משתמש:Shlomitr/אלימות הדדית בזוגיות

תופעת האלימות במשפחה בכלל, ובקרב בני זוג בפרט, קיימת מאז ומתמיד, אך המודעות המחקרית, הציבורית והפוליטית בנושא החלה רק באמצע המאה ה-20 עם התפתחותן של תנועות חברתיות-פוליטיות.

אלימות במערכת יחסים אינטימית היא בעיה רבת פנים החוצה תרבויות, דתות, מצב סוציואקונומי ורמת השכלה.

הגדרה

אלימות הדדית בזוגיות מתייחסת למערכת יחסים בין בני זוג המפגינים התנהגות שתלטנית ואלימה זו כלפי זה באופן הדדי. במקרה זה שניהם יוגדרו גם כקרבנות וגם כתוקפים. אלימות בין בני זוג כוללת סוגי אלימות שונים החל מאלימות מילולית, אלימות פיזית, אלימות כלכלית או אלימות מינית. עם זאת, רוב המערכות הזוגיות האלימות כוללות בעיקר אלימות מילולית. בניגוד לאלימות פיזית שבה הפגיעה היא גופנית, הרי שבאלימות מילולית מדובר על הקטנת בן או בת הזוג, השפלתו או השפלתה והשגת שליטה בדרכים שונות לרבות: איומים וסנקציות. כמו כן, קיימת גם אלימות סמויה כגון: מעקבים, ציטוטים לשיחות, מניעת פעילויות שונות וכד. אלימות כלכלית מתייחסת להגבלות כלכליות. אלימות מינית מתרחשת כאשר אחד הצדדים מכריח את הצד השני לבצע אקטים מיניים בניגוד לרצונו ולהסכמתו ועוד.

סוגי אלימות

ישנם שני סוגים עיקריים של אלימות בין בני זוג:

• אלימות זוגית משותפת ואלימות הדדית. באלימות זוגית משותפת תדירות האלימות היא נמוכה, אינה מסלימה במשך הזמן, אינה מערבת אלימות קשה ונוטה להיות הדדית.
• אלימות הדדית שבו שני בני הזוג מפגינים התנהגות שתלטנית ואלימה. סוג התנהגות זה פחות שכיח.

מחקרים

מחקרים רבים מצביעים על כך שהאלימות הזוגית אינה מצטמצמת לכדי אלימות גברית ולכדי קרבנות נשית, אלא שזוהי תופעה הדדית שבה האישה לעיתים היא האלימה, לעיתים הגבר, ובמקרים אחרים שניהם גם קרבנות וגם פוגעים.

עם זאת, התפיסה השלטת כיום בחוגים רבים בישראל ומחוצה לה היא שהאלימות נגד נשים היא עדיין אחת הבעיות המרכזיות. ההנחה הסמויה כאילו רק גברים פועלים באלימות כלפי בנות זוגם נפוצה ברחבי המערב, על אף שורה של סקרים מדינתיים רחבים המגלים כי כמות הגברים האלימים נוטה להיות בערך שווה לכמות הנשים האלימות, כאשר שאר האלימות היא הדדית. במקרים רבים גברים נמנעים מלהתלונן על אלימות נגדם מצד בת הזוג עקב החשש שיושמו ללעג בקרב הממונים על אכיפת החוק ועל הטיפול ובשל חוסר ההתאמה להגדרת הגבריות המקובלת בחברה.

פרופ' וינשטוק מהמומחים המובילים בעולם לחקר האלימות בין בני זוג חשף בכנסת בשנת 2017 נתונים על אלימות בין בני זוג שלדבריו מוסתרים מהציבור. וינשטוק נשא דברים בדיון ראשון מסוגו בוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי: "כמעט חמישים שנים אנחנו יודעים שאלימות של גברים כלפי נשים מתרחשת בשעורים דומים לאלימות שמופעלת על ידי נשים כלפי גברים ביחסים אינטימיים. כמעט בכל חברה ותרבות שאנחנו מכירים, החל מחברות מסורתיות וכלה בחברות ליברליות מערביות. בנוסף אנחנו יודעים שבמוטיבציות לאלימות, הסיבות להתנהגות האלימה- אין הבדל בין גברים לנשים. מאותן סיבות שגברים מרביצים לנשים, נשים מרביצות לגברים. התוצאות שונות מתוקף ההבדלים בין גברים לבין נשים ובגלל העמידות הפיזית של הגברים הם נפצעים פחות ולכן הם גם מגיעים פחות לחדרי מיון. כך שהנראות של הבעיה היא גבוהה מאד במקרה של הנשים אבל המוטיבציה וההתנהגות האלימה היא לא נחלתו של מין זה או אחר".

תאוריות

תאורית הסימטריה המגדרית

תאוריה ז מתייחסת להיקף תופעת הקרבנות של אלימות גופנית בין בניי זוג ומצביעה לרוב על שעורי אלימות מצד נשים שאינם נמוכים בהכרח משעורי האלימות כלפי נשים. כמו כן, מציינים כי האלימות במערכת היחסים הזוגית אינה מצטמצמת לכדי גברים תוקפנים ונשים קרבנות, אלא שמדובר בתופעה הדדית, המאופיינת בסימטריה מגדרית ובהדדיות [5]. תאוריה זו מבקרת את התאוריה הפמיניסטית לאלימות במשפחה הרואה באלימות זוגית ביטוי למבנה החברתי הלא שוויוני והפטריאכלי בין גברים לנשים. לטענתם, נשים אלימות באותה מידה במערכות יחסים אינטימיות ושהסיבה לאלימות היא בעיקרה תוצר של קשיים נפשים ופסיכופתולוגיה. כמו כן, הם רואים במחקרים פמיניסטיים נטועים במניעים פוליטיים הלוקים בחסר. לטענתם תאוריה זו מציעה גורם יחיד אשר מסביר את האלימות נגד נשים ומתעלמת או מכחישה את השימוש של האישה באלימות.

תאוריית המערכות

רואה באלימות היבט אחד של דפוסים זוגיים הדדיים, שבה שני הצדדים שותפים, אם כי לא באופן שווה, לאלימות. האלימות היא סימפטום של בעיות עמוקות אחרות במערכת הזוגית. כלומר, מונחים כמו "אלים", "קורבן" ו"נשים מוכות" אינם מדויקים ובמקומם יש לדבר על "אלימות זוגית" או על "זוגות אלימים" [6] .

תאורית הלמידה החברתית מתייחסת לאינטראקציה האלימה. לטענת חוקרים אשר חקרו את המאפיינים המייחדים את הדינמיקה הזוגית ביחסים אלימים, מצאו שפרופיל היחסים האלימים מאופיין בריבוי קונפליקטים. בהתאמה לתאוריית הלמידה החברתית, זוגות החיים באלימות רבים יותר על כל נושא, אך יותר משבולט שיעור המריבות הגבוה יחסית, בולטת התנהגותם בעת המריבה. תמונת האינטראקציה בעת קונפליקט מצביעה על נוכחות מסיבית ודו-סיטרית של צעקות, קללות, עלבונות ושבירת חפצים וזאת בשיעורים גבוהים באופן משמעותי מזוגות ללא אלימות [7]. בנוסף, נמצא שגבולות המערכת הזוגית האלימה מטושטשים כלפי פנים ונוקשים כלפי חוץ. עוד נמצא שזוגות נשואים שיש ביניהם יחסים אלימים מפתחים תלות הדדית מבחינה כלכלית, חברתית ופסיכולוגית. עוד עולה ממחקרים כי בני הזוג המאופיינים במידת דיפרנציאציה נמוכה מפגינים אלימות כביטוי אפשרי לגבולות מטושטשים, תגובתיות רגשית ולהפגת החרדה. התנהגויות אלו עשויות לתרום להסלמת הקונפליקטים, ומתוך כך לכל אחד מבני הזוג תרומה ייחודית לתהליך זה.

מודל ההסלמה (escalation model)

מודל ההסלמה של וינשטוק ואחרים אינו רואה במגדר משתנה עיקרי, שכן משתנה זה מייצג באופן חלקי בלבד את הדפוס הבין אישי של אלימות. המודל מבוסס על שני ממדים, כאשר האחד הוא התהליך התוך אישי המצביע על כך שפעולות תוקפניות של בן הזוג במהלך קונפליקט עוברות תהליך של הסלמה עד לאלימות. המימד הנוסף מתייחס לדפוס הבין אישי של ההסלמה כאשר מסגרת ההתייחסות היא דיאדית, כלומר, תהליך ההסלמה הוא תהליך תוך אישי וגם בין אישי. הדפוס הבין אישי פועל כאשר צד אחד מסיים פעולה והאחר מגיב אליה, וכך כל פעולה נשענת על הפרשנות לפעולתו של האחר והתוצאה היא מידיית (הפעולה הבאה של הצד האחר). בדומה לדפוס התוך אישי, הדפוס הבין אישי מבוסס על החמרה מפעולה אחת לאחרת. בהקשר של אלימות, שני הצדדים תופסים עצמם כמגיבים לאלימות ולא כיוזמים אותה, כאשר התגובה לפעולת האחר עשויה להיות חמורה יותר, חמורה באותה מידה או חמורה פחות. פעולות אלו ממוקמות על רצף ההסלמה ומבטאות את מידת השינוי בחומרת האלימות. השאלה הנשאלת היא לא מי הקורבן או התוקף אלא מי מהצדדים מגביר אלימות, מחמיר אותה או משמר אותה.

חשוב להדגיש שאין הכוונה להמעיט או לשלול מכל בחינה את ההיקף והחומרה של אלימות זוגית כנגד נשים על ידי גברים, אלא לנסות לבחון מחדש את הנושא ואת האפשרות שלאלימות זוגית או לאלימות במשפחה פנים רבות לה. לצד כל זאת שינויים חשובים עשויים לנבוע מן ההבנה וההכרה כי אלימות הדדית היא דפוס שכיח, והגורמים לאלימות בין בניי זוג תקפים בנוגע לנשים ובנוגע לגברים [1].