משתמש:SappirZ/טיוטה זכויות אדם בוקו חראם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הפרת זכויות אדם על-ידי בוקו חראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקו חראם הינו ארגון טרור וג'יהאד אסלמיסטי קיצוני סוני. בשנת 2009 הארגון החל במרד מזוין כנגד ממשלת ניגריה. בהמשך הארגון נשבע אמונים למדינה האסלאמית. בוקו חראם שואף ליצור מדינה על טהרת האסלאם ולהפוך את חוקי השריעה לחוקי המדינה.

הארגון בוקו חראם מבצע פועלות שונות, ברובן אלימות, כנגד כל מי שאינו מחזיק בתפיסת עולמו. מטרת העל של הארגון היא הקמת ח'ליפות אסלאמית הפועלת לפי חוקי השריעה, תוך התנגדות חריפה לאלו שאינם מאמינים בדרכם. תפיסת העולם של הארגון בעיקרה מתנגדת למודרניות ורצונה הוא להחזיר את החברה לימי עבר. בכדי להגשים את מטרותיו, בוקו חראם מבצע חטיפות ודורש תשלומי כופר ממשפחות בעלות הכנסה מסוימת. מתקפות הארגון הינן נגד קהלים ומקומות שונים, ביניהם מקומות בילוי מערביים, כנסיות, בסיסי צבא ומקומות המזוהים עם מתנגדיו. מלבד התקפות אלו, הארגון שולח מחבלים מתאבדים, מבעיר באש כפרים שלמים, חוטף אזרחים, אונס נשים וכופה נישואים והמרה לאסלאם. חברי בוקו חראם ביצעו מתקפות לוחמניות רבות בהן פגעו בכוחות הביטחון הניגרים, אך גם באזרחים.[1]

בשנת 2015 הארגון השתכלל והפך למאורגן, קטלני ושיטתי יותר. מתקפות חמושות, הפצצות, ופשיטה על כפרים ועיירות הפכו לדבר שבשגרה. המתקפות של הארגון מגוונות, ויכולות להתבצע על ידי חמושים הרכובים על אופנועים וחלקן מאורגנות יותר ומבוצעות על ידי לוחמים רכובים על טנקים מצוידים בטילים נגד מטוסים.[2]

במרוצת השנים, הפגיעה של הארגון בזכויות האדם מחריפה. לשם הגשמת מטרותיו הארגון מבצע פעולות מובילות לפגיעה בזכויות אדם רבות בניהן פגיעה בזכות לחיים, בחינוך, פגיעה בנשים, חופש תנועה, זכות לחירות, ובחופש הדת.

פגיעה בזכות לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתו, בוקו חראם הוציא לפועל פעולות טרור רבות, אזרחים רבים נפצעו וחלקם אף איבדו את חייהם. המתקפות החמושות של הארגון בוצעו במרכזים אזרחיים, מסגדים, בשווקים, רחובות מרכזיים ובפקקי תנועה. משנת 2009 כ-20,000 אנשים נהרגו עקב המתקפות של בוקו חראם, בין 2014 ל-2015 למעלה מ5,500 אנשים נהרגו באופן ישיר על ידי הארגון.[3]

ב-14 בדצמבר 2014 לוחמים של הארגון נכנסו לבית ספר יסודי, שם הם קראו לכל התלמידים להתגייס לשורות הארגון. אלו שסירבו או היססו להתגייס הושבו בצד החדר ולוחמי הארגון שיספו את גרונם אחד אחד. לוחמי הארגון תירצו את פעולתם בכך שהתלמידים אינם מוסלמים "אמיתיים" מאחר ולא התגייסו לארגון.[1] תקיפה קטלנית במיוחד של הארגון התרחשה ב-2 ביולי 2015 בעיר קוקאווה במדינת בורונו. בעיר לא הייתה נוכחות צבאית באותו הזמן ולכן הארגון בחר אותה כיעד לתקיפה במהלכה נהרגו למעלה מ-120 אזרחים. לוחמי הארגון הורו לתושבים לצאת מבתיהם וכינסו כ-58 תושבים מחוץ לבניין המועצה. אחד הלוחמים הורה לתושבים לשכב על רצפת הרחוב וירה בהם. תושבים אחרים נורו בבתיהם או בזמן שניסו להימלט. לפני שהארגון עזב את הכפר הוא הבעיר אותו באש.[2] במתקפה נוספת בעיר ביא שהתרחשה ב-17 באפריל 2015 הארגון שם לו למטרה לפגוע באזרחים, רצח עשרות ושרף את בתיהם באופן שיטתי.[4]  

הארגון אינו פועל רק בגבולות ניגריה, אלא חוצה מדינות והפגיעה בזכות לחיים מתקיימת גם בלחימה של הארגון בצפון קמרון. למשל, בתאריך 22 ביולי 2015 שתי מחבלות מתאבדות ביצעו פיגוע התאבדות במרכז קניות בצפון קמרון בו לפחות 13 אנשים איבדו את חייהם ויותר משלושים נפצעו. שלושה ימים לאחר מכן, מחבלת מתאבדת נוספת פוצצה עצמה בבר הומה אדם, לפחות 80 אנשים נהרגו מהפיצוץ.[4] ב-5 ביולי 2015 ארגון בוקו חראם ביצע שתי מתקפות חמושות בג'וס במדינת פלטנו בה נהרגו לפחות 40 אזרחים.[4] אלו דוגמאות בודדות לפעולות רבות ושונות המובילות לפגיעה ברבים.

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרת הזכות לחינוך נעוצה בשם כינוי של הארגון "בוקו חראם"; תרגום המונח משפת ההאוסה הוא "החינוך המערבי אינו חוקי". הארגון כאמור שואף להקים מדינה אסלאמית טהורה ומתנגד לחינוך וערכים מערביים ורואה בו להרס המסורת והערכים של הקהילות המוסלמיות בצפון ניגריה.[5] התנגדות הארגון לחינוך מודרני, נוצרי או מסוג אחר שאינו תואם את האידיאולוגיה שלו באה לידי ביטוי במתקפות המכוונות נגד בתי-ספר ומרכזי חינוך. ב-6 ביולי 2013 קבוצת חמושים פשטה על פנייה במדינת יובה ושרפה למוות 29 תלמידים ומורה.[6]

בסרטון שפרסם אבו באכר שקאו, המנהיג הנוכחי של הארגון, קרא לבצע תקיפות חמושות. הוא חזר על עמדת הארגון המתנגדת לדמוקרטיה ולקדמה והסביר שהקוראן מלמד שיש להתרחק מדמוקרטיה, מהחוקה ומהחינוך המערבי.[6]

התקפותיו של בוקו חראם על בתי-ספר, סטודנטים ומורים בצפון מזרח המדינה השפיעו בצורה הרסנית על החינוך. התקפות הרסניות אלו, הותירו כמעט מיליון ילדים עם גישה מועטה או ללא גישה כלל לבית הספר. ארגגון בוקו חראם גירש את המורים, הילדים לא חוו מסגרת חינוכית כבר זמן רב, דבר שמגדיל את הפערים של היבשת עם המדינות המפותחות וכן גורם לכך שילדים אין עתיד.[5] כוחות הביטחון של ניגריה הגדילו את הבעיה על ידי שימוש בבתי ספר כבסיסים צבאיים, והכניסו את הילדים לסיכון נוסף להתקפה מצד הארגון האסלאמי המזויין.[5] האג'נדה של הארגון נוגדת את הערך הבסיסי המשותף לכל אדם, כאדם בעל הזכות להגשמה עצמית, להעצמה ולעלייה בסולם החברתי באמצעות החינוך. מנקודת מבט של זכויות אדם, החינוך הוא זכות מפתח אשר פותחת את ההנאה מזכויות אדם אחרות.[7]

פגיעה בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פגיעה במעמד האישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העליות והמורדות של בוקו חראם שינו באופן דרמטי את חייהן של אלפי נשים ונערות, ולעתים קרובות גרמו להן מרצון או בכוח להיכנס לתפקידים בארגון. חלקן הצטרפו לארגון כדי להימלט ממצבן החברתי; חלקן נחטפו ושועבדו. שבע שנים של מלחמה גרמו סבל מגדרי. למרות הפטריארכליות, העוני, השחיתות, הנישואין המוקדמים ובעיות ממושכות, נשים רבות ראו הזדמנות בהצטרפות לבוקו חראם לקדם את חירויותיהן או לצמצם את מצוקותיהן.[8]

הארגון החל לחטוף נשים ונערות הן למטרות פוליטיות והן למטרות רווח. אירוע מוכר שנעשה על ידי הארגון הוא חטיפת הנערות בניגריה ב-14 באפריל 2014. חמושים מהארגון חטפו 276 תלמידות אשר ייעודו למכירה בשוק לשפחות. אירוע זה גם למחאה ולזעזוע רב בעולם ובעקבות כך, נשלח סיוע בינלאומי לניגריה במטרה להשיב את הנערות.

בוקו חראם ידוע בשימוש שלו בנשים וילדות כמחבלות מתאבדות. הארגון חוטף את הנשים הצעירות למספר מטרות עיקריות ובניהן גיוס לכוחות הלוחמים של הארגונים, נישואיי כפייה ועבדות מין.[9] אלו רק שתי דוגמאות לאופן בו הארגון פועל, הורג אזרחים חפים מפשע ופוגע בצורה ישירה ומוחשית בזכות שלהם לחיים.

מ-2014 עד אמצע שנת 2015 לפחות 2,000 נשים וילדות נחטפו על-ידי הארגון.[3]

פגיעה פיזית בנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתגובה על סירובן להתאסלם, נשים רבות היו נתונות להתעללות פיזית ופסיכולוגית, עבודת כפייה, השתתפות בפעולות צבאיות, כולל נשיאות תחמושת או פיתוי גברים למארב והתעללות מינית.[5] בנוסף, כחלק מתפקידן, הן נדרשו לבשל, לנקות ולבצע מטלות ביתיות נוספות. אחרות שימשו כסבלות שנשאו את השלל שנגנב ע"י המורדים מכפרים ועיירות.[10] רוב החטיפות התקיימו בדרום בורנו והקורבנות היו נוצריות. הן העידו על כי החטיפה הייתה לא רק על בסיס מין, אלא גם בגלל הדת שלהן. צעירה אחת שהוחזקה במחנה ליד גבוזה תיארה כיצד לוחמים הניחו לולאה על צווארה ואיימו עליה במוות עד שתתכחש לדתה. אחרות סבלו שוב ושוב בהצלפות, במכות או במוות אלא אם כן התאסלמו ועמדו בכללי ההלבשה האסלאמיים, כגון לבישת רעלה או חיג'אב.[11] כאשר אחת הקרבנות, נערה בת 15 התלוננה בפני אחד ממפקדי בוקו חראם כי היא ושאר הבנות החטופות היו צעירות מדי לנישואין, המפקד הצביע על בתו בת ה-5 וענה לה שאם הבת שלו התחתנה בשנה שעברה, נערה בת 15 לא צעירה מדי כדי להינשא.[11] נשים ונערות נוספות אמרו כי נראה שחלק ממפקדי בוקו חראם ניסו להגן עליהן מפני אלימות מינית. עם זאת, תועדו גם שמונה מקרי אלימות מינית שבוצעו על ידי לוחמי בוקו חראם; רוב מקרי האונס התרחשו לאחר שהקורבנות אולצו להתחתן. אינוס הנשים והנערות שנחטפו על ידי בוקו חראם לא פורסם בשל תרבות השתיקה, סטיגמה ובושה.[11] נשים נוספות מספרות כי לאחר המעצר הראשוני שלהן על ידי הארגון הן אומנו לירות בנשק ולהפעיל פצצות. צעירה סיפרה לאמנסטי אינטרנשיאונל שהיא אומנה כלוחמת ונשלחה להוציא מתקפה חמושה על הכפר שלה.[4]  

חופש תנועה וזכות לחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קשה להעריך כמה אנשים בדיוק נחטפו על ידי הארגון במרוצת השנים. ההערכות של גורמים שונים מגיעות למספרים של אלפי אנשים. בוקו חראם אימץ לעצמו דרך לחימה וגיוס כוח אדם וכספים באמצעות חטיפות. נשים רווקת וילדות הן רוב הנחטפות, עליהן נכפה להינשא עם לוחמי הארגון או להצטרף לשורותיו. בנוסף, הארגון עוצר אלפי אזרחים במחנות וערים תחת הנמצאות תחת שליטתו. לרוב האזרחים מוחזקים בבתים גדולים, בתי-כלא או בניינים אחרים תחת אבטחה חמושה. הארגון עוצר גברים בגיל המתאים ללחימה, את אלו שמשאיר בחיים הוא מכניס לבתי כלא שונים. בעיר באמה גברים הוחזקו בבית-כלא מספר שבועות עד שלבסוף הוצאו להורג. באזורים שונים תחת שליטת בוקו חראם חל איסור על יציאה מערים עצמן ואף לנוע בתוכן. במקרים מסוימים נאמר לאזרחים כי עליהם לבחור אם להישאר בביתם ולהצטרף לשורות הארגון או לעזוב את מקום מגוריהם.[1]

בנוסף, הארגון מכוון את תקיפותיו גם לכפרים שאין בהם נוכחות צבאית. בדוחות של אמנסטי נכתב שהארגון מטיל פחד באזרחים, יורה למוות במי שנסה לברוח מהם ומוציא להורג גברים וילדים.[4]

חופש דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסר העיקרי של אחד ממנהיגיה הקודמים של בוקו חקאם היה להרוג כל נוצרי ולפוצץ כל כנסיה.[12] בוקו חראם כאמור מחזיק באידאולוגיה אסלמיסטית סונית קיצונית אותה הוא מפיץ ולפיה פועל. אזרחים הנמצאים בשטחו ונחשבים כמתנגדים לאידאולוגיה, מסומנים כ"לא מאמינים" ובכך הופכים למטרה לגיטימית לאלימות. נוצרים רבים סיפרו לארגון אמנסטי אינטרנשיאונל כי הם חושדים שחברים בקהילה המוסלמית מיידעים את הארגון הקיצוני היכן הנוצרים מתגוררים, או לכל הפחות לא מודיעים מראש על מתקפה מתוכננת.[13] דבר זה יצר מתח בין הקהילות והרס את היחסים בניהם. יש הטוענים כי ניגריה הינה המקום המסוכן ביותר להיות בו נוצרי. בשנת 2015, נרצחו 7,000 איש על ידי בוקו חראם, ויותר ממחצית מהם – היו נוצרים.[14]

 פעולות הארגון פוגעות בד בבד בסוגים שונים של זכויות אדם. לדוגמה, בהקשר הדתי, נשים שחירותן נגזלה מהן ונישאו בכפייה לפעילים הארגון נכפו להמיר את דתן ובכך חופש הדת נגזל מהן.[4]

בנוסף, מאחר והאוכלוסייה שהוגדרה כ"לא מאמינים" הופכת למטרה לגיטימית לאלימות מצד הארגון, ברור כי מתקיימת אפליה מובהקת בין מאמינים ללא מאמינים וכי חופש הדת של האינדיבידואל נפגע.[4]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

African studies: outrich. (2014). BOKO HARAM: BEHIND THE HEADLINES.

Stability: Boston University. http://www.bu.edu/africa/files/2014/05/Boko-Haram-Teaching-Resource.pdf

Judit BARNA (2014). Insecurity in context: The rise of Boko Haram in Nigeria. Stability:

DIRECTORATE-GENERAL FOR EXTERNAL POLICIES POLICY DEPARTMENT Judit BARNA. http://www.europarl.europa.eu/RegData/etudes/note/join/2014/536393/EXPO-AFET_NT%282014%29536393_EN.pdf

Ladbury, S., Allamin, H., Nagarajan, C., Francis, P., & Ukiwo, U. O. (2016). Jihadi Groups and       State-Building: The Case of Boko Haram in Nigeria. Stability: International Journal of

           Security and Development, 5(1), 16. DOI: http://doi.org/10.5334/sta.427

Oxford research group (2014). The Internationalisation of Nigeria’s Boko Haram Campaign.

           Stability: Oxford University.

http://www.oxfordresearchgroup.org.uk/sites/default/files/SpecialBriefingMayEn14_0.pdf

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוקו חארם באתר המטה לביטחון לאומי

Timeline of School Attacks July 2009 - July 2015

ניגריה: בוקו חראם שחרר 82 נערות שנחטפו בשנת 2014, באתר nana10‏, 7 במאי 2017

המתאבדות של בוקו חראם, באתר News 1, 23 באוקטובר 2017

Who are Nigeria's Boko Haram Islamist group? באתר BBC, 24 בנובמבר 2016

כשלטרוריסטים היה קשה בקרב, הם עברו לילדים מתאבדים. באתר ynet, 12 באפריל 2016

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Amnesty International, ’Our job is to shoot, slaughter and kill’ Boko Haram’s reign of terror in north-east Nigeria, 2015
  2. ^ 1 2 Amnesty International, BOKO HARAM: CIVILIANS CONTINUE TO BE AT RISK OF HUMAN RIGHTS ABUSES BY BOKO HARAM AND HUMAN RIGHTS VIOLATIONS BY STATE SECURITY FORCES, Amnesty International
  3. ^ 1 2 Amnesty International, [: https://www.amnesty.org/en/latest/news/2015/06/nigeria-horror-in-numbers/ Nigeria: Horror in numbers], ‏2015
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Amnesty International, 2015
  5. ^ 1 2 3 4 Human Rights Watch, Nigeria: Northeast Children Robbed of Education, ‏2016
  6. ^ 1 2 צבא ואסטרטגיה, האם הכוח הוא התגובה? "בוקו חראם", הכוח הצבאי המשותף והג'יהאד העולמי, עמ' 51
  7. ^ Coomans, F., Boko Haram – Deprivation of the Right to Education, ‏2014
  8. ^ Nigeria: Women and the Boko Haram Insurgency
  9. ^ Bureau of Democracy, Human Rights and Labor, Nigiria 2016 Human Rights Report, ‏2016
  10. ^ Amnesty International interviews, Who will care for us?' Grave Violations against Children in Northeastern Nigeria, 2015
  11. ^ 1 2 3 Human Rights Watch, Those Terrible Weeks in Their Camp, ‏2014
  12. ^ CHRISTINE DOUGLASS-WILLIAMS, Boko Haram’s new leader vows to “kill every Christian", ‏2016
  13. ^ האם הכוח הוא התגובה? "בוקו חראם", הכוח הצבאי המשותף. עמוד 51
  14. ^ Enuma Okoro, Nigeria the most dangerous place to be a Christian? Let’s put that in context, ‏2016