משתמש:Jakob sh/יגאל מאיר
 | |
| יגאל מאיר בפורטוגל 2004 | |
| לידה | 1957 (גיל: 67 בערך) |
|---|---|
| ענף מדעי | חומר מעובה, ביופיזיקה |
| מקום מגורים | עומר, ישראל |
| פרסים והוקרה | פרס נשיא האוניברסיטה מטעם נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בשנת 2008 |
| תרומות עיקריות | |
| מתן הסבר תאורטי לאנומלית ה-0.7 במכניקת הקוונטים | |
פרופ' יגאל מאיר (נולד ב-1957) הוא פיזיקאי ישראלי המכהן כפרופסור במחלקה לפיזיקה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. חוקר בתחום המצב המוצק. בין הפרוייקטים בהם עסק בנושא זה ניתן למצוא מחקרים על מערכות אלקטרונים בקשר קורלציה חזק, פיזיקה מזוסקופית, ננואלקטרוניקה, מערכות לא מסודרות, אפקט הול הקוונטי ומערכות ביולוגיות.[1]
מאיר פרסם יותר ממאה מאמרים, ורבים מהם מצוטטים[2] בעשרות, מאות ואף אלפים מאמרים אחרים.
זכה בפרס נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון למחקר מצטיין לרגל 60 שנים למדינת ישראל בשנת 2008. עמית האגודה האמריקאית לפיזיקה. בשנת 2011 מאיר נכנס לרשימת מדעני הפיזיקה המשפיעים בעולם, רשימה אותה פרסם מגזין Physical Review של האגודה האמריקאית לפיזיקה. פרופ' מאיר מונה כמדען אורח באוניברסיטת פרינסטון בארצות הברית, הוא עמית האגודה האמריקאית לפיסיקה ואף זכה בתואר החוקר המצטיין בפקולטה למדעי הטבע לרגל חגיגות השישים למדינה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
יגאל מאיר נולד בחיפה ולמד בבית הספר הריאלי. אחרי לימודי תואר ראשון שני וכן דוקטורט באוניברסיטת תל אביב בשנת 1988 (עם המנחים אמנון אהרוני ויוסף אמרי), מאיר עסק במחקר פוסט-דוקטורט ב-MIT בין השנים 1989 עד 1991 (עם המנחה פטריק לי) ובאוניברסיטת סנטה ברברה בארצות הברית בין השנים 1991 עד 1994 (עם המנחה וולטר קוהן, זוכה פרס נובל). בנוסף, הוא עבר מס' השתלמויות במכון וויצמן בשנים הללו.
בשנת 1994 פרופ' מאיר חזר לישראל והחל לעבוד בתור חבר סגל באוניברסיטת בן-גוריון. עמד בראש מרכז המצוינות של הקרן הלאומית למדע הראשון באוניברסיטה, ומרכז ה-DIP (אשר שייך למרכז המדע הגרמני) הראשון בארץ. הוא היה ממקימי מרכז אילזה כץ לננו טכנולוגיה ועמד בראשו בשנים 2003-2005. בשנים 2011-2014 שירת כנשיא האגודה הישראלית לפיזיקה, זאת לאחר שנבחר דמוקרטית לתפקיד בכינוס של האגודה.
מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת קריירתו המדעית, מאיר התרכז בתחום הולכת נקודות קוונטיות, והסביר את תנודות קולון על זרם חשמלי נמדד בעזרת נוסחה. ביחד עם שותפו נד ווינגרין הוא פיתח את נוסחת מאיר-ווינגרין, עבור זרם חשמלי במערכות ממוזערות. כיום, נוסחה זו מופיעה בספרי יסוד בנושא ומשמשת לבסיס לחישוב זרמים במערכות ננוסקופיות. מאמר מדעי זה זכה לאלפי ציטוטים.
בהמשך הקריירה, מאיר תרם לתחום הולכה במערכות לא מסודרות, במיוחד למעברי פאזה. אחת מתרומותיו החשובות היותר לתחום הינו הצעת פתרון לבעיית "אנומלית ה-0.7". אנומליה זו התגלתה במדידות של הזרם החשמלי ב"צווארי בקבוק קוונטים" כבר בשנות השמונים, אך נשארה חידה בלתי פתורה במשך כ-20 שנה. מאיר הסביר את התופעה בסדרת מאמרים, בהם ייחס את התופעה לדחיה בין האלקטרונים הנעים לאלקטרון שנלכד ב"צוואר הבקבוק"."צוואר בקבוק קוואנטי" הינו היחידה הבסיסית ביותר של התקנים מיניאטוריים בהם עוברים אלקטרונים. זהו מעבר צר בין שני מאגרים של אלקטרונים. ככל שהמעבר רחב יותר גדלה גם תנועת האלקטרונים דרכו, ולפיכך גם מוליכותו. הניסויים אשר נערכו בנושא, אימתו את ההשערה כי השינוי במוליכות החשמלית, עם הרחבת "צוואר הבקבוק", לא יהיה אחיד אלא יתאפיין במדרגות, כאשר המוליכות נשארת זהה ובתנועת אלקטרונים מסויימת המוליכות גדלה. גודל כל מדרגה כזו אחיד וידוע מראש. ההשערה מתבססת על תורת הקוואנטים שלפיה זרם האלקטרונים בעל תכונות הדומות לגל. למרות זאת, הניסויים הראו חריגה אחת מההשערות. בנוסף למדרגות המצופות נצפתה בניסויים מדרגה נוספת, בלתי מוסברת, שנקראה על שם גודלה "אנומלית ה- 0.7". פרופ' מאיר ונד ווינגרין הציעו פתרון המסביר את התופעה. אלקטרון נלכד בצוואר הבקבוק ויוצר את ההפרעה. במחקרם, הם חישבו איך תנועת החלקיקים והכוחות החשמלים בינהם גורמים לאלקטרון להילכד בצוואר הבקבוק.
[3]בשנים האחרונות, פרופ' מאיר הרחיב את תחום עבודתו גם לביופיזיקה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דף הבית באתר הפקולטה לפיזיקה
- הודעה לעתונות על פתרון בעיית "אנומלית ה-0.7"
- פרס נשיאת האוניברסיטה, 2008.
- כתבה מאתר הידען על אנומלית ה-0.7
- עורבי הנגב
- הרצאות של יגאל מאיר באתר 'אוניברסיטה מצולמת'
- יגאל מאיר, על תאוריות מדעיות. פרויקט ההרצאות של 12 דקות
- האתר הרשמי של קבוצת החוקרים של יגאל מאיר
- כתבה מאתר news1 על תחילת הכהונה בתור נשיא האגודה לפיזיקה