מתקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מִתְקָה הוא שמו של מקום הנזכר במקרא כאחת מתחנות בני ישראל בעת מסעם במדבר לאחר יציאת מצרים.

בני ישראל הגיעו למתקה לאחר שהיו מתרח, ומתקה המשיכו לחשמונה, בדרכם לארץ ישראל. "וַיִּסְעוּ מִתָּרַח וַיַּחֲנוּ בְּמִתְקָה: וַיִּסְעוּ מִמִּתְקָה וַיַּחֲנוּ בְּחַשְׁמֹנָה" (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים כ"ח-כ"ט).

מהות השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרגום יונתן כתב שאותו מקום נקרא מתקה מאחר ומימי המקום היו מתוקים: "וּנְטָלוּ מִתָּרַח וּשְׁרוֹ בְּמִתְקָה אֲתַר דְבַסִימִין מוֹהִי" (ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוק כ"ח).


תחנה קודמת:
תרח
נדודי בני ישראל במדבר תחנה הבאה:
חשמונה