משתמש:Nogalax
מקדש פוּשִׁימי אִינָארִי (ביפנית 伏見稲荷大社 ) הוא המקדש המרכזי של הקאמי אינארי, שנמצא בפוּשִׁימִי-קוּ, קיוטו שבמחוז קיוטו, יפן. המקדש נמצא בבסיס ההר, שגם קרוי אינארי, המתנשא לגובה של כ-233 מעל פני הים ובו נמצאים שבילים באורך 4 קילומטרים שמובילים אל מקדשים קטנים יותר. משך הטיול למעלה ההר הוא שעתיים[1]בערך.
אינארי היה בעבר ונחשב גם היום לקאמי האורז והחקלאות, אבל הוא גם משמש כפטרון על עסקים עבור סוחרים. את כל אחד מתוך 10,000 שערי הטוריאי תרם עסק יפני, ובערך 800 מהם עומדים בשורה וכך מהווים את ה''סֶנְבּוֹן טוֹרִיאִי'', מבנה דמוי מנהרה[2].
למקדש יש לפחות 32,000 תת מקדשים (בּוּנְשָׁה[3] 分社) ביפן.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש זכה לחסות קיסרית בתקופת הייאן[4] המוקדמת. בשנת 965, קבע הקיסר מורקמי שעל שליחים להביא עדויות כתובות על אירועים חשובים לאלים המגינים על יפן. העדויות הכתובות, או ''הֵיְיקָאקוּ'', הובאו ל-16 מקדשים, ביניהם מקדש פושימי אינארי[5].
מ-1871 עד 1946 היה מקדש פושימי אינארי באופן רשמי חלק מה''קָאנְפֵּיי-טָאִיְשָׁה'' (官幣大社) - משמע היה בקבוצה הנחשבת ביותר של מקדשים שנהנו מתמיכה ממשלתית[6].
בשונה מרוב מקדשי השינטו, הפריט הקדוש ביותר, המראה, מוצג לעיני כל - כפי שנהוג במקדשים המיוחסים לקאמי אינארי.
כמה מיליוני מתפללים מגיעים למקדש במהלך חג השנה החדשה היפני. לפי דיווח משטרתי, ב-2006 הגיעו 2.69 מיליון איש במהלך שלושה ימים, כמות שיא במערב יפן.
מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המבנים המוקדמים ביותר נבנו בשנת 711 על גבעת אִינָארִייָמָה בדרום מערב קיוטו, אבל המקדש עבר מיקום בשנת 816 לבקשתו של הנזיר קוּקָאי. מבנה המקדש המרכזי נבנה ב-1499[7]. בתחתית הגבעה נמצא השער המרכזי (楼門, רוֹמוֹן, שער מגדל) והמקדש המרכזי (御本殿, גוֹ-הוֹנְדֶן). מאחוריהם, באמצע ההר, אפשר לגשת למקדש הפנימי (奥宮 אוֹקוּמִיָה) דרך שביל מעוטר באלפי טוריאי. בראש ההר יש עשרות אלפי גבעות (塚, צוּקָה) עליהן ניתן להתפלל בפרטיות.
סנבון טוריאי[עריכת קוד מקור | עריכה]
נקודת השיא במקדש היא השורה הארוכה של שערי הטוריאי, או "סנבון טוריאי". המנהג של תרומת טוריאי החל בתקופת האדו.מתפללים תורמים שער כדי לבקש משאלה או כדי להודות על משאלה שהתגשמה, ותורמים מכירי תודה ממשיכים להוסיף שערי טוריאי עד היום. לאורך השביל המרכזי ישנם בערך 800 שערי טוריאי.
הגישה למקדש וסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש נמצא ממש מחוץ לתחנת אינארי שעל קו נארה של חברת הרכבות המערבית של יפן (West Japan Railway Company) - נסיעה של חמש דקות מתחנת קיוטו. המקדש במרחק הליכה קצרה מתחנת פושימי אינארי על הקו המרכזי של חברת הרכבות החשמליות קֵייהָאן (Keihan Electric Railway)[8].
המקדש פתוח 24 שעות ביממה, והדרך אליו, כמו כן ההונדן, מוארים לאורך כל הלילה. אין דמי כניסה.
בקרב המקדש עומדות כמה חנויות ממתקים שמוכרות טְסוּגִ'יאוּרָה סֶנְבֵּיי (辻占煎餅), סוג של עוגיית מזל שמקורה במאה ה-19. ישנם כאלו שאומרים שממנה הגיעה עוגיית המזל האמריקאית[9][10][11].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 全国のお稲荷さんの総本宮、伏見稲荷大社を参拝しました。, 寺社巡りドットコム, 2023-09-25 (ביפנית)
- ^ National Diet Library of Japan Collaborative Reference Database (ביפנית)
- ^ סדזומי מוטגי, Encyclopedia of Shinto詳細, 國學院大學デジタルミュージアム (ביפנית)
- ^ John Breen, Mark Teeuwen, Shinto in History: Ways of the Kami, University of Hawaii Press, 2000-01-01, עמ' 74-75, ISBN 978-0-8248-2363-4. (באנגלית)
- ^ R. A. B. Ponsonby-Fane, Studies In Shinto & Shrines, Routledge, 2014-06-03, עמ' 116-117, ISBN 978-1-136-89294-3
- ^ Richard Arthur Brabazon Ponsonby-Fane, The Imperial House of Japan, Ponsonby Memorial Society, 1959, עמ' 124. (באנגלית)
- ^ Louis-Frédéric, Japan Encyclopedia, Harvard University Press, 2002, עמ' 224, ISBN 978-0-674-01753-5. (באנגלית)
- ^ Fushimi Inari Shrine, www.japan-guide.com (באנגלית)
- ^ Lee, Jennifer 8 (2008-01-16). "Solving a Riddle Wrapped in a Mystery Inside a Cookie". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-06-20.
- ^ ג'ניפר לי, Fortune Cookies are really from Japan. | The Fortune Cookie Chronicles, web.archive.org, 2008
- ^ גרי אונו, Japanese American Fortune Cookie: A Taste of Fame or Fortune -- Part II | DiscoverNikkei.org, web.archive.org, 2007