משתמש:Monkey dog2088/ארגז חול/היסטוריה של השפה הצרפתית
צרפתית היא שפה רומאנית המדוברת בצרפת שם מקורה, כמו גם בשווייץ, לוקסמבורג, בלגיה, קנדה וכן ב-51 ארצות נוספות שרובן באפריקה ושהיו חלק מהאימפריה הקולוניאלית הצרפתית. עוד היא מדוברת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שבעבר היתה ידועה בשם קונגו הבלגית.
הצרפתית התפתחה לאורך האלף הראשון לספירה מהלטינית הקלאסית, עבור דרך הלטינית הוולגארית והשפה הגאלית-רומאנית העתיקה (גרסה מוקדמת מאוד של השפה הצרפתית. נקראת בצרפתית Gaulois אך הכוונה איננה לאחת השפות הקלטיות כגון וולשית, שגם הן מכונות לעתים Gaulois).[1] ב-1539 היא היתה לשפה רשמית, במובן שהפכה לשפת המשפט והאדמיניסטרציה בצרפת עם מתן הצו של וייה-קוטרה באוגוסט 1539. התופעה העיקרית בשלב הבא של התפתחות השפה היתה סדרה של רפורמות ותיקונים שיזמו אנשי אקדמיה ומשכילים צרפתים, מתוך מטרה לבצע רגולריזציה של השפה (משמע לקבע נורמה מוכרת של האופן בו יש לקרוא ולהגות את השפה, לבצע סטנדרטיזציה של הצורות המקובלות לפי דעתם של המדקדקים והבלשנים בשירות האקדמיה ולבצע אבחנה בין צורות שמתאימות לסטנדרט שנקבע לבין כאלו שאינן מתאימות מפאת היותן דיבוריות מדי או משתייכות לדיאלקטים שלא נחשבו כחלק מהשפה העיקרית) ולכן להחדיר באופן מכוון לתוך השפה מילים ופעלים המבוססים על שורשים לטיניים. הצרפתית הקלאסית של המאות ה-16 וה-17 הפכה לצרפתית מודרנית במאה ה-18, וזו היתה ללינגואה פראנקה (Lingua Franca) של אירופה. עם תחילת הקולוניאליזם, התפשטה הצרפתית בצפון אמריקה במאה ה-17 ובאפריקה במאה ה-18 ובזה הפכה לשפה הנפוצה בכל העולם. ואולם במהלך המאהה-20 איבדה הצרפתית משהו מההשפעה שהיתה לה במעגלים הפוליטיים לטובת המתחרה העיקרית שלה מאז ה-19: השפה האנגלית.
צרפתית היא השפה הרומאנית הרחוקה ביותר שיש מהלטינית הקלאסית המקורית, וזה מפני שבתולדות התפתחותה היא ספגה השפעות של שפות רבות שהשאירו את חותמן על תהליך האבולוציה הפונטית שלה. בראש ובראשונה המדובר הוא בשפה הגאלית העתיקה, למשל מלים כגון: chêne, charrue, mouton, orème ו-tonne הן שרידים לכך. ספקית נוספת של אוצר מלים היתה שפתם של הפראנקים, ואכן צרפתית היא השפה המושפעת ביותר מהגרמאניות מבין השפות הניאו-רומאניות החדשות, למשל: trop, blond, brun, gris, marcher, garçon ו-France שייכות כולן למורשת גרמאנית זו. המלים gaule ו-gaulois נובעות משורש walh- הגרמאני, או ייתכן שהתלכדו עם צורות לטיניות דומות או קרובות ביחד איתו (פירוש walh- הגרמני: "זר", או "גאלו-רומאני"). בהמשך גם שפות אחרות תרמו להתפתחות הדקדוקית והלקסיקאלית (=של אוצר המלים) של השפה הצרפתית (איטלקית, אנגלית, ערבית ועוד). ובכל זאת, השפה שממנה שאלה הצרפתית את המספר הגדול ביותר של מלים היא הלטינית, שנותרת גם כיום במעמד זה יחד עם האנגלית. זאת למרות שמבחינת ציר ההתפתחות ההיסטורית הלטינית, אף שהצרפתית נבעה ממנה, והיא קודמת לה, השפיעה למעשה באופן שאפשר לקרוא לו מלאכותי על הצרפתית, בזה שמדקדקים ואנשי לשון שונים שאלו במכוון שורשים לטיניים וטבעו מהם חידושי לשון בצרפתית (וזאת להבדיל מהשפעתן של השפות המקומיות הקלטיות, הגרמאניות, והרומאניות מהחבלים המרוחקים מפאריס, כגון פרובנסאלית שהשפיעו על הצרפתית בדרכים שנחשבות טבעיות יותר, כגון תנועות אוכלוסייה או תהפוכות פוליטיות).
המונח langue d'oïl (לאנג ד'ויל) משמש לעתים בתור מילה נרדפת לשפה הצרפתית.
מאפיין ייחודי של השפה הצרפתית הוא שהתפתחותה בשלבים מסוימים היתה למעשה מעשה ידם של אגודות של אינטלקטואלים כמו הפלייאד (Pleiade) או של מוסדות כמו האקדמיה הצרפתית. לכן היא שפה שלעתים מכנים 'שפה אקדמית'. עם זאת, הרבדים של השפה המדוברת והשפה הנהוגה בידי היוצרים החשובים שומרים על זכויותיהם, ואכן בעבר ידעו כבר רבים לתרום לשפה בכתיבתם, ו'לענג' את השפה הצרפתית בעלת המסורת הידועה בנותנם לה אופי מיוחד וחיוני ביצירתם. על כן היו כבר כמה כותבים שזכו למקום של כבוד בתודעה של דוברי הצרפתית בזכות תרומתם לשפה, כך למשל מדברים לעתים על 'שפתו של מולייר' (langue de Molière).
אל מול השפע של חידושי לשון (ניאלוגיזמים) המגיעים אל הצרפתית דרך השפעתן של שפות אחרות, רובם מאנגלית, משתדלת הממשלה לנקוט בצעדים שיישמרו על טהרת השפה. לפיכך ב-7 בינואר 1972 היא פרסמה את החוק 72-9 הנוגע לנושא העשרת השפה הצרפתית ומורה על הקמתן של ועדות ממשלתיות לנושא הטרמינולוגיה וזה כדי להעשיר את אוצר המלים של הצרפתית.
בקוויבק ממונה "המשרד הקוויבקי למען השפה הצרפתית" על נושא הרגולריזציה של השפה הצרפתית, שבעצמה מוגנת על ידי חוק 101 של קוויבק. מפעל "המילון הטרמינולוגי הגדול" (Grand Dictionnaire Terminologique) של המשרד מופיע על הרשת בגרסא אלקטרונית ופתוח לשימוש.
היסטוריה פנימית וחיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהתייחס לעניין התפתחותן של השפות, קיימת אבחנה שניתן לעשות בין היסטוריה פנימית (histoire interne) לבין היסטוריה חיצונית (histoire externe). היסטוריה פנימית היא ההיסטוריה של המבנים שנמצאים בשימוש, כלומר למשל מבנים פונטיים, לקסיקליים, או דקדוקיים. למשל בצרפתית דוגמא לתהליך היסטורי שעבר על מבנה מסוים, הוא הפיכת השימוש בתווית הידוע (le, la, les) למחוייבת בעוד שבתקופה שדוברה בצרפת הלטינית הוולגרית, ובכלל על פי המורשת הלטינית, אין צורך להשתמש בה היידוע, שכן היות שם עצם מיודע או לא נגזר על פי ההקשר (כמו ברוסית למשל). ההיסטוריה החיצונית לעומת זאת (histoire externe), בוחנת את השפה ביחס לתפקיד שהיא ממלאת בתור אמצעי תקשורת. למשל על פי בחינת אספקטים חברתיים של השפה הצרפתית: לדוגמא זמנים כאלו ואחרים או חברות שונות שבהן הצרפתית נתפסה כשפה בעלת יוקרה, שדובריה זוכים ליוקרה עקב שליטתם בה.
מהמאה ה-1 לספירה עד המאה ה-5: האינטראקציה בין הלטינית הוולגרית והשפות הקלטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תולדות השפה הצרפתית מתחילות במאה הראשונה לפנה"ס עם פלישת צבאות הרומאים תחת יוליוס קיסר בין השנים 58 עד 50 לפנה"ס. לפי אומדנים שונים, היו אז בגאליה (שמה ההיסטורי, הישן, של צרפת, שעדיין משתמשים בו לעתים גם בצרפת המודרנית בהקשרים נוסטלגיים, רומנטיים או פטריוטיים)כעשרה מיליון תושבים. אחרי שתם הכיבוש, הביאו עמם המתיישבים החדשים, רבים מהם סוחרים וחיילים רומאים, את הלטינית הוולגרית המדוברת, שנודעה אז בתור sermo cotidianus. תהליך ההשתלבות היה איטי ונמשך מאות שנים אחדות, עד שהגיע כמעט לכדי השלמה, אחרי התנצרותם של רבים מהתושבים באזורי הכפר תחת דאגוברט (מלכם של הפראנקים באמצע המאה השביעית). בשלב זה הלאטינית משמשת בתור שפת הספרות ושפה כתובה בכלל וכשפת האדמיניסטרציה, בזמן שהגאלית משמשת כשפת המסחר והשווקים.
הלאטינית הוולגארית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הלאטינית הוולגארית נבדלת מהלאטינית הקלאסית בכמה דברים. ראשית, יש בה שימוש רב בתהליך של אנאלוגיה (או מטאפורה, metaphore בצרפתית). למשל משתמשים בפועל manducare שפירושו בלאטינית היה "ללעוס", אבל במשמעות של אכילה, לאכול, וזה במקום הפועל edere שפירושו בלאטינית קלאסית "לאכול" פשוטו כמשמעו (ולגבי פועל זה ניתן לציין שהוא קרוב לוודאי משתייך לאותו שורש פרוטו הודו-אירופאי שממנו הפועל to eat באנגלית), ואמנם manducare של הלטינית הוולגרית ("ללעוס") הפך ברבות השנים ל-manger בצרפתית מודרנית ("לאכול") .[2]. הבדל נוסף טמון בשימוש בצורות הקטנה (דימינוטיבים diminutives) למשל auricula ו-geniculum
et nombreux sont ceux qui malaxerent cette langue vivante, on parle d'ailleurs de la langue de moliere etc....
הערות: 1. אחרי "רגולריזציה של השפה: לבדוק אם להשאיר פה את הפסקה הזאת או לוותר עליה בגלל שיוסבר בהמשך ואם כן אולי להכניס את כל זה בהערת שוליים 2. אחרי "מילים ושורשים לטיניים" אולי צריך להביא דוגמא למילה כמו-לטינית כזאת שהומצאה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אם כי כפי שמוסבר בהמשך הערך השפות הקלטיות אכן השפיעו לאורך הדורות השפעה רבה על תולדות הצרפתית.
- ^ לשם השוואה ניתן להקביל זאת לשימוש בשם התואר "מאלף" בעברית במובן של "טוב", "מצוין", "מרשים" (למשל שיעור מאלף, הצגת תיאטרון מאלפת וכיוצא בזה) במובן אנאלוגי, כלומר שלא במובן הרווח יותר של הפועל לאלף בהקשר של אילוף בעלי חיים (הוא אילף את כלבו היטב, הכלב מאולף).