משתמש:Opkjm/המגדל (סרט)
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
| עריכה | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים [ תסריטאי, צלם, מפיק, עורך, במאי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
| שחקנים ראשיים |
שי קפלן תומר קדוש |
|---|---|
| מוזיקה | גנובה מסרטים אחרים |
| חברה מפיצה | הבית של ריף |
| הקרנת בכורה | בר מצווה של ריף |
| משך הקרנה | 12 דקות |
| שפת הסרט | עברית |
| תקציב | ארבעה שקלים ועשרים אגורות |
| פרסים | אוסקר |
| סרט קודם | אורות |
המגדל הוא סרט דרמה ביקורתי-אנטי חברתי בבימויו של ריף לניר, המספר על שני נערים שעוברים תהליך של שינוי פנימי עקב השפעת העולם המודרני החיצוני. הסרט מהווה ביקורת על השינוי השלילי כביכול אותו החברה עוברת עקב התפתחות הרשתות החברתיות והתקשורת בפלאפונים ודעיכת היחס החיצוני אותו האדם נותן לחברו. הסרט יצא לאקרנים כסרט הבר מצווה של ריף והוקרן בחצרו ועד היום נחשב כסרט פולחן.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הסרט ניתן לראות ילד (ריף לניר) מתיישב על ספספל בתחנת האוטובוס וקורא ספר, לאחר כמה שניות הוא מחליף את הספר בפלאפון (השינוי עליו הסרט עוסק מחוכמה לטפשות). לאחר מכן ניתן לראות שני ילדים מתיישבים בתחנת האוטובוס- שי (שי קפלן) ותומר (תומר קדוש). תומר שואל את שי אם הוא ידוע לו מתי "קו 57" מגיע- רמז הפוך ל"קו 75" (היפוך העולם, קריסת הציוויליזציה), שי בזעם עונה לו כי הוא מפריע לו במשחק בפלאפון. בשיחה בין שי לתומר מתבררת האמת: לתומר אין פלאפון והוא אינו מעוניין באחד. לאחר שהקו של תומר מגיע הוא קם ועוזב, שי צועק לעברו "חננה". לאחר מכן ניתן לראות את תמונה מפוקסלת ולא ברורה של בסיס עמוד חשמל ברקע את קולו של הבמאי מקריא ציטוטים מהתנ"ך. ככל שהסרט (המתמקד כולו בתחנת אוטובוס) אנו מגלים כי למעשה תומר הוא הילד היחיד אשר אינו ממוקד בפלאפון וקורא ספרים, בזמן ששי ושאר חבריו אשר מופיעים בחלק מהסצנות ממוקדים בפלאפונים ואף משוחחים בינהם דרך הפלאפון על חרף היותם במרחק שיחה אמיתית אחד מהשני. רגע השיא בסרט מגיע לקראת סופו כאשר בזמן מריבה שי זורק לתומר את הספר על הרצפה, כתוצאה מכך תומר מתעצבן ואומר את המשפט "הרסת לי את הכל", שי מסביר לתומר כי הפלאפונים הם העולם שלהם ולוקח לאחת מהילדות את הפלאפון, כתוצאה מכך הילדים מתנפלים על שי רק כי העז לקחת את הפלאפון מידי הילדה. ברקע של הצעקות ניתן לראות מאחורי התחנת אוטובוס את הבמאי, אבא וילדיו הולכים, הם נעצרים והילד שואל את אביו "אבא מה זה רשת חברתית?", ובכך מסתיים הסרט.
מוטיבים בסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מוטיב המגדל: מוטיב המגדל חוזר על עצמו לאורך הסרט בתמונת המגדל המופיעה בכל סוף סצנה, הציטוטים מסיפור מגדל בבל מביאים את הצופים להבנת האנלוגיה בין מגדל בבל אותו בנו בני האדם על מנת לדבר אותה שפה ולהתאחד לבין מגדל התקשורת המספק איחוד וקישור בין כל בני האדם ומכשירי הסלולר שלהם בעולם המודרני.
- מוטיב השקט: הדמויות לאורך כל הסרט (חוץ מתומר ושי) למעשה לא מדברות, וכשתומר שואל את שי מדוע כך, שי עונה כי הם מדברים אחד עם השני דרך הפלאפונים על אף היותם קרובים פיזית זה לזה. השקט נשבר בסוף הסרט כאשר שי מנתק אותם מהעולם הסלולרי כאשר לוקח לאחת הילדות את הפלאפון הם קמים וצועקים מזעם עליו.
- מוטיב התחנה: הסרט מתמקד רובו (סוף הסרט אינו בתחנה), בתחנת האוטובוס בה הילדים יושבים, התחנה באה לסמל את ההמתנה לאוטובוס אשר יעביר אותם הלאה, היחיד שעולה לאורך הסרט על האוטובוס הוא תומר אשר מתקדם בחייו ומודע לאוטובוס המגיע בזמן שהשאר אינם.
"תאוריית הניסוי"[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהסרט יצא יצאו תאוריות רבות בנוגע למהלך הסרט ודמויותיו כאשר הנפוצה בינהן היא תאורית הניסוי. התאוריה למעשה באה להסביר את הביזאריות בה הסרט מתרחש בכך שהיא מביאה את הטענה כי למעשה הסרט כולו מצלם את תומר אשר נחטף לניסוי בו שי ושאר הילדים הם שחקנים, כאשר מטרת הניסוי היא למעשה לבחון את תגובות הילד הנורמלי לעולם בו בני גילו אינם מתקשרים באופן רציף ופורמלי איתו, כאשר קטעי התמונה של המגדל הם למעשה סרטי ווידאו אשר מוקרנים לתומר תוך כדי שינתו. בין הטיעונים לנכונות התאוריה יש: כל הסרט מצולם בתחנה (אולפן הניסוי), שי ותומר לא ראו אחד את השני לעולם לפני עלילת הסרט, תומר אינו מכיר אף אחד מהילדים האחרים. למרות אמינות התאוריה, היא נסתרת מכיוון שבסוף הסרט רואים עוד דמויות אשר לא קשורות לתומר ויתכן שתומר הוא ילד חדש בעיירה בה מתרחשת העלילה ולכן אף אחד מהילדים לא הכיר אותו.
תגובות וביקורות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
