משתמש:Politheory1983/ארגז חול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרסה יציבה גרסה חלופית (חיים 7) נוסח מוסכם
פתיח דב בר בורוכוב (ז' בתמוז ה'תרמ"א, 3 ביולי 1881ב' בטבת ה'תרע"ח, 17 בדצמבר 1917) היה מאבות הציונות הסוציאליסטית, ממייסדי מפלגת פועלי ציון וממנהיגיה, ויוזם הקמת הגדודים העבריים.

תורת בורוכוב (שכונתה "בורוכוביזם", ובאופן רשמי, "הפלטפורמה שלנו"), התבססה על המהפכה התעשייתית השנייה, שדחקה את התעשייה הזעירה. דחיקה זו, במקביל לאנטישמיות, גרמה להגירת יהודים מרוסיה לאירופה וליבשת אמריקה, בעיקר לארצות הברית ולארגנטינה. לצד היהודים היגרו גם בני לאומים אחרים, וכתוצאה מכך, הפיצה ההגירה ההמונית הכללית את "הבעיה היהודית" בעולם. פועלים יהודים נדחקו החוצה מהמפעלים הגדולים עקב אנטישמיות, תחרות ושכר רעב, ולכן עבדו אצל בעלי מפעלים יהודים שלא הצליחו להתמודד מול מפעלים גדולים ומתקדמים יותר. מכאן לפי בורוכוב, שהיהודים צריכים להיות במקום שעקב נחשלותו המשקית אינו קורץ למהגרים. מקום זה הוא ארץ ישראל.

דב בר בורוכוב (ז' בתמוז ה'תרמ"א, 3 ביולי 1881ב' בטבת ה'תרע"ח, 17 בדצמבר 1917) היה מאבות הציונות הסוציאליסטית, ממייסדי מפלגת פועלי ציון וממנהיגיה, ויוזם הקמת הגדודים העבריים[דרוש מקור].
דיון:
חייו פסקה 1 דב בר בורוכוב נולד ב-3 ביולי 1881 בעיירה זולוטונושה שבפלך פולטבה של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי (מאז 1991 באוקראינה). אביו משה אהרון, שהיה מורה עברי משכיל וחובב ציון. חודשיים אחרי לידת דב בר, עברה המשפחה לבירת המחוז פולטבה, אביו עסק בהסתר בפעילות של חובבי ציון. דב בר בורוכוב נולד ב-3 ביולי 1881 בעיירה זולוטונושה שבפלך פולטבה של האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי. אביו משה אהרון, היה מורה עברי משכיל ועסק בסתר בפעילות חובבי ציון.
דיון:
חייו פסקה 2 בורכוב נחשב לאדם מוכשר ורכש ידיעות בעברית, יידיש, רוסית, סנסקריט, לטינית, יוונית, צרפתית, גרמנית ואלגברה, בגימנסיה החל ללמוד מדעים, פילוסופיה והיסטוריה. בהשפעת לימודי היהדות, יצא בורוכוב מביתו כשהיה בן תשע והלך ברגל לעבר ארץ ישראל, עד שמצאו אותו ידידי המשפחה והחזירוהו לביתו. על ניסיון זה חזר בגיל שש עשרה. בורכוב רכש שפות רבות ביניהן: עברית, יידיש, רוסית, סנסקריט, לטינית, יוונית, צרפתית וגרמנית, בגימנסיה החל ללמוד מדעים, פילוסופיה והיסטוריה. בהשפעת לימודי היהדות, צעד רגלית אל עבר ארץ ישראל.
דיון:
חייו פסקה 3 בשל תפיסת עולמו הסוציאליסטית, הצטרף בורוכוב ב-1900 למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית (רסדר"פ) עוד בשבתו על ספסל הלימודים. בשנים 1900–1901, בשבתו ביקטרינוסלב (דניפרו), הוא פעל כמרצה בחוגי פועלים ותלמידים, אך יחסה של המפלגה הרוסית לבעיה היהודית לא הניח את דעתו. בורוכוב חתר למיזוג של סוציאליזם וציונות.

בשל דעותיו הציוניות הוצא בורוכוב מן המפלגה הרוסית הסוציאל-דמוקרטית.

בורוכוב הצטרף בשנת 1900 למפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בעת לימודיו, בשנים 1900–1901, ביקטרינוסלב, שימש כמרצה בחוגי פועלים ותלמידים. בשל דעותיו הציוניות הוצא בורוכוב מן המפלגה הרוסית הסוציאל-דמוקרטית.
דיון:
חייו פסקה 5 אחרי החלטות הקונגרס הציוני העולמי השישי שהתקיים באוגוסט 1903 על תוכנית אוגנדה שהגה בנימין זאב הרצל, יצא בורוכוב בחודש מרץ 1904 במאמר להגנת הציונות המקורית, ולקראת ספטמבר 1904 חבר אל מנחם אוסישקין כמסביר ציוני, ונסע בתחום המושב ובפולין כדי להתמודד עם הטריטוריאליסטים. בורוכוב התנגד לפתרון אוגנדה, משום שסבר שהיה קשה מדי ליהודים, והאמין שבאירופה הם לא יוכלו להישאר. משום כך תמך בורוכוב ביישוב היהודים בפלשתינה, שהייתה ארץ חצי מפותחת. בתקופה זו חיבר בורוכוב את מאמריו "לשאלת התאוריה הציונית" ו"לשאלת ציון וטריטוריה". מאמר 'לשאלת ציון וטריטוריה' משקף היטב את האני-מאמין של בורוכוב בתקופת זיקתו לאוסישקין ולמחנה ציוני ציון, ועיקרו היה התגייסות העילית האידיאליסטית-אינטלקטואלית של הנוער היהודי כדי להניע את מפעל ההתיישבות היהודית בארץ ישראל. אחרי החלטות הקונגרס הציוני העולמי השישי שהתקיים באוגוסט 1903 על תוכנית אוגנדה שהגה בנימין זאב הרצל, יצא בורוכוב בחודש מרץ 1904 במאמר להגנת הציונות המקורית, ולקראת ספטמבר 1904 חבר אל מנחם אוסישקין כמסביר ציוני, ונסע בתחום המושב ובפולין כדי להתמודד עם הטריטוריאליסטים. בורוכוב התנגד לפתרון אוגנדה, משום שסבר שהיה קשה מדי ליהודים, והאמין שבאירופה הם לא יוכלו להישאר. משום כך תמך בורוכוב ביישוב היהודים בפלשתינה, שהייתה ארץ חצי מפותחת. בתקופה זו חיבר בורוכוב את מאמריו "לשאלת התאוריה הציונית" ו"לשאלת ציון וטריטוריה".
דיון:
חייו פסקה 6-8 ב-18 ביולי 1904 נעצר לראשונה בורוכוב על ידי האוכרנה בחשד לפעילות סוציאל-דמוקרטית. כשנעצר בורוכוב, הוא הועבר ליקטרינוסלב וחקירתו התחילה ב-20 ביולי. ב-22 ביולי חתם ראש הנהלת הז'נדרמריה על גיליון החקירה, בורוכוב הוחזר מיקטרינוסלב לפולטבה ב-5 באוגוסט 1904, ושוחרר בו ביום או למחרת, כשסיבת השיחרור הייתה: "החקירה נתבטלה". אחרי שחרור בורוכוב, הוא כתב להוריו ב-7 באוגוסט 1904, ותירץ את אי-כתיבתו לפני-כן בכך שנפל ונקע את כף ידו הימנית, אך בהמשך מכתב זה כתב בורוכוב להוריו: ""אם אינני כותב, הרי זה משום שמהלך החיים הרגיל, השגרתי, בפולטבה מוכר לכם היטב גם ללא מכתבי; משעמם היה לכם לקרוא את תיאורי החיים האלה, ולי עוד יותר משעמם לכתוב על-אודותם"." משפט אחד אחרי זה, הכחיש בורוכוב שמועות בדבר מאסרו, אך במכתבו להוריו מינואר 1907, עם סיום מאסרו השני, ציין בורוכוב גם את מאסרו הראשון במילים אלו: ""החומר שסימנו 1 נאסף ונרשם על ידי החל ממאי 1902 וכלה ביולי 1904 – משמע עד למעצרי הראשון בבית הסוהר"." השתתפות בורוכוב בקונגרס הציוני השביעי ב-1905 הביאה אותו לבזל כצירם של ציוני פולטבה. בסמוך לפתיחת הקונגרס היה בורוכוב מעורב בתהליכי ארגון סודיים של ציוני ציון, שנועדו להבטיח את ניצחונם בקונגרס ואת דחייתה של תוכנית אוגנדה. על בורוכוב הוטלה המשימה להבטיח את נאמנותה של מפלגת פועלי ציון לאוסישקין, לציוני ציון ולקו המדיני שלהם בקונגרס. פעילות זו נועדה לסכל את השפעת הווזרוז'דנצים (возрождение, התחיה), שהיו חברי קבוצה רעיונית שהתגבשה בקרב אינטלקטואלים מפועלי ציון על רקע משבר אוגנדה, וראו סיכוי לטריטוריאליזציה במאבק למען אוטונומיה פרסונאלית במדינות רבות לאומים.

בתום הקונגרס לא חזר בורוכוב לרוסיה, אלא עבר ללימודים אקדמיים בברלין עם ליובה, שאותה נשא לאשה לפני הקונגרס השביעי. לצד לימודי בורוכוב, תכנן אוסישקין לצרף אותו לוועד הפועל הציוני המצומצם בברלין, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל. בברלין כתב בורוכוב את מסתו על "המומנטים המעמדיים של השאלה הלאומית", מסה שהתקבלה כאחד מנכסי צאן הברזל של ההגות הפועלי-ציונית של בורוכוב, והיא מבליטה את דומיננטיות הניגודים הלאומיים (בין עמים) על-פני הניגודים המעמדיים (בין הפועלים לבורגנים).

מברלין חזר בורוכוב אל פועלי ציון ברוסיה עקב מהפכת 1905, שיצרה ממד חדש לתקוות הדמוקרטיות ווהעניקה מהימנות לפרוגרמות הסוציאל-דמוקרטיות, לצד עליית הפרולטריון היהודי בזכות עוצמתו הייחודית כעם, מודעותו הסוציאלית ותחכומו האידאולוגי, שהכשירו את הפרולטריון היהודי למלא פונקציות חשובות בתהליכי השינוי הקרובים.

השתתפות בורוכוב בקונגרס הציוני השביעי ב-1905 הביאה אותו לבזל כצירם של ציוני פולטבה. בתום הקונגרס המשיך בלימודים אקדמיים בברלין, בברלין כתב בורוכוב את מסתו על "המומנטים המעמדיים של השאלה הלאומית", בעקבות מהפכת 1905 חזר בורכוב לרוסיה.
דיון:
חייו פסקה 9-10 מעצרו השני של בורוכוב אירע עם פיזור הדומה הראשונה בתחילת יולי 1906. האוכרנה חשפה מחסן נשק להגנה עצמית של פועלי ציון בחצר ביתו של יצחק בן-צבי, תלמידו של בורוכוב. בן-צבי לא נמצא אותו זמן בעיר, והמשטרה אסרה את הוריו, את אחיו הצעיר אהרון, ואת אחותו שולמית. ההורים והאח נידונו לגלות בסיביר. אחרי גילוי הנשק, ערכה האוכרנה חיפוש גם במערכת העיתון, ועצרה את בורוכוב ואת מזכיר המערכת בוריה ("הקטן") ריאפצ'ינסקי ב-22 ביולי 1906. הם הוחזקו בכלא עד 31 בדצמבר 1906. גם בכלא הרצה בורוכוב בפני האסירים, יהודים ולא-יהודים, על פילוסופיה, אמונה, משה רבנו ותלמוד. לפועלים הרצה בורוכוב על בעיות הכלכלה המדינית, לאיכרים – על בעיות הקרקע והשאלה האגררית, וגם על ישו הנוצרי והאבנגליון. בעקבות הרצאות אלו, שמו של בורוכוב נודע גם בין האיכרים האוקראיניים בכפריהם.

במפלגת פועלי ציון קינן חשש שגם בורוכוב צפוי לעונש כבד, כמו בני משפחתו של בן-צבי. בן-צבי וחברים נוספים עשו מאמצים גדולים לגייס את הסכום הדרוש לשיחרור בורוכוב בערבות עד משפטו, בעיקר מארצות הברית, וליובה הגיעה אל הכלא עם הכסף כדי להוציאו. כשבורוכוב שוחרר מהכלא, אצבעו הייתה חולה מכתיבת ראשי פרקים של "האתיקה הפרולטרית" (שלא יצאה לאור בסופו של דבר), ונעטפה בצמר גפן אחרי ניתוח אצבעו בכלא. מיד עם שחרורו מהכלא בינואר 1907 יצאו בני הזוג בסתר מפולטבה למינסק, בתעודות לא להם, ומשם לווילנה.

מעצרו השני של בורוכוב אירע עם פיזור הדומה הראשונה ביולי 1906, במפלגת פועלי ציון קינן חשש שגם בורוכוב צפוי לעונש כבד וגייסו את הסכום הדרוש לשיחרורו בערבות עד משפטו, בעיקר מארצות הברית. מיד עם שחרורו מהכלא בינואר 1907 יצאו בני הזוג בסתר מפולטבה למינסק, בתעודות לא להם, ומשם לווילנה.
דיון:
חייו פסקה 11 במחצית 1907 יצא בורוכוב לגליציה כדי להשתתף כנציג פועלי ציון בוועידה השנייה מן המניין של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בקרקוב ב-2 עד 11 באוגוסט 1907. משם נסע בורוכוב לקונגרס הציוני השמיני בהאג, ולוועידת היסוד של 'הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון', שהתנהלה לסירוגין בין 14 ל-20 באוגוסט, וייצגה את הסניפים של פועלי ציון ברחבי העולם. בוועידה זו נבחר בורוכוב לראש הלשכה המרכזית שלה בווינה, תפקיד שבו כיהן עד פטירתו, אך לא חזר לרוסיה מחשש למאסרו. אחרי הקונגרס השמיני בהאג, פרשו פועלי ציון הרוסיים מההסתדרות הציונית, נוכח חילוקי דעות בין הציונות המעשית לבין הציונות המדינית, ומפלגת פועלי ציון הפקידה את בורוכוב על ניסוח מחדש של 'הפלטפורמה' לפי מצע המפלגה המעודכן שאושר בוועידת קרקוב, אך בורוכוב עבר ללייז' בבלגיה, משום שתנאי המחיה בה נראו לו עדיפים על פני עיר גדולה. בקיץ 1909 חזרה ליובה לפולטבה באופן זמני, ובורוכוב נשאר בלייז' עד ספטמבר 1909, כאשר במועד זה ביקשה המפלגה מבורוכוב לעבור לווינה. בורוכוב השתתף בוועידה של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בווינה בספטמבר 1909, ונשא הרצאה פרוגרמטית על לקחי המהפכה של 1905. בורוכוב השתתף בוועידה של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בווינה בספטמבר 1909.
דיון:
חייו פסקה 12-15 בשנים הבאות הקדיש בורוכוב את מרצו לחיזוק הברית העולמית של פועלי ציון, ובשנים 1909–1914 ערך את ביטאון המפלגה שהופיע בווינה. בורוכוב גילה התעניינות מיוחדת בפעילותם של הפועלים הציוניים בארץ ישראל, התייחס באהדה לשאיפתם להפוך מפועלים שכירים לחברי משק קואופרטיבי, והיה ממייסדיה וממנהליה של 'קופת פועלי ארץ ישראל' (קפא"י) שהייתה שייכת לברית העולמית של פועלי ציון. במהלך 1910 נדונה ההצעה שבורוכוב יעלה לארץ ישראל וישתלב במערכת האחדות, אך תוכנית זו לא יצאה לפועל עקב חששות בורוכוב שמעברו יביא קץ למחקריו בפילוסופיה ובכלכלה היהודית, עקב חסרונן של ספריות בארץ ישראל, וגם עקב עמדת בורוכוב על ניתוק מהקונגרס הציוני. ביולי 1910 חברה ליובה אל בורוכוב, והם החליטו יחד לדחות את נסיעתם לארץ ישראל עקב תחילת לימודיה של ליובה באוניברסיטה בווינה.

עם פרוץ המלחמה באירופה ב-1 באוגוסט 1914, נאלץ בורוכוב לעבור למילאנו באיטליה, אחרי שאיש המשטרה האוסטרית אמר לבורוכוב: "העולם השתגע", והסביר לבורוכוב שלא יהיה רשאי להמשיך בקשריו עם ארצות אחרות מווינה, ותיאסר עליו כל שליחה של מכתבים, מאמרים וכתבות. ב-16 בנובמבר 1914 הפליג בורוכוב עם אשתו ובתו מגנואה, וב-1 בדצמבר 1914 הגיע לניו יורק, שם התגורר ברובע הברונקס ואחר-כך בברוקלין עד לפרוץ המהפכה ברוסיה. עם פרוץ המהפכה ב-1917, חזר בורוכוב לרוסיה כדי לעצב את דרישות היהודים לתקופה שאחרי המהפכה, ולאחד את הזרמים השונים בקרב פועלי ציון.

מייד אחרי מהפכת אוקטובר, בדצמבר 1917 (חנוכה תרע"ח), במהלך סיור מטעם פועלי ציון, נפטר בורוכוב בקייב מדלקת ריאות, בגיל 36.

בורוכוב הותיר אחריו את אשתו, ליובה, ושני ילדיו, שושנה ודוד, שעלו לארץ ישראל המנדטורית ב-1925 והתגוררו בתל אביב.

בשנים 1909–1914 ערך את ביטאון המפלגה שהופיע בווינה. בורוכוב גילה התעניינות מיוחדת בפעילותם של הפועלים הציוניים בארץ ישראל, והיה ממייסדיה וממנהליה של 'קופת פועלי ארץ ישראל' (קפא"י) שהייתה שייכת לברית העולמית של פועלי ציון. ביולי 1910 חברה ליובה אל בורוכוב, והם החליטו יחד לדחות את נסיעתם לארץ ישראל עקב תחילת לימודיה של ליובה באוניברסיטה בווינה.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר בורוכוב למילאנו. בדצמבר 1914 הגיע לניו יורק, שם התגורר עד לפרוץ המהפכה ברוסיה ב-1917, אז חזר בורוכוב לרוסיה.

לאחר מהפכת אוקטובר, בדצמבר 1917 (חנוכה תרע"ח), במהלך סיור מטעם פועלי ציון, נפטר בורוכוב בקייב מדלקת ריאות, בגיל 36.

בורוכוב הותיר אחריו את אשתו, ליובה, ושני ילדים שעלו לארץ ישראל ב-1925 והתגוררו בתל אביב.

דיון:
רעיונותיו פסקה 1 בורוכוב היה תאורטיקן, שהשפיע רבות על תנועת העבודה הציונית. תורתו, הקרויה בורוכוביזם, התבססה על שילוב של ציונות עם סוציאליזם מרקסיסטי. אחד הרעיונות הבסיסיים של בורוכוב היה רעיון הפירמידה ההפוכה: התבססות יהודים בגולה במקצועות בלתי יצרניים, לצד התרכזותם בקהילות, בעוד שחלק היהודים במקצועות יצרניים היה הקטן ביותר, יחסית לשאר האוכלוסייה. חלק קטן זה היה פועל יוצא מהתחרות הלאומית מול היהודים. כתוצאה מכך, נוצר ניכור מצד הסביבה כלפי היהודים, הטומן בחובו אסון. ניכור זה מחייב הגירה המונית של היהודים לארץ ישראל, שתתרחש מאליה באופן סוחף וספונטני כ"תהליך סטיכי", בשל התאמתה הכלכלית וההתפתחותית של ישראל לציבור המהגרים. הושמט
דיון:
רעיונותיו פסקה 4-6 לפי בורוכוב, בניגוד לפילוסופיה היוונית, הרוח היהודית איננה מתייחסת אל העולם כפי שהוא ואיננה מקבלת הוכחה במישרין, אלא מתייחסת אל העולם כפי שהוא צריך להיות: מוניזם סובייקטיבי – ad absurdum (אבסורד). הגניוס היהודי חותר לכפות את חזונו על המציאות ההיסטורית בכוח רצונו. לכך יש שתי השלכות על האופי היהודי: השלכה ראשונה היא הנטייה "התלמודית" לפילפול לוגי, שמטרתו ליישב את המציאות העובדתית עם ציפיות החזון, והשלכה שנייה היא הרצון להוכיח את אמיתות החזון על ידי הגשמתו בפועל, בכוח רצון אידיאליסטי ובנכונות להקרבה עצמית של יחידים למען עמם.

בורוכוב התייחס אל המוניזם כאל תכונה מכשילה שחייבים להתגבר עליה, כדי להציל את העם מגורל גלותו. העם מוכרח לראות את המציאות ההיסטורית המבליטה גורמים מאיימים, ולהתמודד איתה. עם זאת, כיהודי אמיתי, הזדהה בורוכוב עם האידיאל החותר לקביעת הלכה ולהגשמתה במציאות, וקיבל עליו את החובה להוכיח את טענתו האידיאליסטית במעשיו.

את תנועת האידיאליסטים לארץ ישראל, שצריכה להיות לפני תנועת ההמונים המתבצעת מכוח אינטרס כלכלי ישיר, הגדיר בורוכוב כתנועה תרפויטית (מרפאת), כשהוא נסמך על תורת בוגדנוב, שקרא להנהיג תיקונים אקטיביים בתפיסת הסביבה, אמפיריוקריטיציזם כלשון אוונאריוס. כמו בוגדנוב, הבחין בורוכוב בשלושה סוגים של תגובות האדם או הציבור לסביבה: תגובות אוטומטיות, מהירות ובלתי-אמצעיות, שאין בהן תחכום; תגובות מתוך הרגל, שהן מורכבות יותר, שמרניות פחות, פחות אוטומטיות ופחות בלתי-אמצעיות; ותגובות פלסטיות, שהן התגובות המורכבות ביותר, ותובעות תחכום, מיומנות אינטלקטואלית וכוח רצון. בוגדנוב החיל את התגובה הפלסטית על מלחמת המעמדות הפרולטרית, בעוד שבורוכוב ראה את התנועה התרפויטית כמשימה התובעת תגובה פלסטית מעולה ומתוחכמת יותר מהתגובה הפלסטית הכרוכה במלחמת המעמדות. התנועה התרפויטית מחייבת לשקוד על תודעה ואידאולוגיה, משום שפעילות כזו כרוכה בשינוי כל תנאי החיים של העם היהודי. התראפויטיקה חורגת מהמרקם החברתי המצוי, מהסביבה החברתית והטריטוריאלית הנתונה, וצריכה להיות כפופה לתוכנית ערוכה לפרטיה, שאותה מגשימים גורמים מתקדמים ביותר. במילים אחרות, הציונות תקום ותיפול על הכוחות האלה, משום שהעם בהמוניו אינו מסוגל לתפוס את עוצמת המאמץ הנדרש למשימה כזאת.

הושמט
דיון:
רעיונותיו פסקה 7 בורוכוב ראה בארץ ישראל קרקע בתולית מבחינה מעמדית, ומקום שניתן לבנות בו חברה צודקת ושוויונית של פועלים יצרניים, לפי מודל הסוציאליזם האוטופי, מבלי לעבור את שלב המהפכה. רעיון זה, הנקרא "סוציאליזם קונסטרוקטיבי" (סוציאליזם עם דגש על ממלכתיות), אומץ על ידי תלמידו של בורוכוב, דוד בן-גוריון. ללא שינוי תוכן
כותרת אחרית דבר אחרית דבר ללא כותרת - המשך של "רעיונותיו"
דיון:
אחרית דבר פסקה 1-2 בשנות חייו האחרונות חל שינוי בדעותיו של בורוכוב. הוא ראה באור חיובי את השאיפה לארץ ישראל בזכות הקשרים ההיסטוריים והרוחניים, ולא רק בזכות היותה בסיס אפשרי ליצירת פרולטריון יהודי עצמאי. בכך נטש בורוכוב חלק מעמדותיו המרקסיסטיות, כשראה ביישובה של ארץ ישראל תהליך המושתת על תהליכים היסטוריים ולאומיים, ולאו-דווקא על תהליכים מעמדיים.

בורוכוב תמך ברעיון ההתיישבות הקואופרטיבית של פועלים בארץ ישראל, אף על פי שבכך הפועלים יהפכו ל"בעלי בתים" באופן העלול לפגוע במאבק הבין-מעמדי. הוא הפסיק להשתמש במונח "פלשתינה" ועבר לדבר על "ארץ ישראל". במקום להסתמך על "הגירה סטיכית", עבר לתמוך ב"עליה חלוצית". הוא אף צידד בהשתלבות חוזרת של מפלגת פועלי ציון בהסתדרות הציונית, אחרי פרישת המפלגה מההסתדרות ב-1907 והקמת הברית העולמית של פועלי ציון.

בשנות חייו האחרונות חל שינוי בדעותיו של בורוכוב. הוא ראה באור חיובי את השאיפה לארץ ישראל בזכות הקשרים ההיסטוריים והרוחניים, ולא רק בזכות היותה בסיס אפשרי ליצירת פרולטריון יהודי עצמאי. בעקבות כך תמך ברעיון ההתיישבות הקואופרטיבית של פועלים בארץ ישראל, אף על פי שבכך הפועלים יהפכו ל"בעלי בתים" באופן העלול לפגוע במאבק הבין-מעמדי. הוא הפסיק להשתמש במונח "פלשתינה" ועבר לדבר על "ארץ ישראל". במקום להסתמך על "הגירה סטיכית", עבר לתמוך ב"עליה חלוצית". הוא אף צידד בהשתלבות חוזרת של מפלגת פועלי ציון בהסתדרות הציונית, אחרי פרישת המפלגה מההסתדרות ב-1907 והקמת הברית העולמית של פועלי ציון.
דיון:
אחרית דבר פסקה 3 בורוכוב הכיר אף באפשרות של התבססות יהודית אוטונומית בגולה כגרסת הבונד, אחרי שעמד מקרוב על כוחם של היהודים בארצות הברית. בורוכוב למד שהגירת היהודים לארצות הברית איננה סובלת מתחרות ודחיקה, ומכאן שלא מתרחשת ההטייה המאסיבית של נחשולי ההגירה של היהודים לארץ ישראל. יתרה מכך – ההגירה לארצות הברית ממצה את כל פוטנציאל ההגירה היהודי, ועוד ידה נטויה. הושמט
דיון:
אחרית דבר פסקאות 5-9 ראה ערך (החל מ"רעיונותיו החדשים של בורוכוב והסכמתו לחיזוק האוטונומיה בגולה" ועד סוף הפרק). הושמט
דיון: