קינת דוד על אבנר
קינת דוד על אבנר
|
---|
הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר |
ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג–ל"ד |

קינת דוד על אבנר היא קינה קצרה מספר שמואל, אותה נשא דוד המלך לאחר שנודע לו על הירצחו של אבנר בן נר.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבנר היה בן-דודו של שאול, ואף כיהן כשר צבאו כשהיה המלך. לאחר מות שאול, אבנר היה זה שהמליך במחניים את אשבעל בנו של שאול על ישראל, שירת כשר צבאו ובפועל ריכז בידו את מרבית הכוח הפוליטי, כך שאשבעל לא שלט אלא למראית עין. אבנר הגיע לידי כך שלקח את רצפה בת איה, אחת מפילגשי שאול לאישה. זקני העם שמרו אמונים לו ולא לבן שאול, ואף אשבעל הכיר בכוח השפעתו והתיירא מפניו[1].
ניתן לשער שאבנר ניסה לאחד את המחוזות עליהם שלט שאול, ומשום כך נלחם בדוד. מלחמה זו ארכה זמן רב בימי מלוך דוד בחברון. קרב מכריע נערך על הגבעה בגבעון. על פי הכתוב[2], פתחו הצדדים הלוחמים במשחקי קרב של שנים עשר נערים מכל צד שכולם נפלו, חיל אבנר ניגף ונרדף, ואבנר הוכרח נגד רצונו להמית את עשהאל, אחי יואב שרדף אחריו. אבנר ביקש שביתת נשק וחזר אל מחניים. לאחר שזקני ישראל הכירו בחולשתה של ממלכת אשבעל, הם ביקשו להמליך את דוד גם על ישראל; בראש תנועה זו עמד אבנר. הוא הציע לדוד כריתת ברית. כאות לנאמנותו דרש דוד מאבנר כי יחזיר לו את מיכל אשתו, בת שאול.
מות אבנר
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד נטה להצעותיו של אבנר[3], אולם יואב שר צבאו של דוד, שלא לקח חלק במשא ומתן זה, רצח את אבנר בצאתו מן העיר. סיבות הרצח היו: גאולת דם עשהאל אחיו, חשד בנאמנותו, וחשש שמא ידחה אותו מעמדתו ותפקידו[4]. לפי הסיפור התעצב דוד על מות אבנר, התאבל עליו, קונן עליו קינה וקילל את הרוצח, ואף נטר לו בליבו את דבר הרצח עד יום מותו[5].
בארבע הזדמנויות נושא דוד דברים על מות אנשים קרובים או מוכרים לו: מות שאול ויהונתן בשדה הקרב, רצח אבנר בידי יואב, מות בנו הראשון מבת שבע ורצח בנו אבשלום בידי יואב. מכל קינות דוד, הקינה על אבנר היא הבלתי אישית ביותר ואולי אף הפשוטה ביותר.
משמעות הקינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קינה היא חיבור שירי המביע צער (לפעמים אירוני) על הכליה. ברוב הקינות בתנ"ך תופיע המילה איך או איכה, בה מובעים רגשי צער והשתוממות, הקריאה מבליטה את הצד הטראגי שבמאורע; נזכרות מידותיו ותכונותיו המשובחות של המת או הנחרב, הניגודים בין תכונותיו לשעבר לבין מצבו בהווה; ונשים ומקוננות שזו אומנותן, נקראות לבכות ולקונן על האסון. בקינת דוד הקצרה על אבנר כמעט שאין אף אחת מתכונות הקינה הללו, מלבד הפועל "נפל" והזכרת שם המת; אפילו מעלותיו של המת אינן מוזכרות. בקינה מופיעה רק קובלנה על אופן מיתתו של אבנר, שאינה ראויה לגיבור. אפשר שהקינה[6] אינה אלא קטע קטן מקינה ארוכה יותר, או קינה אחת מבין רבות שקוננו על אבנר.
הצירוף "וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ" מורה על כך שדוד משתתף בקבורה בתפקידו הרשמי כמלך, ומטרתו להפגין לעיני כל שבית המלוכה מתנער מן הרצח. במובלע, ובלי להזכיר את שמו, הוא מטיל אשמה על יואב בן צרויה. השאלה הרטורית "הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר", מבטאת את הזעזוע מן העובדה שאבנר מת כנבל, כלומר פושע, במקום גיבור מלחמה.
המילים "יָדֶךָ לֹא-אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא-לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ" מדגישות כי אבנר מעולם לא נפל בשבי וגם כעת ידיו לא היו אסורות ורגליו לא היו באזיקים – בנחושתיים. הביטוי "אסר בנחושתיים" בא במקרא רק בקשר למנהיג אשר נפל בשבי האויב[7].
אבנר הבלתי מנוצח נפל בשל תרמיתם של בני עוולה "כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי-עַוְלָה נָפָלְתָּ". אבנר הוא ניגודו של הנבל ואילו בני צרויה הם בני העוולה. אבנר הגיבור לא התנגד למרצחו, ולא משום שידיו היו אסורות, אלא משום ההפתעה והמרמה, שהותירו אותו חסר כוח.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- א. כהנא, תורה נביאים וכתובים עם פירוש מדעי, ירושלים תשכ"ט.
- אנציקלופדיה מקראית, ירושלים; מוסד ביאליק, תשט"ו 1955. כרכים א, ז.
- דעת מקרא – ספר שמואל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשמא 1981. עמ' שמב–שמד.
- מקרא לישראל – פירוש מדעי למקרא – שמואל, תל אביב: עם עובד, תשנו 1996, עמ' 41–43
- אהרון קומם, קינת דוד – הרטוריקה של האבל והשכול, דפים למחקר בספרות, הוצאת אוניברסיטת חיפה, תשנ"ו
- The Anchor Bible Dictionary [AB], || SAMUEL, New York 1964. P 104–122
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים ח'–ט'; פרק ג', פסוקים ו'–י"א, פרק ג', פסוק י"ב, פרק ג', פסוק י"ח.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ב', פסוקים י"ב–ל"ב.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים י"ב–כ"א.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים כ"ה–כ"ז.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל'–ל"ט; ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ה'.
- ^ כפי שהיא כתובה בספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים ל"ג–ל"ד
- ^ ספר שופטים, פרק ט"ז, פסוק כ"א. ספר מלכים ב', פרק כ"ה, פסוק כ"ז. ספר ירמיהו, פרק ל"ט, פסוק ז'; ספר ירמיהו, פרק נ"ב, פסוק י"א. ספר דברי הימים ב', פרק ל"ג, פסוק י"א; ספר דברי הימים ב', פרק ל"ו, פסוק ו'.
ספר שמואל | ||
---|---|---|
תקופת עלי הכהן | הולדת שמואל • תפילת חנה • נבואת בית עלי • מלחמת אבן העזר הראשונה | |
תקופת שמואל הנביא | ארון הברית בשדה פלשתים • החזרת ארון הברית לישראל• קרב מצפה • בקשת המלך • משפט המלך • תוכחת שמואל לעם | |
תקופת שאול המלך לפני משיחת דוד | משיחת שאול למלך • מלחמת שאול ונחש העמוני • מלחמת מכמש • יהונתן ויערת הדבש • מלחמת שאול בעמלק | |
תקופת שאול המלך לאחר משיחת דוד | משיחת דוד למלך • דוד וגוליית • ניסיונות שאול להמית את דוד • מבחן ראש החודש • בריחת דוד אל אכיש • הטבח בנוב עיר הכהנים • מרדף שאול אחר דוד במדבר יהודה • מפגש דוד ושאול במדבר עין גדי • סיפור נבל הכרמלי • מפגש דוד ושאול בגבעת החכילה • בעלת האוב מעין דור • מלחמת דוד בעמלק • המלחמה בגלבוע | |
תקופת דוד המלך בחברון | פילוג ממלכת שאול: בשורת הנער העמלקי • קינת דוד • מלחמת אבנר ויואב • רצח אבנר • קינת דוד על אבנר • רצח איש בושת | |
תקופת דוד המלך בירושלים | כיבוש ירושלים בידי דוד • הקרב בעמק רפאים • העלאת ארון הברית לירושלים • נבואת נתן • מפיבושת • מלחמת דוד בעמון וארם • מעשה דוד ובת שבע • משל כבשת הרש • מעשה אמנון ותמר • רצח אמנון • האישה החכמה מתקוע • מרד אבשלום • מרד שבע בן בכרי • האישה החכמה מאבל בית מעכה • סיפור רצפה בת איה • שירת דוד • דברי דוד האחרונים • המגפה בימי דוד • דוד וישבי | |
דמויות בולטות | עלי הכהן • אלקנה • חנה • שמואל הנביא • שאול המלך • יהונתן בן שאול • מיכל • דוד המלך • אחימלך בן אחיטוב • אבנר בן נר • נבל הכרמלי • אביגיל • יואב בן צרויה • אבישי בן צרויה • איש בושת • אבשלום • אמנון • תמר • מפיבושת |