קינת דוד על אבנר

קינת דוד על אבנר
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ
ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג–ל"ד

איור של הלווית אבנר

קינת דוד על אבנר היא קינה קצרה מספר שמואל, אותה נשא דוד המלך לאחר שנודע לו על הירצחו של אבנר בן נר.

רקע

אבנר היה בן-דודו של שאול, ואף כיהן כשר צבאו כשהיה המלך. לאחר מות שאול, אבנר היה זה שהמליך במחניים את אשבעל בנו של שאול על ישראל, שירת כשר צבאו ובפועל ריכז בידו את מרבית הכוח הפוליטי, כך שאשבעל לא שלט אלא למראית עין. אבנר הגיע לידי כך שלקח את רצפה בת איה, אחת מפילגשי שאול לאישה. זקני העם שמרו אמונים לו ולא לבן שאול, ואף אשבעל הכיר בכוח השפעתו והתיירא מפניו.

ניתן לשער שאבנר ניסה לאחד את המחוזות עליהם שלט שאול, ומשום כך נלחם בדוד. מלחמה זו ארכה זמן רב בימי מלוך דוד בחברון. קרב מכריע נערך על הגבעה בגבעון. על פי הכתוב, פתחו הצדדים הלוחמים במשחקי קרב של שנים עשר נערים מכל צד שכולם נפלו, חיל אבנר ניגף ונרדף, ואבנר הוכרח נגד רצונו להמית את עשהאל, אחי יואב שרדף אחריו. אבנר ביקש שביתת נשק וחזר אל מחניים. לאחר שזקני ישראל הכירו בחולשתה של ממלכת אשבעל, הם ביקשו להמליך את דוד גם על ישראל; בראש תנועה זו עמד אבנר. הוא הציע לדוד כריתת ברית. כאות לנאמנותו דרש דוד מאבנר כי יחזיר לו את מיכל אשתו, בת שאול.

מות אבנר

דוד נטה להצעותיו של אבנר, אולם יואב שר צבאו של דוד, שלא לקח חלק במשא ומתן זה, רצח את אבנר בצאתו מן העיר. סיבות הרצח היו: גאולת דם עשהאל אחיו, חשד בנאמנותו, וחשש שמא ידחה אותו מעמדתו ותפקידו. לפי הסיפור התעצב דוד על מות אבנר, התאבל עליו, קונן עליו קינה וקילל את הרוצח, ואף נטר לו בליבו את דבר הרצח עד יום מותו.

בארבע הזדמנויות נושא דוד דברים על מות אנשים קרובים או מוכרים לו: מות שאול ויהונתן בשדה הקרב, רצח אבנר בידי יואב, מות בנו הראשון מבת שבע ורצח בנו אבשלום בידי יואב. מכל קינות דוד, הקינה על אבנר היא הבלתי אישית ביותר ואולי אף הפשוטה ביותר.

משמעות הקינה

קינה היא חיבור שירי המביע צער (לפעמים אירוני) על הכליה. ברוב הקינות בתנ"ך תופיע המילה איך או איכה, בה מובעים רגשי צער והשתוממות, הקריאה מבליטה את הצד הטראגי שבמאורע; נזכרות מידותיו ותכונותיו המשובחות של המת או הנחרב, הניגודים בין תכונותיו לשעבר לבין מצבו בהווה; ונשים ומקוננות שזו אומנותן, נקראות לבכות ולקונן על האסון. בקינת דוד הקצרה על אבנר כמעט שאין אף אחת מתכונות הקינה הללו, מלבד הפועל "נפל" והזכרת שם המת; אפילו מעלותיו של המת אינן מוזכרות. בקינה מופיעה רק קובלנה על אופן מיתתו של אבנר, שאינה ראויה לגיבור. אפשר שהקינה אינה אלא קטע קטן מקינה ארוכה יותר, או קינה אחת מבין רבות שקוננו על אבנר.

הצירוף "וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ" מורה על כך שדוד משתתף בקבורה בתפקידו הרשמי כמלך, ומטרתו להפגין לעיני כל שבית המלוכה מתנער מן הרצח. במובלע, ובלי להזכיר את שמו, הוא מטיל אשמה על יואב בן צרויה. השאלה הרטורית "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר", מבטאת את הזעזוע מן העובדה שאבנר מת כנבל, כלומר פושע, במקום גיבור מלחמה.

המילים "יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ" מדגישות כי אבנר מעולם לא נפל בשבי וגם כעת ידיו לא היו אסורות ורגליו לא היו באזיקים – בנחושתיים. הביטוי "אסר בנחושתיים" בא במקרא רק בקשר למנהיג אשר נפל בשבי האויב.

אבנר הבלתי מנוצח נפל בשל תרמיתם של בני עוולה "כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ". אבנר הוא ניגודו של הנבל ואילו בני צרויה הם בני העוולה. אבנר הגיבור לא התנגד למרצחו, ולא משום שידיו היו אסורות, אלא משום ההפתעה והמרמה, שהותירו אותו חסר כוח.

לקריאה נוספת

• א. כהנא, תורה נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, ירושלים תשכ"ט.
• אנציקלופדיה מקראית, ירושלים; מוסד ביאליק, תשט"ו 1955. כרכים א, ז.
• דעת מקרא – ספר שמואל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמא 1981. עמ' שמב–שמד.
• מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא – שמואל, תל אביב: עם עובד, תשנו 1996, עמ' 41–43
• אהרון קומם, קינת דוד – הרטוריקה של האבל והשכול, דפים למחקר בספרות, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ו

• The Anchor Bible Dictionary [AB], || SAMUEL, New York 1964. P 104–122