משתמש:Shalomdganit/משפחת ניצ'ייב
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
משפחת ניצ'ייב יוסף עפרוני
משפחת נייצ'ייב היו חלק מקהילת הסובוטניקים. מקורו של המושג "סובוטניק" הוא במילה הרוסית "סובוטה" - "שבת". התופעה החלה בסוף המאה ה-18, כאשר קבוצות של נוצרים החלו לאמץ לעצמם אורח חיים יהודי. תחילה הם הפכו ל"מתייהדים", כלומר חיו כיהודים, אולם מאוחר יותר חלקם עברו תהליך של גיור והצטרפו לעם היהודי.
"הגרים" שמרו על מצוות היהדות במשך השנים. הם בחרו לחיות ביחד בכפרים קטנים כדי להתרחק מעיניהם הבוחנות והעוינות של הגויים וכדי שיוכלו לקיים מניין ללא הפרעות, הם עברו רדיפות ודבקו בדתם החדשה. כיוון שה"גרים" היו בעלי ידיים טובות ונחשבו כחקלאים טובים, קיוו בישוב היהודי שהם יהוו דוגמא למקומיים, והמשפחה נשלחה למושבה סג'רה [אילניה]
היסטוריית משפחתו של יוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצאם של שרה ומשה ניצ'ייב, הוריו של יוסף, היה מכפר קטן בשם טאמבובסקאיה בוברינה, ליד העיר טאמבוב, ששכנה בין צאריצין [שהייתה לסטאלינגראד וכיום היא וולגוגראד] למוסקבה.
בשנת 1900, ברוסיה, נולד לשניים הבן הבכור יוסף.
בשנת 1902 הגיעו בני המשפחה ארצה ונלקחו למושבה סג'רה (אילניה), שם הצטרפו אל אחיו של משה, יעקב ניצ'ייב [בית יוסף] ואל אשתו חנה.
שרה עפרוני 1881-1967
משה עפרוני 1916 תאריך פטירה
קורותיו של יוסף בסג'רה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אביו של יוסף, משה, נפטר ממחלת הטיפוס, כשיצא עם פרדותיו לשרת בצבא הטורקי.
שרה, אלמנתו של משה, נשארה עם ילדיה: יוסף הבכור, בנימין והבנות רחל וחנה. שרה טיפלה בעבודות הבית והגן, והצליחה לדאוג למחייתם.
בהגיע יוסף הבן הבכור לגיל 11 קיבל מאמו את האחריות לשאת בנטל אחזקת המשק המשפחתי בנוסף ללימודיו.
בגיל 16, בזמן מלחמת העולם הראשונה, היה רוכב על סוס ועגלה, ומוביל מספוא מסג'רה לבהמות הצבא הטורקי, בסוריה ולבנון במצוות הטורקים.
לאחר המלחמה, יוסף עבד כשומר לילה בסג'רה וגם כפקיד מדידות בממשלת המנדט.
קורותיו של יוסף בבית הספר החקלאי כדורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 35, שנה לאחר פתיחת בית הספר כדורי, החל יוסף לעבוד בו. בתחילה עבד בבניה, לאחר מכן כמדריך בפלחה ולבסוף כמרכז המשק. תפקידו של יוסף כלל אחריות על מרכזי הענפים פלחה, מטעים, רפת, מספוא, דיר כבשים, לול עופות, גן ירק, מכוורת, מחלבה ואורווה. מנהלי הענף, הדריכו את התלמידים בעבודתם המעשית, נהיגה בטרקטור ועוד, עבודה זו דרשה מיומנויות וידע רבים.
יוסף, היה מהאחרונים בפינוי הס'גרה בזמן מלחמת השחרור, ולקח את משפחתו לכדורי.
"עפרוני הוא כבן 50, נמוך קומה, חובש כובע קסקט, פניו שזופות וחרושות קמטים, מכנסיו גולשים אל מתחת לכרס קטנה, סיגריה ניצחית תקועה בפיו- לפעמים דולקת ולפעמים כבויה. ממעיט לדבר, תמיד טרוד, תמיד דאוג, תמיד ממהר לאיזה מקום לסדר משהו". [1]
השושלת המשפחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף נשא לאשה את זהובית פרודובסקי מירושלים ונולדו להם ארבעה ילדים, עודדה, מרים, עמיחי ונוגה.
זהובית עפרוני 1910-1959
יוסף עפרוני 1900-1976
- ^ שנים של חיטה כדורי/ישראל 1950-1952, יבנה, 2000