משתמש:Leah.mo2005

פצ'ורה (גם פצ'רה או פצ'וארה, ברוסית: Печера או Печора) היה מחנה ריכוז ועבודה שהוקם על ידי הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה. מחנה זה הוקם באזור טרנסניסטריה על שפת נהר הבוג הדרומי ,שכיום נמצא באוקראינה.

הקמה ושנים ראשונות

בפצורה, עיירה על שפת נהר הבוג, הוקם בסתיו 1941, מחנה ריכוז ליהודי אוקראינה והובאו לשם שלושת אלפים יהודים מעיר באוקראינה שנקראת טולצין. יהודים אלו שוכנו בשני מבנים רעועים שהיו שייכים בעבר למעון קייצי של קצינים סובייטים, שהיה בעבר אחוזה פרטית של משפחת האצילים הפולנית פוטוצקי.

בשלהי נובמבר 1941, היהודים קיבלו רשיונות זמניים לעבוד במנסרה, על האישורים שילמו כסף רב (סכום של כ10,000 ליי לנפש) ובתמורה הם היו יכולים לעבוד במנסרה ללא כל תמורה חומרית אך הרוויחו את חייהם.

בספטמבר 1942 הועברו לפצ'ורה 2,400 פליטים ממוגילב, בוקובינה ומבסרביה ו-600 יהודים מקומיים. קולונל איליאסקו, מפקד הז'נדרמריה בטרנסניסטריה, הורה לשלוח לפצ'ורה את העניים ביותר כי אלה נידונים בין כה וכה לכליה, והרי לשם כך הוקם המחנה.

תנאי ומבנה המחנה

במחנות ההשמדה ברעב בטרנסניסטריה לא השתמשו השלטונות הרומניים באמצעי רצח ההמוני השיטתי המוכרים ממחנות ההשמדה שהוקמו על אדמת פולין, אלא ביקשו להמית את היהודים הכלואים על ידי הרעבתם. המחנות הללו לא קיבלו שום אספקה של מזון, מים או תרופות, והיהודים אכן מתו בהם בהמוניהם מרעב וממחלות. כלואי המחנה לא יכלו להשיג אוכל, כי נאסר על האוכלוסייה להתקרב לגדרות המחנה ולהעביר להם מזון. הם ניזונו מעשבים וקליפות עצים שהיו במחנה, כשנגמרו העשבים, התנפחו מרעב. אסור היה לעזוב את המחנה ללא רישיון ומי שעשה כך, נורה למוות. דבר שהביא למקרים של אכילת בשר אדם ומקרים רבים של התאבדות ושל טירוף הדעת.

צרה צרורה אחרת שפקדה את המחנה היתה - מכת הכפור, סופות - השלג והקור העז שהיו בחורף 1941- 1942. כבר במחצית הראשונה של דצמבר 1941 הגיע הקור ל- 40 מעלות מתחת לאפס, והוא נמשך כך, בתנודות קלות, עד לאפריל 1942.

חשוב לציין שבמחנה פצ'ורה, ניתנה פקודה, שעל כל יהודי, גבר, אישה או ילד לשאת "מגן - דוד" כתום בצד שמאל של חזהו. במחנה היו גם ניסיונות בריחה רבים, רוב הבורחים נתפסו ונורו במקום. היו מקרים בהם באו אנשי ס.ס. מעבר לנהר הבוג במשאיות, נטלו יהודים ,העבירם מעבר לנהר וירו בהם. ב-16 באוקטובר 1942, נלקחו על ידי חיילים גרמנים 150 בנות יהודיות ממחנה פצ'ורה, כולן נפגעו, חלקן אף נאנסו. מאוחר יותר הם נלקחו ליער שבין בר לוויניטה, שם נורו למוות.הגירושים האלו שהיו לאורך נהר הבוג היו הכואבים ביותר. כמה מהקורבנות נבחרו אומנם על ידי הגרמנים מהמחנות שליד המחצבות ב פצ'ורה ולדז'ין (3,000 ביום), ומהגטאות שהוקמו בטולצ'ין, ברשד וכו' אך מבחינה תאורטית, השטח הזה היה תחת סמכות רומנית בלבד.

בהמשך, פצ'ורה הוגדרה כמחנה-מות, כי מדי יום היו מתים שם 8-10 איש מרעב. כאמור, היו אנשי ס"ס פוקדים מזמן לזמן את המחנה, חוטפים אנשים, מעלים אותם על משאית ומובילים אותם מעבר לנהר בוג. שם העבידו אותם בפרך מספר ימים וכשלו כוחותיהם היו מכים אותם עד צאת נשמתם. דוגמא נוספת היא פקודת ניקולסקו ,שהיה המפקח הראשי מצ'רנוביץ . בפקודה זו צריך היה להכין כ-500 אנשים שנועדו לשילוח לפצ'ורה תוך יומיים. המשלוח אמור היה לצאת ב-4 לפנות בוקר, וכאשר בלילה לפני צאת הרכבת התברר שחסרים עוד 70 איש , פרצו ז'נדרמים ושוטרים, ובראשם סגן המפקד ברבולסקו, לבית החולים, עם משאיות. שם העלו עליהן את החולים, את האחיות, את עובדי המטבח וכל מי שנמצא אותה שעה במקום והובילו אותם לתחנת הרכבת. בבית החולים נמצאו אותה שעה כשישים חולים ומחלימים, ביניהם אשתו של האדמו"ר מחוטין, טברסקי, אשר נורה עם כניסת הקלגסים הרומנים-גרמנים לעיר בתחילת המלחמה. יחד עם האחיות ועובדי השירותים עדיין חסרו 3 איש להשלמת המכסה ,שנועדו למשלוח לפצורה (המפקד ניקולסקו עצמו ערך את המפקד ברכבת לוודא אם המספר מתאים לנדרש) ואז חטפו שלושה יהודים שנקלעו בדרכם . הפקודה הייתה לשלוח את היהודים שנאספו מגטו מוגילב לפצ'ורה, לנקודת הגבול בין טרנסניסטריה רומניה לבין אזור הכבוש הגרמני. שם המקום גודר ונשמר בידי ז'נדרמים, שלא נתנו לאיש לצאת מחוץ לגדר שכתוצאה מכך אנשים אלו גוועו מרעב.