משתמש:Zilberberg/קונצ'רטו לפסנתר של גריג

הקונצ'רטו לפסנתר בלה מינור אופוס 16, הולחן על ידי אדוורד גריג בשנת 1868. זהו הקונצ'רטו היחיד שגריג סיים (השלים*). זוהי אחת מיצירותיו המפורסמות ביותר של גריג והיא נחשבת לאחת מהקוצ'טרו לפסנתר הפופלאריות ביותר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הינה מהיצירות המוקדמות של גריג, אשר כתבה בגיל 24 ב-1868 כאשר הוא ביקר דנמרק במטרה להינות מאקלים נוח יותר ממולדתו נרוויגיה.

הקונצ'רטו של גריג משווה לקונצרטו לפסנתר של שומאן. שניהם בעלי אותו סולם the opening descending flourish on the piano is similar, and the overall style is considered to be closer to Schumann than any other single composer. גריג שמע את הקונצ'רטו של שומאן ב-1858 בלייפציג אשר קרלה שומאן הייתה הסולנית. גריג הושפע רבות משומאן, הוא למד לנגן על פסנתר על ידי חבריו של שומאן Ernst Ferdinand Wenzel. פעמים רבות מצויות הקלטות של שני הקונצטרים ביחד.

Additionally, Grieg's work provides evidence of his interest in Norwegian folk music; the opening flourish is based around the motif of a falling minor second (see interval) followed by a falling major third, which is typical of the folk music of Grieg's native country. This specific motif occurs in other works by Grieg, including the String Quartet. In the last movement of the concerto, similarities to the halling (a Norwegian folk dance) and imitations of the Hardanger fiddle (the Norwegian folk fiddle) have been detected.

היצירה בוצעה לראשונה בשלישי לאפריל 1869 בניצוחו של Holger Simon Paulli ובניגונו של Edmund Neupert כסולן. יש טוענים שגריג עצמו, שהיה פסנתרן מוצלח בפני עצמו, ואולם הוא לא יכול היה להיות נוכח בפרימיירה היות והיו לו מחויבות קודמות עם התזמורת של כריסטיאניה (כיום אוסלו). לעומת גריג נכחו המלחין הדני נילס גאדה והפסנתרן הרוסי אנטון רובינשטיין אשר תרם את פסנתרו לפרימיירה. הגרסה השנייה של היצירה הוקדשה לNeupert (הגירסה הראשונה הוקדשה לRikard Nordraak) ונאמר שהוא הלחין את קדנצה של הפרק הראשון.

לאחר הפרימיירה בכריסטיאניה, היצירה נוגנה בגרמניה ב-1872 ובאנגליה ב-1874. היצירה יצאה לאור לראשונה בליפציג בשנת 1872, ואולם זו רק אחרי שJohan Svendsen סintervened on Grieg's behalf

הקונצ'רטו היה הראשון אשר הוקלט, על ידי הפנסתרן Wilhelm Backhaus ב-1909. מהקלטה זו שרדו שש דקות עקב טכנולוגיה גרועה שהייתה אז.

גריג שינה את היצירה לפחות שבע פעמים, בדרך כלל השינויים נסתרים מן העין, ואולם עדיין מדובר ביותר מ300 שינויים מהתזמור המקורי. באחד מהשינויים, גריג דחה את המלצו של ליסט Grieg revised the work at least seven times, usually in subtle ways, but amounting to over 300 differences from the original orchestration. In one of these revisions, he undid Franz Liszt's suggestion to give the second theme of the first movement (as well as the first theme of the second) to the trumpet rather than to the cello. The final version of the concerto was completed only a few weeks before Grieg's death, and it is this version that has achieved worldwide popularity. The original 1868 version has been recorded, by Love Derwinger, with the Norrköping Symphony Orchestra under Jun'ichi Hirokami.

Grieg worked on a transcription of the concerto for two solo pianos, which was completed by Károly Thern. The premiere recording of this version was by the British two-piano team of Anthony Goldstone and Caroline Clemmow.

On April 2, 1951, Russian-born American pianist Simon Barere collapsed while playing the first few bars of the concerto, in a performance with conductor Eugene Ormandy and the Philadelphia Orchestra at Carnegie Hall in New York. He died backstage shortly afterwards.< It was to have been Barere's first performance of the work.

In 1882–83 Grieg worked on a second piano concerto in B minor, but it was never completed. The sketches for the concerto have been recorded by pianist Einar Steen-Nøkleberg.

פרקי היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקונצ'רטו שלושה פרקים

Allegro molto moderato (A minor)
Adagio (D flat major)
Allegro moderato molto e marcato - Andante quasi - Presto (A minor → F major → A major)

אינסטרומנטציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

The concerto was originally scored for 2 flutes, 2 oboes, 2 clarinets in A and B flat, 2 bassoons, 2 horns in E and E flat, 2 trumpets in C and B flat, 2 trombones, tuba, timpani and strings (violins, violas, cellos and double basses). He later added 2 horns and changed the tuba to a third trombone.^[1]