נוקס מרטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוקס מרטין
Knox Martin in his 50s.jpg
לידה 12 בפברואר 1923 (בן 95)
ברנקייה, קולומביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים ליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם מופשט עריכת הנתון בוויקינתונים
www.knoxmartin.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נוקס מרטיןאנגלית: Knox Martin; נולד ב-12 בפברואר 1923) הוא צייר ופסל אמריקאי. כיום חי ועובד בעיר ניו יורק. משנת 1946 ועד שנת 1950 למד בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק והיה לאחד החברים המובילים של אסכולת ניו יורק - קבוצה של אמנים וסופרים. "האמנות שנוצרת משושלת ספציפית היא יצירת המציאות. אך התעסקות של מה שאני עושה, הוא היצירה". - נוקס מרטין (1999).

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרטין נולד בברנקייה שבקולומביה, בנו הבכור של חלוץ התעופה סא"ל, ויליאם נוקס מרטין (1891–1927, נולד בוירג'יניה), ואשתו איזבל. בשנת 1921, נישאו באזור תעלת פנמה. נוקס מרטין האב היה צייר, משורר, טייס והאדם הראשון שטס מעל הרי האנדים. שש שנים לאחר נישואיו, מרטין האב נפצע אנושות בתאונת דרכים בווטרטאון, ניו יורק. איזבל, אלמנתו, עברה עם שלושת בניה הצעירים מסאלם, וירג'יניה לעיר ניו יורק.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששירת במלחמת העולם השנייה, נוקס מרטין למד אמנות בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק מ-1946–1950. שם הוא למד עם הארי שטרנברג, ואסלב ויטלאסיל, וויל בארנט ומוריס קנטור. בשנת 1954, פרנץ קליין חברו של נוקס מרטין, הציג ציור שלו בתערוכה השנתית של גלריה סטייבל. צ'ארלס איגן, בעל גלריית צ'ארלס איגן, התלהב מהציור של נוקס מרטין וביקש ממנו להציג את עבודתו בתערוכת יחיד לכבוד יום השנה העשירי לגלריית איגן.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוקס מרטין ידוע בעיקר בזכות רפרטואר של סימנים וסמלים המזוהים איתו, אשר מרמזים על טבע ובייחוד על הצורה הנשית. עבודותיו לרוב בוצעו בקנה מידה גדול ביד חופשית, בצורה שטוחה תוך שימוש בצבעים בהירים. כמו למשל בציור הקיר, אישה עם אופניים, שנמצא ברחובות מערב יוסטון ומקדוגל במנהטן. הוא בעיקר מפסל ומצייר תוך שימוש בעיקר במדיות : אקריליק, קולאז', פרסקו, ציור דיו (עט ודיו), מיקס-מדיה ושמן.

אחד מציורי הקיר שלו בניו יורק, ונוס (1970), הוא באורך שתים עשרה קומות. ונוס ממוקם בצד הדרומי של מתקן כליאת ייוויו ברחוב 19 והכביש המהיר המערבי. "באופן מסורתי אלת האהבה והפריון, ונוס מייצג אישה, ארוטית וגמישה, אבל זה גם מעביר סיפור האהבה של נוקס מרטין עם ניו יורק. ונוס הוא שיר ​​אהבה לעיר שבה הוא חי תמיד, מקום שהפך לחלק ממנו. הצורות הנשיות - המעוקלות שבציור אשר נמצאות בניגוד ישיר לצורות הישרות בו משתלבות היטב בקומפוזיציה. הגודל העצום של ציור הקיר הזה מעצים את החוויה של הצורות הנשיות, ההיבטים הליניארי של הקומפוזציה בציור ושל האדריכלות הסביבתית. בעידן שבו האמנות ניסתה להגיע להמונים, ע"ע תרבות הפופ, ציור הקיר העצום הזה, היה דרכו של נוקס מרטין לגעת בציבור שמעולם לא היה נכנס לגלריה לאמנות. (החל משנת 2010, ונוס נחסמה על ידי בניין סמוך).

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של נוקס מרטין נכללת באוספים של מוזיאון הויטני לאמנות אמריקנית, המוזיאון לאמנות מודרנית, מוזיאון הירשהורן וגן הפסלים, ליגת הסטודנטים לאמנות מניו יורק, מוזיאון ברוקלין לאמנות, האקדמיה הלאומית לעיצוב, National Arts Club, אוניברסיטת ניו יורק, אולברייט, גלריית נוקס לאמנות, מוזיאון מדינת ניו יורק, המוזיאון לאמנות במונטקלייר, מכון לאמנות של שיקגו, בולטימור המוזיאון לאמנות, המוזיאון לאמנות בברקלי, בוקה רטון מוזיאון לאמנות, גלריית קורקורן לאמנות, המוזיאון לאמנות בדנוור, Heckscher המוזיאון לאמנות, מוזיאון אוניברסיטת הופסטרה, אינדיאנפוליס המוזיאון לאמנות, מוזיאון איתקה, ג'ק ס לנטון המוזיאון לאמנות, המוזיאון לאמנות בלאו, מיניאפוליס מכון לאמנויות, מוזיאון העיר אוקלהומה לאמנות, מוזיאון לאמנות בפורטלנד, מוזיאון דרום Alleghenies לאמנות, ספרינגפילד מוזיאון לאמנות, טולדו מוזיאון לאמנות, מוזיאון לאמנות ות'רספון, ולסלי, מוזיאון ויליאם בנטון לאמנות, מוזיאון ישראל, המוזיאון לודוויג בבודפשט, והספרייה הלאומית. בשנת 2002 נבחר נוקס מרטין לאקדמיה הלאומית לעיצוב. בסתיו של שנת 2010 (15 בספטמבר - 13 בנובמבר) תערוכת יחיד של ציורים בשחור לבן בניו יורק. 6 אוקטובר 2012 עד 6 באפריל 2013, הציגה תערוכת יחיד של יצירותיו האחרונות בגלריית סם ואדל גולדן של צבעי גולדן בניו ברלין, ניו יורק.

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוקס מרטין מלמד כיתות אמן בליגת הסטודנטים לאמנות של ניו יורק. כמו כן, הוא עבד בבית הספר לאמנויות של אוניברסיטת ייל, תחילה כמבקר באמנות ולאחר מכן כפרופסור לאמנות. בנוסף לימד באוניברסיטת ניו יורק, אוניברסיטת מינסוטה, ובית הספר הבינלאומי לציור, רישום ופיסול באומבריה, איטליה.

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]