אילניה
 מרכז ההדרכה על שם בן-גוריון באילניה, שבה עבד ושמר בן-גוריון לאחר שעלה לארץ ישראל. נכון ל-2012, המרכז סגור
| |
| מחוז | הצפון |
| מועצה אזורית | הגליל התחתון |
| גובה ממוצע[1] | 239 מטר |
| תאריך ייסוד | 1902 |
| תנועה מיישבת | האיחוד החקלאי |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2020[1] | |
| - אוכלוסייה | 488 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | -0.4% בשנה |
(למפת הגליל העליון רגילה)   אילניה  באדום - אילניה בירוק - מיקום בניין המועצה | |
אִילָנִיָּה הוא מושב בגליל התחתון, כשני קילומטר וחצי מדרום למחלף גולני, בתחום מועצה אזורית הגליל התחתון. המושב ידוע גם בשם "סֶגֶ'רָה", על שם הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה (בערבית: "אילן"), אשר חרב במלחמת העצמאות ושעל חלק מאדמותיו התרחבה אילניה לאחר קום המדינה.
אילניה התחילה כחוות סג'רה שאדמותיה נרכשו בידי החברה היהודית להתיישבות בשנת 1899, ובשנת 1902 הפכה למושבה[2], ובה עבדו בחקלאות ובשמירה אנשי העלייה השנייה, ובהם מניה שוחט, יוסף ויץ ודוד בן-גוריון.
בתחילת המאה העשרים הגיעו לסג'רה מספר משפחות של סובוטניקים - מהכפר סולודקין ברוסיה ביניהם משפחת קורקין, פרוטופופוב, ניצ'ייב, מטביוב וסזנוב. למרות הקשיים הצליחו, בהיותם חסונים ובעלי ניסיון בחקלאות, לנטוע שורש במקום. רוב הסובוטניקים עזבו את המושבה. בחצר משק פרוטופופוב נערכים סיורים על תולדות גרי הצדק בארץ ישראל בכלל ובסג'רה בפרט על ידי צאצאי פרוטופופוב.
רופא המושבה בין השנים 1923–1927 היה הד"ר יעקב זס. רב המושבה בשנת ה'תרפ"ד היה הרב חיים זבולון חרל"פ.
בסקר הכפרים של הרשויות המנדטוריות מ-1945 נאמדה אוכלוסיית המושבה ב-240 תושבים.[3]
במלחמת העצמאות נערכו על סג'רה קרבות כבדים בין כוחות צבא ההצלה של פאוזי קאוקג'י ולוחמים מכפרי הסביבה לבין חיילי חטיבת גולני שסבלו אבדות כבדות. לבסוף נסוגו הערבים מהסביבה.
בשנת 1949 התרחבה החווה על שטח הכפר הערבי הסמוך א-שג'רה, שתושביו נמלטו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. בשנת 1957 הפכה אילניה למושב, שקלט תושבים נוספים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אילניה באתר הרשות לפיתוח הגליל
- סמדר סלטון, הו אילניה: פינת תיירות סודית ומפתיעה, באתר ישראל היום, 10 בינואר 2014
- "'סובוטניקים' בגליל" - יואב רגב, הוצאת ספרים אחיססף בע"מ
- אלי אשכנזי, כתבה מהארץ ב 2012 צאצאי הסובוטניקים שבים לכנסייה שאותה נטשו אבותיהם
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה ביישובים בעלי 2,000 תושבים ומעלה, ובמועצות האזוריות לפי אומדן אמצע 2021 באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ביישובים פחות מ-2,000 לפי טבלת יישובים של למ"ס נכון לסוף 2020.
- ^ מארץ ישראל, הזמן, 26 בינואר 1903
- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
| ||||||||||||||||
