מתחם סומה-וזוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתחם סומה-וזוב כפי שהוא נראה ממפרץ נאפולי: הבליטה משמאל – שולי סומה, הבליטה מימין – וזוב

מתחם סומה-וזוב הוא מתחם געשי המצוי לחופו המזרחי של מפרץ נאפולי בתחומי מחוז קמפניה, איטליה. המתחם שייך לקשת הגעשית של קמפניה, המהווה חלק מאזור געשי נרחב בדרום-מזרח הים הטירני.

המתחם מכיל את החרוט הגעשי של הר הגעש וזוב, שנותר ניצב בקלדרה שנוצרה עקב התמוטטותו של הר געש קדום – סומה (Monte Somma).

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם נוצר בהתפרצות געשית עזה לפני כ-18,300 שנים. במהלך התפרצותו של הר הגעש סומה, התרוקן תא המאגמה שלו במידה רבה – שגרמה להתמוטטות תקרת התא ולהיווצרות קלדרה. החרוט הגעשי של סומה התמוטט אל תוך הקלדרה בשלמותו, והוא מרכיב היום את הר הגעש וזוב.

גובהו של וזוב מגיע ל-1,281 מטרים ושולי סומה ל-1,149 מטרים. ביניהם מצוי עמק אטריו די קאבאליו (Atrio di Cavallo), שאורכו כ-5 קילומטרים.

היסטוריה געשית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלבים בהיווצרות המתחם:
שלב ראשון: התפרצות געשית בסומה
שלב שני: כמות הלבה שנפלטה בהתפרצות מרוקנת את תא המאגמה במידה רבה
שלב שלישי: תקרת תא המאגמה מתמוטטת והחרוט הגעשי צונח לתוכה

מתחם סומה-וזוב הוא הר געש שכבתי רביעוני בהרכב קאלק-אלקליני, המורכב משולי הקלדרה של סומה ומהחרוט הגעשי של וזוב במרכזה.

גילן של לבות שנדגמו מעומק של 1,345 מטרים מצביע על געשיות בסביבות המתחם הגעשי, שהחלה לפני 400,000 שנים לפחות.[1] כן קיימים בו שרידים להתפרצות שמקורה בקמפי פלגריי, לפני 39,000 שנים.

ההיסטוריה של המתחם עצמו החלה לפני כ-25,000 שנים, עם צמיחתו של סומה מזרימת לבה במהלך התפרצויות שעוצמתן נמוכה. שלב זה בפעילות הגעשית נמשך עד לפני כ-19,000 שנים, והוא ניכר בסלעים הגעשיים המרכיבים את חלקו הצפוני של המתחם.

לפני כ-18,300 – לאחר התמוטטותו והיווצרות הקלדרה – חל שינוי מהותי בדפוסי ההתפרצות של סומה. מאז התרחשו במתחם התפרצויות געשיות בעוצמות שונות, הכוללות לפחות 4 התפרצויות פליניאניות ו-6 תת-פליניאניות. כל ההתפרצויות מורכבות משלב מגמטי ומשלב פריאטו-מגמטי, הנובע ממפגש של המאגמה במים הכלואים בשכבות של סלעים קרבונטיים מן המזוזואיקון.

התפרצויות רבות של המתחם לוו בזרמים ונחשולים פירוקלסטיים נרחבים, שזרמו בעיקר לדרום ולמערב. עקבותיהם ניכרות בערים פומפיי והרקולנאום, שנהרסו בהתפרצות העזה של וזוב באוגוסט 79.

מתחם סומה-וזוב עדיין פעיל מאוד. ההתפרצות המשמעותית האחרונה במתחם התרחשה בשנת 1944,[2] ועל סמך הידע שנצבר מעברו הגעשי, נחשב וזוב לאחד מהרי הגעש המסוכנים בעולם עקב צפיפות האוכלוסייה הגבוהה סביבו. במקרה של התפרצות יימצאו כשלושה מיליון בני אדם בטווח סכנה.[3]

במצפה הוולקנולוגי שנבנה במתחם נבדקים תנודות הקרקע ושינויים בהרכב הכימי של הגזים הנפלטים באזור המתחם, העשויים להעיד על עליית מאגמה אל פני השטח לקראת התפרצות נוספת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]