אליס הנרי
אליס הנרי (21 במרץ 1857 – 14 בפברואר 1943)[1] הייתה סופרג'יסטית אוסטרלית, עיתונאית וחברת איגוד העובדות שנהייתה חברה בולטת בתנועת איגוד העובדות האמריקאית בתור פעילה בליגת איגודי העובדות.
רקע אישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי נולדה ב-21 במרץ 1857 בריצ'מונד, מלבורן. היא הייתה ביתם של צ'ארלס פרגוסון הנרי ואשתו מרגרט (שם נעורים ווקר). היה לה אח אחד, אלפרד, שנולד בשנת 1859.[1]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר שסיימה את בית-הספר התיכון, לימדה הנרי לתקופה קצרה ולבסוף הפכה לכתבת בעיתון הבוקר האוסטרלי "The Melbourne Argus" ועיתון ה-"Australian".[2] הכתיבה העיתונאית שלה התמקדה בעיקר בנושאים פרוגרסיביים כמו רפורמות בתחום התעסוקה, ילדים עם מוגבלויות וייצוג פרופורציונלי בבחירות. בנוסף, היא נהייתה מעורבת בפוליטיקה האוסטרלית בשנות ה-90 של המאה ה-19, והחלה להרצות על נושאים כגון זכויות האישה, סופרג'יזם ותעסוקה.[3] הנרי עברה לארצות-הברית מאוסטרליה בשנת 1906, שם נעשתה מזכירת משרד ליגת איגודי העובדות בשיקגו.[2] בזמן שעבדה עבור ליגת איגודי העובדות, הפכה לדמות מרכזית במאבק למען זכות ההצבעה לנשים, למען ארגוני עובדים וזכויות עובדים.[1] היא שירתה במגוון משרות בתוך האיגוד כולל כמארגנת פעולות בשטח ומנהלת מחלקת החינוך.[2]
הנרי המשיכה לכתוב במהלך תקופתה באמריקה. היא ערכה את מדור הנשים בכתב-העת "Union Labor Advocate" בשיקגו והייתה עורכת מייסדת של כתב-העת של ליגת איגודי העובדות, " Life and Labor" עד שנת 1915.[2] הנרי כתבה גם שני ספרים, "The Trade Union Woman" משנת 1915 ו-" Women and the Labor Movement" משנת 1923. שני הספרים מתמקדים במאבקיהן הייחודיים של נשות מעמד-הפועלים וחוסר השוויון אתו התמודדו באותה התקופה.[4][5]
סופרג'יזם וליגת איגודי העובדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ליגת איגודי העובדות (WTUL) נוסדה בשנת 1903 וכללה רפורמטוריות שביקשו לשלב ארגוני עובדים ופמיניזם כדי ליצור כוח חדש נגד המכשולים שעמדו בפני נשים שניסו לאגד נשים.
הרקע של הנרי בסוציאליזם פביאני, בנוסף להיכרותה עם חקיקה תעסוקתית וזכויות הצבעה לנשים באוסטרליה, משכה את תשומת ליבה של מרגרט דרייר רובינס, רפורמטורית בולטת של התקופה. רובינס הזמינה את הנרי לעבוד עבור "ליגת איגודי העובדות הלאומית של אמריקה" בשיקגו בתור מרצה ועובדת שטח.[1] בתור עובדת שטח ארגנה הנרי סניפים חדשים, ובתור עיתונאית היא הפכה לדמות וקול מפתח בקמפיין לזכויות הצבעה לנשים, ארגון ועדי עובדים, חינוך מקצועי וחקיקה תעסוקתית.[1]
בין השנים 1907 ל-1925 שימשה הנרי כעורכת, פובליציסטית ומרצה ב-WTUL. להנרי היה תפקיד מרכזי בקידום מעמד הביניים וקידום תמיכה של ארגוני עובדים במטרות החקיקה, החינוך והארגון של הליגה. כשהיא דיברה, הייתה להנרי היכולת לכבוש את הקהל האמריקאי תודות לאמונתה הנחרצת והאנרגיה שהיא הקרינה.
בעקבות הניסיון האישי שלה באוסטרליה, אמרה הנרי שמתן זכות ההצבעה לנשים שם הוביל לשינויים חיוביים נוספים בגישה כלפי נשים בתעשייה. היא ציינה שהשכר והתנאים במפעלים השתפרו ושבאופן כללי תעשיות הפכו ליותר הומניות. הנרי אמנם הודתה שלא רק נשים היוו את הגורם לשינויים אלו, אבל התעקשה שלכוחן הגדל היה תפקיד מרכזי בסיוע להם.
שנותיה האחרונות ומורשתה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1928 פרשה הנרי לסנטה ברברה. בשנת 1933 חזרה לאוסטרליה לאחר שנפגעה קשות בתקופת השפל הגדול. היא המשיכה בעבודתה גם בחייה המאוחרים, והרכיבה ביבליוגרפיה של כותבות אוסטרליות בשנת 1937.[2] הנרי הלכה לעולמה ב-14 בפברואר 1943.[1]
שני ספריה מביאים תובנות לגבי חייהן של נשות מעמד הפועלים שהיו פעילות בתנועות פרוגרסיביות בתחילת המאה העשרים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 5 6 Diane Kirkby, Alice Henry (1857–1943), Canberra: National Centre of Biography, Australian National University. (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 Women Working, 1800-1930, Harvard University Library (באנגלית)
- ^ Alice Henry | Feminist Writer, Labor Activist & Union Organizer | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Alice Henry, The trade union woman, Library of Congress, Washington, D.C. 20540 USA (באנגלית)
- ^ Alice Henry, Women and the labor movement, New York: George H. Doran company, 1923. (באנגלית)