משתמש:Slav4/ארגז חול/עקיבא סופר
רבי עקיבא סופר (ברטיסלאבה, ה'תרל"ח - ירושלים, כ' בכסלו ה'תש"ך) - היה רבה של ברטיסלאבה (במקורות היהודים - "פרשבורג") וראש הישיבה. הוא היה הדור הרביעי לשושלת רבני פרסבורג ומכונה גם ה"דעת סופר" כשם ספרו על ארבעת חלקי שולחן ערוך. הראשון מבין רבני משפחת סופר שעלה לארץ ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבי עקיבא נולד בשנת תרל"ח בפרסבורג לאביו הרב שמחה בונם סופר
היה נשיא מועצת הרבנים החרדים של כ- 300 מאות קהילות יהודיות בקיסרות האוסטרו הונגרית
אחרי מלחמת העולם הראשונה נתפצלה מלכות הונגריה לכמה מדינות. קהלת פרשבורג נמצאה בתחומה של מדינת טשעכוסלובקיה החדשה ונעשתה לבירת מדינת סלובקיה. באותה •תקופה נתארגנו הקהילות החרדיות שבמדינה זו בארגון חזק, ושוב בחרו את אאמו״ר זצוק״ל להיות ראש מועצת הרבנים של המדינה. וב״ה הצליח לעשות גדולות לטובת הקהלות ולהביאן לידי שגשוג בכל המובנים. הנהגת המדינה כולה בכלל, ובפרט הנהלת קהלתו קהלת פרשבורג שהיתה ממש עיר ואם בישראל היו מוטלות עליו. מוסדות שונים ורבים לתורה ולעבודה, לצדקה ולגמילות ,חסדים לכל ענפיה, ומוסדות חנוך לצעירים היו בד. לעשרות; ועל כל אלה המוסדות שם עיניו לטובה, ובחכמתו הרבה נהלם והשפיע עליהם ברכה. לא רק את עניני הצבור המעונפים היה נושא על שכמו, אלא שמרוב ענוותנותו ואהבתו לכל אדם, לא היה חם על כחו וזמנו וקבל בסבר פנים יפות כל יחיד ויחיד. מעולם לא השיב פני אדם ריקם כשבאו אליו לשאול בעצתו ולדרוש את עזרתו. בתשומת לב רבה האזין לדברי כל ,אחד ואחד, כקטון כגדול, והשתתף בדאגותיהם ובעיותיהם ועזר להם, למי בעצה ולמי במכתב המלצה ולמי בכספו, בסכומים חשובים. תקצר היריעה מלספר את גודל •מעשיו והיקף מדת גמילות חסדים שדבק בה. דרכי עבודתו ,המופלאה הצטיינו בהצנע לבת בכל משמעותן ואיננו מסוגלים להעריך אותן כיאות. ,בכל זאת כדאי להנציח עובדה ,אחת שהיינו עדים לה שנה בשנה: כל עריוה״כ בשעות אחה״צ באו אליו אנשי קהלתו, ,תלמידיו ותלמידי אבותיו, ביניהם קשישים, רבנים ודייני הקהלה, כדי שיאציל את ברכתו עליהם. הם עמדו כפופי ראש כאשר אבינו הקדוש ז״ל הניח את ידיו הטהורות עליהם וברכם בעין טובה ודמעות שליש זלגו מעיניו מרוב התעוררות בקדושה. ברם אך זקף המתברך את ראשו, אבינו זצ״ל הראה לו פנים שוחקות ושופעות חן; וכל זה רק כדי להעלים את התרגשותו הרבה. אחרי יום מלא וגדוש סודות הג"ל עד שעה מאוחרת בלילה, מצא לו זמן להתבודד בחדרו הקטן ולעסוק בתורה ,ולכתוב תשובות על השאלות הרבות שהובאו לפניו, וכמו כן להכין את שיעוריו שהיה. לומד לבני הישיבה הגדולה ,והחשובה. וכך היה. נוהג: בכל יום בבוקר אחד,תפלת שחרית היה מלמד שיעור בשולחן ערוך אורח חיים עם נושאי כליו, ארבע פעמים בשבוע היה מלמד שיעור בעיון לכל התלמידים כצעירים כמבוגרים באולם הגדול של הישיבה, שלמדו בה לתקופות ממושכות כארבע מאות תלמידים. בהערצה .ואהבה עמוקה היו התלמידים הרבים דבוקים ברבם הגדול, שהרביץ תורה במשך השנים לאלפי תלמידים. בשיעורים הקדיש תשומת לב לדברי כל התלמידים ואפילו הצעירים והתחשב ברצינות רבה בכל הערה שלהם. מעולם לא נזף בתלמיד על הערה בלתי נכונה שהעיר,באמצע השיעור. בין תלמידי הישיבה נמצאו כרגיל הרבה ,תלמידי חכמים מובהקים, חריפים ,ובקיאים. אבל כל התלמידים הרגישו שהשתתפותם במשא ומתן תגרום נחת רוח לרבם, ואף כשהשמיע .תלמיד צעיר,איזו הערה, שהעלתה מעין חיוך בקרב התלמידים המובהקים, רמז להם רביגו זצ"ל לא להקל בדברי הצעיר, ובחבה מיוחדת וברצינות היה משיב לתלמיד הצעיר ומיישב דבריו והערותיו. כי אבינו רבינו זצוק"ל ברוב ענוותנותו וצדקתו ראה את עיקר ,תפקידו כראש ישיבה, בהרבצת תורה לגדולים ולקטנים בשווה, ולכן לא שם לב רק לרמתם של גדולי התלמידים אלא גם לצרכי ,ודברי כל התלמידים כאחד. נפלאת היתד. אהבתו לכל ,תלמיד ותלמיד והתעניין אף ,בחייהם ובגורלם, וכמים פנים ,אל פנים היו גם ,תלמידיו דבוקים בו. אפילו אחרי עשרות בשנים לאחר שיצאו מישיבתו לא שככה ולא נחלשה דבקותם ,בו. ,בדרך זו זכה להעמיד אלפי מלמידים מובהקים ומביניהם יצאו מאות רבנים וראשי ישיבות ומנהיגי קהלות. ,בכל דבר הקשה היה פונים אליו ושואלים בעצתו ולדעתו והוא זצ״ל השיב לכולם לפעמים .בארוכה ולרוב בקצרה. קשה להבין ולהשיג כיצד היה בידו להשיב לכולם למרות עבודתו הקשה ורוב טרדותיו, שהרי נוסף על כל עסקיו זטיפולו בעניני המדינה, הקהלה, הישיבה וצרכי יחידים ,בפי שהזכרנום למעלה היה אבינו הבינו זצ״ל גם נשיא ,״כולל שומרי החומות״ שבאה״ק ״ובתי הונגריא״ שבירושלים עיה״ק ,תובב״א. הנשיא הראשון של הבולל הנ״ל היה מרן הכתב סופר זצ״ל, ואחריו,בנו מרן השבט ,סופר ,זצ״ל ואחריו בנו אדונינו אבינו רוענו זצוק״ל. מביני זצ״ל ארגן וסדר ,א,ת אסיפת הכספים והנדבות לטובת קופת רמבעה״נ,בכל המדינה הרחבה אוסטריא— אונגריא. ממוני הבולל. שבאה״ק הביאו ׳לפניו — ׳לפני הנשיא — וכתבו לו בל דבר גדול וקטן. דאגתו ואהבתו לטובת אה״ק וליושביה היתד. נפלאת. מרוב •פעולותיו לטובתה •נספר כאן רק דבר אחד והוא, שבימי מלחמת העולם הראשונה ,אסרה ממשלת אוםטריא!—אונגריא להוציא בל זהב או כסף מחוץ לגבולות המדינה, עדך המטבע של המדינה ירד פלאים כידוע, ועי״ ז סבלו תושבי אה״ק הרפת רעב ממש, כי בל חייהם היו:תלויים ,בתרומות שקבלו מחוצה לארץ וביחוד מן המדינה הנ״ל. אבינו מורנו ורבנו זצוק״ל עשה מאמצים רבים ובקר פעמים רבות אצל ראשי ושרי המדינה והשתדל לפניהם הרבה עד שבחכמתו החבה הצליח להשפיע על הממשלה שתבוא לעזרת יהודי אה״ק. והיא עצמה הסכימה למכור לאאמו״ר זצ״ל לשונות של זהב על מנת להעבירם לאה״ק. הזהב ,נמסר לשליחים מיוחדים, אנשים נכבדים, והם הביאו את הזהב לקושטא בירת טזרקיא ומשם העבירום לאה״ק (שהיתר. אז חלק ממדינת •טורקיא), ובפעולתו זו הציל ממש חיי אלפי נפשות מיושבי אה״ ק ת״ו. במשך שלשים ושלש שנים ישב על כסא מלכותו בפרשבורג המעטירה — משנת תרס״ז עד שנת תרצ״ט — בסוף שנת ,תרצ״ט גברה ידם של צוררי ישראל במדינתו ועירו, ואאמו״ר זצ״ל הוכרח לעזוב את עיר אבותיו ונסע למדינת שווייץ ומשם עלה לאה״ק. ,בשנת ת״ש הגיע לירושלים :תובב״א. אפיעים לענוותנותו וצדקתו הם דבריו שאמר למקבלי פניו מיד לאחר שירד מהאנייה בנמל חיפה ודרכה רגלו על אדמת ארץ ישראל: ״בשעה זו הנני מטיל לים את כל גמוסי הכבוד והחשיבות שהיו לי בתוצר• לארץ ומהיום והלאה רוצה אני להיות יהודי ירושלמי פשוט״, ועוד הוסיף ואמר: ״ודור רביעי ישובו הנה״, זקני התת״ם סופד והכתב יסופר ואבי השבט סופר זצ״ל עשו גדולות ונצורות לטובת אה״ק ואני הדור הרביעי זכיתי לשוב הנה לאיה״ק ולחונן את עפרה. מרוב חשקו להרביץ !תורה ברבים ולהמשיך במסורת הארוכה והגדולה של ישיבת אבותיו זצ״ל ״ישיבת פרשבורג״ וותר על כבודו ובקטון החל, ומיד אסף אליו מתי מספר מתלמידיו שבאו מחו״ל !ולמד אתם שיעורין כסדרן בחדר קטן רעוע ודל בסמטא עזובה ודלה שבשכונת מאד. שערים. לאט לאט נתאספו אליו עוד ,תלמידים צעירים מחו״ל וגם מבני אה״ק ועבר לחדר יותר מרווח קצת; ובגדול סיים, בי ,בעזרת בנו הבכור אחינו הגאון הגדול המפורסם, צדיק ונשגב וכוי כקש״ת מהו״ר אכרהפ שמואל בנימין זצ״ל ;(.אשר עלתה ,נשמתו לשמים ,ביום הושענא רבא שנת תשכ״ב, בירושלים עיה״ק ת״ו), זכה לדאות (אחרי כמה שנים), את •תפארת ,בניני ישיבתו שעומדים ׳לנס ,בירושלים עיהי׳ק ומתנהלת עתה על ידי בן בנו הנ״ל הוא הרה׳׳ג וכר מהו״ר שמחה כונט פופר שליט״א. ,אאמו״ר זצוק׳׳ל עלתה ,נשמתו לישיבה של מעלה .ביום ב׳ כסלו ,תש״כ, !בירושלים עיה״ק ת״ו. תזכר לטובה באהלה של תורה אמנו מורתנו האשד. הגדולה והדגולד. במעשיה הרבים ובפעולותיה הרבות להחזיק ידי תלמידי חכמים ,בכבוד ובעדיגות, אשד. שלימה בחכמתה ומעלותיה הצדקת מרח הינדא שפרינצא זצ״ל (נפטרה בירושלים תובב״א ח׳ אדר שני שנת •תשי״ט). הי,א הי,תה כת זקנינו הגאון הצדיק נשיא בולל גאליציא שבאה״ק, כקש״ת מהו״ר יצחק ליב סופר זצ״ל (מהבר ספר ״סופר מהיד״), ,בנו של מרן הכתב סופר זצ״ל. היא היא שעמדה לימינו של אבינו מורנו ורוענו זצוק״ל במשך ששים שנד. ויותר ועזרה לו בכל כוחותיה הגופניים והרוחנייס. •תנצב״ה, אנו מקווים לעזר השם, שיזכנו להוציא לאור את שאר •ספרי אבינו מורנו ורבעו זצוק״ל, חידושים נפלאים דף על דף למסכתות. ובזכות מצות כיבוד אב שקיימנו ע״י הוצאת ספר זה של אאמו״ר זצ״ל, יפקדנו ה׳ בפקודת ישועה ורחמים ויזכנו ה׳ לראות את בנינו ויוצאי ,חלצינו הי״ו דודות נאמנים ׳לתורת ה׳ וליראתו הטהורה כאוות נפשו של ,אדונינו.אבינו הגה״ק זצ״ל אמן.
יודע המחשבות ובוחן הכליות יבורך וישתבח, על אשר זכיתי ,ברוב רחמיו !וחסדיו לראות בהופעת הספר הגדול ״דעת סופר״ שאלות ותשובות על ארבעה חלקי שולחן ערוך, וחידושי סוגיות עמוקות, כתובים •באצבע איש אלקים כק״ז -רבן של ישראל זיע״א, אשר רבים אומרים מי יראנו טוב, אין טוב אלא תורה, ומשתוקקים זה כמד. להתחמם באור הורתו, אשר האירה במשך ששים שנה, -ושלח ,תשובותיו אל השואלים ממנו תורה והוראה, לכל קצוות :תבל להורות להם את הדרך אשר ילכו,בה זאת המעשה אשר יעשון, כי ברבינו זצ״ל נתקיימו דברי רבי דוסא בן הרכינס שאמר לרבי עקיבא (יבמות טז) אתה הוא עקיבא ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו זבל הדבר הקשה יביאון אליו, ובפלס מאזניו ובדעת תורתו ותבונתו הכריע דבר ה׳ זו הלכה ברורה. וגם לרבות חידושי סוגיות, אשר לימדם ברבים לפני תלמידי ישיבתו הרמה, ,בעיר ואם בישראל ק״ק פרשבורג המעטירה, זו הישיבה הגדולה עם מאות ,תלמידיה, באר חפרוה שרים שרי התורה, ׳יםודתה בהררי קודש ע״י כק״ז רשבבה״ג מרן החתם סופר זיע״א, ובניו אחריו דור אחר דור רבותינו ,הכתב סופר השבט סופר, ורבינו בעל דעת סופר ואחריו אאמו״ר ,בעל חשב סופר זצ״ל, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, ותלמידים מופלגים למאות ולאלפים יצאו מבית מדרשו. — ועד היום תלמידי רבנו זצ״ל, אלה שנשארו לפליטה אחרי שנות הזעם והעברה ת״ש— תש״ה, אשר אז חלקם הגדול עלו על מוקדה וקדשו שם שמים במורא הי׳׳ד, :והי׳ הנשאר והנותר מהם קדוש יאמר לו, כי משמשים הם בקודש כרבנים וראשי ישיבות בארבע כנפות הארץ, ונושאים ,ברמה את דגל התורה, וממלאים באמונה את תפקידם בקודש, וזד. ינחמנו מעצבוננו אחרי שנות השואה אשר כמוה לא היתד. עד היזם הזה, עד כי בקרוב נזכה בתוך כלל ישראל, לחזות בבנין אריאל, בב״א. וכאן בראש הספר עלינו לצייר לפני עינינו כאילז בעל השמזעה עומד לנגדנו, במאמרם ז״ל (בירושלמי פ״ב דשקלים), זלכן נתבוננה נא בדברי רבינז זצ״ל עצמם, זאלקט קצת בשושנים, מנועם אמרות קדשו אשר מתוכם נראה הליכותיו השקפותיו ודרכיו בקודש, שלהיו נר לרגלנו.ואור לנתיבותנו. יגיעתו בתורה גדולה היתד., ואותה דרש גם מתלמידיו, להתיגע ולהתעמק בסוגית הש״ס בכל הכח, בהבנת שיטות הראשונים וגדולי האחרונים זמהם לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, אמנם גם בזה — כמו,בבל דרכיו בקזדש — הלך בדרך הממוצע הוא שביל הזהב, זכמה פעמים שמענו מרבינו זצ״ל כי בלמדנו לא נדלג על ההרים במרוצה, אך גם לא נתעכב יזתר מדי, זפירש רבינז זצ״ל בזה בדרך רמז בטז״ט את ,המדרש בפ׳ זיגש עה״פ אל תרגזז בדרך, ג׳ דברים אמר להם יוסף, אל תפסעז פסיעה גסה, ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה, והכניסו חמה לעיר. — דהנד. אחז״ל ׳(מגילה ז:) יגעת ומצאת תאמין, שצריכין ללמוד ביגיעה .ולהעמיק בתורה, ללמוד בעיון כדי לעמוד על דעת קדושים, להבין דברי חז״ל וחידותם, וכבר פי׳ המהרש״א מה שאמר דוד המלך ע״ה ״האמנתי כי אדבר אני עניתי מאוד״ היינו שהי׳ מאמין שמדבר דבר על אופניו וכהוגן ולא טעה בלימוד, אם ״אני עניתי מאד״ ומיגע עצמו בתודה להעמיק.בה, אבל אם ״אני אמרתי בחפזי״ שלומד במרוצה ובמהירות רב, אז ״כל האדם כוזב״ כי לא יגעתי ומצאתי אל תאמין. וזה שאמר יופף אל תפסעו פסיעה גפה ללמוד במהירות, אבל הגם שצריך ללמוד בעיון בכ״ז לא טוב להעמיק יותר מדי, בי כבר אמרו בגמ׳ (ערובין מ״ח ע״א) אי דייקנא כולי האי לא גמרינא, אלא הכל לעשות יפה בעתו, לבחור דרך הממוצע, כי ע״י שירבה בעיון לא יגמור ולא יאםף באמתחתו, וזה שהזהירם ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה ע״י העיון יזהרו שלא יעמדו במק״א מבלי להוסיף, ויהיו מבחינת עומדים, וישארז במדריגה אחת. וזאת ועוד אחרת צריך הלומד תורה להזהר, ללמוד וללמד, כי הלומד תורה ואינו מלמדה אמרו חז״ל (ר״ה כ״ג ע״א) דומה להדס שבמדבר שאין נהנים ממנו, אלא צריך ללמוד עם אחרים להרבות דעת, והעמידו תלמידים הרבה אמרו חז״ל, וצריך לעיר שיאירו ron הת״ח להזדיח שמש לאחרים וז״ש להם והכנישו בחכמתם לאחרים, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו להאיר להם באור תורתו, כי כאבותיו בן רבינו זצ״ל, השתדל בכל עוז להזריח מאורו לאחרים, ע״ד שפירשו אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה ״לעצמך״, שלא יחזיק תורתו וחכמתו לעצמו אלא ילמדנה לאחרים, וכאשר דרש זאת מרן החת״ס זיע״א מאתנו בצוואתו הקדושה ״ועשו קיבוץ זריבוץ ופעלים לתורה ברבים, ואם מעט לפניכם, מאותו המעט אשר חננבם ה׳ לימדו ברבים, כגל מאמצי פח״, ואמנם קיים זאת רביגו זצ״ל, מיום עמדו על דעתו ועד יומו האחרון, עשה קיבוץ זרעוץ ופעלים לתורה, ודרש זאת גם מתלמידיו, שבבל מקומות מושבותיהם ייסדו בתי ת״ת וישיבות ויחזקו את בדקי הדת, בבחינת ״והכניסו המה לעיר״, להאיר פני
- תבל באור התודה והיראה.
לימוד ספרי מוסר היתד. אצלו עבודה קדושה, לפני שיעוריו למד ברבים מספרי מוסד הקדמונים, ובפרט מהחובות הלבבות והפלא יועץ, ובדברות קדשו מלהבות אש, העיר לב תלמידיו להתמדה ליראת שמים ולמדות טובות, ודרש מהם שילמדו על מנת לעשות ולקיים, ויזהרו בקלה כבחמורה, בדי שיתקדש שם שמים על ידם, כי לא די בלימוד בלבד, כי הלומד ואינו מקיימה נח לו שלא נברא, וגדול התלמוד שמביא לידי מעשה, בי הא בלא הא לא םגי, ואדרבא מגדע גדע, במאמר ז״ל (אבות פ״ד) שגגת תלמוד עולה זדון, ומה שנחשב אצל עם הארץ לחטא, נחשב אצל תלמיד חכם לעוון פלילי, באשר דרשו ז״ל (ב״מ ל״ג ע״ב) והגד לעמי פשעם אלו ת״ח ששגגות נעשו להם כזדונות, ולבית־ יעקב חטאתם אלו עמי הארץ שזדונות נחשבות להם כשגגות, ע״כ יזהר הת״ח בזהירות יתירה אפילו.על,דבר קל, כי לו לעוון יחשב, כי סביבי-ו נשערה מאד, וזה'שאמרו'.*כאבות פ״ג) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו.הכמתו-מתקיימת, יראימ^״חטאו״ דייקא, דאינה דומה יראת חטאו -של הת״ח ׳ליראת העאם-',של אחרים, כי הוא צריך לדקדק ביותר, שאפילו דקדוקי קל-עאצל אחרים לא נחשב לחטא • אצלו לעוון נחשב (עי׳ בדע׳׳ם פתיחה די). וכשם שדבעו •זצ״ל הי׳ לכולנו לדוגמא במידותיו הטובות, • הנחמדות והמוזהבות, כידוע !ומפורסם, כן הטיף זאת לנו והוביחנו על כך בכל עת, כי הת״ח צריך להיות מצויין במידותיו •ומעלותיו שיהיו הכל למדים ממנו, ופירש בזד. מה שאמר יעקב אבינו ע״ה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, ואחז״ל במדרש (ב״ר פ״ע ה׳) לחם זו תורה, ובגד זה טלית, כי תורתו של הת״ח צריך הוא ללמדה לאתרים, וכן מידותיו המכונים בשם בגדים כידוע, צריך הוא ללמד לאחרים, איד להתנהג בכל אזרח החיים, זזה שהתפלל יעקב אבעז, ונתן לי לחם זו תורה, לאכול כדי להאכיל אחרים, שיהיו הכל מתבשמים מתורתו, ובגד זו טלית הם החלוקא ,דרבנן שלו המרות הטובות, ללבוש להלביש לאחדים, שיתקדש שם שמים על ידו, וכל תהלוכותיו יהיו נכוחים ומתוקנים (עיי״ש בסוף פתיחה ג׳). מרגלא בפומי׳ דרבינו זצ״ל להזהירנו מלהתחבר לרשע, ואמר בצחות לשונו, ״אל תתחבר לרשע״, לא אמרו אל תתחבר עם הרשע אלא ״לרשע״, כאילו אמרו אל תתחבר לרשע להיות רשע כמוהו. ומה .נעמו דבריו בפ׳ שלח בפסוק ויקרא משה להושע בן נון יהושע, ובמדרש (ש״ר פ״ו א׳) ומנין שנטל אותה (אות יו״ד) מן התורה ,וחזרה לתורה, שנאמר שרי אשתך לא :תקרא את שמה שרי בי שחה שמה, והיכן חזר, ויקרא משה להושע בן נון יהושע ע״כ. ופירש דה,נה מציגו ׳ששרה אמרה לאברהם גרש את האמה הזאת ,ואת בנה וכוי, כי ראתה ברוה״ק שישמעאל לא יחזור למוטב ע״י שיהי׳ בחברתו של יצחק, אדרבא הוא ישפיע על יצחק להטותו מדרך הטוב, בי חברותא עושה הרבה, כמאמרם ז׳׳ל (באבות פ״א) אל תתחבר לרשע, שאל :תחשוב שאתה על ידי התהברך עם הרשע תחזירהו למוטב, אל ,תדמה בנפשך לומר כן, כי אדרבא הוא ישפיע עליך ויסיתך בחלקלקות לשונות לפתותך לילך אתו, וסופך להיות ח״ו חבר לאיש משחית כמוהו. והנה משה רבעו הי׳ ירא שע״י שיהושע יהי׳ ,בחבורת מרגלים יהי׳ טועה אחריהם, דוגמת שרה אמנו שדאגה על בנה שלא יפול ברשת ישמעאל, וזו כונת המדרש אות שנטל משרה חזרה ליהושע, כדי שזכותה של שרה יעמוד ליהושע להצילז מעצת מרגלים, אתו״ד ודפח״ח. ואסיים בכבודאבסניא, היא ישיבתנו הקדושה ״ישיבת פרשבזרג — שבט סופר״ המתנוססת לתפארה בתוככי ידושלם עיה״ק ת״ו, אשר אנוכי זוכה לישב בשבת תחבמוני בתוכה, בדיבוק הברים מופלגי -תורה ויראה הי״ו ואזכיר מה שאמרתי ביומא .דתילזלא הרבינו זצ״ל, •ביום ,ב׳ כסלו תשכ״ד, בעת התאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, תלמידי ומעריצי בית רבינו, בבנין החדש של ישיבתנו בכנוס ארצי, לדייק בפרשת השבוע (פר׳ ויצא) בפסוק ויפגע ,במקום דלן שם כי,בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא, דלכאורה תרתי דלן וישכב למה ילי, ותו דבתחילה כתיב דלן שם ואח״כ ויקח מאבני המקום, זפירש״י שלקח את האבנים מפני שירא מפני חיות רעות, הלא לפני שלן סידר לו יעקב את משכבו, זא״כ בך הול״ל ויקח מאבני המקום וגו׳ !וישכב וגו׳ דלן. ברם מצינו,בש׳׳ם (מגילה ג׳ ע״א) דלן יהושע שלן בעומקה של הלכה. והגה אחז״ל (ברכות כ״ו ע״ב) יעקב תיקן תפילת ערבית, וילפינן לה מהכתיב ויפגע,במקום ההוא, אין פגיעה אלא ,תפילה, ,ומעתה זהו שאמר ויפגע במל!ום שתיקן ,תפילת ערבית דלן שם בעומקה של הלכה, שהתעמק!בתפלה שתיקן אז, ואחרי הכנות אלו ויקח מאבני המקום וכו׳ וישכב במקום ההוא. — כן,נוכל להמליץ על רבעו זצ״ל ״ויפגע במקום דלן שם׳/ הוא שהקים ,בית תורה ותפילה, היא ישיבתנו הגדולה והקדושה, אשר בה הרביץ תורה וטההד. למעלה מתובל שנים, ומשראה אותו צדיק ״בי בא השמש״ ונטו עליו צללי ערב, התחזק ,בשארית כוחותיו לחזק ולהבטיח קיום למקום קדוש זה, ״זיקח מאבני המקום וישם מראשותיו״, הוא שהגה בראשו את הרעיון הנשגב, להקים בנין בנוי לתלפיות זה, ות״ל אבן מאסו הבונים היתד. לראש פינה, ואותן אבנים קדושות שספגו לתוכן כל כך הרבה ,תורה וקדושה מימות מרן החת״ס זיע״א ועד ימינו, הן שחודשו והוקמו מחדש בתוככי עיר הקודש, זבע׳׳ה עד ביאת גואלנו במהרה ישמע ,בהן אותו קול ישראל סבא, קול התורה ותפילה, כפי ששמענוהו מחברנו זצ״ל. יהא רעוא שזכות חמשת הרועים, אשר שם קדשם מרחף על ישיבתנו, יגן בעדינו ובעד ,ביתנו, ובעד בל בית ישראל, ותחזנה עינינו במהרה, את בנין בית הבחירה, אכי״ר.
הקים בירושלים "מכון להוצאת ספרים וחקר כתבי יד ע״ש ה״חתם סופר״ ז״ל"