יפנית
 | |
| מדינות | יפן, גואם, הוואי, איי מרשל, פלאו וטייואן |
|---|---|
| אזורים | מזרח אסיה ואוקיאניה |
| דוברים | 127 מיליון |
| שפת אם | 125 מיליון |
| כתב |
קאנג'י, קאטאקאנה, קאנה, היראגאנה  |
| משפחה |
|
| לאום |
 יפן |
| מוסד | הממשל היפני |
| קוד שפה |
ja |
| קוד ISO 639-1 |
ja |
| קוד ISO 639-2 |
jpn |
| קוד ISO 639-3 |
jpn |
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
  | |
יפנית (קאנג'י: 日本語; ביפן קרויה השפה: ,"Nihongo" "נִיהוֹנְגּוֹ", Nihon: יפן, Go: שפה) היא השפה המדוברת בפי 130 מיליון איש ביפן, ובקהילות מהגרים יפניות. יפנית היא שפת האם העשירית המדוברת בעולם. יפנית שייכת למשפחת השפות היפניות. קשרים עם שפות אחרות הוצעו במהלך השנים על ידי בלשנים, אולם אף אחד מהם לא התקבל גלובלית. על פי התפיסה הפילוסופית היפנית הידועה בשם ניהונג'ינרון, בשל בידודם של האיים, לשפה היפנית יש מבנה דקדוקי ותחבירי ייחודי, הגורם ליפנים לחשוב לפי תבניות מחשבה מסוימות, השונות מכל מקבילותיהן בעולם.
היפנית היא שפה צירופית, הניכרת במערכת של תוארי כבוד סבוכים המשקפים את הטבע ההיררכי של החברה היפנית. כל זאת בעזרת תבניות פעלים ואוצר מילים מסוים המציין את הסטטוס החברתי היחסי של הדובר, המאזין, והאדם המוזכר בשיחה. באופן יחסי, בשפה יש מבחר צלילים קטן, ומערכת עלרוד לקסיקאלית משמעותית.
השפעת שפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוצר המילים של היפנית מושפע מאוד ממילים משפות אחרות: מספר רב של מילים נשאל מהשפה הסינית, או נוצר מתבניות סיניות, במשך תקופה של לפחות 1,500 שנים. מאז המאה ה-19 המאוחרת, היפנית שאלה מספר נכבד של מילים משפות הודו-אירופיות, בעיקר מאנגלית. כתוצאה מיחסי המסחר המיוחדים בין יפן לפורטוגל המוקדמת, במאה ה-16, ולאחר מכן עם הולנד במאה ה-17, פורטוגזית והולנדית גם הן הפכו לגורם משפיע.
הגיית השפה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל התנועות ביפנית הן פשוטות, ואין בה דו-תנועות. ביפנית חמש תנועות. אורך התנועה הוא פונמי, כך שלכל אחת מהתנועות יש גרסה קצרה ומוארכת.
לחלק מהעיצורים ביפנית יש מספר אלופונים, מה שיוצר רושם של מבחר צלילים רחב. חלק מהאלופונים הללו הפכו מאז לפונמיים. לדוגמה, ביפנית, עד וכולל המחצית הראשונה של המאה ה-20, הרצף הפונמי /ti/ היה מבוטא במגע עם החך והוכר פונטית כ-[tɕi]; נשמע כ-(chi) בקירוב. בימינו, קיימת הבחנה בין הפונמות /ti/ ו-/tɕi/, כמו במילים [tiː] ("תה בסגנון מערבי") ו- [tɕii/chii] ("סטטוס חברתי"). ה-"ר" (R) בשפה היפנית היא ייחודית. היא נשמעת לרוב דוברי האנגלית כמשהו בין "ל" (L) ו"ר" מהופכת, בהתאם למיקומה במשפט. גם ה-"ג" (G) מעוררת עניין. כל עוד היא לא פותחת משפט, דוברים רבים הוגים אותה כ-/ŋ/, כמו בצירוף ng במילה האנגלית "Sing". בנוסף, פעמים רבות ניתן להתבלבל בצליל של ה-G ושל-K, כמו במילה kami, שפירושה אל ביפנית, שיכולה להיהגות גם כ - gami.
המבנים ההברתי וההגאי פשוטים מאוד. איגוד העיצורים היחידי המותר בהברה כולל תת-קבוצה אחת של העיצור, בתוספת /ｊ/. סוג כזה של איגוד מופיע רק בפתיחה. מלבד זאת, איגוד עיצורים בהברות מתאפשר כל עוד שני עיצורים אפיים עוקבים אחר עיצור הומורגני. משך העיצור גם הוא פונמי.
| סדקי | ענבלי | וילוני | חכי | מכתשי ־חכי |
בתר־ מכתשי |
מכתשי | דו־ שפתי | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אפי | ɴ | n | m | |||||||||||||
| סותם | ɡ | k | d | t | b | p | ||||||||||
| מחוכך | [ʥ | ʨ] | [ʦ] | |||||||||||||
| חוכך | h | [ç] | [ʑ | ɕ] | z | s | [β | ɸ] | ||||||||
| מקורב | w | j | ||||||||||||||
| מקיש | r | |||||||||||||||
|
* אלופוני /t/ לפני /u i/ בהתאמה | ||||||||||||||||
דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דקדוק יפני
יפנית היא שפה מוטה. סדר המשפט ביפנית הוא SOV (נושא-מושא-נשוא) - הנשוא חייב לבוא בסוף המשפט. לשם השוואה, עברית היא שפת SVO (נושא-נשוא-מושא) במקרה הכללי, ואילו הסדר גמיש למדי וניתן לשינוי.
סדר הלוואים בשפה היפנית הוא מן הטפל לעיקר (לוואי קודם למילה אותה הוא מתאר).
ביפנית לא צריך לציין את הנושא או המושא של המשפט אם זה מובן מתוך ההקשר.
כתוצאה מהדקדוק המתירני הזה יש נטייה לשאוף לצמצום: דוברי יפנית נוטים להשמיט את כינויי הגוף אם אלו ניתנים להסקה מן המשפט הקודם, ולכן הם מובנים.
בטקסט לדוגמה "הנה גא נאגאי" אומר: "האפים (שלהם) ארוכים" כאשר "נאגאי" לבדו אומר: "(הם) ארוכים".
פועל יחיד יכול להיות משפט שלם: "יאטה!" (やった!) "[אני/ אנחנו/ הם/ וכולי] עשינו [את זה]!".
בנוסף, מאחר ששמות תואר ביפנית יכולים ליצור את ההצהרה במשפט, שם תואר יחיד יכול להיות משפט שלם: "אוריאמאשי!" (!羨ましい) "[אני] מקנא [בזה]!".
מערכת הכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפה היפנית נכתבת בשילוב של שלוש מערכות כתב: אותיות (סימניות) סיניות מותאמות הנקראות ביפנית קאנג'י (kanji - 漢字), ושני כתבים פונטיים שנוצרו מאותיות סיניות מותאמות. הם נקראים היראגאנה (hiragana - 平仮名) וקאטאקאנה (katakana - 片仮名). בהיראגאנה נעשה שימוש נרחב ביותר בכתיבת השפה למטרות שונות, ביניהן הטיית פעלים, כתיבת מילות קישור ויחס, והוראת יפנית לילדים. בקאטאקאנה משתמשים בעיקר בשביל לכתוב מילים או שמות שמקורם אינו בשפה היפנית. ביפנית המודרנית נעשה שימוש לעיתים קרובות גם באלפבית הלטיני רומאג'י (rōmaji - ローマ字), בעיקר לשמות של חברות, לוגואים, פרסומות והקלדת טקסט יפני אל תוך המחשב. ספרות מערביות בדרך כלל משמשות כספרות, אך גם ספרות יפניות הנכתבות בקאנג'י הן שגרתיות.
מספר ההברות הקיימות ביפנית מוגבל, כך שכל הברה בשפה מכילה תנועה אחת בלבד ועד עיצור אחד. כל אות, הנקראת ביפנית קאנה (kana 仮名), מסמנת הברה אחת. כל סימנית יכולה לסמן הברה אחת או יותר. לכל אות וסימנית יש סדר בו נכתבים הקווים השונים וישנו כיוון נכון בו צריך לכתוב את הקווים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר ללימוד יפנית בעברית
- אתר נוסף ללימוד יפנית בעברית
- היבטים תרבותיים בשפה היפנית:
דנה פאר, כשאת לא אומרת לא, באתר ynet, 9 ביוני 2008 - היראגאנה קאטאקאנה מחברת
- Teach Yourself Japanese - אתר חינמי ללימוד יפנית (באנגלית)
- Learn Japanese - Free Japanese Lessons! - אתר חינמי נוסף ללימוד יפנית (באנגלית)
- וושינגטון פוסט, על השפות המדוברות בעולם
- הסבר על הכתב היפני
- יפנית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- שפה יפנית, דף שער בספרייה הלאומית