שמחה בונם סופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שמחה בונם סופר
Rabbi Simcha Bunim Sofer, author of Shevet Sofer.jpg
השבט סופר
לידה 28 בנובמבר 1842
כ"ה בכסלו ה'תר"ג
ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בדצמבר 1906 (בגיל 64)
ט"ו בכסלו ה'תרס"ז
פרנקפורט, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
הרב שמחה בונם סופר
בית המדרש בו למד השבט סופר ואביו.

רבי שמחה בונם סופר (שרייבר) (ברטיסלאבה, כ"ה בכסלו ה'תר"ג - פרנקפורט, ט"ו בכסלו ה'תרס"ז) - היה רבה של ברטיסלאבה (במקורות היהודים - "פרשבורג") וראש הישיבה. הוא היה הדור השלישי לשושלת רבני פרשבורג ומכונה גם ה"שבט סופר" כשם ספרו על ארבעת חלקי שולחן ערוך ועל מסכתות מן התלמוד הבבלי. בתקופת כהונתו, התפלגה קהילת יהודי פרסבורג והוקמה הקהילה הניאולוגית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בנר ראשון של חנוכה, כבן שלישי, לרבי אברהם שמואל בנימין סופר, (בנו של החתם סופר). גדל בבית אביו וספג שם חינוך לאהבת תורה, מידות תרומיות ויראת שמים. למד בישיבתו של אביו, והצטיין בהתמדתו, בכושר קליטתו וצניעותו. למד בחברותא עם רבי עקיבא יוסף שלזינגר. רבי שמואל רוזנברג (רבה של אונסדורף), שלמד בישיבה, אמר עליו, שהוא לומד ששה דפים בשעה אחת, והם כ"מונחים אצלו בקופסה"[1]. בהגיעו לגיל חופה, נישא לרחל בתו של אחד מעשירי יהודי וינה, הגביר "פרץ ניימאן". חותנו תמך בו ביד רחבה, כדי שיוכל להמשיך ללמוד תורה, ואכן הוא המשיך ללמוד בישיבה, ועזר לאביו בניהולה. לאחר שלוש שנים עבר בהשפעת חותנו, לגור בווינה ולנהל את בית העסק שלו למשי. גם בשעה שעסק במסחר לא פסק מלימודו, ונהג להתכתב בחילופי שו"ת עם גדולי הדור. קהילות רבות בקשו למנות אותו כרבם, אך הוא סירב. למרות שהיה בנו השלישי של ה"כתב סופר", ולא הבכור, ייעד אותו אביו לשבת על כסאו אחריו.

רבה של פרשבורג וראש הישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 29 עלה רבי שמחה בונם על כס הרבנות, ונודע בלמדנותו, חריפותו ושנינותו. תלמידי הישיבה נהגו לומר[2]:

החתם סופר - היה מרא דכולי ביה. (אדון שהכול בו - כל מקצועות התורה).
הכתב סופר - היה בעל סברה.
והשבט סופר - היה סמל החריפות והשנינות.

כרב של פרסבורג, המשיך לנהל את המאבק על שמירת הדת כנגד ההתבוללות, נלחם בקהילה הניאולוגית, ומדי פעם נסע לווינה כדי לנהל את צורכי קהילתו מול השלטונות.

דרכי הלימוד בישיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך הלימוד של רבי שמחה בונים הייתה זהה לדרכם של ה"חתם סופר" וה"כתב סופר". בתחילת השיעור עסק בדברי הראשונים, ותוך כדי כך, נפלו מאליהן רוב קושיות האחרונים. הספרים אמנם היו מונחים לפניו, אך הוא מסר את שיעוריו בעל פה. דבריו היו מנוסחים בקצרה, ורק מי שהתכונן לשיעור הבין אותם. רבי שמחה בונים מינה מגידי שיעור, שילמדו את התלמידים את החומר הפשוט, ואילו הוא לימד את שיעור העיון בלבד. הישיבה אמנם הוכרה על ידי השלטונות כבית ספר גבוה לרבנות, אך המטרה העיקרית הייתה לימוד תורה לשמה. בשנת 1884 יצאה הוראה מטעם הממשלה, שכל בחור ישיבה המבקש להציג מועמדות לרב קהילה, חייב שתהיה לו בנוסף לאישור על לימודים בישיבה, גם אישור על לימודים תיכוניים. משלא עלה בידה של משלחת רבנים לבטל את ההוראה, התיר רבי שמחה בונם לבחורים המועמדים לרבנות, ללמוד את הלימודים הכלליים בזמנם הפנוי, ולהיבחן באופן אקסטרני מחוץ לכותלי ישיבה[3].

חשיבותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר אביו ה"כתב סופר" הבחין בגדלותו ואמר עליו: "בו בחרתי מבניי, שכולם טובים וישרים, שימלא ברצות השם כסאי אחרי". רבי חיים הלברשטאם מצאנז, אמר עליו בהיותו בחור צעיר, "תלמיד חכם רך בשנים כזה, לא נמצא אצלינו בגליציה. המהר"ם שיק, פנה אליו בתואר "הדרת גאונותו". רבי אליעזר זוסמן סופר מגדולי תלמידי החתם סופר, ורבה של פאקש, שהיה קשיש בהרבה מרבי שמחה בונם, בפוגשו פעם את רבי שמחה, התכופף לנשק את ידו (סימן לכבוד גדול).

המצבה על קברו בבית העלמין בפרשבורג

אחרית ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת ה'תר"ס נחלש רבי שמחה בונם, ולא היה בכוחו למסור את שעוריו באופן סדיר. אז מינה לסגן תחתיו את בנו יחידו רבי עקיבא סופר, כשהוא עדיין אברך צעיר. אך גם אז, כשרק הוטב לו מעט מיד שלח להודיע בישיבה שהוא ימסור היום את השיעור. בשנת ה'תרס"ו נסע לפרנקפורט כדי לבקש מזור למחלתו, ושהה שם זמן ממושך. בט"ו בכסלו ה'תרס"ז נפטר בגל 64. קהילת פרנקפורט רצתה שרבי שמחה בונם ייטמן באדמתה, אך קהילת פרשבורג לא וויתרה והוא נטמן בבית הקברות בעיר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי שמחה בונם, השאיר אחריו שלושים וחמישה כרכים, כתבי יד בהלכה ואגדה, אך רובם אבדו במלחמת העולם השנייה. להלן ספריו ששרדו:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישראל ארליך, קהילת פרשבורג, דעת אתר לימודי יהדות ורוח
  • שלמה סופר, אבל כבד, ההספד שהספיד האח הצעיר רבי שלמה את ה"שבט סופר" בעת הלוויתו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יוסף ליברמן, בהקדמה ל"שבט סופר" על כתובות וגיטין
  2. ^ יונגרייז א', "ישיבת החתם סופר בפרשבורג", בתוך: מירסקי שמואל, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, הוצאת עוגן, ניו יורק, תשט"ז, עמ' 488.
  3. ^ יונגרייז א', "ישיבת החתם סופר בפרשבורג", בתוך: מירסקי שמואל, מוסדות תורה באירופה בבניינם ובחורבנם, הוצאת עוגן, ניו יורק, תשט"ז, עמ' 491.