוריס (1845 - 1920), יורשת של משפחת טרנטינו האצילה. משפחת קאירולי קבורה בגרופלו קאירולי שבמחוז פאביה במבנה שהוא אנדרטה לאומית ליד הווילה שאוכלסה במשך זמן רב על ידי המשפחה עצמה.
מכתב מג'וזפה מאציני לאדלייד קאירולי [2] לאחר מות ג'ובאני.
- 14 באוקטובר (1869)
גברתי, היססתי עד עכשיו להוסיף מילה של חרטה ונחמה לאלו שבאו ובאו אליך מכל האנשים הטובים של איטליה. נוכח כאב כמו שלך ודאי, הרגשתי לא מסוגל וכמעט לא ראוי לכתוב לך: וגם, אם לא הייתי מאמין בתוקף באלוהים, באלמוות החיים ובגורלות שסימנה ההשגחה על איטליה, לא הייתי מעז לעשות זאת היום. אבל לא הצלחת, אני מאמין, להאמין לרגע אחד ששתקתי מתוך שכחה אשמה או בגלל שלא הרגשתי את ההוד החגיגי המלא של ההקרבה שגלומה בך ובשלנו.
משפחתך תהיה, כשיהיה לנו חופש אמיתי, נס לאחדות ומצפון לנו כעם, עמוד היסטורי של האומה. קברי בניך יהיו מזבחות. שמותיהם יהיו בין הראשונים בליטוני הקדושים שלנו. ואתם שחינכתם את נפשם, אתם שראיתם אותם נעלמים אחד אחד, סובלים מה שרק חלק מהאמהות מסוגלות להבין, אבל לא מתייאשים, תישארו סמל לכולם של הכאב הגואל והמקדש, דוגמה ומופת לנשים איטלקיות ודוגמא כיצד המשפחה יכולה להיות מה שהיא צריכה להיות, ועד כה לא, בית המקדש, מקדש המולדת המשותפת.
אבל לא אכפת לך וגם לא היה אכפת להם מתהילה. הם סגדו רק לאידאל קדוש של איטליה הגאולה, טהורה מכל כתם של עבדות ומכל זוהמה של אנוכיות ושחיתות, ויוזמת מחשבות מפוארות וגדולות מרומא, שהעניקה השראה, דרך מסורת של מאות שנים, מיטב נשמותינו לקרב ולמות קדושים. ועל כן אני אומר לך: חייכי כשאתה בוכה, בניך שלך ניצחו, בגסיסה; הם החישו מאוד את הרגע שבו האידיאל הזה יהפוך למציאות על פני האדמה שלנו. עייף משנים, מחולשות ומדברים אחרים, הרגשתי, עם ההודעה על מותו של ג'ובאני שלנו, ועל המילים האחרונות שאמר, שלהבת שנות נעוריי ניצתה בתוכי מחדש ותכלית החיים אוששה מחדש. אלפי אנשים שלנו, אל תטילי ספק בכך, הרגישו אותו הדבר. משפחה שלמה לא חיה או מתה כמו שלך מבלי שדור שלם יוחזר לתוכה ויתקדם צעד אחד קדימה.
הערה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dal manifesto dettato da Monterotondo il 2 novembre 1867; citato in Felice Cavallotti, Storia della insurrezione di Roma nel 1867, Milano, 1869, p. 536.
- ^ L'intera lettera si trova nel libro di Giuseppe Lipparini, Le Pagine della Letteratura Italiana, Vol. XVII (Gli Scrittori dell'Ottocento: i Politici e i Pensatori), Carlo Signorelli Editore, Milano (1926) pagg. pagg. 261-262.
מהרשומות של הקורייה של פאביה עולה כי ארנסטו מרקו קרלו קאירולי נולד ב-20 בספטמבר 1832 לקרלו ואדלייד בונו. מהרשומות של הקורייה של פאביה עולה שג'ובאני מסימיליאנו לואיג'י נולד ב-27 ביולי 1842
ערכים קשורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בנדטו קאירולי
- אדלייד בונו קאירולי
- אחים ארצ'יבוג'י
פרויקטים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
{{cite web}}: Empty citation (עזרה) - https://fcomby.tripod.com/VILLA/villa/VILLA_GLORI/sonetti.html