משתמש:Orikomemi/קינות בספר שמואל

קינות בספר שמואל- ספר שמואל הוא השלישי בספרי נביאים שבתנ"ך. הספר מתאר את ההתרחשויות מסוף ימי השופטים עד סוף ימי מלכותו של דוד. בספר שמואל יש ארבע קינות קינה על שאול ויהונתן , קינה על רצח אבנר בידי יואב, ,קינה על מות בנו הראשון מבת שבע וקינה על רצח אבשלום בנו. ארבע קינות אלה מגלות מגוון של התייחסויות של דוד לנושא המוות ולאישים שאותם הוא מספיד.

(קינה היא ביטוי פיוטי לאבל כבד שיר אבל והספד הנאמר על אדם או קבוצה בעקבות מוות או חורבן) .

בארבע מקרים בספר שמואל נושא דוד קינות על אנשים הקרובים לו: מות המלך שאול ובנו יהונתן בשדה הקרב (שמואל ב פרק א, 27-17), רצח אבנר בידי ראש צבאו יואב (שמואל ב פרק ג, 34-33), מות בנו הראשון מבת-שבע (שמואל ב פרק יב , 23-21) ורצח בנו אבשלום בידי יואב (שמואל ב פרק יט , 3-1).

קינת דוד על אבנר

מכל הקינות קינת דוד על אבנר היא הקצרה ביותר וגם הקינה הפשוטה ביותר. דוד ואבנר יצרו קשרים והתקרבו אחד לשני בידי כך שאבנר שיבח את דוד בפני זקני ישראל וכרת עם דוד ברית.

יואב בן צרויה רצח את אבנר בן נר משתי סיבות סיבה ראשונה הייתה נקמת דם על רצח עשהאל אחיו והסיבה השנייה הייתה פחד שאבנר יעקוף אותו בהיררכיה ויתפוס את מקומו

קינה  זו היא קינה פוליטית: דוד אינו מציג את יחסו האישי לנרצח, אלא פונה אל קהלו. כדי לרכוש את תשומת הלב הוא מציג קודם-כול את השאלה 'הכמות נבל ימות אבנר?' כשהתשובה משתמעת מן השאלה עצמה, וביותר במעבר לפנייה ישירה אל הנרצח:" ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו". דוד מציין על דרך השלילה ('לא ... לא ...') את חירותו של אבנר, שלא נוצח בקרב, לא נשבה והושם באזיקים, אלא, כמשתמע, הומת בעורמה, כ'נבל', מבלי שיוכל להתנגד ולהילחם. לבסוף מצביע דוד על מעלתם הירודה של אלה שפגעו באבנר מבלי להזכיר במפורש את שמותיהם. לבסוף, הביטוי הנלווה לקינה 'ויספו כל-העם לבכות עליו', מגלה, כי דברי דוד אכן נתקבלו.

הקינה

ויקנן המלך אל-אבנר ויאמר: 'הכמות נבל ימות אבנר? ידך לא-אסרות, ורגליך לא-לנחשתים הגשו. כנפול לפני בני-עולה נפלת'. ויספו כל-העם לבכות עליו. (ג 34-33)

קינת דוד על מות בנו הראשון מבת-שבע

בקינה דוד מדבר על מות בנו. ומסביר את התנהגותו הלא נורמטיבית שכאשר בנו היה בחיים הוא צם וכאשר בנו מת הוא הפסיק את הצום וחזר לאכול ולשתות. דוד מנמק זאת בכך שכל זמן שבנו היה בחיים הוא חשב שיש עוד סיכוי להציל את בנו ממוות אך כאשר בנו כבר מת לא היה לו טעם להמשיך בצום כיוון שאי אפשר להחזיר אותו לחיים. בפעולה זו דוד נהג באופן יוצא דופן וראה מחשבה עמוקה ולא פעל כדרך הכלל

הקינה

ויאמרו עבדיו אליו: 'מה-הדבר הזה אשר עשיתה? בעבור הילד חי צמת ותבך, וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם?' ויאמר: 'בעוד הילד חי צמתי ואבכה, כי אמרתי – מי יודע, וחנני ה' וחי הילד. ועתה מת, למה זה אני צם? האוכל להשיבו עוד? אני הלך אליו והוא לא-ישוב אלי.' (יב, 23-21)

הקינה על מות שאול ויהונתן

קינה זאת נאמרת לאחר מות שאול ויהונתן במלחמה  דוד בקינה זאת מהלל את שאול ויהונתן בעזרת אמצעים רבים קינת זאת מתחילה באמירה איך נפלו גיבורים אמירה זאת חוזרת גם בסוף הקינה ומציינת את הניגוד בין גבורתם של שאול ובנו לבין גורלם. במהלך הקינה מציון השוואה בין שאול ויהונתן לחיות המסמלות תכונות של חוזק וגבורה כמו צבי מהירות וזריזות יופי ופאר אריה חיה טורפת וחזקה ונשר מלך העופות מסמל כוח ועוז ותעופה. בקינה דוד פונה אל אנשים ועצמים רבים הפניות מעניקות לקינה אופי חד וישיר, וביטויי הרגשות נעשים עזים יותר. הן ממוענות גם אל מי שאינו נוכח, ואין באפשרותו לשמוע: הן אל הטבע הדומם והן אל האדם המת. הקינה נכתבת בסגנון פיוטי ומרומם כראוי למלך שנפל ובנו ובנוסף גם בשבילו המלך החדש שיכנס לתפקיד.

הקינה על מות שאול ויהונתן

ויקנן דוד את-הקינה הזאת על-שאול ועל-יהונתן בנו.

ויאמר: 'ללמד בני-יהודה קשת, הנה כתובה על-ספר הישר:

- הצבי ישראל, על-במותיך חלל, איך נפלו גבורים.

- אל-תגידו בגת, אל-תבשרו בחוצת אשקלון,

פן-תשמחנה בנות פלשתים, פן-תעלזנה בנות הערלים.

- - הרי בגלבע! אל-טל ואל-מטר עליכם ושדי תרומת,

כי שם נגעל מגן גבורים, מגן שאול בלי משיח בשמן.

מדם חללים מחלב גבורים

קשת יהונתן לא נשוג אחור, וחרב שאול לא תשוב ריקם.

שאול ויהונתן, הנאהבים והנעימם,

בחייהם ובמותם לא נפרדו.

מנשרים קלו, מאריות גברו.

- בנות ישראל! אל-שאול בכינה,

המלבשכם שני עם-עדנים,

המעלה עדי זהב על לבושכן.

- איך נפלו גברים בתוך המלחמה,

יהונתן על-במותיך חלל.

- צר לי עליך, אחי יהונתן,

נעמת לי מאד,

נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים.

איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה.

כ'-"אל תגידו בגת, אל תבשרו בחוצות אשקלון, פן תשמחנה בנות פלישתים, פן תעלוזנה בנות הערלים"

הקינה על מות אבשלום

אבשלום היה בנו השלישי של דוד והוא מתואר כיפה תואר חכם וערמומי המוות של אבשלום היה במהלך הקרב עם צבא דוד, כשרכב על פִּרדתו ביער אפרים, עברה הפרדה תחת עץ האֵלה ושערו של אבשלום נכרך סביב אחד הענפים. הוא נשאר תלוי בשערו והפרדה המשיכה ללכת. כך מצא יואב את אבשלום כשהוא תלוי בין שמים וארץ, ויואב הרגוֹ יחד עם עוד עשרה נערים שתקעו מקלות בליבו והיכו אותו עד מוות. בין דוד לאבשלום היה קשר מיוחד הוא מאד אהב את אבשלום ואת זה ניתן להסיק מהקינה שדוד אמר על אבשלום זוהי קינה שבשונה משאר קינות דוד היא מלאה ברגש. דוד חוזר פעמים רבות על המילה בני ואף נוקט בשמו של אבשלום בקינה מה שמדגיש את הקשר המיוחד ביניהם.

הקינה

א וַיִּרְגַּז הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַל עַל-עֲלִיַּת הַשַּׁעַר--וַיֵּבְךְּ; וְכֹה אָמַר בְּלֶכְתּוֹ, בְּנִי אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי אַבְשָׁלוֹם, מִי-יִתֵּן מוּתִי אֲנִי תַחְתֶּיךָ, אַבְשָׁלוֹם בְּנִי בְנִי.  ב וַיֻּגַּד, לְיוֹאָב:  הִנֵּה הַמֶּלֶךְ בֹּכֶה וַיִּתְאַבֵּל, עַל-אַבְשָׁלוֹם.  ג וַתְּהִי הַתְּשֻׁעָה בַּיּוֹם הַהוּא, לְאֵבֶל--לְכָל-הָעָם:  כִּי-שָׁמַע הָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, נֶעֱצַב הַמֶּלֶךְ, עַל-בְּנוֹ.

סיכום

ארבע הקינות שבהן מבטא דוד את תחושתו לגבי אובדן חיי אדם מגלות מגוון של התייחסויות אל המוות ואל האישים שאותם הוא מספיד.

ביחס לאבנר, דוד יוצא ידי חובה: כמנהיג בעל חוש פוליטי הוא מאלתר קינה שתפקידה הוא להשקיט את הרוחות ולהסיר חשד, כי הייתה לו יד ברצח יחד עם יואב. ביחס לבנו הראשון מבת-שבע, דוד מתחכם כביכול, לא רק בת-שבע אינה נחשבת אשתו כיוון שהיא עדיין 'אשת אוריה', גם הבן היילוד איננו בנו; ואילו את שאול ויהונתן מספיד דוד בקינה בעלת סגנון פיוטי מרומם, כראוי למלכים שנפלו בקרב וכראוי לו עצמו, העומד לרשת את מקומם. בתוך כל אלה מתייחדת הקינה על אבשלום לא מפני היותה קריאה, או פיוטית וניתנת לציטוט בהזדמנויות אחרות,43 אלא בשל חד-פעמיותה: לא קם עוד יוצר שהיטיב לבטא אבל כמו הגמגום הזה.