משתמש:Talyaron/חברת ההמונים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חברת ההמונים התחילה ביחד עם המהפכה התעשייתית, הבסיס למהפכה החיל בערך במאה ה15 עד המאה ה18, ומהמאה ה18 והלאה התהליכים נהיו מהירים יותר ותעשייתיים יותר. עד למהפכה זאת העולם מחולק לכפרים, ערים קטנות וגדולות, ללא חברה משותפת גלובלית. משק בית בתקופה האת התקיים בעיקר ע"י חקלאות, אורך החיים היה מאוד פשוט, רוב העבודה הייתה ידנית ולא מכנית(אין מכונות), חיים בקהילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה ה18 החלו להשתמש בטכנולוגיה חדשה – קיטור – טכנולוגיה שפותרת ייצור של אנרגיה, ומצליחה לקדם את המהפכה צעד אחד קדימה, ניתן לבנות מכונות שיופעלו ע"י לחץ קיטור ויבצעו פעולות שונות, תפירה, עיבוד בדים וכו'... הייצור מתחיל להפוך להמוני, מכונה מייצרת הרבה יותר מאשר אדם אחד שתופר.

ההתפתחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה הופכת לסוג של מכונה כאשר כל אזרח או אדם הוא בורג במערכת, במערכת הרבה יותר גדולה. השינוי בחברה הוא עצום, המכונה מתחילה להעפיל על האדם, אין צורך בחייט טוב או סנדלר טוב אם מכונה עושה את אותה העבודה בצורה טובה וכמויות גדולות יותר? המפעלים הגדולים והחברות הגדולות מחליפי את העסקים הקטנים, מחליפים את בעלי המקצוע הפרטיים שבעבר ייצרו מוצרים בצורה פרטנית.

התאוריה של חברת ההמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התאוריה, חברת ההמונים היא החברה שצמחה על רקע התמורות שהתחוללו במערב בשלוש המאות האחרונות •תיעוש - השינוי בחברה הוא עצום, המכונה מתחילה להעפיל על האדם, אין צורך בחייט טוב או בסנדלר טוב אם מכונה עושה את אותה העבודה בצורה טובה וכמויות גדולות יותר? המפעלים הגדולים והחברות הגדולות מחליפי את העסקים הקטנים, מחליפים את בעלי המקצוע הפרטיים שבעבר ייצרו מוצרים בצורה פרטנית. •עיור – תנועה של אנשים מכיוון הכפר לכיוון העיר, מחסור בעבודה בכפרים ופיחות גדול במספר העסקים הקטנים, לכן אותם אנשים מחפשים מפעלים שבהם יוכלו לעבוד. בפעם הראשונה נוצרים מרכזי ערים, ריכוז גבוה של אנשים בעיר, הייצור במפעל הוא אחיד, המוני, לכן החברה הופכת להיות אחידה יותר, עירונית יותר, המונית יותר, תעשייתית יותר. •ביורוקרטיזציה – מתחילה היררכיה בעלם התעשייה, דירוג חשיבות, לוחות זמנים, תפוקה מסוימת שצריך להגיע אליה, יש סטנדרטים חדשים ונהלי עבודה חדשים. עד אז נהלי העבודה היו מאוד פשוטים, הכל פרטני ואישי, אך בעידן התעשייתי יש נהלים, חוקים חדשים, שעות עבודה קבועות(לא היה לפני כן), נוצר עוד מעמד שלם של רואי חשבון ופקידים. •חילון – בזמן משקי הבית והקהילות לדת היה כוח גדול יותר ומשמעות גדולה יותר, אך בעידן התעשייתי\המוני תושבי העיר הופכים לחלק מחברה גדולה יותר, מרוחקת יותר בתוך עצמה, יש מחסור בזמן כי צריך לעבוד ולייצר כמה שיותר, הדבר הזה מחליש את השפעת הדת, המדע והשיפורים הטכנולוגיים מגיעים כידע חדש עדיף על זה של הדת, מתפתח אורך חיים של פנאי ובילוי. •השכלה – בגלל המעמדות נוצרים פערים כלכליים, אדם אשר עובד במפעל יחסוך תקופה ארוכה כדי שבנו למשל יוכל להיות פקיד, מקצוע עדיף ורווחי יותר מפועל. •דמוקרטיזציה – כחלק מחילון וכניסת רעיונות חדשים מתחילים רעיונות דמוקרטיים לעלות בחברת ההמונים.

ההשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב חברה בעלת דפוסי ארגון חברתי חדשים. זוהי חברה גרעינית, אטומית, תעשייתית, חילונית, עירונית, זרה. תחושת הלכידות מתפוררת עם המעבר לעיר, המחשבה הקהילתית שהייתה לפני כן שהקהילה היא חלק ממטרה או ערכים גדולים יותר התפוררה בעידן התעשייתי. הלכידות חוזרת בזכות אמצעי התקשורת, באמצעות אמצי תקשורת ההמונים. האקטואליה והמידע שנחשפים באמצעים אלה מלכדים את ההמון סביב ערכים חדשים, ערכים שיחליפו את ערכי הקהילה. תקופה הזו יותר ויותר אנשים החלו לקרוא ולכתוב על מנת לצרוך למשל עיתונות, רגש הלאומיות מתחזק.

מקום התקשורת בתהליך זה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגישה התפקודית-מבנית- מצד אחד בלי אמצעי תקשורת המנגנונים השונים בחברה לא היו מתפקדים, מידע לא היה עובר ממקום למקום, לא היה קשר בין מערכות חברתיות שונות. אמצעי התקשורת יוצרים את דרך פירוש המציאות, מספקים מידע לעיצוב החברה וייצובה. גישה שדומה יותר לפונקציונליזם. הגישה הניאו-מרקסיסטית : מצד שני באים אנשים ואומרים שהתקשורת נשלטת ע"י אנשים, ע"י אג'נדות שונות, שחלק ממטרתן הוא לספק מידע בצורה יחסית, שיותר נוחה לבעלי השליטה בתקשורת. מי קבע שסדר היום שנקבע לנו הוא הנכון? מה האינטרס? למי טובה יציבות החברה? גישה יותר ביקורתית כנגד התקשורת, לקחת דברים בערבון מוגבל.

האסכולה הניאו-מרקסיסטית-

"דברי ימיה של כל חברה עד כה הם דברי הימים של מלחמות מעמדות. בן חורין ועבד, פטריצי ופלבאי, ברון וצמית, אמן ושליה, הקיצור מדכאים ומדוכאים שרויים ביו בניגוד-גומלין מתמיד, נלחמו מלחמה בלתי פוסקת, עתים נסתרת, עתים גלויה, מלחמה שהסתימה מדי פעם בשינוי צורה מהפכני של החברה כולה או בשקיעת כל המעמדות הנלחמים כאחד." -המניפסט הקומוניסטי 1848-

לטענת מרק כמות המשאבים חברה מוגבלת, ובכל תקופה תמיד היו מלחמות בין המעמדות, בין העשיר לעני, כאשר העשיר דורס את העני לאינטרסים האישיים שלו, תוך כדי שימוש במשאבים שונים לטובתו. הוא מונה בכל חברה 3 יסודות: כוחות הייצור, הבסיס הממשי ובניין העל. הסדר החברתי נקבע על פי בעלות על אמצעי הייצור. יחסי הגומלין בין כמות המשאבים לבין כמו האנשים ששולטים במשאבים יקבעו את הבסיס החברתי. המבנה הכלכלי ייצור את המבנה החברתי. בחברה שני מעמדות מרכזיים – בעלי אמצעי ייצור(המעמד השלט), וחסרי אמצעי הייצור(המעמד הנשלט). בין שני המעמדות יש קונפליקט קבוע. על הבסיס הכלכלי מוקם "בניין על" – אידאולוגיה, תרבות, מערכות חברתיות, רעיונות וכד' – המיועדים להצדיק ולשמור את הסדר הקיים. מעמד הנשלט רוצה להפוך לשולט, והמעמד השולט רוצה לשמר את הסיטואציה הנוכחית. "רעיונותיו של המעמד השליט מהווי בכל תקופה את הרעיונות השליטים. המעמד בעל העצמה החומרית בחברה מהווה באותה העת גם את עצמתה הרוחנית. אותו מעמד שאמצעי הייצור עומדים לרשותו – אף הפיקוח על היצירה הרוחנית מצוי בחזקתו(...) הם שולטים אפוא גם כיוצרי דעות(...) רעיונותיהם אם כן הם הרעיונות השליטים של אותה תקופה." "בעל המאה הוא בעל הדעה", המעמד השליט בכל תקופה קובע את הערכים התרבותיים, הערכים הרוחניים, הערכים הכלכליים, הם אלה שמייצרים רעיונות ודעות שמעצבים את החברה בדיוק כפי שהמעמד השליט והחזק רוצה. בשנות הארבעים והחמישי של המאה ה20 חלו שני תהליכים מקבילים: •קומוניזים – ידיעות על טיהורים של סטלין החלו להגיע למערב, וגרמו לקומוניסטים רבים להאמין כי ברית המועצות אינה התגשמות האידיאל המרקסיסטי. הצעדים הקשים של סטלין הפחידו קצת את המערב. •שכלול התאוריה – התהליך השני כלל התרחשויות במערב אירופה ובצפון אמריקה, אשר היו בניגוד לתחזיותיו של קרל מרקס. כתוצאה מכך סוציולוגים רבים הבינו כי לא ניתן להמשיך ולקבל את התאוריה של מרקס כפשוטה, אלא יש לנסות לשכלל אותה. חוקרים אלו תולים חלק גדול מההסברים שלהם לאי-התממשות התאוריה של מרקס במדיה. הגישה הניאו-מרקסיסטית טוענת שאמצעי התקשורת הם כלי בידי השלטון הקפיטליסטי לניצול מעמד הביניים. המעמד השליט "מסמם" את ההמון, "מוכר" להם פנטזיות על מנת שלא יתקוממו ויאמינו כי הם יכולים להתעשר ולהגשים את עצמם.