יוטיוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
יוּטְיוּבּ בע"מ
YouTube LLC
YouTube Logo 2017.svg
הדף הראשי של יוטיוב בעברית
הדף הראשי של האתר בעברית
סוג אתר שיתוף סרטוני וידאו
סלוגן "Broadcast Yourself"‏ (2005–2011)
("שדר את עצמך")
תאריך ההקמה 15 בפברואר 2005
מייסדים צַ'אד הַארלי
סטיב צֶ'ן
גַ'אווֶד קַארִים
מנכ"ל סוזן ווייציצקי עריכת הנתון בוויקינתונים
בעלות גוגל
שירותים עיקריים אחסון ושיתוף קובצי וידאו
האתר הוא כלל עולמי, למעט מדינות בהן הוא חסום
דירוג אלכסה 2 (נכון ל־17 במאי 2018) עריכת הנתון בוויקינתונים
הרשמה

אינה נדרשת לשם צפייה במרבית סרטוני הווידאו;
נדרשת לשם ביצוע פעולות מסוימות, כגון:

  • העלאת סרטוני וידאו לאתר
  • צפייה בסרטונים, הדורשים מהמשתמש עמידה בקריטריון של סיווג צפייה
    (היות המשתמש בעל גיל של 18+)
  • יצירת רשימות השמעה
  • הבעת חוות דעת אודות סרטונים ("אהבתי" ("Like") או "לא אהבתי" ("Dislike"))
  • כתיבת ופרסום הערות ותגובות אודות סרטונים בהם צפה המשתמש
שפות תכנות פייתון עריכת הנתון בוויקינתונים
www.youtube.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוּטְיוּבּ בע"מאנגלית: YouTube LLC) היא חברה אמריקאית המפעילה אתר אינטרנט לאחסון ושיתוף סרטוני וידאו בשם יוטיוב. החברה נוסדה בפברואר 2005, על ידי שלושה עובדים לשעבר של חברת PayPal: צַ'אד הַארלי (אנ'), סטיב צֶ'ן (אנ') וגַ'אווֶד קַארִים. בנובמבר 2006, רכשה גוגל את החברה תמורת 1.65 מיליארד דולרים; כיום, פועלת יוטיוב כאחת מחברות הבת של גוגל.

תוכן עניינים

תכונות האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. העלאת סרטוני וידאו ומוזיקה ("קליפים") לאתר.
  2. צפייה ושיתוף של סרטוני וידאו.
  3. כתיבת ופרסום תגובות והערות אודות סרטוני הווידאו שבאתר.
  4. דיווח אודות סרטונים או תגובות בעלות תוכן בלתי הולם או השנוי במחלוקת, על פי אמונתם וראיית עולמם של גופים או אוכלוסיות שונים.
  5. הרשמה לערוצים שונים באתר, המופעלים או המנוהלים על ידי משתמש יוטיוב ("יוּטְיוּבֶּר") אחר, אחד או יותר, כמו גם על ידי גופים שונים (חברות תקליטים, למשל). הרשמה זו מצד המשתמש מאפשרת לו לקבל התראות, בכל פעם שמועלה סרטון חדש- לערוצים אליהם הוא רשום.
  6. דירוג סרטונים בשיטת "אהבתי" ("Like") או "לא אהבתי" ("Dislike").

תכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר ישנו מגוון רחב של סרטונים המועלים על ידי אנשים פרטיים וחברות מדיה תאגידיות. בין התכנים הזמינים נכללים וידאו קליפים, קליפים של פרקי תוכניות טלוויזיה, קטעי וידאו הכוללים שירים, סרטים תיעודיים, הקלטות שמע, קדימוני סרטים, שידורים חיים ותכנים אחרים, כגון: וידאו בלוג ("Vlog"), סרטונים "ביתיים" קצרים וסרטונים חינוכיים. מרבית הסרטונים באתר מועלים על ידי אנשים פרטיים, אך קיימים בו גם סרטונים, אשר הופקו על ידי תאגידי מדיה שונים, דוגמת: "CBS", "BBC", "Vevo" ו-"Hulu". תאגידים אלו מציעים לקהל הרחב לצפות בחלק מתכני שידוריהם- באמצעות אתר יוטיוב, כחלק מתוכנית השותפים של יוטיוב. משתמשים שאינם רשומים יכולים רק לצפות בתכני האתר, בעוד שמשתמשים רשומים יכולים להנות ממגוון רחב יותר של אפשרויות, כגון העלאת מספר בלתי מוגבל של סרטוני וידאו לאתר, כמו גם אפשרות כתיבת תגובות אודות סרטונים- אליהם הם נחשפים. סרטוני וידאו העשויים להכיל תוכן בלתי ראוי, קשה לצפייה או פרובוקטיבי – זמינים אך ורק עבור משתמשים רשומים, אשר נדרשים להצהיר כי הם בני 18 לפחות. באוגוסט 2018, נוסף פיצ'ר (תכונה) חדש, המאפשר לעקוב אחר משך זמן השהות של משתמש כלשהו באתר. זאת, בכדי[דרושה הבהרה].

יוטיוב מפיקה רווחים מפרסומות, אשר מקורן הוא "גוגל אֶדְסֶנס" – תוכנית אשר מפרסמת פרסומות – בהתאם לתוכן האתר וסוג קהל היעד. רובם המוחלט של סרטוני הווידאו הנמצאים באתר ניתן לצפייה בחינם, אם כי ישנם כאלו היוצאים מן הכלל, בהם לא ניתן לצפות באופן מיידי. סרטונים אלו נכללים במסגרת ערוצי פרימיום, אשר דורשים תשלום לצורך ההרשמה אליהם; רק לאחר התשלום לערוצים אלו, ניתן לצפות בסרטונים הכלולים במסגרתם. האתר כולל גם שירותים אחרים בתשלום, דוגמת השכרת סרטים אינטרנטיים ו-"יוטיוב רֶד" ("יוטיוב האדום") – שירות המציע גישה נטולת פרסומות לאתר, כמו גם מתן גישה עבור תוכן אקסקלוסיבי, הנוצר והמועלה על ידי משתמשים רשומים אחרים.

יוטיוב שינתה את הרגלי הצפייה של המשתמשים והגולשים באתר, באופן שהרגיל את הקהל הרחב לצפות בתכנים ויזואליים, שמשכם קצר מאוד (בדרך כלל דקות מספר)- מגמה אשר הולכת וצוברת תאוצה בחלוף הזמן. החברה זכתה ב"פרס פִּיבּוֹדִי" על תרומתהּ לקידום הדמוקרטיה, חופש הביטוי והפלורליזם. במדינות בהן קיימות הגבלות על חופש הביטוי, בשל סיבות שונות (פוליטיות, דתיות, חברתיות) – נחסם (אנ') האתר.

יוטיוב מהווה חלק מתרבות האינטרנט בחברה המודרנית. אינספור סרטונים נצפים בכל רחבי העולם מדי יום ביומו, וחלקם זוכים לפופולריות רבה ולמספר צפיות רב. החשיפה הרבה לה זוכה האתר חוצה את גבולות האינטרנט, ויוצרת תהודה והשפעה תקשורתיות ענפות – הכוללות את אמצעי המדיה הכתובים והמשודרים, כמו גם השפעה חברתית הכוללת חשיפה לתכנים, דעות והשקפות עולם שונות, הקובעות והמעצבות את דעת הקהל ואת אירועי האקטואליה במציאות היומיומית, מעבר לגבולות האתר הווירטואליים.

מידע כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם "YouTube" מוטל בספק, ואיננו ידוע בוודאות. עם זאת, קיימות השערות רבות באשר למקור שם זה:

1. אחד מתרגומיה של המילה האנגלית "Tube" לעברית הנו: "שפופרת". שפופרת זו רומזת, ככל הנראה, לשפופרת קרן קתודית (באנגלית: "Cathode Ray Tube", או בשמהּ החלופי: "Picture Tube" – שפופרת ל (עיבוד) תמונה). שפופרת זו היא למעשה טכנולוגיה לבניית צגים, אשר היוותה אחד מרכיביהן העיקריים של טלוויזיות ישנות, בהן נעשה שימוש טרם העשור הראשון של המאה ה-21, במהלכו פותחו ויוצרו טלוויזיות בעלות טכניקות צגים חדישות יותר, דוגמת צגי LCD וצגי פלזמה. בעת הקמתו של אתר יוטיוב, בהיותו עודנו ניסיוני, עדיין רווח השידור באמצעות שפופרת הקרן הקתודית, בעוד שהשימוש בצגי LCD ובצגי פלזמה לא היה כה נפוץ כפי שהוא כיום. באופן כללי ניתן לומר, כי המילה "Tube" היא כינוי, הרומז בפשטות לטלוויזיות ("TV"), בפרט ובמיוחד לאלו מהדור הישן, קודם להופעת צגי ה-LCD והפלזמה;
על כן, שם האתר יכול להיות משוכתב בפשטות ל: "YouTV"
[1].

דוגמה: ".Let's see what's on the Tube today" (בעברית: "הבה נראה מה יש היום ב"טְיוּבּ" (=בטלוויזיה)").

2. דמיון לשמהּ של להקת "U2" הפופולרית (דמיון בין "YouTube" ובין "You Too" ("גם אתה/אתם")).

3. פנייה מרומזת למשתמשי האתר:

  • דרבון משתמשי האתר ליצור תכנים, אשר עשויים לקבל חשיפה נרחבת – כאשר ייצפה בהם מספר רב של משתמשים: "גם את/ה יכול/ה להיות כוכב/ת!" (או ברבים: "גם אתם/ן יכולים/ות להיות כוכבים/ות!") (באנגלית: "!You too can be a star")[2].
  • אתה/אתם קובע/ים באילו סרטים לצפות[3].

דוגמאות:

  • ".TV made by/for you" (בעברית: "טלוויזיה הנעשית/נוצרת על ידך/עבורך").
  • ".TV of/about you" (בעברית: "הטלוויזיה שלך" או: "טלוויזיה (המספרת) אודותיך").

4. דמיון לביטוי הסלנג האמריקאי והבריטי: "Boob-Tube" – כינוי גנאי ("Boob") לטלוויזיה ("Tube"), ורמיזה לטמטום (ולרדידות) של תוכניות הטלוויזיה, כמו גם לקהל היעד הצופה בהן.
("Boob", בסלנג אנגלי גס ובהקשר מיני, משמעו "שַׁד" של אישה, אך במשמעות מושאלת מהווה גם כינוי לדבר גס ורדוד, או אף מטומטם)[4].

שפות תכנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר יוטיוב מתוכנת באמצעות מספר שפות מחשב:

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לחודש מאי 2018, יוטיוב הוא האתר השני הנצפה ביותר באינטרנט ברחבי העולם, וכן השלישי הנצפה ביותר בישראל[9], על פי דירוג האתרים של "אַלֶכְּסָה"- חברה שמטרתהּ ניתוח תנועת גולשים, באתרים שונים ברשת האינטרנט[10].

יוטיוב - נתונים סטטיסטיים[11]
הערה: הקשה על כל אחת משלוש כותרות הטבלה מפנה לפסקת הסבר מתאימה בערך זה.
כיסוי עולמי השקעה ביוצרי תכנים זכויות יוצרים
ליוטיוב יש יותר ממיליארד משתמשים - כמעט שליש מכל המשתמשים באינטרנט. בכל יום יש ביוטיוב מיליארד שעות צפייה, שמייצגות מיליארדים רבים של צפיות בסרטונים. צוות "YouTube Space"[12] עוזר ליוצרים ליצור תכנים מעולים. הצוות מפעיל תוכניות אסטרטגיות ומעביר סדנאות, בדרך כלל במתקני ההפקה של "YouTube Spaces" בלוס אנג'לס, בניו יורק, בלונדון, בטוקיו, בסאו פאולו ובברלין. מאז שמערכת "Content ID" הושקה ב-2007 ונכון ליולי 2016, שני מיליארדי דולרים שולמו על ידי יוטיוב לבעלי זכויות יוצרים, שבחרו לייצר רווחים מסרטונים שנתבעו.
יותר מבוגרים בני 18–34 ובני 18–49 צופים ביוטיוב בכלל - ואפילו במכשירים ניידים בלבד - מאשר בכל רשת כבלים בארצות הברית. נכון למרץ 2015, מספר הסרטונים שהיוצרים צילמו והפיקו ב-"YouTube Spaces" עולה על 10,000, מספר הצפיות בהם גדול ממיליארד, ומספר שעות הצפייה גדול משבעים מיליון. ביולי 2015 הגיע מספר השותפים המשתמשים במערכת "Content ID" ליותר מ-8,000 - כולל רשתות שידור, אולפני סרטים ולייבלים חשובים רבים. כל אלה תבעו בעלות על יותר מ-400 מיליוני סרטונים. מערכת "Content ID" עוזרת להם לשלוט בתכנים שלהם ביוטיוב, ולהרוויח כסף מסרטונים המכילים חומר המוגן בזכויות יוצרים.
יותר ממחצית הצפיות ביוטיוב מגיעות ממכשירים ניידים. מסד הנתונים של "Content ID" מכיל יותר מחמישים מיליוני קובצי עזר
(באנגלית: "Reference File")[13][14][15] פעילים, והוא המקיף ביותר בעולם.
מסד הנתונים זכה בפרס אמי לתוכניות המשודרות בשעות צפיית שיא.
יוטיוב השיקה גרסאות מקומיות ביותר מ-88 מדינות.
אפשר לנווט ביוטיוב ב-76 שפות שונות (שהן השפות של 95% מאוכלוסיית המשתמשים באינטרנט).

היסטוריית החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין לשמאל: גַ'אווֶד קַארִים, סטיב צֶ'ן וצַ'אד הַארלי.

חברת "יוטיוב בע"מ" נוסדה בפברואר 2005, על ידי צַ'אד הַארלי, סטיב צֶ'ן וגַ'אווֶד קַארִים, כולם עובדים לשעבר בחברת PayPal[16]. הַארלי למד עיצוב ממוחשב באוניברסיטת אינדיאנה של פנסילבניה, וצֶ'ן וקַארִים למדו מדעי המחשב יחדיו באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין[17]. על פי סיפור שהתפרסם מספר פעמים באמצעי התקשורת, הַארלי וצֶ'ן פיתחו את הרעיון ליצירת יוטיוב במהלך החודשים המוקדמים של 2005, לאחר שנתקלו בקשיים- לשתף קובצי וידאו אשר צולמו במהלך ארוחת ערב, במסגרת מסיבה שנערכה בדירתו של צֶ'ן בסן פרנסיסקו. קַארִים לא נכח במסיבה זו, והכחיש כי זו התקיימה. צֶ'ן, לעומתו, העיר כי הרעיון ליצירת יוטיוב לאחר ארוחת ערב "קיבל רוח גבית חזקה מרעיונות שיווק אליהם נחשף, אשר תרמו ליצירת סיפור אשר קל מאוד לקבלו"[18].

קַארִים טען, כי ההשראה ליצירת יוטיוב הגיעה בתחילה עקב חשיפת חזהּ של ג'נט ג'קסון, במהלך הופעתה באירוע הסופר בול, ב-2004, על ידי ג'סטין טימברלייק, ומאוחר יותר באותה שנה – בעקבות גלי הצונאמי באוקיינוס ההודי. קַארִים התקשה למצוא קליפים או סרטוני וידאו ברשת האינטרנט, המתעדים אירועים אלו. בעקבות קושי זה, עלה בו הרעיון לפתח אתר שמטרתו שיתוף סרטוני וידאו[19]. לעומתו, טענו הַארלי וצֶ'ן, כי הרעיון המקורי ליצירת יוטיוב נבע מגרסת וידאו, שפורסם מטעם אתר היכרויות אינטרנטי, כמו גם מהשפעת האתר "Hot or Not" - אליו נחשפו[18][20].

הלוגו של יוטיוב מרגע השקתהּ - ועד 2011. זהו הסלוגן הקודם של יוטיוב:
"שדר את עצמך" ("Broadcast Yourself").

יוטיוב החלה כמיזם סטארט-אפ טכנולוגי, אשר זכה להשקעה מטעם קרן הון סיכון; ההשקעה הכספית העיקרית במיזם, 11.5 מיליוני דולרים, ניתנה על ידי קרן סֶקוֹיָה (אנ'), בין התאריכים נובמבר 2005 ואפריל 2006[21]. משרדיה הראשונים של יוטיוב נבנו מעל פיצריה ומסעדה יפנית בסַן מָטֶאוֹ (אנ'), קליפורניה[22]. הדומיין www.youtube.com הופעל ב-14 בפברואר 2005, ואתר האינטרנט פותח במהלך החודשים שלאחר תאריך זה[23]. סרטון הווידאו הראשון שהוצג ביוטיוב, אשר כונה "אני בגן החיות", מציג את גַ'אווֶד קַארִים בגן החיות של סן דייגו[24]. הסרטון הועלה לאתר ב-23 באפריל 2005, וניתן עדיין לצפות בו[25]. יוטיוב הציעה לקהל הרחב גרסת בטא של האתר, במאי 2005. סרטון הווידאו הראשון אשר חצה את רף מיליון הצפיות, היה פרסומת מטעם חברת "נייקי", אשר הציגה את שחקן הכדורגל רונאלדיניו, בנובמבר 2005[26][27]. לאחר השקעה נוספת, על סך 3.5 מיליוני דולרים – מטעם קרן סֶקוֹיָה, בחודש נובמבר של אותה שנה, הושק האתר באופן רשמי ב-15 בדצמבר 2005, כאשר באותה העת, מספר הכניסות לאתר עמד על כשמונה מיליוני צפיות ליום[28][29]. האתר התפתח וגדל במהירות, עד אשר בחודש יולי 2006, הכריזה החברה על כך, שבכל יום נתון מועלים לאתר למעלה מ-65,000 סרטוני וידאו חדשים, כמו גם על אומדן של כמאה מיליוני צפיות בסרטוני האתר, בכל יום[30]. בהתאם למידע אשר פורסם בעקבות סקר שוק (אנ'), אשר נערך על ידי חברת קוֹם-סקוֹר (אנ'), יוטיוב הייתה לספקית הדומיננטית בתחום סרטוני הווידאו בארצות הברית, כשברשותה נתח שוק של כ-43% רווחים, מסך כל רווחיהן של כלל ספקיות הווידאו בארצות הברית. מספר הצפיות של סרטוני וידאו באתר עמד על למעלה מ-14 מיליארד, נכון לחודש מאי 2010[31].

משרדיהּ הראשונים של יוטיוב,
סַן מָטֶאוֹ, קליפורניה.

קצב העלאת סרטוני הווידאו ליוטיוב נתון בנסיקה מתמדת ותלולה: בחודש מאי 2011, הועלו לאתר בכל דקה 48 שעות מצטברות של סרטוני וידאו חדשים[32]; בינואר 2012, הועלו לאתר בכל דקה 60 שעות מצטברות של סרטוני וידאו חדשים[32]; במאי 2013 - 100 שעות[33][34]; בנובמבר 2014 - 300 שעות[35]; בפברואר 2017 - 400[36][37]. באתר קיימים 800 מיליון משתמשים רשומים, מדי חודש בחודשו[38]. ההערכה היא, שבשנת 2007, צרכה יוטיוב רוחב פס גלישה, אשר השתווה לרוחב פס הגלישה של כל אתרי האינטרנט בשנת 2000[39]. על פי ניתוח של שני ספקי מידע אינטרנטי של צד שלישי, "אַלֶכְּסָה" ו"סימילאר-וֶובּ" (אנ'), העוסקים בניתוח תנועות גולשי אינטרנט באתרים השונים - יוטיוב הוא האתר השני בעולם, מבחינת כמות הכניסות של גולשים אליו, נכון לדצמבר 2016; "סימילאר-וֶובּ" מדרגת את יוטיוב כאתר המוביל בעולם בתחום סרטוני הווידאו והטלוויזיה, כאשר כמות הכניסות אליו מדי חודש נאמדת ביותר מ-15 מיליארד[40][41].

בחירת שם האתר, www.youtube.com, הוביל לחיכוכים ובעיות עם אתר אחר, הנהגה באופן זהה, ורק נכתב באופן שונה: www.utube.com. בעלי האתר הגישו תביעה נגד יוטיוב בנובמבר 2006, לאחר שהאתר שלהם "הוצף" בקביעות על ידי גולשים שחיפשו את יוטיוב. מאז, החליפה יוניברסל טיוב את שם האתר שלה, ל-www.utubeonline.com[42][43]. באוקטובר 2006, הכריז תאגיד גוגל על כך שרכש את יוטיוב, תמורת 1.65 מיליארדי דולרים, אשר נחשבו כמניות של גוגל (עסקת חילופי מניות)[44][45]. רכישת יוטיוב בידי גוגל הושלמה ב-13 בנובמבר 2006[46][47].

משרדיהּ הראשיים של יוטיוב כיום,
סַן בּרוּנוֹ, קליפורניה.

במרץ 2010, החלה יוטיוב לשדר שידורים חינמיים בעלי תוכן מסוים, בו היו כלולים שישים משחקי קריקט, אשר נערכו במסגרת ליגת הפרמייר ליג ההודית (אנ'). יוטיוב טענה, כי היה זה השידור האינטרנטי החינמי הראשון, בקנה מידה עולמי - של אירוע ספורטיבי כלשהו בעל חשיבות[48]. ב-31 במרץ 2010, השיקה יוטיוב עיצוב חדשני, אשר נועד לפשט את ממשק האתר, ולהעלות את זמן השהות של הגולשים בו. מנהל אגף המוצרים של גוגל, שִיווָה רַאגַ'ראמאן, מסר את תגובתו לנוכח העיצוב החדש:

באמת הרגשנו (אז), שעלינו ללכת צעד אחורה, על מנת להסיר את הערבוביה[49].

במאי 2010, סרטוני הווידאו של יוטיוב נצפו למעלה משני מיליארדי פעמים בכל יום[50][51][52]. נתון זה האמיר לשלושה מיליארדי פעמים במאי 2011[53][54][55], ולארבעה מיליארדי פעמים בינואר 2012[32][56]. בפברואר 2017, מיליארד שעות הוקדשו לצפייה בסרטוני יוטיוב בכל יום[57][58][59].

באוקטובר 2010, הכריז הארלי על פרישה מתפקידו הניהולי הבכיר ביוטיוב - לטובת משרה הקשורה במתן ייעוץ, ושמחליפו, סַאלַאר קַאמָנְגַאר (אנ') - יתפוס את מקומו כמנהל החברה[60]. באפריל 2011, ג'יימס זרן, מהנדס תוכנה ביוטיוב, חשף כי 30% מסרטוני הווידאו באתר - משכו באופן מוחלט את תשומת לבם של הגולשים, ואחוז הצפיות בסרטונים מסוימים אלו עמד על 99% מכמות הצפיות הכוללת באתר[61]. בנובמבר 2011, שולבה הרשת החברתית "גוגל פלוס" (Google+) באופן ישיר עם יוטיוב ועם דפדפן הרשת (אנ') "גוגל כרום". מהלך זה איפשר לגולשים לצפות בסרטוני יוטיוב מתוך הממשק של גוגל פלוס[62].

הלוגו של יוטיוב בין השנים:
2015-2017.

בדצמבר 2011, השיקה יוטיוב גרסה חדשה של ממשק האתר, כאשר ערוצי הווידאו מוצגים בעמודה מרכזית, בעמוד הבית של האתר. אופן הצגה זה תאם את העלתן של ידיעות חדשות ("News Feeds"), כפי שהדבר מתבצע באתרי רשתות חברתיות[63]. באותה העת, הוצגה גרסה חדשה של הלוגו של יוטיוב, אשר כללה צל כהה יותר של הצבע האדום. היה זה השינוי העיצובי הראשון של לוגו החברה - מאז אוקטובר 2006[64]. במאי 2013, השיקה יוטיוב תוכנית נסיונית, כאשר החלה להציע לספקי תוכן מסוים - לשווק את תוכניהם בערוצים מסוימים, לגולשים החפצים בכך - תמורת חיוב של 0.99 דולרים לחודש, או למשך זמן ארוך יותר. עם זאת, רובם המוחלט של סרטוני הווידאו באתר נותרו חינמיים לצפייה[65][66]. בפברואר 2014, מונתה סוזן ווייציצקי למנכ"לית יוטיוב[67].

בפברואר 2015, השיקה יוטיוב אפליקציה שנייה, המיועדת עבור מכשירי טלפון ניידים - "יוטיוב קידס" (אנ'). האפליקציה מעוצבת כך, שתוכל לספק חוויה המותאמת במיוחד עבור ילדים, וכוללת ממשק משתמש פשטני יותר, מגוון ערוצים לבחירה הכוללים תכנים, המתאימים לגילם של ילדים (הכוללים ערוצים קיימים ומותגי בידור), ותכונות המאפשרות להוריהם של הילדים שליטה ובקרה על המתרחש[68]. מאוחר יותר, באוגוסט 26, 2015, השיקה יוטיוב את "יוטיוב גיימינג" - אתר משנה, אשר ייעודו הוא משחקים, כמו גם אפליקציה, אשר נועדה להתחרות עם שירות Twitch.tv הפופולרי הנמצא בבעלות חברת אמזון[69]. עוד באותה שנה, הכריזה יוטיוב על השקת שירות פרימיום המכונה "יוטיוב רֶד" ("יוטיוב האדום"), המספק למשתמשים הצורכים אותו, בין שלל ההטבות - תוכן נטול פרסומות, וכן מתן אפשרות להוריד קובצי וידאו מהאתר- ישירות למחשביהם האישיים[70]. באוגוסט 10, 2015, הכריזה גוגל על יצירת חברה חדשה, "אלפאבית", אשר תפעל כחברת החזקות (חברת גג) עבור גוגל. יצירת החברה החדשה גררה שינוי בדפוס הדיווחים הכספיים, אותם סיפקה יוטיוב לגוגל, החל מהרבעון הרביעי של 2015. עם זאת, יוטיוב נותרה חברת בת של גוגל[71]. בינואר 2016, הרחיבה יוטיוב את משרדיה הראשיים בסן ברונו, באמצעות רכישת פארק משרדים (אנ') סמוך - בעבור 215 מיליוני דולרים. שטחו הכללי של הקומפלקס עמד על 554,000 מטרים רבועים, והיה מסוגל להכיל עד 2800 עובדים[72].

ב-29 באוגוסט 2017, השיקה חברת יוטיוב, באופן רשמי, עיצוב חדשני של ממשקי המשתמש שלה, אשר התבססו על שפת העיצוב (אנ'): "Material Design". כמו כן, השיקה החברה לוגו חדש, אשר כלל שינוי בסוג הטקסט (גופן) ובקומבינציית הצבעים, כמו גם שינויים אחרים במראהו החיצוני של הלוגו, המיועד לייצג את האפליקציות של יוטיוב, הן עבור מחשבים והן עבור טלפונים ניידים. העיצוב החדש של הלוגו התבסס על רענון וחידוש סמל לחצן ה"נגן" של החברה[73].

ב-3 באפריל 2018 התרחש אירוע ירי במשרדיה הראשיים של חברת יוטיוב (אנ'), בסַן בּרוּנוֹ, קליפורניה[74].

ב-17 במאי 2018, הכריזה יוטיוב על מיתוג מחדש של שירות "יוטיוב רֶד" ("YouTube Red"). שמו של שירות זה שונה, וכעת הוא מכונה: "יוטיוב פרמיום" ("YouTube Premium"). במסגרת הליכי המיתוג מחדש, הורחבה הגישה לשירות זה למדינות נוספות, בהן עד כה לא היה זמין; על מדינות אלו נמנות קנדה ושלושה עשר שווקים אירופאיים. כמו כן, כלל המיתוג המחודש גם השקה עתידית של שירות הרשמה חדש, עבור אפליקציית "יוטיוב מִיוּזִיק" (אנ'), המותאמת עבור מכשירים ניידים[75].

תכונות ופרטים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכנולוגיית וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוטיוב עושה שימוש בעיקר בפורמטי הווידאו VP9 ו- H.264/MPEG-4 AVC, כמו גם בשידור דינמי מסתגל בפרוטוקול HTTP (אנ').

בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, צפייה בסרטוני וידאו של יוטיוב הייתה כרוכה בהתקנת תוסף ("Plug-in") של "אדובי פלאש" בדפדפן[76]. בינואר 2010, השיקה יוטיוב גרסה נסיונית של האתר, אשר עשתה שימוש באמצעים המובנים ("Built-in") ישירות באתר, ונועדו להצגת תוכני מולטימדיה של דפדפני אינטרנט, התומכים בסטנדרט של HTML5[77]. אמצעים אלו אפשרו לגולשים באתר לצפות בסרטוני וידאו- ללא הצורך בהתקנת אדובי פלאש או בכל תוסף אחר[78][79]. אתר יוטיוב כלל דף אינטרנט, שאפשר לדפדפנים הנתמכים על ידי האתר- לבחור באפשרות הנסיונית של סטנדרט ה- HTML5. רק דפדפנים שתמכו בסטנדרט זה, תוך שימוש בפורמטי MP4 (אשר כללו את הפורמט H.264 עבור קובצי וידאו) או WebM (אשר כללו את הפורמט VP8 עבור קובצי וידאו)- יכלו להפעיל את סרטוני הווידאו, מעבר לכך שלא כל סרטוני הווידאו באתר היו זמינים לצפייה[80][81].
קודם לפורמט H.264, נעשה שימוש בקידוד H.263. שני הפורמטים, הן H.263 (אנ') והן H.264, פותחו על ידי חברת "סוֹרֶנסוֹן מדיה" (אנ').

ב-27 בינואר 2015, הכריזה יוטיוב ש- HTML5[82] יהווה את סטנדרט ברירת המחדל עבור צפייה בסרטונים- עבור הדפדפנים התומכים בסטנדרט זה. בעבר, עשתה יוטיוב שימוש בשידור דינמי של אדובי פלאש (אנ')[83], אך עם המעבר ל- HTML5, היא משתמשת בשידור דינמי מסתגל בפרוטוקול HTTP (המכונה גם: "MPEG-DASH"), אשר הוא אמצעי, כמו גם פתרון שידור, המבוסס על תדר שידור הביטים המסתגל (באנגלית: "Adaptive") בפרוטוקול HTTP, הממטב (כלומר, המבצע אופטימיזציה) את קצב (תדר) תמסורת הביטים ("Bitrate") ואת איכות השידור המקסימלית האפשרית[84]. איכות שידור זו תלויה בעוצמת הרשת הזמינה, במיקום המחשב ובנסיבות טכניות אחרות (כגון, איכות המחשב ויכולותיו להתחבר לרשת האינטרנט במקומות שונים).

העלאת סרטונים לאתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל משתמשי יוטיוב יכולים להעלות סרטוני וידאו לאתר, ובלבד שמשכו של כל אחד מהם אינו עולה על 15 דקות. משתמשים בעלי מוניטין טוב בהעלאת סרטונים לאתר, כלומר, שעמדו בקנה אחד עם ההנחיות שקבעה קהילת האתר (הכוללות, בין היתר, שמירה על זכויות היוצרים של סרט או תוכנית כלשהם) עשויים לקבל הצעות משופרות: אפשור העלאת סרטונים, שמשכו של כל אחד מהם הוא עד 12 שעות; קבלת זכויות לשדר שידורים חיים - הליך המצריך את אימות חשבון המשתמש, לרוב באמצעות טלפון נייד[85][86]. אימות זה כולל לחיצה על קישור (לינק), המופיע בתחתית דף העלאת הקובץ הרצוי.
כאשר הושקה יוטיוב ב-2005, ניתנה האפשרות להעלות סרטים ממושכים יותר מ-12 שעות; אולם, במרץ 2006, הוטלה הגבלה על משך הסרטונים המועלים לאתר, ונקבעה לעשר דקות. הגבלה זו הוטלה בעקבות תוצאות מעקב, שנערך מטעם יוטיוב, אשר מטרתו הייתה ניתוח מידע הקשור בהעלאת סרטוני וידאו לאתר. תוצאות מעקב זה חשפו, כי רוב הסרטונים שהועלו לאתר, אשר חרגו ממכסת 12 שעות זו- היו העלאות של סרטים ותוכניות טלוויזיה- בידי משתמשים, שאינם רשומים לאתר[87]. ביולי 2010, משכם המרבי של הסרטונים המועלים לאתר- הועלה מעשר דקות ל-15 דקות[88], וגודלם המרבי של הסרטונים המועלים עמד על שני ג'יגה בית. למרות מגבלה זו, סיפקה יוטיוב את האפשרות להיעזר בתוכנה להעלאת סרטונים, אשר גודלם עולה על שני ג'יגה בייט, או ארוכים מ-15 דקות. נוסף על ההגבלה על משכם של הסרטונים, קיימת הגבלה גם על גודלם: 128 ג'יגה בייט (128GB)[85]. עם זאת, בדצמבר 2010, אפשרה יוטיוב לגולשים להעלות סרטונים ללא הגבלת זמן או גודל- באם פעלו, כאמור, בהתאם להנחיות שקבעה קהילת האתר.
תהליך יצירת הכתוביות עבור סרטון מסוים מתבצע באמצעות טכנולוגיית זיהוי קול, עם העלתו לאתר. לרוב, שיטה זו איננה מדויקת לחלוטין; על כן, מספקת יוטיוב מספר אמצעים תחליפיים, אשר מאפשרים ליצור כתוביות- על ידי כתיבתן באופן ידני. באמצעות אמצעים אלו, תוכן הכתוביות מדויק יותר[89].
יוטיוב תומך במגוון רחב של פורמטים של קובצי מולטימדיה ("פורמט מכל"). בין שלל הפורמטים הנתמכים, נכללים הפורמטים: WMV, AVI, MP4, GPP, MPEG-PS, QuickTime, MOV ו- FLV. נוסף על פורמטים אלו, תומך האתר גם בפורמטי WebM ו- 3GP (אנ'), אשר מאפשרים להעלות סרטונים לאתר- מהטלפון הנייד של משתמש החפץ בכך[90].
ניתן להעלות לאתר סרטוני וידאו בעלי תכונה של סריקה מתקדמת (אנ'), או בעלי טכניקה של "סריקה משולבת" (אנ'). עם זאת, לקבלת איכות גרפית מרבית של הסרטונים המועלים, ממליצה יוטיוב להסיר את השימוש בטכניקת הסריקה המשולבת. תהליך ההסרה של טכניקה זו מקבצי מולטימדיה מכונה "ביטול שזירה". ככלל, כל פורמטי קובצי הווידאו ביוטיוב עושים שימוש בטכניקת הסריקה המתקדמת[91]. עם זאת, ניתוח סטטיסטי מטעם יוטיוב, העוסק בפורמטי קובצי הווידאו המועלים לאתר, חושף כי סרטונים בעלי טכניקה של סריקה משולבת עודם מועלים לאתר, ואין כל סממן המעיד על כך שתופעה זו דועכת. יוטיוב מייחסת תופעה זו להעלאת סרטונים, אשר מכילים תוכני טלוויזיה[92].

איכות גרפית של הסרטונים ופורמטי הקבצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילום מסך של הקוֹדֶק:
"libvpx".

בתחילה, הציעה יוטיוב רמת איכות גרפית אחת בלבד- עבור צפייה בסרטוני הווידאו. רמת איכות זו עמדה על רזולוציה של 240×320 פִּיקְסֶלִים (אנ'), והשתמשה בקוֹדֶק המכונה "סוֹרֶנסוֹן סְפַּארְק", תוצרת חברת "סוֹרֶנסוֹן מדיה". קודק זה הוא גרסה אחרת של פורמט הקידוד H.263[93][94], בעל מערכת הכוללת ערוץ אחד בלבד ("מוֹנוֹ") (אנ') לשידור פורמטי מוזיקה ("אוֹדיוֹ") מסוג MP3[95]. ביוני 2007, הוסיפה יוטיוב תכונה, המאפשרת לצפות בסרטונים בפורמט 3GP- באמצעות טלפונים סלולריים[96]. במרץ 2008, התווסף מצב הקרנת סרטונים, בעל איכות גרפית גבוהה. בעקבות הוספת מצב זה, עלתה רזולוציית הקרנת הסרטונים, ועמדה על 360×480 פיקסלים[97]. בנובמבר 2008, התווספה תמיכה לתקן של רמת הפרדה גבוהה (כלומר, תקן הקרנת סרטונים בעלי רזולוציה גבוהה)- 720p HD. באותה העת בה השיקה יוטיוב את תקן הרזולוציה 720p, שונה גם יחס הרוחב-גובה מ-4:3 (אנ') - למסך רחב (אנ'), בעל יחס רוחב-גובה של 16:9[98]. עם שינוי יחס הרוחב-גובה, שינתה יוטיוב את פורמט ברירת המחדל שלה, המשמש לדחיסת סרטוני וידאו (אנ')- H.264/MPEG-4 AVC.

תרשים הממחיש את ההבדלים בין רמות ההפרדה (רזולוציה) השונות. רמות הרזולוציה ברשימה שלהלן (והמתוארות בתרשים) עולות בכיוון שמאל (SD הנמוכה ביותר, 8K הגבוהה ביותר):
8K, 4K, 2K, UHD, HD, SD.

בנובמבר 2009, התווספה תמיכה לתקן הרזולוציה 1080p HD (אנ'). ביולי 2010, הכריזה יוטיוב על השקת מגוון סרטוני וידאו, בפורמט שידור בעל איכות גרפית גבוהה- 4K. פורמט זה הוא בעל רזולוציה של עד 3072×4096 פיקסלים[99][100]. ביוני 2015, התווספה תמיכה לתקן רזולוציה של 8K, כאשר מספר הפיקסלים בסרטונים המוקרנים בפורמט זה- עומד על 4320×7680[101]. בנובמבר 2016, התווספה תמיכה עבור סרטוני וידאו בעלי טווח דינמי רחב (אנ'), הידועים יותר כסרטוני וידאו בעלי טכניקת "HDR". סרטוני וידאו אלה ניתנים לקידוד באמצעות פונקציית תמסורת לא ליניארית, המכונה "עקומה גמא-לוגריתמית היברידית (משולבת)" (אנ'), או באמצעות התקן או פונקציה אלגוריתמית המכונה "קוונטייזר תפיסתי" ("Perceptual Quantizer" - "PQ") (אנ')[102]. סרטוני וידאו המוקרנים באמצעות טכניקת "HDR", ניתנים לקידוד באמצעות טכניקת מרחב הצבעים (אנ') "Rec. 2020" (אנ')[103].

גרף המשווה בין שתי עקומות שונות. בצבע אדום, נראית עקומת גמא (אנ') טיפוסית, המייצגת וידאו בעל טווח דינמי סטנדרטי (אנ'); בצבע כחול, נראית עקומה גמא-לוגריתמית היברידית (משולבת) (HLG), אשר משתמשת בעקומה לוגריתמית בחציו העליון של הגרף הכחול, בניגוד לעקומת גמא, בחציו העליון של הגרף האדום. שימוש בעקומה לוגריתמית בחציו העליון של הגרף מאפשר לקבל טווח דינמי גדול יותר.

עד יוני 2014, הציגה יוטיוב סרטונים בתדירות של שלושים פריימים לשנייה (באנגלית: "Frames Per Second", או בקצרה: "fps"). החל מתאריך זה ואילך, מציגה יוטיוב סרטונים אשר מוקרנים בתדירות של שישים פריימים לשנייה, על מנת להתחקות אחר משחקי וידאו איכותיים, בעלי תדר פריימים גבוה, המשתווים בערכם וביכולותיהם של כרטיסי וידאו בעלי איכות גבוהה[104][105]. סרטונים אלו הוצגו בחלוף השנים ברזולוציה של 720p או יותר[106]. כיום, לסרטוני המוצגים באתר קיים מגוון רחב של רמות איכות. שמותיהם הקודמים של איכות הסרטונים: "איכות סטנדרטית" ("Standard Quality" - "SQ"), "איכות גבוהה" ("High Quality" - "HQ"), ו"בעלי רמת הפרדה גבוהה" ("High Definition" - "HD") (קודם המעבר ל"רזולוציה אולטרה-גבוהה" ("Ultra High Definition" - "UHD")) - הוחלפו בערכים מספריים, המייצגים את הרזולוציה האנכית של הווידאו.

ברוב המקרים, איכות השמע אינה נשארת באיכות המרבית, אלא עוברת קידוד לאחר העלאת הסרטון לאתר. שיטת הקידוד מחדש החלה בחודש ינואר 2007, ובסרטים שהועלו עד מועד זה לא נעשה שינוי כלשהו בקידוד השמע. פורמט ברירת המחדל של קידוד סרטוני הווידאו הוא VP9, והוא כולל גם פורמט אודיו מסוג "אוֹפּוּס" (אנ')- עבור מערכת בעלת שני ערוצים ("Stereo"); אם דפדפן או התקן מסוימים אינם תומכים בפורמטי VP9/WebM, או אם סוכן המשתמש (אנ') מדווח על שגיאה- במערכות הפעלה מסוג Windows XP- פורמט הווידאו H.264/MPEG-4 AVC, יחד עם הפורמט AAC (אנ') עבור מערכת בעלת שני ערוצים ("Stereo AAC")- יפעלו במקום פורמטי ה- VP9/WebM[107].

יוטיוב משקיעה מדי שנה כ-365 מיליוני דולרים על מיטוב ותחזוקת שרתים, כמו גם על הגדלת רוחב פס הגלישה באתר.

טבלת רזולוציות
הגדרת הרזולוציה שם הרזולוציה יחס פיקסלים עבור הרזולוציה:
רוחב X אורך
הערות
רזולוציות עבור מכשירים ניידים 144p רזולוציה נמוכה, המיועדת עבור מכשירים ניידים
240p רזולוציה גבוהה, המיועדת עבור מכשירים ניידים
360p
רזולוציה סטנדרטית עבור טלוויזיות
Standard-Definition Television
(SDTV)
480i שימוש בטכניקת השידור: "NTSC"; חיבור שני שדות וידאו (אנ') שזורים (אנ') ("ביטול שזירה") של 243 קווים של כל אחד מהשדות (הן הזוגי והן האי זוגי)
576i שימוש בטכניקת השידור: "PAL"; חיבור שני שדות וידאו (אנ') שזורים
("ביטול שזירה") של 288 קווים של כל אחד מהשדות (הן הזוגי והן האי זוגי)
רזולוציה מתקדמת עבור טלוויזיות (אנ')
Enhanced-Definition Television
(EDTV)
480p אקוויוולנטי לרזולוציה של תקליטור בפורמט "DVD-Video"
480p טכניקת "סריקה מתקדמת"
576p טכניקת "סריקה מתקדמת"
רזולוציה גבוהה עבור טלוויזיות
High-Definition Television
(HDTV)
720p HD טכניקת "סריקה מתקדמת"
1080i Full HDi (אנ') מפוצל לשני שדות וידאו (אנ') שזורים של 540 קווים כל אחד
1080p Full HD אקוויוולנטי לרזולוציה של תקליטור "Blu-ray", טכניקת "סריקה מתקדמת"
1440p
2160p
רזולוציה אולטרה-גבוהה עבור טלוויזיות
Ultra-High-Definition Television
(UHDTV)
4K) UHD) טכניקת "סריקה מתקדמת"
True 4K
4K ברזולוציה זו נעשה שימוש בקולנוע הדיגיטלי (אנ')
8K) UHD) פורמט של וידאו דיגיטלי (אנ'), בשלבי פיתוח; טכניקת "סריקה מתקדמת".
True 8K

שידורים ישירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר, ביצעה יוטיוב מספר ניסיונות, שעיקרן הקרנת שידורים חיים. בין ניסיונות אלו כלולים הופעתהּ של להקת U2 ב-2009, וכן הקרנה של ראיון עם נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, בפברואר 2010, המכיל סדרת שאלות ותשובות[108]. ניסיונות אלו הסתמכו על טכנולוגיה שמקורה שותפויות עסקיות עם חברות צד שלישי. למרות עובדה זו, החלה יוטיוב, בספטמבר 2010- לבחון את תשתיות הטכנולוגיה הנמצאות ברשותהּ, אשר אמונות על שידור שידורים חיים[109]. באפריל 2011, הכריזה יוטיוב על השקת פורטל "יוטיוב לַייב" (באנגלית: "YouTube Live") (אנ'), אשר יהיה אמון על שידור שידורים חיים. כתובת הפורטל, דהיינו ה-URL שלו, נקבעה להיות: www.youtube.com/live. הפקת השידורים החיים הוגבלה בתחילה למספר מצומצם של שותפים עסקיים[110]. מטרתהּ של הפקה זו, הייתה שידור אירועים, המתרחשים בזמן אמת, כדוגמת המשחקים האולימפיים בלונדון, אשר נערכו בשנת 2012[111]. ב-14 באוקטובר 2012, צפו למעלה משמונָה מיליוני בני אדם בשידור החי ביוטיוב, אשר סיקר את קפיצתו של פליקס באומגרטנר, משכבת הסטרטוספירה- לכדור הארץ[112].
במאי 2013, הפקת שידורים חיים הפכה זמינה, עבור משתמשים שעברו אימות, ואשר לערוץ מסוים השייך להם נרשמו אלף מנויים לפחות; בחודש אוגוסט של אותה השנה, הקלה יוטיוב את הקריטריון עבור הזכאות לשידור שידורים חיים, בהחלטתהּ כי המשתמשים הרשאים להפיק שידורים ישירים יתאפשרו לאלו, שלערוץ מסוים השייך להם נרשמו מאה מנויים בלבד[113]; לבסוף, בחודש דצמבר של אותה השנה, הוסרה ההגבלה על מספר המנויים לערוץ, השייך למשתמש מסוים, כדי שמשתמש זה יקבל הרשאה להפיק שידורים חיים[114]. משמעות החלטה זו מטעם יוטיוב הייתה, שמעתה ואילך- כל משתמש יוכל להפיק שידורים חיים- בערוצים מטעמו או השייכים לו. בפברואר 2017, התווספה תכונה חדשה ("פִיצֶ'ר" (אנ')) לאפליקציית יוטיוב הרשמית, המותאמת לטלפונים ניידים, שעיקרה: צפייה בשידורים ישירים מטלפונים אלו- באמצעות הפִיצֶ'ר החדש, אשר התווסף לאפליקציה זו. הפקת שידורים חיים באמצעות מכשירים ניידים הוגבלה בתחילה, וניתנה אך ורק למשתמשים, אשר בבעלותם ערוץ (אחד או יותר)- אליו נרשמו לפחות 10,000 מנויים[115]. קריטריון זה הוקל באופן משמעותי באמצעהּ של שנת 2017, כאשר הוחלט על מתן זכות הקרנות אלו, באם לערוץ בבעלות משתמש מסוים נרשמו מאה מנויים בלבד[116].
כיום, המפרט הטכני של השידורים החיים מאפשר להגיע, מבחינה גרפית, עד רמת רזולוציה של 4K, בתדר הקרנה של שישים פריימים לשנייה. כמו כן, שידורים חיים אלו עשויים לתמוך גם בשיטת השידור של 360° (360 מעלות)[117].

בפברואר 2017, הושק פִיצֶ'ר הזרמת מדיה חדש, אשר נועד עבור צפייה בשידורים ישירים, בשם "סופר צ'אט" (באנגלית: "Super Chat"). שירות זה מאפשר למשתמשיו, נוסף על ייעודו העיקרי, לתרום תרומה כספית, אשר ערכה נע בטווח: 1$-500$ (החל מדולר אחד בלבד ועד חמש מאות דולרים), כאשר קיימים גם מספר "סכומי ביניים" לתרומה. בתמורה לתרומה זו, מובטח למשתמש שתגובתו תופיע בראש רשימת התגובות ("Highlighted Comment"); כך ייצפה בה המספר הרב ביותר של משתמשים[118][119]. הנחה זו מתבססת על העובדה, כי רובם המכריע של המשתמשים, הצופים בסרטון מסוים, יעדיפו להתבונן בתגובות הראשונות אשר נכתבו בהקשר לסרטון זה, בעוד שאר התגובות "נדחקות" למקום נמוך יותר ברשימת התגובות- עובדה שבהכרח תהפוך אותן לפופולריות ונצפות הרבה פחות. לשם הידיעה, דוגמה פרטית זו מהווה חלק מתחום מחקר רחב בהרבה, המכונה "קידום אתרים במנועי חיפוש" (באנגלית: "Search Engine Optimization", או בראשי התיבות: "SEO").

בעמוד השירות ניתן לצפות באירועים המשודרים בזמן אמת ולהתעדכן אודות השידורים הצפויים באותו יום, עד שבוע קדימה. גולשים יוכלו להוסיף שידורים שמעניינים אותם ללוח השנה של גוגל, וכן להירשם לערוצי השותפים של יוטיוב. השידור החי הראשון שהועבר התקיים בנובמבר 2008 בו הועבר בשידור חי הופעתם של אמנים כמו will.i.am וקייטי פרי.

בשנת 2013 עלה ממשק "YouTube live streaming", המבוסס על שירות "YouTube live". ממשק זה אפשר שידור חי בערוץ ייעודי לכל אדם בעל ערוץ תוכן ביוטיוב שיש לו מעל מאה עוקבים. ממשק זו פותח על ידי יוטיוב למטרת עידוד אמנים מתחילים, כשהוא פותח בפניהם מגוון רחב של אפשרויות, ביניהן: הצגת שידורים חיים של תוכני וידאו שונים, הצגת פרסומת בעמוד המותג, והפניית קהל העוקבים לחנויות חיצוניות ישירות מתוך הסרטונים. בבלוג הרשמי של החברה הסבירה גוגל, כי יוטיוב מעוניינת להשקיע במשתמשים ורוצה לסייע להם בתהליך מלא הכולל קידום, ניהול הערוץ ואופטימיזציה של התכנים המופיעים בו. הערוצים הכלולים במסגרת שירות זה, מציגים תכנים בתחומים מגוונים, בזמן אמת. תכנים אלו כוללים שידורים חיים של אירועי ספורט, פסטיבלים, הופעות חיות ועוד.

סרטוני וידאו בתלת ממד (3D)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרטון וידאו שפורסם ב-21 ביולי 2009, הכריז פיטר בְּרַאדְשוֹ (אנ'), מהנדס תוכנה מטעם יוטיוב, כי מעתה ואילך יכולים משתמשי יוטיוב להעלות סרטוני וידאו בתלת ממד (3D). אופן הצפייה בסרטונים אלו יוכל להתבצע באמצעות מספר דרכים שונות, בכללן בשיטת "אנגליף 3D", הכוללת הקרנת קרניים בצבעים אדום-ציאן. על מנת לצפות בסרטונים המוקרנים בשיטה זו, כמו גם לחוות את חוויית תלת הממד, על המשתמש להרכיב משקפי תלת-ממד מתאימים[120][121][122]. התוסף "פלאש פלייר", תוצרת חברת "אדובי מערכות", המותאם לצפייה בסרטוני יוטיוב- יכול להציג תוכן סְטֶרִיאוֹסְקוֹפִּי, באמצעות שיטה המכונה "אִינְטֶרְלֶייסִינְג" (אנ'), אשר מקדדת תמונה המורכבת ממפת ביטים (אנ') בשורות, עמודות, או בדפוס האופייני ללוח שחמט, ומשדרת אותה באמצעות צג סטריאו (אנ'), בשיטת "Side-by-Side" (אנ'), או בשיטת "אנגליף 3D", תוך הקרנת קרניים בצבעים משולבים, ביניהם: אדום-ציאן, ירוק-מג'נטה או כחול-צהוב. במאי 2011, החלה גרסה של פורמט HTML5, האמון על הקרנת סרטוני הווידאו- לתמוך בשיטת ה- "Side-by-Side", לצורך הקרנה של סרטוני תלת ממד בשיטה זו. לשם הצלחת ההקרנה בשיטה זו, היה עליהם להתאים לערכת הגיימינג הסטריאוסקופית "Nvidia 3D Vision", תוצרת חברת "Nvidia"[123].

סרטוני וידאו של 360°[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2015 הכריזה גוגל, כי ממשק הקרנת הסרטונים של יוטיוב יתמוך באופן עצמאי בסרטוני וידאו של 360° (אנ'), ללא צורך בשימוש בתוספים חיצוניים כלשהם. ב-13 במרץ 2015, אפשרה יוטיוב לצפות בסרטוני וידאו של 360°, באמצעות "גוגל קארדבורד", שהיא מסכת מציאות מדומה. למעשה, ניתן לצפות בסרטוני וידאו של 360° גם באמצעות הרכבת כל סוג שהוא של אוזניות של מציאות מדומה[124]. כמו כן, תומך ממשק יוטיוב בשידורים ישירים, המשודרים באמצעות טכנולוגיית סרטוני וידאו של 360°, ברזולוציה של עד 4K[117].

ב-2017, החלה יוטיוב לקדם פורמט תחליפי, המותאם לצפייה בסרטוני וידאו סטריאוסקופיים (אנ'), המכונה: "VR180". פורמט זה אמנם מוגבל לשידור בשדה צפייה של 180° בלבד, אך הוא פשוט יותר להפקה מצד יוצרי התכנים, מאשר הפקת סרטוני הווידאו בפורמט ה-360°. נוסף על יתרון זה, מספק פורמט ה-180° עומק ויזואלי רב יותר, בזכות שיטת הקרנתו הייחודית, אשר נמנעת מהטל חזיתי (אנ') של אור- על חפץ או דמות כלשהם, אותם חפצים המפיקים לצלם[125].

תהליך טעינת סרטונים ("Buffering")[עריכת קוד מקור | עריכה]

(אנ')[126].

אפליקציות מומלצות של צד שלישי, הממטבות את הגלישה באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

תכונות האתר עבור משתמשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-13 בספטמבר 2016, השיקה יוטיוב גרסת בטא של "Community", שהוא מאפיין ("פִיצֶ'ר") המבוסס על מתן שירותי מדיה חברתית. פִיצֶ'ר זה מאפשר למשתמשים בו לפרסם תכנים שונים, בערוצים השייכים להם, כגון: הודעות טקסט, תמונות (כולל תמונות בפורמט GIF), שידורי וידאו חיים ועוד. הדבר נעשה באמצעות שימוש בלשונית ("טאב") נפרדת, ה"מוקדשת" לפִיצֶ'ר ה- "Community"[127]. קודם לפרסום רשמי של גרסה זו, נערכה התייעצות עם מפתחיהּ, בדבר האמצעים וכלי האינטרנט אשר ייכללו ב- "Community", אשר לדעתם- עשויים להיות שימושיים עבור המשתמשים בו. מפתחים אלו כללו את היוּטְיוּבֶּרִים הבאים: Vlogbrothers, AsapScience, Lilly Singh, The Game Theorists, Karmin, The Key of Awesome, The Kloons, Peter Hollens, Rosianna Halse Rojas, Sam Tsui, Threadbanger ו- Vsauce3[128].

גישה לתכנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוטיוב מעניקה למשתמשיה אפשרות וזכות לצפות בסרטוני הווידאו שהעלו, או הנמצאים כבר ביוטיוב, ולשתפם בדפי אינטרנט שאינם שייכים ליוטיוב. כל סרטון המועלה או הנמצא כבר ביוטיוב, כולל מידע טכני אודותיו, ובין היתר- כלולה גם כתובתו ברשת האינטרנט. תכונה זו מאפשרת "לשבץ" סרטוני יוטיוב- באתרים אחרים, שאינם יוטיוב, ולצפות בהם[129]. שימוש נפוץ בתכונה זו נעשה באתרי רשתות חברתיות ובבלוגים, בהם משובצים ומשותפים, לעיתים קרובות, סרטוני יוטיוב רבים. רבים מסרטונים אלו זוכים לדיון אודותם, כמו גם תגובות- מצד משתמשים אחרים, אשר נחשפו לסרטון מסוים קודם לכתיבת תגובתם. ב-27 באוגוסט 2013, הכריזה יוטיוב על הסרת הזכות להגיב לסרטונים, בתואנה כי "לא נעשה שימוש מספק (לדעתה של יוטיוב)- בתכונת הזכות להגיב לסרטונים"[130]. כמו כן, ניתנה הזכות לבעלי הסרטונים, מטעם יוטיוב- לא לאפשר, אם החליטו על כך (מסיבות שונות)- את "שיבוצם" של הסרטונים באתרים שאינם יוטיוב, כמו גם למנוע מגולשים הנחשפים לסרטונים הללו- אם אכן כן שובצו- את הזכות לדרגם, להגיב אודות תוכניהם ולהעיר הערות הנוגעות להם[131].

יוטיוב נוקטת במדיניות, לפיה היא אינה מספקת למשתמשים באתר, בדרך כלל, קישור ("לינק") לאתר אינטרנטי כלשהו שאינו יוטיוב, המאפשר להם להוריד את הסרטונים למחשביהם האישיים, או לכל כלי תקשורת אחר, כגון: טלפונים סלולריים, טאבלטים ועוד. במילים אחרות, יוטיוב אינה מפנה את הגולשים לאתרי אינטרנט של צד שלישי, המאפשרים המרה והורדת סרטוני יוטיוב למכשיריהם האישיים- בין אם מדובר בקובץ מולטימדיה או וידאו כלשהו (למשל, הורדת והמרת סרטון מסוים בפורמט MP4), ובין אם מדובר בקובץ שמע ("אוֹדיוֹ"), העושה שימוש רק בפס הקול של הסרטון, ולא בתוכנו הוויזואלי (למשל, המרת והורדת סרטון מסוים בפורמט MP3). מדיניות זו של יוטיוב מאלצת את המשתמשים באתר- לצפות בסרטונים אך ורק באמצעות כניסה אליו, תוך שימוש בלעדי בממשקו[132].

נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, במהלך נאומו הראשון לאומה האמריקאית כנשיא.

למרות מדיניותהּ של יוטיוב לא לאפשר הורדת סרטונים מהאתר הרשמי שלה, מספר מצומצם של סרטוני וידאו, כדוגמת נאומי נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה- לאומה האמריקאית (אנ')- ניתנים להורדה בפורמט של קובצי MP4[133]. נוסף לכך, קיימים ברשת האינטרנט אינספור אתרים של צד שלישי, אפליקציות ותוספים עבור דפדפני אינטרנט, אשר תכליתם היא מתן אפשרות הורדה של סרטוני יוטיוב[134]. בפברואר 2009 הכריזה יוטיוב על שירות נסיוני, המאפשר לחלק משותפיה העסקיים להציע לגולשים המעוניינים בכך- שירות הורדת סרטונים ללא עלות, או באמצעות תשלום אשר יתבצע באמצעות Google Checkout[135]. ביוני 2012, שלחה גוגל מכתבי הפסקת פעילות לצמיתות כנגד מספר אתרי אינטרנט, המציעים שירותי הורדת סרטוני יוטיוב באופן מקוון, כמו גם את המרתם. במכתבים אלו איימה גוגל בהגשת תביעה משפטית- כנגד אתרים אלו[136]. כתוצאה מכך, הסיר אתר "Zamzar" (בעברית: "זַאמְזַאר") את אפשרות הורדת סרטוני יוטיוב, המתבצעת באמצעותו[137].

ככלל, משתמשים אשר יצרו סרטונים כלשהם- הם בעלי זכויות היוצרים של סרטונים אלו. למרות זאת, יש באפשרותם של משתמשים אלו לפרסם את יצירותיהם לשימוש הקהל הרחב, כלומר: להעניק למשתמשים אחרים זכויות שימוש מסוימות בסרטונים אלו, תחת כל רישיון זכויות יוצרים ציבורי (אנ') בו יחפצו יוצרי הסרטונים. מאז יולי 2012 ועד ימינו אלה, ניתן ליוצרי הסרטונים להגדיר את רישיון זכויות היוצרים הציבורי "Creative Commons"- כרישיון ברירת המחדל עבור הסרטונים אותם יצרו, באם הם חפצים לפרסמם, לשם שימוש הקהל הרחב. באמצעות רישיון זה, מביע יוצר הסרטון את הסכמתו, בדבר שימוש חוזר או עיבוד מחדש של תוכן הסרטון אותו יצר- על ידי משתמשים אחרים[138].

פלטפורמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית הסמארטפונים מותאמים לצפייה בסרטוני יוטיוב, בין אם באמצעות אפליקציה- ובין אם באמצעות תצוגה של האתר, המותאמת במיוחד עבור מכשירים אלו. אפליקציית יוטיוב, המותאמת עבור מכשירים ניידים- הושקה ביוני 2007. פרוטוקול הזרמת המדיה (הקרנת הסרטונים) עבור מכשירים אלו הוא "RTSP"[139]. לא כל סרטוני יוטיוב מותאמים לצפייה באמצעות מכשירים ניידים (בין אם באמצעות האפליקציה של יוטיוב עבור מכשירים ניידים, ובין אם כניסה לאתר באמצעות דפדפן המותקן במכשיר הנייד)[140]. מאז יוני 2007, היו סרטוני יוטיוב ניתנים לצפייה במגוון רחב של מוצרים אלקטרוניים תוצרת חברת אָפֶּל. עובדה זו אילצה את הסרטונים באתר לעבור קידוד, בסטנדרט המקובל בקרב מכשירי אָפֶּל- H.264. תהליך קידוד הסרטונים באתר, לשם התאמתם למוצרי אָפֶּל- ארכה מספר חודשים. כיום, ניתן לצפות בסרטונים במגוון רחב של מכשירים מתוצרת חברה זו, בכללם: Apple TV, iPod Touch ו- iPhone[141]. ביולי 2010 הושקה מחדש גרסת יוטיוב המותאמת עבור מכשירים ניידים, בהתבססהּ על הסטנדרט של שפת HTML5. באופן זה, נמנעה יוטיוב מהצורך בשימוש בתוכנת "Adobe Flash Player" לשם הקרנת הסרטונים, כמו גם מביצוע אופטימיזציה והתאמה עבור מכשירים בעלי מסך מגע בעלי לחצנים וירטואליים, המצויים על מסך המכשיר[142]. גרסת יוטיוב עבור מכשירים ניידים מותאמת לשימוש כאפליקציה גם במכשירים מבוססי מערכת ההפעלה אנדרואיד[143][144]. בספטמבר 2012 השיקה יוטיוב לראשונה אפליקציה, המיועדת עבור מכשירי iPhone (אייפונים). הסיבה להשקת אפליקציה זו הייתה טמונה בהחלטת יוטיוב, קודם להשקת האפליקציה, אשר בחרה לנקוט בהסרת האפליקציה ממכשירי iPhone 5, כמו גם ממכשירים הנתמכים על ידי מערכת ההפעלה iOS 6[145]. על פי סקר של חברת המידע "GlobalWebIndex", נמצאה אפליקציית יוטיוב בכ־35% מסך מכשירי הסמארטפון של כלל המשתמשים במכשיר זה, בין החודשים אפריל-יוני 2013. אחוז זה קבע, כי אפליקציית יוטיוב הייתה השלישית בשכיחותהּ, בקרב משתמשים בעלי מכשירי סמארטפון[146].

עדכון של שירות "TiVo", אשר הושק ביולי 2008, אפשר לממשק יוטיוב לחפש סרטון מסוים ולנגנו- לאחר שזה נמצא[147]. בינואר 2009, השיקה יוטיוב את "YouTube for TV", שהיא גרסה של אתר האינטרנט, המותאמת עבור מכשירי STB (אנ'), כמו גם עבור התקני מדיה אחרים המיועדים עבור טלוויזיות, העושות שימוש בדפדפני אינטרנט. בתחילה, ניתן היה לצפות בתכני האתר באמצעות קונסולות משחקי הווידאו "PlayStation 3" ו- "Wii"[148][149]. ביוני 2009 הוצג "YouTube XL", אשר כלל ממשק מפושט, אשר תוכנן ויועד לצפייה של תוכני האתר באמצעות מסכי טלוויזיה סטנדרטיים[150]. כמו כן, ניתן לצפות בתכני האתר באמצעות אפליקציה, המיועדת עבור שירות המדיה הדיגיטלי והגיימינג המקוון "Xbox Live"[151]. ב-15 בנובמבר 2012, השיקה גוגל אפליקציה רשמית המותאמת עבור מכשירי Wii, אשר אפשרה למשתמשים במכשירים אלו- לצפות בסרטוני יוטיוב מתוך החנות הווירטואלית המקוונת "Wii Shop Channel"[152]. כמו כן, קיימות אפליקציות יוטיוב עבור קונסולות המשחקים "Wii U" ו- "Nintendo 3DS". נוסף לכך, ניתן לצפות בסרטונים בקונסולת ה- Wii U, באמצעות גלישה בדפדפן האינטרנט המותקן בה, תוך כדי שימוש ב- HTML5[153]. ב-17 בדצמבר 2013, איפשרה גוגל לצפות בסרטוני יוטיוב באמצעות נגני "Roku", תוצרת חברת "Roku"[154], ובאוקטובר 2014- באמצעות "פלייסטיישן 4", תוצרת חברת "סוני" ("Sony PlayStation 4")[155].

ערוצי יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרטונים שכל משתמש יוטיוב מעלה לאתר מקובצים יחד תחת ערוץ יוטיוב אישי. לערוץ היוטיוב ניתן לתת שם ותמונה משלו, ולהשפיע (עד מידה מסוימת) על העיצוב והצבעים בהם הוא יוצג לגולשים. לדוגמה: ניתן למקם טריילר בדף הבית של ערוץ מסוים. ערוצי יוטיוב פופולריים רבים מהווים מעין סדרות רשת ותוכן מתמשכות, העוסקות בנושאים שונים: מדע, קומדיה, פילוסופיה, ביקורת, משחקי מחשב ("גיימינג") וכדומה. לכל ערוץ ניתן להירשם, על מנת לקבל התראות אודות סרטונים חדשים המועלים אליו. משתמש רשום לערוץ מסוים מכונה "Sub", המהווה קיצור של המילה האנגלית "Subscriber" ("מנוי", בתרגום לעברית).

מרבית הסרטונים ביוטיוב בעלי מבנה קבוע, המחולק לשלושה חלקים:

  • פתיח ("Intro") – אמצעי קולי או חזותי, המציג את שם הערוץ.
  • תוכן הסרטון.
  • זנב ("Outro") – לרוב, סיום קבוע לכל הסרטונים. בחלק מהמקרים הקטע מכיל קישור לסרטונים קודמים בערוץ או סרטונים קשורים (כאשר מדובר בסדרה), ובחלק מהמקרים הקטע מכיל בקשה מצד היוצר להירשם לערוץ ומילות פרידה.

ה"פעמון" של יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משתמש אשר מחליט להרשם לערוץ מסוים, עשוי לקבל הודעות והתראות מדי פעם מערוץ זה, אם בחר להפעיל את פִיצֶ'ר ה"פעמון" של יוטיוב. התראות אלו תתקבלנה, בין היתר, כאשר מועלה סרטון חדש לערוץ זה.

ניתוחי תנועת משתמשים בערוצים וביצוע אופטימיזציה שלהם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניין זה מכיל ארבע סוגיות[156]:

  • אופטימיזציה של ביצועי הערוץ באמצעות מגוון משאבים:
  • מעקב אחר סטטיסטיקות ומידע רלוונטי למשתמש- באמצעות "יוטיוב אנליטיקס" ("YouTube Analytics", בתרגום לעברית: אנליזה (ניתוח) ממוחשב ושיטתי של מידע וסטטיסטיקות שונות, הקשורים לתוכן הקשור למשתמש, על כל המשתמע מכך, כגון: סטטיסטיקות צפייה בסרטונים, קבלת מידע אודות סרטונים ממומנים ועוד)[157][158]:

"יוטיוב אנליטיקס" עשוי לספק מידע אודות סוג וטיב הקהלים הנכנסים אל ערוץ של משתמש מסוים- והצופים בסרטוניו: איזה סוג של סרטונים (או אילו סרטונים) אהוב על קהלים אלו, ואיזה תוכן מומלץ למפעיל הערוץ ליצור- על מנת להצליח לשווקו ולמשוך אליו עניין וקהלים חדשים- באופן עקבי (וכפועל יוצא של עניין זה- למקסם את הרווחים מפרסומות בסרטונים הללו).
מידע זה מסופק למשתמש בדמות דוחות וגרפים שמערכת "יוטיוב אנליטיקס" מפיקה עבורו.

מידע זה כולל מספר סעיפים:

  1. סקירה ("Overview") של נתוני הערוץ של המשתמש במהלך 28 הימים האחרונים (ברירת המחדל), או כל פרק זמן אחר- בו יבחר המשתמש לקבל מידע (למשל, גידול או קיטון ברווחי הערוץ במהלך רבעון, שנה קלנדרית או פרק זמן אחר).

מדינות בהן ניתן לגלוש באתר יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת מדינות בהן ניתן לגלוש באתר יוטיוב
מדינה שפה (שפות) תאריך השקה
ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית אנגלית 15 בפברואר 2005[160]
ברזילברזיל  ברזיל פורטוגזית (אנ') 19 ביוני 2007[160]
צרפתצרפת  צרפת צרפתית ובסקית 19 ביוני 2007[160]
אירלנדאירלנד  אירלנד אנגלית (אנ') 19 ביוני 2007[160]
איטליהאיטליה  איטליה איטלקית 19 ביוני 2007[160]
יפןיפן  יפן יפנית 19 ביוני 2007[160]
הולנדהולנד  הולנד הולנדית 19 ביוני 2007[160]
פוליןפולין  פולין פולנית 19 ביוני 2007[160]
ספרדספרד  ספרד ספרדית, גליסית, קטלאנית ובסקית 19 ביוני 2007[160]
בריטניהבריטניה  בריטניה אנגלית 19 ביוני 2007[160]
מקסיקומקסיקו  מקסיקו ספרדית (אנ') 11 באוקטובר 2007[161]
הונג קונגהונג קונג  הונג קונג סינית (אנ') ואנגלית (אנ') 17 באוקטובר 2007[162]
טיוואןטיוואן  טיוואן סינית (אנ') 18 באוקטובר 2007[163]
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה אנגלית 22 באוקטובר 2007[164]
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד אנגלית (אנ') 22 באוקטובר 2007[164]
קנדהקנדה  קנדה צרפתית (אנ') ואנגלית 6 בנובמבר 2007[165]
גרמניהגרמניה  גרמניה גרמנית 8 בנובמבר 2007[166]
רוסיהרוסיה  רוסיה רוסית 13 בנובמבר 2007[167]
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית  קוריאה הדרומית קוריאנית 23 בינואר 2008[168]
הודוהודו  הודו הינדית, בנגלית, אנגלית (אנ'), גוג'ראטית, קאנדה, מלאיאלאם, מראטהית, טמילית, טלוגו ואורדו 7 במאי 2008[169]
ישראלישראל  ישראל עברית 16 בספטמבר 2008
צ'כיהצ'כיה  צ'כיה צ'כית 9 באוקטובר 2008[170]
שוודיהשוודיה  שוודיה שוודית 22 באוקטובר 2008[171]
דרום אפריקהדרום אפריקה  דרום אפריקה אפריקאנס, זולו ואנגלית (אנ') 17 במאי 2010[160]
ארגנטינהארגנטינה  ארגנטינה ספרדית (אנ') 8 בספטמבר 2010[172]
אלג'יריהאלג'יריה  אלג'יריה צרפתית וערבית (אנ') 9 במרץ 2011[173]
מצריםמצרים  מצרים ערבית 9 במרץ 2011[173]
ירדןירדן  ירדן ערבית 9 במרץ 2011[173]
מרוקומרוקו  מרוקו צרפתית וערבית 9 במרץ 2011[173]
ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית ערבית 9 במרץ 2011[173]
תוניסיהתוניסיה  תוניסיה צרפתית וערבית 9 במרץ 2011[173]
תימןתימן  תימן ערבית 9 במרץ 2011[173]
קניהקניה  קניה סווהילי ואנגלית 1 בספטמבר 2011[174]
הפיליפיניםהפיליפינים  הפיליפינים פיליפינית ואנגלית (אנ') 13 באוקטובר 2011[175]
סינגפורסינגפור  סינגפור אנגלית (אנ'), מלאית, סינית (אנ') וטמילית 20 באוקטובר 2011[176]
בלגיהבלגיה  בלגיה צרפתית (אנ'), הולנדית וגרמנית 16 בנובמבר 2011[160]
קולומביהקולומביה  קולומביה ספרדית (אנ') 30 בנובמבר 2011[177]
אוגנדהאוגנדה  אוגנדה אנגלית (אנ') 2 בדצמבר 2011[178]
ניגריהניגריה  ניגריה אנגלית (אנ') 7 בדצמבר 2011[179]
צ'ילהצ'ילה  צ'ילה ספרדית 20 בינואר 2012[180]
הונגריההונגריה  הונגריה הונגרית 29 בפברואר 2012[181]
מלזיהמלזיה  מלזיה מלזית (אנ') ואנגלית (אנ') 22 במרץ 2012[182]
פרופרו  פרו ספרדית 25 במרץ 2012[183]
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות  איחוד האמירויות הערביות ערבית ואנגלית 1 באפריל 2012[184]
יווןיוון  יוון יוונית 1 במאי 2012
אינדונזיהאינדונזיה  אינדונזיה אינדונזית ואנגלית 17 במאי 2012[185]
גאנהגאנה  גאנה אנגלית 5 ביוני 2012[186]
סנגלסנגל  סנגל צרפתית ואנגלית 4 ביולי 2012[187]
טורקיהטורקיה  טורקיה טורקית 1 באוקטובר 2012[188]
אוקראינהאוקראינה  אוקראינה אוקראינית 13 בדצמבר 2012[189]
דנמרקדנמרק  דנמרק דנית 1 בפברואר 2013[190]
פינלנדפינלנד  פינלנד פינית ושוודית 1 בפברואר 2013[191]
נורווגיהנורווגיה  נורווגיה נורווגית 1 בפברואר 2013[192]
שווייץשווייץ  שווייץ גרמנית, צרפתית ואיטלקית 29 במרץ 2013[193]
אוסטריהאוסטריה  אוסטריה גרמנית 29 במרץ 2013[194]
רומניהרומניה  רומניה רומנית 18 באפריל 2013[195]
פורטוגלפורטוגל  פורטוגל פורטוגזית 25 באפריל 2013[196]
סלובקיהסלובקיה  סלובקיה סלובקית 25 באפריל 2013[197]
בחרייןבחריין  בחריין ערבית 16 באוגוסט 2013[198]
כוויתכווית  כווית ערבית 16 באוגוסט 2013[198]
עומןעומן  עומן ערבית 16 באוגוסט 2013[198]
קטר (מדינה)קטר (מדינה)  קטר ערבית 16 באוגוסט 2013[198]
בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה  בוסניה והרצגובינה בוסנית, קרואטית וסרבית 17 במרץ 2014
בולגריהבולגריה  בולגריה בולגרית 17 במרץ 2014[199]
קרואטיהקרואטיה  קרואטיה קרואטית 17 במרץ 2014[200]
אסטוניהאסטוניה  אסטוניה אסטונית 17 במרץ 2014[201]
לטביהלטביה  לטביה לטבית 17 במרץ 2014[202]
ליטאליטא  ליטא ליטאית 17 במרץ 2014
מקדוניהמקדוניה  מקדוניה מקדונית, סרבית וטורקית 17 במרץ 2014
מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו סרבית וקרואטית 17 במרץ 2014
סרביהסרביה  סרביה סרבית 17 במרץ 2014
סלובניהסלובניה  סלובניה סלובנית 17 במרץ 2014[203]
תאילנדתאילנד  תאילנד תאית 1 באפריל 2014[204]
לבנוןלבנון  לבנון ערבית 1 במאי 2014[198]
פוארטו ריקופוארטו ריקו  פוארטו ריקו ספרדית (אנ') ואנגלית 23 באוגוסט 2014
איסלנדאיסלנד  איסלנד איסלנדית ?, 2014
לוקסמבורגלוקסמבורג  לוקסמבורג צרפתית וגרמנית 2014
וייטנאםוייטנאם  וייטנאם וייטנאמית 1 באוקטובר 2014
לובלוב  לוב ערבית 1 בפברואר 2015
טנזניהטנזניה  טנזניה סווהילי ואנגלית 2 ביוני 2015
זימבבואהזימבבואה  זימבבואה אנגלית 2 ביוני 2015
אזרבייג'ןאזרבייג'ן  אזרבייג'ן אזרית 12 באוקטובר 2015[205]
בלארוסבלארוס  בלארוס רוסית 12 באוקטובר 2015[205]
גאורגיהגאורגיה  גאורגיה גאורגית 12 באוקטובר 2015[205]
קזחסטןקזחסטן  קזחסטן קזחית 12 באוקטובר 2015[205]
נפאלנפאל  נפאל נפאלית 12 בינואר 2016[206]
פקיסטןפקיסטן  פקיסטן אורדו ואנגלית (אנ') 12 בינואר 2016[207]
סרי לנקהסרי לנקה  סרי לנקה סינהלית (אנ') וטמילית 12 בינואר 2016[206]
עיראקעיראק  עיראק ערבית 2016
ג'מייקהג'מייקה  ג'מייקה אנגלית (אנ') 2016
מפה כלל עולמית של מדינות, בהן ניתן לגלוש באתר יוטיוב

ב-19 ביוני 2007, נכח מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, בפריז- לשם השקת אתר יוטיוב במדינות רבות בעולם[160]. ממשק האתר זמין בגרסאות מקומיות רבות, התואמות את שפת (או שפות) הדוברים במדינה כלשהי. על פי שיקולי חברת גוגל נקבע, כי שפת אתר יוטיוב בישראל תהיה עברית בלבד (ללא שפות רשמיות נוספות (ערבית)). בניגוד לכך, קבעה גוגל כי במדינות אחרות בעולם, בהן מתרחשת תופעה דומה- המצאות של דוברי מספר שפות שונות החיים בהן- תמצאנה מספר גרסאות מקומיות של אתר יוטיוב, כאשר ממשק האתר בכל גרסה מקומית כזו- כתוב בשפה שונה. דוגמה למדינה כזו היא ספרד, אשר קיימות בה, מלבד גרסת אתר יוטיוב בשפה הספרדית (השפה הרשמית בספרד)- גם גרסאות מקומיות נוספות של האתר, בשפות: גליסית, קטלאנית ובסקית.

ממשק אתר יוטיוב כולל 89 מדינות, בהן ניתן לגלוש באתר (הכוללות גרסאות יוטיוב של שפה אחת או יותר הדְבוּרוֹת בה), כמו גם טריטוריה אחת, שאינה מוכרת כמדינה עצמאית (הונג קונג). כמו כן, קיימת גרסה כלל עולמית בשפה האנגלית- עבור גולשים הבוחרים להשתמש בה[208].

שפת הממשק של האתר, אשר מוצגת בפני משתמש מסוים, הגולש בגרסתו המקומית במדינה מסוימת- תיקבע בהתאם לכתובת ה- IP של המכשיר- באמצעותו גולש המשתמש באתר זה. בסרטונים מסוימים, במדינות מסוימות, עשויה להופיע בפני המשתמש ההודעה: ".This video is not available in your country" (או, בעברית: "סרטון וידאו זה אינו זמין בארצך"). הודעה זו מלווה בחסימה של הסרטון מצד יוצרו, כך שלמעשה לא ניתן לצפות בו ממדינה זו. הסיבות לחסימת הסרטונים מגוונות, ועשויות לנבוע, בין היתר- מטעמי הפרת זכויות יוצרים, או בעקבות תוכנם, העשוי להיות קשה לצפייה, פרובוקטיבי או אף אינו ראוי לצפייה, בעיקר עבור ילדים[209].

ממשק אתר יוטיוב זמין ב-76 שפות שונות. קיימים ממשקי יוטיוב בשפות מסיימות, אשר אינם מוגדרים כ"מקומיים", אף לא במדינות בהן שפות אלו נחשבות רשמיות. ייתכן כי הממשקים במדינות בהן דוברים שפות מקומיות אלו- אינם כתובים בשפה המקומית, אלא בשפה רשמית ומוכרת יותר, דוגמת השפה האנגלית; כמו כן, במדינות מסוימות אין גישה (או שהיא חסומה) לאתר יוטיוב כלל, אך למרות זאת קיים ממשק יוטיוב בשפה המקומית- אשר ניתן לגלוש בו ממדינות אחרות, בהן הגישה ליוטיוב בשפה מקומית זו מותרת. על שפות אלו, להן אין גרסת יוטיוב מקומית (זאת- על אף שבמדינה בה אחת מהשפות להלן עשויה להיות דְבוּרָה, או אף רשמית), נמנות: אמהרית, אלבנית, ארמנית, בנגלית, בורמזית, חְמֶרִית, קירגיזית, לאית, מונגולית, פרסית ואוזבקית[210].

בין השנים 2008–2010 נחסמה הגישה לאתר יוטיוב בטורקיה, בעטייה של מחלוקת אודות פרסום סרטונים באתר, אשר נחשבו פוגעניים כלפי מייסדהּ של טורקיה ונשיאהּ הראשון, מוסטפא כמאל אטאטורק, כמו גם בעטיים של סרטונים שנחשבו פוגעניים, עבור גולשים שדתם היא דת האסלאם[211][212]. באוקטובר 2012 הושקה גרסה מקומית של אתר יוטיוב בטורקיה, אשר כתובתו היא: www.youtube.com.tr. גרסה מקומית זו כתובה בשפה הטורקית. הסרטונים הניתנים לצפייה בגרסה זו, כמו גם תוכני סרטונים חדשים המועלים לאתר- נמצאים תחת השגחה ופיקוח מתמידים- בהתאם לתקנות ולחוקים, המעוגנים במסגרת מערכת המשפט הטורקית (אנ')[213].

במרץ 2009 התחוללה מחלוקת בין יוטיוב ובין סוכנות איסוף התמלוגים וזכויות היוצרים (אנ') הבריטית "PRS for Music", אשר הובילה לחסימת סרטוני וידאו המכילים תכנים מוזיקליים באיכות "פרימיום"- עבור משתמשי יוטיוב בבריטניה. נוסף על כך, הסירו חברות תקליטים בעלות מוניטין בבריטניה סרטוני וידאו שהעלו לאתר, לאחר כישלון להגיע להסכם בינן ובין אתר יוטיוב. הפולמוס בין חברות התקליטים ויוטיוב נסוב סביב ההרשאות המשפטיות שתקבלנה חברות אלו מהאתר, כמו גם מהתמלוגים שתקבלנה, בעקבות העלאה של סרטונים לאתר וצפייה של משתמשים בהם. סוגיה זו באה על תיקונהּ בספטמבר 2009[214]. באפריל 2009 התחוללה מחלוקת דומה בגרמניה, אשר הובילה להסרת סרטוני וידאו, המכילים תכנים מוזיקליים באיכות "פרימיום"[215].

יוטיוב רֶד[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יוטיוב רד

"יוטיוב רֶד" ("יוטיוב האדום") הוא שירות פרימיום מטעם אתר יוטיוב, שהחל לפעול ב-2015. משתמשים החפצים לעשות שימוש בשירות זה, נדרשים להירשם אליו בשלמם כעשרה דולרים בחודש, בתמורה לקבלת מנוי. השירות מעניק גלישה נטולת פרסומות וגישה לתכנים אקסקלוסיביים באתר, פִיצֶ'רים כגון: "השמעת מוזיקה המתנגנת ברקע" (באנגלית: "Background Playback"), כמו גם: "השמעת מוזיקה במצב לא מקוון" ("Offline Playback") במכשירים ניידים וגישה לשירות "All Access" של "Google Play Music"[216]. בתחילת דרכו, כונה שירות יוטיוב רֶד בשם אחר, "Music Key". שירות זה הושק ב-12 בנובמבר 2014, כשייעודו היה מתן שירות של הזרמת מדיה מוזיקלית בתשלום. השירות היה עתיד להשתלב ולהתמזג עם השירות שהיה קיים זה מכבר- שירות "All Access" של "Google Play Music", ולבסוף- להחליפו[217][218][219].

ב-28 באוקטובר 2015, הושק השירות מחדש, בשמו הנוכחי: "יוטיוב רֶד". שירות זה הציע צפייה נטולת פרסומות בכל סרטוני הווידאו של אתר יוטיוב, כמו גם מתן גישה לסרטוני וידאו הכוללים תכנים מקוריים אקסקלוסיביים[220][221][222]. נכון לנובמבר 2016, מנויים לשירות זה 1.5 מיליון משתמשים, כאשר מיליון משתמשים נוספים משתמשים בגרסת ניסיון חינמית של השירות[223]. נכון ליוני 2017, סך כל הצפיות בעונתהּ הראשונה של "YouTube Red Originals" (בעברית: "(התכנים) המקוריים של יוטיוב רֶד") עמד על כ-250 מיליון[224].

הלוגו של ארגון הסחר המוזיקלי העצמאי: "Worldwide Independent Network".
רוברט קינקל, מנהל עסקי ראשי ביוטיוב.

קודם השקתו של שירות "Music Key" במאי 2014, טען ארגון הסחר המוזיקלי העצמאי, אשר מאגדת תחת כנפיה מעל 4000 חברות מוזיקה עצמאיות ועמותות מוזיקה לאומיות "Worldwide Independent Network" (בעברית: "רשת חופשית כלל עולמית"), שיוטיוב חתמה לכאורה על חוזים שאינם ניתנים לביטול ("חוזים שאינם סחירים"), בנצלהּ את העובדה, שערכן של חברות המוזיקה העצמאיות, ברגע החתימה על חוזים אלו, הן מבחינת מוניטין והן מבחינה כלכלית- היה ירוד ביחס לשירותי הזרמת מדיה אחרים. כמו כן, טען ארגון "Worldwide Independent Network", שיוטיוב נהגה לכאורה לחסום כל תוכן מוזיקלי כלשהו, שהופץ על ידי חברות- עמן לא הצליחה יוטיוב לחתום על חוזה. תכנים מוזיקליים אלו, כך טען הארגון, היו עתידים להיכלל במסגרת מתן השירותים המוזיקליים בתשלום של יוטיוב. בהצהרה שסיפק אחד ממנהליה העסקיים הראשיים של יוטיוב, רוברט קינקל (אנ'), ביוני 2014, לעיתון "Financial Times", אישר קינקל שיוטיוב אכן חסמה תכנים של גופים, עמם המשא ומתן בנוגע לחתימת חוזה לא צלח, וציין כי תכנים אלו אכן נועדו להיכלל במסגרת שירות המוענק תמורת תשלום. קינקל נימק מדיניות זו של יוטיוב, באומרו כי "יש להבטיח, שכל התכנים הקיימים בפלטפורמת יוטיוב- יתאימו לתנאיה החדשים שקבעה החברה, בכל הנוגע לחתימת חוזים". בציינו כי יוטיוב הצליחה לחתום על חוזה עם 90% מחברות המוזיקה, עמן ניהלה משא ומתן, המשיך קינקל בדבריו, באומרו: "בעוד שהיינו מייחלים לחתום חוזים עם 100% מהחברות, אנו מבינים שזהו איננו יעד בר השגה; עם זאת, אנו עודנו מחויבים, הן עבור משתמשי יוטיוב והן עבור תעשיית המוזיקה; על כן, מתוקף אחריותנו להשיק את שירות חוויית המוזיקה היוקרתי יותר (בתשלום)"[225][226][227][228]. זמן מה לאחר דברים אלו, דיווח עיתון "Financial Times", שיוטיוב הגיעה להבנות ולעסקה כוללת עם קבוצת הסחר "Merlin Network", המייצגת למעלה מ-20,000 גופי מוזיקה עצמאיים, והכללתהּ במסגרת השירות היוקרתי. למרות פרסום מידע זה אודות העסקה, נמנעה יוטיוב מאימות ואישור דיווחים אלו[219].

ב-28 בספטמבר 2016, מינתה יוטיוב את ליאור כהן (אנ'), אחד ממייסדי "300 Entertainment", ובעברו מנכ"ל קבוצת "Warner Music Group" ונשיא "Def Jam"- למשרת: "מנהל המוזיקה העולמי של החברה"[229]. בתחילת שנת 2018, החל כהן לרמוז אודות אפשרות השקה של שירות חדש של יוטיוב, שאף הוא עיקרו- הזרמת תכנים מוזיקליים אקסקלוסיביים, בתמורה לרכישת מנוי. השירות החדש יהווה פלטפורמה, אשר תתחרה בספקי שירותים מוזיקליים גדולים אחרים, דוגמת "Spotify" ו- "Apple Music"[230]. השקת השירות החדש צפויה להתבצע במרץ 2018.

לצורך פרסום השירות החדש, צולמו מספר סדרות, תוך שיתוף פעולה עם יוּטְיוּבֶּרִים מפורסמים. התכנים שצולמו הפכו נגישים רק למשתמשי יוטיוב רֶד. השקת השירות עוררה סערה ותרעומת גדולות בקרב יוצרים קטנים יחסית, משום שלא ידעו האם כתוצאה מהשקת השירות החדש הם ירוויחו פחות[דרוש מקור].

YouTube TV[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסיבת עיתונאים שנערכה ב-28 בפברואר 2017, במטה של "YouTube Space" בלוס אנג'לס, הכריזה יוטיוב על השקת שירות חדש: "YouTube TV" ("יוטיוב טלוויזיה"). השירות החדש, שירות מנויים בסגנון "Over the Top", מבוסס שירות "MVPD", יהיה זמין עבור לקוחות בארצות הברית, תמורת תשלום דמי מנוי בסך 35 דולרים לחודש. השירות הושק לראשונה ב-5 באפריל 2017[231][232], בחמש ערים שונות בארצות הברית, בהן נמצאים חמשת השווקים הגדולים ביותר: ניו יורק, לוס אנג'לס, שיקגו, פילדלפיה וסן פרנסיסקו. שירות זה מציע צפייה בשידורים ישירים של תוכניות טלוויזיה שונות- המשודרים על ידי חמש רשתות השידור הגדולות ביותר בארצות הברית: ABC, CBS, The CW, Fox ו- NBC. נוסף על כך, מציע השירות גישה לכארבעים ערוצי כבלים שונים, הנמצאים בבעלות תאגיד של חברות האם של הרשתות לעיל. תאגיד זה כולל את חברות האם הבאות: חברת "וולט דיסני", "CBS Corporation", "פוקס המאה ה-21" וחברת "אן-בי-סי יוניברסל" (אנ'), הכוללת, בין היתר, את ערוץ "בראבו", ערוץ "USA", רשת הטלוויזיה (אנ') "סַייפַיי" (אנ'), ערוץ "דיסני", ערוץ "!E", רשת הספורט "פוקס ספורט 1" (אנ'), ערוץ "Freeform", ערוץ "FX" ורשת הספורט "ESPN". מנויים לשירות "YouTube TV" יכולים לקבל גם את חבילת ערוצי הטלוויזיה "שואוטיים" וערוץ "Fox Soccer Plus" (בעברית: "פוֹקְס כדורגל פלוס")- כערוצים אפשריים נוספים, המסופקים למנויים באם הם חפצים בכך, מעבר לרשימת הערוצים המוצעים במסגרת השירות הבסיסי. אפשרות נוספת המוצעת למנויים החפצים בהרחבת חבילת הבסיס, היא קבלת גישה גם לתכנים המשודרים במסגרת שירות "יוטיוב רֶד", שאף הוא אינו כלול במסגרת השירות הבסיסי של "YouTube TV". קבלת גישה לחבילות ערוצים משודרגות אלו מלוות בתוספת תשלום מצד מנויי השירות הבסיסי[233][234].

לחצן ה"נגן" ("Play") האדום של יוטיוב, לוגו החברה החל משנת 2017.

יוטיוב הייתה נותנת החסות (הספונסרית) של סדרת משחקי הבייסבול "וורלד סירייס", אשר נערכה בשנת 2017 ("2017 World Series"). במהלך סדרת משחקים זו, הוקרנו סרטוני פרסומת טלוויזיוניים של החברה. הדבר התבצע באמצעות הצבתם של מסכים דיגיטליים מאחורי האזור במגרש, המכונה "בסיס הבית". לוגו הסימן המסחרי של יוטיוב, לחצן "נגן" ("Play") אדום, התנוסס במרכז מסכים דיגיטליים אלו, בחקוֹתוֹ באופן זה את ממשק החברה[235].

YouTube Go[עריכת קוד מקור | עריכה]

"יוטיוב גוֹ" היא אפליקציה, המיועדת לשימוש במערכת ההפעלה אנדרואיד, אשר מטרתה: הקלת והנגשת אפשרות הכניסה והגישה לאתר יוטיוב, המתבצעת באמצעות מכשירים ניידים- בשווקים מתעוררים. אפליקציה זו שונה מאפליקציית יוטיוב הראשית של החברה, המיועדת אף היא, בין היתר, עבור מכשירים ניידים בעלי מערכות הפעלה מסוג אנדרואיד, והיא מאפשרת הורדת סרטונים מהאתר ושיתופם עם משתמשים אחרים. אפליקציה זו אף מאפשרת למשתמשיה לחזות בתצוגה מקדימה של סרטונים, קודם העלתם באורכם המלא לאתר, כמו גם שיתוף סרטונים שהורדו ממנו באמצעות טכנולוגיית התקשורת האלחוטית "בלוטות'". כמו כן, מתאפיינת אפליקציה זו במגוון אפשרויות רחב יותר עבור משתמשיה, בכל הקשור לבקרה על המידע המועבר או הנקלט באמצעות מכשיריהם הניידים (או בקצרה: "מידע נייד", באנגלית: "Mobile Data"), ואפשרות צפייה בסרטונים ברמת רזולוציה (אנ') גבוהה יותר, בהשוואה לרמת הרזולוציה הקיימת באפליקציית יוטיוב הרגילה[236].

יוטיוב הכריזה על תחילת הפרויקט בספטמבר 2016, באירוע מטעמה אשר התרחש בהודו[237], והאפליקציה עצמה הושקה תחילה אף היא בהודו, בפברואר 2017. בנובמבר 2017, הורחבה הגישה לאפליקציה זו לארבע עשרה מדינות נוספות, עליהן נמנות: ניגריה, אינדונזיה, תאילנד, מלזיה, וייטנאם, הפיליפינים, קניה ודרום אפריקה[238][239]. ב-1 בפברואר 2018, הורחבה הגישה לאפליקציה זו עוד יותר, והפכה כלל עולמית, כאשר ניתן היה להשתמש בה ב-130 מדינות ברחבי העולם, כולל בברזיל, במקסיקו, בטורקיה ובעיראק. מבחינה סטטיסטית, זמינה אפליקציה זו לכ-60% מכלל אוכלוסיית העולם[240][241].

תקן בינלאומי למזהי שמות ("ISNI")[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2018, נרשמה חברת יוטיוב לתקן "ISNI", והודיעה על כוונתהּ להתחיל ביצירת מזהי ISNI, עבור כל אחד מהמוזיקאים שסרטוניהם מוצגים באתר. כל אחד מהמוזיקאים יקבל מזהה ISNI ייחודי, המתאים אך ורק לו (באופן חד חד ערכי, כלומר: לא ייתכן שלשני מוזיקאים שונים יהיה אותו מזהה ISNI). כתוצאה ממהלך זה של יוטיוב, כך מעריך ארגון ISNI, עתיד מספר מזהי ה-ISNI באתר לנסוק בכשלושה עד חמישה מיליונים- במהלך השנתיים הקרובות[242].

יום "אחד באפריל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוטיוב מקפידה מדי שנה בשנה, לציין את יום "אחד באפריל" באתר שלה - באמצעות מהתלות שונות.
ב-2008 בתאריך זה, הופנו כל קישורי סרטוני הווידאו, אשר הופיעו בדף הבית של האתר- לקליפ: "Never Gonna Give You Up" (בעברית: "אינני מתכוון לוותר עלייך לעולם"), סינגל אשר בוצע על ידי הזמר ריק אסטלי בשנת 1987. מתיחה ותופעת אינטרנט זו נודעת בכינויהּ הלועזי: "Rickrolling"[243][244].
שנה לאחר מכן (2009), באותו התאריך, קרס כל דף הבית של האתר, כאשר משתמש לחץ על קישור לסרטון כלשהו שהופיע בעמוד זה. בתגובה לכך, טענה יוטיוב כי היא שוקדת על "שדרוג ממשק האתר" ו"הפעלתו במתכונת חדשה", עובדה שגרמה לו להיות "לא יציב" מבחינה תכנותית, ולפיכך קרס[245].

ב-2010, השיקה יוטיוב באופן זמני רזולוציה גרפית חדשה, המכונה "TEXTp".

"רזולוציה" פיקטיבית זו הופיעה באותו התפריט (אנ') של הרזולוציות האמיתיות, כגון: 360p או 480p. אם החליט המשתמש לבחור ברזולוציית "TEXTp", הוצג הסרטון המבוקש באופן של אמנות ASCII, כלומר: רזולוציה זו המירה את התמונה הגרפית לאותיות אנגליות גדולות ("Uppercase Letters"), אקראיות. יוטיוב פנתה בבקשה למשתמשי האתר לבחור ברזולוציה "פרימיטיבית" זו, בטענה כי בחירה זו חוסכת עבור החברה דולר אחד בכל שנייה של צפייה בסרטון כלשהו. באופן זה, כך טענה יוטיוב, תחסוך החברה מיליארדי דולרים[246].

שנה לאחר מכן (2011), באותו התאריך, חגג האתר את "יום השנה (אנ') ה-100" שלו, בהציגו בדף הבית שלו מגוון רחב של סרטונים אילמים (סרטונים נטולי קול), בגוון סֶפּיָה (אנ')- תכונות האופייניות לסרטים שהופקו בראשית המאה הקודמת. נוסף על סרטונים אלו, הוצג גם הסרטון הפארודי "החתול המנגן על אורגן" (אנ'), המציג, לכאורה, חתול המנגן על אורגן[247].
ב-2012, באותו התאריך, הופיע ליד הלוגו של יוטיוב צלמית של דיסק DVD. בהקישו עליו, הוביל קישור זה לסרטון וידאו, הכולל לידו את לוגו החברה עם הכיתוב "YouTube Collection" ("האוסף של יוטיוב"). מתחת ללוגו החברה, הופיע קישור של מלבן כחול, בתוכו כתוב: "Order Now" ("הַזְמֶן עכשיו"). לחיצה על קישור זה הובילה להצעה מטעם יוטיוב- לבצע הזמנה של סרטוני יוטיוב מסוימים- בז'אנרים שונים (ספורט, קומדיה, חינוך ועוד). נוסף על כך, ניתנה למשתמש האפשרות להזמין את כל הז'אנרים של סרטוני יוטיוב, המופיעים ברשימה זו- שמספרם הכולל עומד על מאות אלפים. לאחר מכן, ניתנה האפשרות עבור המשתמש לבחור באופן המשלוח (אנ') המועדף עליו (הובלה באמצעות משאיות, אוניות משא ועוד), המתנה המועדפת עליו, אשר תצורף למשלוח, ואמצעי האחסון של הסרטונים (קלטת וידאו, דיסק DVD ועוד). בתום "רכישה" זו, עמד סכום ההזמנה, לכאורה, על מיליוני דולרים שעל המשתמש לשלם ליוטיוב. כמו כן, תאריך קבלת המשלוח, בעקבות הודעה מטעם האתר על "מספר הזמנות חסר תקדים"- יהיה בשנת 2045[248].
ב-2013, באותו התאריך, חַבְרָה יוטיוב לארגון ולעיתון הסאטירי "The Onion" ("הבצל"), בטענהּ כי האתר עבר ל"פורמט של תחרות", שהגיעה לבסוף לסופהּ. יוטיוב הודיעה, כי תכריז על זהות המנצח ב-2023 - מועד חזרת האתר ל"פורמט של פעילות תקינה"[249].
ב-2014, באותו התאריך, לקחה יוטיוב אחריות על יצירת כלל הטרנדים (אנ') של סרטוני הווידאו הויראליים, וחשפה תצוגות מקדימות של תופעות אינטרנט קְרֶבוֹת, כדוגמת: "תקתוק שעון" (באנגלית: "Clocking"), "נשיקה לאבא" (באנגלית: "Kissing Dad") ו"ריקוד המים" (באנגלית: "Glub Glub Water Dance")[250].
שנה לאחר מכן (2015), באותו התאריך, הוסיפה יוטיוב את הלחצן המוזיקלי ♫ לתפריט האפשרויות, הממוקם בתחתיתו של כל סרטון. לחיצה על לחצן זה הובילה להשמעת קטעים מלהיט מוזיקת הטראנס: "Sandstorm" של הדי ג'יי הפיני "דַארוּד" (אנ')[251].
ב-2016, באותו התאריך, הציגה יוטיוב אפשרות לצפות בכל סרטון וידאו באמצעות פלטפורמת 360°, בהנחיית הראפר סְנוּפּ דוֹג. אפשרות זו הופעלה, באם בחר משתמש כלשהו ללחוץ על צלמית שחורה, אשר נתווספה לתפריט האפשרויות של סרטון כלשהו, והמדמה את תווי פניו ושיער ראשו של הראפר. תופעה זו זכתה לכינוי "SnoopaVision" ("תצוגת סְנוּפּ")[252].

השפעה חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – השפעתה החברתית של יוטיוב

יוטיוב שימשה ועודנה משמשת אמצעי עבור משתמשים יחידניים פרטיים[253], כמו גם עבור חברות הפקה גדולות[254]- כדי להעלות את כמות הצופים בסרטיהם, ולחשוף אותם לקהלים חדשים שלא נחשפו ליצירותיהם עד כה. במילים אחרות, הן המשתמשים הפרטיים והן חברות ההפקה הופכות את אתר יוטיוב לכלי שרת, באמצעותו הם מגדילים את קהל היעד שלהם. יוצרי תוכני מדיה עצמאיים (אנ') הצמיחו סביבם תנועות שורשיות, המונות קהילות של אלפי משתמשים, באמצעות השקעה מינימלית- הן במישור הכלכלי והן מבחינת היקף המאמץ, הנדרש לשם הקמתן של תנועות אלו. בניגוד להצלחה באמצעות שימוש באתר יוטיוב, שיטות שיווק אחרות כגון: "קמעונאות המונית" (אנ') או מסעות פרסום ברדיו (אנ') הוכחו כבעייתיות, נוסף על היותן יעילות פחות מהפרסום באתר יוטיוב[253]. באותה העת, ידוענים אשר פעלו בתקופה שלפני עידן האינטרנט ("עידן המדיה הישנה" (אנ'))- עברו להציג את יצירותיהם באתר יוטיוב, כחלק מהזמנה של חלק ממנהלי יוטיוב. מנהלי האתר שלחו הזמנות אלו, כיוון שהיו עדים לצבירת מספר מעריצים משמעותי של הידוענים, "ראו את הנולד" ו"חשו" את הפוטנציאל הגלום במעברם מהטלוויזיה- לאינטרנט, בסחפם קהל יעד פוטנציאלי גדול יותר בהופיעם באתר- מאשר בטלוויזיה[254].
תוכנית השותפים של יוטיוב, המבוססת על חלוקת הכנסות (אנ'), אפשרה למפיקי סרטי וידאו להרוויח משכורות נאות בתום כל חודש. עם זאת, חמש מאות השותפים העיקריים שלה הרוויחו בממוצע יותר מ-100,000 דולרים מדי שנה[255]. נוסף על כך, הכנסותיהם של עשרת הערוצים בעלי ההכנסות הגבוהות ביותר ביוטיוב- זינקו מ-2.5 מיליוני דולרים- ל-12 מילוני דולרים[256]. ב-2012, עורך עסקי מטעם אתר ושירות חדשות המוזיקה "Complete Music Update" (או בשמו הנודע יותר, ראשי התיבות: "CMU") אפיין את יוטיוב כ: "פלטפורמה חינמית... המשמשת לקידום מכירות עבור חברות התקליטים"[257]. ב-2013, טענה קַאתְ'רין תַ'אייֶר, מפיקה בכירה בעיתון הכלכלי "פורבס", כי "אסור שיצירותיהם של "אמנים השייכים לעידן הדיגיטלי (של ימינו)"- תהיינה אך ורק ברמה גבוהה (מבחינת רמת הפקה, איכות הצילום וההקלטה, רמת הביצוע של היצירה ועוד), אלא כאלו "שתעוררנה תגובות", הן בפלטפורמת יוטיוב בפרט, והן במדיה החברתית ככלל"[258]. עוד טענה תַ'אייֶר, שכשם שבעבר תחנות הרדיו והטלוויזיה היוו את "קרש הקפיצה" עבור אמנים בדרכם לתהילה, הרי שכיום פעילות הקשורה למדיה חברתית הפכה "חשובה ללא עוררין". סטטיסטיקות שנערכו בשנה זו הצביעו על כך, ש-90.3% מסך הצפיות בסרטונים, הן ביוטיוב והן ב- Vevo- בוצעו על ידי 2.5% בלבד- מסך כל האמנים ביוטיוב וב- Vevo; אמנים אלו "כּוּנוּ" ב"תארים" שונים, בהתאם למידת הצלחתם (הרַבָּה בכל מקרה): "מגה-סטארים", "מיינסטרים" ו"בעלי סדר גודל (ותהודה) בינוניים"[259]. בתחילת 2013 הכריז מגזין המוזיקה "בילבורד", על כך שהוא "לקח בחשבון" את תזרים המדיה של יוטיוב במצעד הפזמונים "בילבורד הוט 100", כמו גם בטבלאות ז'אנרים קשורים נוספים[260].
בהתייחסו לשאלתם של מספר תורמי יוטיוב לגבי מהותו וחשיבותו של אמצעי תקשורת זה- תקשורת "פנים אל מול פנים", ומסירת מידע עבור מיליארדי משתמשים באמצעות סרטוני וידאו מקוונים, התפייט אוֹצֵר ועידת TED, כריס אנדרסון (אנ'), באומרו כי

יוטיוב היא תוצאה של תהליך של כוונונים עדינים, הנפרש על פני מיליוני שנות אבולוציה.

עוד טען אנדרסון, כי

מה ש(יוהאן) גוטנברג עשה (בעבר) עבור הכתיבה- הוא כיום מה שסרטוני וידאו מקוונים עשויים לעשות עבור תקשורת פנים אל מול פנים[261].

אנדרסון קבע, כי לא יִרְחַק היום בו יהיה ניתן לומר בהחלטיות, כי "סרטוני הווידאו המקוונים יאיצו באופן דרמטי את התפתחות המדע", וכי "יוצרי ומעלי הסרטונים עשויים ליצור את מחזור הלימוד הגדול ביותר אי פעם, בהיסטוריית המין האנושי"[261]. בתחום החינוך, למשל, נעזר מייסד "אקדמיית קהאן", סלמן קהאן (אנ'), בפלטפורמת יוטיוב- כדי להעלות את סדרות השיעורים המקוונים (אנ') שלו לאתר- ללא תשלום. קהאן טען בראיון עמו, אשר פורסם ב-27 בינואר 2014 בעיתון ה"ניו יורק טיימס", ש"קודם לפלטפורמת יוטיוב, העלאת שעורים מקוונים לרשת האינטרנט הייתה יקרה ביותר, ואילולא יוטיוב- רעיון ה"אוניברסיטה" לא היה יוצא לפועל". עורך חדשותי בכיר בעיתון "פורבס", מייקל נוייר (אנ'), הגדיר את "אקדמיית קהאן" כ"בית הספר הגדול ביותר בעולם", הכולל טכנולוגיה, המתעתדת לשנות בעתיד – באופן הדרגתי – את ה"דרך המסורתית" בה בני האדם לומדים כיום[262].

ג'וֹרְדֶן הוֹפְנֶר
(באנגלית: Jordan Hoffner)
נואם בטקס "פרס פִּיבּוֹדִי" ה-68,
בו זכתה יוטיוב ב-2008.

ב-2008, הוענק ליוטיוב "פרס פִּיבּוֹדִי"[263], המוענק מדי שנה כמחווה וכהוקרה על הצטיינות בתחום שידורי הרדיו והטלוויזיה. יוטיוב זכתה בפרס זה במסגרת השנה ה-68 לחלוקתו, מאז נוסד לראשונה ב-1940. הנימוק לקבלת הפרס כלל חוות דעת אודות האתר, המתואר כ"פינת נואמים, אשר ניתן בה ביטוי לחופש דעות (מצד משתמשים רבים). כך מקודמים באמצעות האתר ערכי הדמוקרטיה- הלכה למעשה"[264]. ב-20 באפריל 2012, דיווח עיתון ה"וושינגטון פוסט", כי יוטיוב אחראית, בין אם במתכוון ובין אם לאו- לאפליה מתקנת על רקע גזעי ועל רקע מוצא לאומי-אתני. בדיווח זה נכתב, כי בניגוד מוחלט לתוכניות הטלוויזיה הפופולריות והנצפות ביותר בארצות הברית, המהוות את ה"מיינסטרים", ואשר מרבית ה"כוכבים" המופיעים בהן הם בעלי צבע עור לבן, ביוטיוב המצב דווקא הפוך: הערוצים בעלי מספר המשתמשים הרשומים הגבוה ביותר, כמו גם מספר שיתופי הסרטונים הגבוה ביותר, הנכללים בערוצים אלו- הם ערוצים אשר שייכים לאמנים שהם בני מיעוטים- בעלי צבע עור שאינו לבן, או שמוצאם אינו אמריקאי[265]. עובדה זו יוצרת תחרות קשה על מושא בחירתו של קהל היעד, אשר ניתנת לו האפשרות לבחור את סוג הפלטפורמה- באמצעותו יצפה בתוכניות המועדפות עליו. עניין זה תורם, אם כן, גם לפלורליזציה של הפלטפורמות (צפייה בטלוויזיה או, לחליפין, צפייה בסרטונים אינטרנטיים), באמצעותן ניתן לצפות בתוכניות המועדפות של קהל יעד מסוים. מחקר אשר נערך מטעם "מכון פִּיוּ למחקר" (אנ') דיווח אודות התפתחותהּ של עיתונאות חזותית (אנ'), אשר מהותהּ- אזרחים המשמשים עדי ראייה לאירועים חדשותיים המתרחשים בזמן אמת, ואשר משתפים פעולה עם ארגוני חדשות ממוסדים- למען יצירה ושידור של תוכן חדשותי מפורט, מעמיק, אמין ומדויק בתיאורו ככל האפשר- לנוכח האירועים שהתרחשו[266]. כמו כן, הסיק מחקר זה, כי יוטיוב הפכה פלטפורמה חשובה ומשמעותית- עבור צרכני מדיה חדשותית (אנ')[267].
יוטיוב אפשרה לקהל הרחב לתקשר עם הממשל באופן ישיר יותר. דוגמה לכך ניתן למצוא בשידור העימות מטעם CNN ויוטיוב, בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-2007 (אנ'), בו אנשים מן השורה העלו שאלות בפני המועמדים הנשיאותיים- באמצעות שימוש בשירות הוידאו האינטרנטי (אנ') של יוטיוב. העימות נערך בנוכחות אחד ממייסדי אתר האינטרנט הפוליטי "טֶק-פְּרֶזִידֶנְט" (אנ'), אשר טען כי

הוידאו האינטרנטי שינה את הנוף הפוליטי (אנ') של ארצות הברית[268].

הלוגו של שידור העימות בין המועמדים לנשיאות ארצות הברית ב-2007, מטעם CNN ויוטיוב.

בתארו את האביב הערבי (החל משנת 2010 ואילך), ציטט הסוציולוג פיליפ נ. הווארד (אנ') את תיאורו התמציתי של אחד הפעילים, אשר היה אמון על ארגון אירועי התסיסה והמחאה הפוליטית. תיאור זה הסתכם במשפט מחץ אחד בלבד:

פייסבוק נועדה על מנת לקבוע את מועדי המחאות, טוויטר נועדה לצורך תיאומים ויוטיוב נועדה על מנת לספר לעולם[269].

ב-2012, יותר משליש מהסנאטורים בסנאט של ארצות הברית פרסמו החלטה רשמית, המגנה את ג'וזף קוני ואת מעשיו הנפשעים באוגנדה, זאת- 16 ימים לאחר פרסום סרטון הווידאו הויראלי "קוני 2012" ביוטיוב. להחלטה זו של הסנאט התלוותה הערתו של נותן החסות (אנ') המשותף, הסנאטור לינדזי גרהאם, שציין כי "סרטון הווידאו הוא בעל השפעה ותהודה רבות כל כך, כך שלבסוף הוא יוביל למותו של קוני, בהשפיעו על דעת הקהל העולמית, כמו גם על הרחבת המאמצים לאתרו- יותר מאשר כל פעולה משולבת אחרת (בעיקר מהבחינות הצבאית והמודיעינית)- הננקטת נגדו"[270].

יוטיוב אפשרה לממשל האמריקאי ליצור קשר בפשטות רבה יותר עם אזרחי המדינה. ראייה לכך ניתנה בשנת 2012, אז דורג ערוץ היוטיוב הרשמי של הבית הלבן במקום השביעי באתר, בקטגוריית הארגונים האמונים על הפקת ידיעות חדשותיות[271]; עדות נוספת המצדדת בטענה זו התרחשה בשנת 2013, עת חיקה השחקן והחקיין אִימַאן קְרוֹסוֹן (אנ') את נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, בסרטון וידאו מוזיקלי הומוריסטי ביוטיוב. מטרתו של סרטון זה, אשר קיבל חסות באופן ישיר מהנשיא עצמו, הייתה עידוד צעירים אמריקאיים להירשם לתוכנית "שוק ביטוח הבריאות" (אנ'). תוכנית זו היא למעשה ביטוח בריאות, התואם והמהווה חלק מתוכנית הידועה בכינוי "חוק הגנת החולה וטיפול בר השגה", אשר יזם ממשל אובמה. תוכנית זו ידועה בכינויהּ האנגלי: "ObamaCare"[272].
אִימַאן קְרוֹסוֹן נכלל ברשימת יוצרי תכנים מובילים עבור יוטיוב, אשר נפגשו בבית הלבן, בפברואר 2014, עם נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה. מטרתם של יוצרי תכנים אלו הייתה קידום דיאלוג אודות המודעות לחשיבותו של רישום עבור ביטוח בריאות, כמו גם קידום רעיונות כלליים יותר, הכוללים חקיקה נגד בריונות (אנ'), קידום מערכת החינוך ויצירת הזדמנויות כלכליות עבור יחידים ובעלי משפחות, שרובם ככולם נכללים במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך[273].
באופן כללי ניתן לומר, כי הפגישה נועדה על מנת לפתח אמצעים חדשים עבור הממשל האמריקאי- כדי לקדם את הקשר ואת שיתוף הפעולה עם "דור היוטיוב"[274].
כאשר חלחלה לתודעה הציבורית העובדה, שביכולתהּ של יוטיוב לאפשר יכולת התקשרות ישירה של הממשל האמריקאי (כולל הנשיא עצמו)- עם אזרחים מן השורה, נדרשה הבנה מעמיקה מצד יוצרי תוכני הניו מדיה עבור יוטיוב- על מנת להתמודד ביתר יעילות עם תכנים השייכים לאתרי אינטרנט אחרים, והמוצגים או המפורסמים בהם; אתרי אינטרנט אלו "התחרו על לבם של הגולשים" (או, במילים אחרות, על דעת הקהל), בהציעם "תכנים מסיחי דעת"- מנקודת מבטהּ של יוטיוב, אשר נאלצה להתמודד עם "קהל הפכפך"- משתמשים שעדיין לא החליטו לאיזה אתר להיכנס באופן בלעדי (או ל"אתרים המתחרים", או ליוטיוב), על כן נכנסו הן ל"אתרים המתחרים"- והן ליוטיוב[274]. תופעה זו לא הייתה רצויה עבור יוטיוב. מעולם לא התרחש תקדים מסוג זה במהלך ההיסטוריה, בו היה יכול נשיא ארצות הברית לתקשר טוב יותר מאי פעם, ובאופן ישיר- על מנת להעביר את מסריו לאזרחי מדינתו; אך בד בבד, מעולם לא התרחש אבסורד גדול מכך במהלך ההיסטוריה- בו אזרחים אמריקאיים רבים כל כך- אינם קשובים כלל לדבריו, בעטיים של התכנים מסיחי הדעת. מטרת הפגישה עם קבוצת היוּטְיוּבֶּרִים נועדה, אם כן, גם לשם קביעת מדיניות עבור ממשל אובמה- כיצד לגרום לדבריו של הנשיא "להישמע" ו"לא ליפול בין הכיסאות" ב"עידן החדש", "עידן היוטיוב", בעטיים של משתמשים שטרם החליטו איזה אמצעי תקשורת הוא הנוח ביותר לשימוש עבורם.

מספר סרטוני וידאו השפיעו באופן ישיר על האירועים המתרחשים בעולם. דוגמה מובהקת לסרטון מסוג זה הוא "תמימות המוסלמים", שהועלה לאתר ב-2012. הסרטון עורר גל עולמי של הפגנות ומחאות אלימות של מוסלמים (אנ') נגד ארצות הברית, כמו גם נגד מדינות מערביות נוספות[275]. אוֹצֵר ועידת TED, כריס אנדרסון, תיאר תופעה, בה אנשים ממקומות גאוגרפיים שונים ברחבי העולם- חולקים את מיומנותיהם ויכולותיהם בתחום מסוים, באמצעות העלאת סרטונים, באופן עצמאי- ליוטיוב. סרטון מסוג זה, המועלה על ידי משתמש מסוים- מהווה מקור השראה, אתגר ואף מושא הערצה- בקרב משתמשים אחרים, העוסקים גם הם באותו תחום עיסוק של משתמש זה. מעבר לכך, סרטון מסוג זה עשוי לדרבן את המשתמשים הנחשפים אליו- לשפר את מיומנותיהם בתחום זה, ואף לפתח ולהמציא חידושים, תגליות והמצאות חדשות- בתחום זה[261]. העיתונאית וירג'יניה הֶפֶרְנַאן (אנ') קבעה, במאמר שפורסם בעיתון ה"ניו יורק טיימס", שסרטוני וידאו מסוג זה ("סרטוני הפגנת מיומנויות ויכולות") עשויים להוביל ל"השלכות מפתיעות" במגוון רחב של תחומים, כגון: השפעה חברתית (תחום הנחקר במסגרת ענף בפסיכולוגיה, המכונה בשם: "פסיכולוגיה חברתית"); השפעה תרבותית, בדמות הפצה של תרבויות שונות, מנהגים, אורחות חיים ועוד, ואף השפעה על המוזיקה, ובפרט על עתיד המוזיקה הקלאסית[276].

שחקני סדרת הרשת "לגיון הרקדנים היוצא מן הכלל" (אנ')[277] וחברי ההרכב המוזיקלי "התזמורת הסימפונית של יוטיוב" (אנ')[278] נבחרו וחוברו להם יחדיו, בהתבסס על סרטונים המציגים את כישוריהם של כל אחד מהם בנפרד, ללא תלות כלשהי בנציגים האחרים[261][278]. יותר מכך, סרטון הווידאו המוזיקלי "We Are the World 25 for Haiti (גרסת יוטיוב)" (אנ'), אשר יועד למטרות צדקה ואיסוף כספים עבור מדינת האיטי, לאחר רעש האדמה החזק אשר פקד אותה ב-2010- הוקלט באמצעות טכניקה של איחוד הקלטותיהם הנפרדות של 57 זמרים שונים, מכל קצוות תבל- ליצירת שיר זה, המהווה יחידה אחת שלמה[279]. העיתון האנגלי היוצא לאור ביפן, "טיימס-טוקיו" (אנ'), ציין כי סרטון הווידאו "We Pray for You", אשר הופק והוקלט בידי 55 יוּטְיוּבֶּרִים- למען נפגעי רעש האדמה והצונאמי, אשר פקדו את יפן בשנת 2011- נוצר אף הוא בעקבות שיתוף פעולה אינטרנטי מצד גולשים שונים, והיווה דוגמה נוספת ליצירת קהילות או קבוצות מקוונות- המתאגדות למען קידום מטרות צדקה[280]. מיזם האינטרנט "It Gets Better" החל את דרכו בעקבות העלאת סרטון וידאו אחד בלבד ליוטיוב. סרטון זה הופק ויועד עבור בני-נוער, השייכים לקהילה הגאה (או, במילים אחרות, לקהילת הלהט"ב), אשר סבלו מדיכאון או בעלי נטיות אובדניות- עקב מעשי בריונות אשר בוצעו נגדם- בשל זהותם המינית[281]. בתוך פרק זמן של כחודשיים בלבד, משך סרטון זה תשומת לב מצד משתמשים רבים אשר צפו בו, ופרסומו גרר אחריו גל של כתיבת מאות תגובות ("טוקבקים")- בקשר לתוכן המוצג בו. בין המגיבים לסרטון נמנו גם אישים בולטים בצמרת הממשל האמריקאי, כדוגמת נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה; סגן נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ו ביידן; אנשי סגל בכירים מטעם הבית הלבן ומספר מזכירי ממשלה אמריקאיים (אנ')[282]. בעקבות סרטון המגולל את השתלשלות האירועים, אשר הובילו לבסוף להתאבדותה של אמנדה טוד, נערה קנדית בת חמש עשרה, אשר נשא את הכותרת: "הסיפור שלי: מאבק, בריונות, התאבדות, פגיעה עצמית" - ננקטו כמעט מיידית הליכים חקיקתיים לאחר מותה- אשר מטרתם הייתה: חקר וסקירת השכיחות של מעשי בריונות- כדי ליצור תוכנית אסטרטגית לאומית כנגד תופעה אלימה זו[283].

במאי 2018, התלוננה משטרת המטרופולין של לונדון בפני חברת יוטיוב, כי סרטוני וידאו המכילים מוזיקת "דריל" (אנ') הידועה לשמצה, והמאופיינת בלשון אפלה, ניהיליסטית ואלימה ביותר (לעיתים קרובות, נכללים במסגרת שיריה דברי שבח, המהללים מעשי רצח ודקירות, כמו גם ביצוע מעשי אלימות קשים נגד נשים)- מהווים קרקע פורייה לצמיחת כנופיות אלימות ברחבי לונדון. בעקבות תלונה זו, טענה יוטיוב כי הסירה "למעלה משלושים סרטוני וידאו מסוג זה", אף על פי שבפועל מספר הסרטונים שהוסר נותר עלום, כמו גם זהות הסרטונים שהוסרו[284].
עיתון ה"אינדפנדנט" דיווח, כי המשטרה יצרה בסיס נתונים, המונה למעלה מ-1400 סרטונים, למטרות מודיעיניות הכוללות איסוף מידע אודות ארגוני פשע, בציינהּ כי:

כל אדם המזוהה בסרטוני הוידאו החלקלקים הללו- עשוי להוות מקור ישיר או עקיף למעשי אלימות שונים; על כן, בהינתן הפקודה- מתבצעת פעילות משטרתית מונעת, הכוללת בידוד אנשים אלו מפגישות או התגודדויות עם אנשים אחרים, מניעת כניסתם לאזורים ייעודיים, וכן מניעתם מלבישת ברדסים ושימוש בטלפונים ניידים שאינם רשומים (גנובים, פיראטיים, אשר נרכשו במסגרת עסקאות בין עבריינים או אנשי העולם התחתון, וכדומה)[285]

.

הכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוגל אינה מספקת נתונים מפורטים אודות עלות ההפעלה (אנ') והתחזוקה השוטפות של יוטיוב. הכנסותיה ב-2007 הוגדרו כ"מידע בלתי מבוקר (שאינו מהותי)" (אנ')- בעקבות אי מסירת תיעוד מוסדר ("רגולטורי") (אנ') של חשבונות אלו[286]. ביוני 2008, חזה ואמד (אנ') המגזין "פורבס" את הכנסותיה של גוגל מאתר יוטיוב בכמאתיים מיליוני דולרים, והראה עלייה בפעילותהּ של יוטיוב בהבט השיווקי-פרסומי-מכירתי[287]. בינואר 2012, הוערך משך זמן השהייה הממוצע של אורחים באתר יוטיוב- בכחמש עשרה דקות, מדי יום ביומו. למען ההשוואה, אזרח אמריקאי טיפוסי הקדיש, בשנה זו- ארבע עד חמש שעות, בממוצע, מדי יום ביומו- לצפייה בטלוויזיה[38]. עוד ב-2012, הוערכו הכנסותיה של יוטיוב, אשר מקורן בתוכנית הפרסום שלה- בכ־3.7 מיליארדי דולרים[288]. בסוף 2013, האמירו הכנסותיו של האתר כתוצאה מהמשך הפעלתה של תוכנית פרסומית זו, והוערכו בכ־5.6 מיליארדי דולרים, מתוכם קרוב לשני מיליארדי דולרים של רווחים[289]. הערכה זו התבססה על סקר שוק (אנ'), אשר נערך מטעם חברת "eMarketer"[288][290][291]. הערכות אחרות, אשר הוצגו בעקבות מחקר שערך העיתון הכלכלי "וול סטריט ג'ורנל", אמדו את הכנסותיה של יוטיוב בכ־4.7 מיליארדי דולרים "בלבד" (לעומת הערכתהּ של חברת "eMarketer")[288]. בין אם כך ובין אם אחרת, זהו עדיין גידול משמעותי בהכנסותיו של האתר ביחס לשנה אשר קדמה לה (2012). הכנסות עצומות אלו, תוצאה של פרסום דיגיטלי מסיבי ורחב הקף- עשויות להראות כאבסורד, במיוחד לאור העובדה, שרובם המוחלט של הסרטונים באתר הוא חינמי; אולם בד בבד ניתן להבין, כי מקור הכנסותיו של האתר אינו הסרטונים- אלא הפרסום הדיגיטלי- וזהו פתרונו של אבסורד זה[65]. במאי 2013, הציגה יוטיוב תוכנית נסיונית, הכוללת 53 ערוצי רישום, אליהם יכול משתמש מסוים להירשם, בשלמו דמי מנוי, אשר מחירם נע בין 0.99-6.99 דולרים, כתלות בערוץ אליו בחר משתמש זה להירשם[292]. מהלך זה הצטייר כניסיון של יוטיוב להתחרות בספקים אחרים של תכנים ושירותים דיגיטליים מקוונים, והדורשים גם הם רישום מקוון. על ספקים אלו נמנות, בין היתר, החברות "נטפליקס" ו"הוּלוּ" (באנגלית: "Hulu")[65]. ניתוח נתונים סטטיסטיים ב-2017, העוסקים בחתך האוכלוסייה, אשר בבעלותה מכשירים ניידים, הכוללים את אפליקציית יוטיוב- העלה כי משתמשים אלו שוהים באפליקציה זו למעלה משעה- מדי יום ביומו[293].

הכנסות משותפויות פרסומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוטיוב החלה את דרכה בתחום השותפויות השיווקיות והפרסומיות ביוני 2006, אז חַבְרָה לרשת הטלוויזיה "NBC"[294]. במרץ 2007, חתמה יוטיוב על עסקה עם תאגיד השידור הבריטי "BBC", במסגרתהּ הוקדשו באתר שלושה ערוצים- המשדרים תכנים המופקים בתאגיד זה והשייכים לו. ערוץ אחד באתר הוגדר למטרת שידור של תוכני חדשות ואקטואליה, והשניים האחרים- למטרת שידור של תכנים בידוריים. זאת- בתמורה להתחייבות מצד תאגיד "BBC"- לפרסם את יוטיוב- בערוצים השייכים לו[295]. בנובמבר 2008, הגיעה יוטיוב להסכם עם שלושה גופים מובילים- בתחום הפקת ושידור סרטים ותוכניות טלוויזיה. על גופים אלו נמנו: חברת סרטי הקולנוע והטלוויזיה האמריקאית, "מטרו גולדווין מאייר"; תאגיד וחברת הבידור "Lions Gate Entertainment" ו- "CBS". במסגרת ההסכם, אפשרה יוטיוב לגופים אלו לפרסם באתר האינטרנט שלה סרטים באורך מלא, כמו גם פרקים מלאים של סדרות טלוויזיה שונות. מהלך זה לווה בפרסומים של חברות אלו באתר יוטיוב; עבור פרסומים אלו הוקצה מקום מיוחד באתר, אשר פונה לקהל היעד של משתמשים אזרחי ארצות הברית, והוא כונה "Shows" ("הופעות"). הסכם זה נחתם, במטרה ליצור תחרות בין יוטיוב ובין חברות אחרות, כדוגמת "הוּלוּ" (באנגלית: "Hulu"), אשר מכילה תוכני שידור מבית היוצר של החברות המתחרות: "NBC", "Fox" ו"חברת וולט דיסני"[296][297]. בנובמבר 2009, השיקה יוטיוב גרסה של "Shows", אשר הייתה זמינה עבור קהל היעד של משתמשים אזרחי בריטניה, בהציעהּ כ-4000 מופעים ותוכניות טלוויזיה באורך מלא, אשר הופקו או שודרו מטעם למעלה משישים רשתות טלוויזיה, המהוות שותפויות עסקיות של התאגידים: "מטרו גולדווין מאייר", "Lions Gate Entertainment" ו- "CBS", עמן חתמה יוטיוב, כאמור, את ההסכם המפורט לעיל[298]. בינואר 2010, הציגה יוטיוב שירות השכרת סרטים מקוון[299], אשר היה זמין אך ורק עבור משתמשים הנמצאים בארצות הברית, קנדה ובריטניה (נכון לשנה זו)[300][301]. שירות זה הציע עבור משתמשים אלו רשימה של למעלה מ-6000 סרטים, הניתנים להשכרה[302].

הכנסות משותפויות עם יוצרי תוכני וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2007, השיקה יוטיוב את תוכנית השותפים שלה (באנגלית: "YouTube Partner Program"; בראשי תיבות: "YPP")[303][304]. תוכנית זו הייתה מערכת מבוססת רשת הפרסום "גוגל אֶדְסֶנס", אשר אפשרה למשתמשים, החברים ברשת זו, והמעלים סרטון פרסום מסוים לאתר- לחלוק את ההכנסה הכוללת, אשר התקבלה כתוצאה מפרסום זה- עם גוגל. בדרך כלל, מקבלת יוטיוב 45% מההכנסה הכוללת, אשר נתקבלה בעקבות העלאת סרטון פרסומי כלשהו, בעוד שיתרת ההכנסה, 55% - מועברת למשתמש מעלה סרטון הפרסום[305][306]. תוכנית השותפים של יוטיוב מונה למעלה ממיליון משתמשים, החברים בה והפועלים במסגרתהּ[307]. על פי נתונים שהתקבלו מטעם חברת התוכנה המיזמית "טְיוּבּ-מוֹגוּל" (אנ'), העוסקת בשיווק ממותג, פרסומת מקדימה כלשהי ("טיזר") ביוטיוב- עבור מוצר מסוים, נכון לשנת 2013- עלתה למפרסמיה 7.60 דולרים בממוצע- לכל אלף צפיות בה. השימוש באמצעי הפרסומת המקדימה אינו מהווה, לרוב, יותר מחצי מסך הפרסומות הכולל באתר- בשל חוסר עניין מצד מפרסמים- להשתמש באמצעי שיווקי זה[308]. ב-2013 הציגה יוטיוב הצעה, הפונה עבור ערוצים הכוללים אלף משתמשים רשומים לפחות. עיקרהּ היה: דרישה ממשתמשים חדשים, אשר החליטו להירשם לערוץ שכזה, והחפצים לצפות בסרטונים הכלולים בו- לשלם דמי מנוי[309][310]. באפריל 2017, הציבה יוטיוב קריטריון, המגדיר מי מהערוצים באתר יהיו זכאים לגבות דמי מנוי- ממשתמשים החפצים לצפות בתכניו. קריטריון זה עמד בתחילה על צבירת עשרת אלפים צפיות בכלל סרטוני ערוץ- ללא הגבלת זמן מתי עתיד הדבר להתרחש, טרם תחילת הגבייה של דמי מנוי אלה[311]. ב-16 בינואר 2018 שונה קריטריון זה. הקריטריון החדש הגדיר, שעל ערוץ כלשהו לעמוד בשתי הדרישות הבאות- בתמורה לזכאות לדרוש דמי מנוי ממשתמשיו: 4000 שעות צפייה מצטברות- בתוך פרק זמן של שנה, כמו גם אלף משתמשים, הרשומים לערוץ זה[311]. מהלך זה הצטייר כניסיון מצד יוטיוב להבטיח, שסרטוני וידאו, השייכים לערוצים מסוימים, ואשר כבר מפיקים רווחים- לא יזכו למימון נוסף; עם זאת, "זכה" מהלך זה בביקורת, כמו גם בתגובות של מרמור, תסכול ותחושת קיפוח- מצד ערוצים קטנים יותר ביוטיוב, אשר לא עומדים בתנאי הקריטריון החדש למימונם, בטענם כי "הם נענשים, כביכול, על היותם קטנים"; במסגרת מרמור זה ניתן להניח, כי עלתה בקרב בעלי הערוצים הקטנים הסוגיה- האם בכלל משתלם ליצור או לתחזק ערוצים כאלו, שהרי הם אינם זוכים להערכה בדמות תשלום דמי מנוי- כפי ש"עמיתיהם" הגדולים יותר אכן זוכים להערכה ולמימון אלו[312].

פרסי יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחצני ה"נגן" של יוטיוב מהווים חלק מפרסי יוטיוב עבור יוצרי תכנים (אנ'). זוהי מחווה מצד יוטיוב, המביעה את הערכתהּ של החברה- כלפי ערוציה הפופולריים ביותר, והקריטריון עבור "פופולריות" זו נמדד על פי כמות המנויים הרשומים אליהם. מחווה אחרת מצד החברה, מכונה "פרסי יוטיוב" (אנ'), הניתנים עבור סרטוני הווידאו האיכותיים ביותר, מתוך כלל הסרטונים באתר, אשר הועלו לאתר יוטיוב כולו- במהלך פרק זמן מסוים.

צבע לחצן ה"נגן", המוענק על ידי יוטיוב עבור ערוץ פופולרי מסוים, מעיד על מספר המשתמשים הרשומים אליו[313][314]:

  • לחצן "נגן" בצבע כסף- מוענק עבור ערוצים, החוצים את רף מאה אלף (100,000) המשתמשים הרשומים אליהם.
  • לחצן "נגן" בצבע זהב- מוענק עבור ערוצים, החוצים את רף מיליון (1,000,000) המשתמשים הרשומים אליהם.
  • לחצן "נגן" בצבע יהלום- מוענק עבור ערוצים, החוצים את רף עשרה מיליוני (10,000,000) המשתמשים הרשומים אליהם.
  • לחצן "נגן" בצבע רוּבִּי- מוענק עבור ערוצים, החוצים את רף חמישים מיליוני (50,000,000) המשתמשים הרשומים אליהם.

הכנסות עבור בעלי זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחוז ניכר מהכנסותיה של חברת יוטיוב מופרש לבעלי זכויות היוצרים, של סרטוני פרסום- אותם הפיקו. למרות עובדה זו, דיווח משנת 2010 אומד, שכשליש מסרטונים פרסומיים אלו הועלו לאתר יוטיוב בלא היתר של בעלי זכויות היוצרים של סרטונים אלו. יוטיוב מותירה בידי בעלי זכויות היוצרים את ההחלטה- האם לפרסם את סרטוני הפרסום אותם יצרו ולאחר זמן מה- להסירם, או להמשיך ב"קמפיין הפרסומי" של הסרטון, כלומר להשאירו באתר- בתמורה להמשך הפקת רווחים ממנו. במאי 2013, החלה חברת "נינטנדו" מסע אכיפה, אשר מטרתו הייתה שמירת זכויות היוצרים של משחקיה- והבעלות עליהם. מסע אכיפה זה כלל דרישה מצד החברה- לקבל הכנסות, הנובעות מפרסום צילומי מסך של משחקיה- על ידי יוצרי תוכני וידאו. בפברואר 2015, הסכימה חברת "נינטנדו" לחלוק את רווחיה עם יוצרי תוכני וידאו אלה, בזכות הפרסום שהעניקו האחרונים- לחברה ולמשחקיה[315][316][317]. קהל היעד של פרסום זה כלל, בין השאר, גם אוכלוסיות, שלא נחשפו לחברה ולמשחקיה עד אז.

מספר הצפיות בסרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רשימת הסרטונים הנצפים ביותר ביוטיוב
ויז קאליפה וצ'ארלי פות',
הכותבים והמבצעים של השיר: "See You Again",
בעבר השיר הנצפה ביותר ביוטיוב.
דואט משותף בערב השנה החדשה,
31 בדצמבר 2015, כיכר טיימס, ניו יורק.

חשיבות גדולה קיימת למספר הצפיות הכולל עבור סרטון מסוים ביוטיוב, כמו גם לקצב גידול הצפיות- מרגע העלאת הסרטון לאתר. מספר צפיות זה, כמו גם קצב הגידול של מספר זה, עשוי להעיד על הצלחת פרסום הסרטון, איכות ורמת הפקתו, איכות המבצעים בסרטונים מוזיקליים ("קליפים") (לרוב, הזמרים המבצעים את הקליפ והמופיעים בו) והפוטנציאל העתידי הטמון בהם, מידת העניין שהוא עשוי לעורר בקרב הקהל הרחב, התהודה הציבורית שהוא יוצר ואינספור גורמים נוספים. משום כך, בישראל, אמנים רבים מרבים לנפח את מספר הצפיות שלהם, על מנת להגדיל את הפופולריות שלהם[318].

בדצמבר 2012, הסירה יוטיוב סכום כולל של כשני מיליארדי צפיות מסך כל הצפיות בסרטונים מסוימים, אשר הופקו או הועלו מטעם ענקיות המוזיקה: "יוניברסל מיוזיק גרופ" ו-"סוני מיוזיק אנטרטיינמנט". במילים אחרות, מספר הצפיות הכולל בסרטונים מסוימים, אשר היו קשורים לחברות אלו- פחת בכשני מיליארד. חברת המדיה הדיגיטלית "The Daily Dot", הסוקרת את תרבות האינטרנט, כמו גם את אורח החיים והפעילויות השונות הנערכות במסגרת הרשת ("חיי האינטרנט") (אנ') טענה, כי המחיקה המסיבית בוצעה בעקבות הפרת תנאי השימוש ומדיניות האתר- מצד חברות אלו. מדיניות זו כוללת, בין היתר, איסור שימוש בשיטת "אוטומציה של תהליכים" (אנ'). זאת מפני ששימוש בשיטה זו עשוי להגדיל באופן ניכר ("לנפח") את מספר הצפיות הכולל של סרטון מסוים.
טענה זו, של אתר "The Daily Dot", הועמדה בספק בידי מגזין "בילבורד", אשר טען כי שני מיליארדי הצפיות כלל לא נמחקו, אלא הועברו לאתר "Vevo", וכי העברה זו בוצעה כיוון שהסרטונים חדלו להיות פעילים באתר יוטיוב[319][320].

ב-5 באוגוסט 2015, הסירה יוטיוב פִיצֶ'ר, אשר גרם למונה מספר הצפיות בסרטון כלשהו "להיתקע", כאשר הוא מגיע ל-301 צפיות. בהמשך, השיבה יוטיוב את מונה הצפיות, לאחר אימות ובדיקה מדוקדקים, של מספר הצפיות האמיתי של אותו סרטון. מהלך זה מצד יוטיוב נועד לשם מניעת זיופים, בכל הקשור למניית מספר הצפיות האמיתי בסרטונים[321]. בהמשך, פרסמה יוטיוב "ציוץ" בטוויטר, שתוכנו: "אנו נפרדים לשלום מ"מונה ה-301", ומקדמים בברכה מספר צפיות חדש ועדכני יותר- בסרטוני הווידאו שלנו". עוד הכריזה יוטיוב, כי

כעת, כאשר אנו מחשבים את מספר הצפיות עבור סרטונים מסוימים, אנו בטוחים כי מקורו באנשים אמיתיים. באשר לסרטונים האחרים, שטרם נבדקו- אנו עם היד על הדופק, בכל הקשור לבחינה מחודשת של מספר הצפיות בהם.

ל"ציוץ" בטוויטר נתווספה תמונה, המסבירה את ה"מעבר" מ-301 הצפיות - למספר הצפיות האמיתי של סרטון מסוים[322].

הקליפ בעל מספר הצפיות הגדול ביותר ביוטיוב, נכון לאפריל 2018, הוא "Despacito" (בתרגום מספרדית: "לאט") של דדי יאנקי ולואיס פונסי. קצב צבירת מספר הצפיות בו היה המהיר ביותר, והוא היחיד שחצה את רף חמישה מיליארדי הצפיות.

מדיניות קהילת יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת יוטיוב היא בעלת מדיניות ברורה וקווים מנחים (אנ') נוקשים, אשר מטרתם- הפחתת הסיכוי להשחתת האתר, תכונותיו והעקרונות עליו הוא מושתת. באופן כללי, סרטונים הכוללים את התכנים הבאים אסורים להעלאה ולהקרנה באתר: תכנים מיניים מפורשים (כולל סרטי פורנו) (אנ'); התעללות בבעלי חיים; תכנים פרובוקטיביים, מגונים או קשים לצפייה ("סרטוני הֶלֶם") ((אנ'), (אנ')), כגון: שימוש בסמים, אונס, התעללות מינית, עבדות מינית (אנ'), הוצאה פומבית להורג (אנ') וכדומה; נאומים מחרחרי שנאה (אנ') (כלפי דת מסוימת, עדה, עם, מדינה וכדומה), הכוללים דברי הסתה; הודעות ספאם; התנהגות המשחרת לטרף (אנ') (לרוב בהקשרים מיניים)- בדומה לאופן בו טורפים, בעולם הטבע, אורבים לטרפם, ותוכן המועלה לאתר בלא הסכמה מפורשת מצד בעל זכויות היוצרים[323]. למרות מדיניות זו, ניצבה יוטיוב בפני ביקורות מצד מקורות חדשותיים, בעטיין של העלאות תכנים אלו לאתר בידי משתמשים- ובעשותם כך הפרו קווים מנחים אלו של הקהילה.

חומר המוגן על ידי זכויות יוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העלאת סרטון וידאו לאתר יוטיוב, מוצגת בפני המשתמש הודעה, הדורשת ממנו להימנע מהפרת זכויות יוצרים, כפי שאלו מעוגנות בחוק[324]. למרות דרישה זו, עודם קיימים באתר, כמו גם המועלים אליו מדי יום ביומו- סרטונים ותכנים אחרים (ישנים או חדשים)- המפרים זכויות יוצרים אלו. אחד הגורמים העיקריים לתופעה זו הוא העובדה, שיוטיוב אינה יכולה לפקח ולאכוף סרטונים- קודם העלאתם לאתר. עניין זה אינו מותיר לבעלי זכויות היוצרים של תכנים אלו ברירה כלשהי- אלא לפרסם הודעה אשר עיקרה: הודעת הסרה של הפרסום בידי בעלי זכויות היוצרים- בכפוף לחוק המילניום בדבר ניהול, אכיפה והפרת זכויות יוצרים דיגיטליות (אנ'), ובהתאם לתנאיו של חוק ההפרה, האחריות וההגבלה של זכויות יוצרים באינטרנט (אנ'). סרטון כלשהו, אשר התקבלה לגביו תלונה בדבר הפרה של זכויות יוצרים, ואשר התבררה כנכונה- מושבת לאלתר על ידי יוטיוב. יתרה מכך, אם התברר כי משתמש מסוים הפר שלוש פעמים זכויות יוצרים- חשבונו, כמו גם כל סרטוני הווידאו שהעלה- יימחקו[325][326]. ארגונים עליהם נמנים: חברת התקשורת "ויאקום", ענקית השידור המסחרי (אנ'), חברת "מדיה-סֶט" (אנ') האיטלקית וליגת הפרמייר ליג האנגלית הגישו תביעות כנגד יוטיוב, בטענם כי "יוטיוב עשתה מעט מדי- כדי למנוע העלאה של תוכן המפר זכויות יוצרים- לאתר החברה"[327][328][329]. חברת ויאקום, אשר תבעה את יוטיוב במרץ 2007, בסכום כולל של מיליארד דולרים בעקבות הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, בעקבות הפרת זכויות היוצרים של תכניה- טענה כי באתר יוטיוב נמצאו למעלה מ-150,000 סרטונים מסוג זה, השייכים לחברה, ואשר צברו בסך הכל "מספר צפיות מדהים, העומד על מיליארד פעמים וחצי". יוטיוב, בתגובה, הצהירה כי "חברת יוטיוב עושה מעל ומעבר לחובותיה המשפטיים הנדרשים ממנה על פי החוק, כדי לסייע לבעלי תכנים, המעוגנים בזכויות יוצרים- להגן על עבודותיהם (מפני הפרה של זכויות היוצרים של יצירותיהם)"[330]. במהלך ההליך המשפטי, ביולי 2008, זכתה ויאקום בפסיקת בית המשפט, אשר חייב את יוטיוב לפרסם למעלה משנים עשר טֶרָה-בתים של מידע, המפרט את הרגלי הצפייה של כל המשתמשים, אשר נכנסו לאתר וצפו באחד או יותר מסרטוני הווידאו הקיימים בו. החלטה זו של בית המשפט ספגה ביקורת מצד קרן החזית האלקטרונית, אשר כינתה את פסיקת בית המשפט "מפלה עבור זכויות הפרט"- זאת, בהתייחס להפרה של פרטיות הגולשים באתר, מעקב אחר תנועותיהם ואיסוף נתונים אודותם. ביוני 2010, נדחתה תביעתהּ המשפטית של ויאקום כנגד גוגל, לאחר הליך שיפוט מהיר (אנ'), עם פסיקתו של השופט הפדרלי (אנ') לוּאִי לי סְטֶנְטוֹן (אנ')- שגוגל הייתה מוגנת מפני הפרשות כספיות עבור חברות כלשהן (בכללן ויאקום), במסגרת "חוק המילניום בדבר ניהול, אכיפה והפרת זכויות יוצרים דיגיטליות". בעקבות פסיקה זו, הכריזה ויאקום על כוונתה להגיש ערעור בנדון. ב-5 באפריל 2012, חידש בית המשפט לערעורים של ארצות הברית עבור הסבב השני (אנ') את הדיון בתיק, באפשרו לויאקום להשמיע את תביעתה פעם נוספת- בין כתלי בית המשפט[331]. ב-18 במרץ 2014 נסגר התיק באופן סופי, לאחר שבע שנים מרגע פתיחתו, לאחר חתימת הסכם סודיות (אנ') בין החברות "ויאקום" ו"גוגל"[332].

באוגוסט 2008, פסק בית משפט בארצות הברית את הפסיקה: "סטפני לנץ נגד (Versus) יוניברסל מיוזיק גרופ" (אנ'), הגורסת שבעלי זכויות יוצרים של קובץ או סרטון מסוימים- אינם יכולים להורות על הסרת קובץ, אשר הועלה זה מכבר לרשת האינטרנט (כלומר: "קובץ מקוון")- מבלי לקבוע תחילה האם השימוש בו, כמו גם עריכת תוכנו והליך פרסומו- היו כפופים ונאמנים לדיני השימוש ההוגן, אשר חלו עליו- החל מרגע העלתו לרשת האינטרנט (כלומר: אם הקובץ/הסרטון המועלה (והמקוון) עבר על דיני השימוש ההוגן, אין עילה מצד מעלה קובץ זה- לדרוש להסירו מרשת האינטרנט, זאת- כיוון שמעלה הקובץ בעצמו פעל בניגוד לחוק). בפרשה זו הייתה מעורבת סטפני לנץ, תושבת גאליצין, פנסילבניה (אנ'), אשר הסריטה את בנהּ הפעוט, בן 13 חודשים- רוקד לצלילי שירו של המוזיקאי פרינס: "Let's Go Crazy" ("בואו נשתגע"), ולאחר מכן העלתה את הסרטון, בן 29 שניות- לאתר יוטיוב[333].

בפרשה משפטית אחרת, סמית' נגד Summit Entertainment LLC (אנ'), תבע הזמר מת'יו סמית' (באנגלית: "Matthew Smith"), הידוע בכינויו: מאט הארט (באנגלית: "Matt Heart") את חברת הפקת הסרטים "Summit Entertainment" בגין שימוש שאינו חוקי בזכויות היוצרים של שיריו. הוא הגיש לבית המשפט המחוזי עבור המחוז הצפוני של אוהיו (אנ') שבע עילות לתביעה (אנ') כנגד החברה (ככל הנראה, עילה אחת עבור כל שיר השייך לו, ואשר זכויות היוצרים עליהם שייכים לו; כלומר, בסך הכל שבעה שירים), ודרש ממנה להסיר את השירים ה"סוררים" מאתר יוטיוב. זאת, בכפוף לחוק המילניום בדבר ניהול, אכיפה והפרת זכויות יוצרים דיגיטליות; בהתאם לתנאיו של חוק ההפרה, האחריות וההגבלה של זכויות יוצרים באינטרנט; ובהתאם לסעיף 17 של הקודקס המשפטי של ארצות הברית (אנ'), המתווה והמסדיר את חוק זכויות היוצרים של ארצות הברית (אנ') (סעיף זה מהווה חלק מהקודקס המשפטי של ארצות הברית (אנ')). מתוך שבעת סעיפי התביעה השונים שהגיש, שלושה נדחו, בעוד שבארבעת האחרים הוא זכה (נפסקו לטובתו).

באפריל 2012, פסק בית משפט בהמבורג שיוטיוב תישא באחריות, עבור כל תוכן שהוא, שהוא בעל זכויות יוצרים- המועלה והמפורסם על ידי אחד ממשתמשי האתר. ארגון הקומפוזיטורים, המחברים והמו"לים (אנ') הגרמני GEMA (אנ') טען, כי יוטיוב לא עשתה די, על מנת למנוע העלאה פיראטית (לא חוקית) (אנ') של קובצי מוזיקה גרמנית, בעלי זכויות יוצרים. תגובתהּ של יוטיוב הייתה:

אנו נותרים מחויבים למציאת פתרון, עבור סוגיית מתן ההרשאות להעלאת קבצי מוזיקה בגרמניה, באופן חוקי (כלומר, שאינו מפר זכויות יוצרים כלשהן (של המבצע, של הכותב וכדומה))- לאתר יוטיוב. עניין זה כולל גם את העלאת רמות הפיקוח והאכיפה על פעולותיהם של משתמשי האתר. דרך זו תסייע באיתור משתמשים, המעלים לאתר תוכן מוזיקלי נטול זכויות יוצרים, ובכך מפרים אותו- בדרך כלשהי.
אנו סבורים, כי מהלך זה, של מציאת פתרון (לכשיימצא)- ייטיב ויעשה חסד עם האמנים, המלחינים, הסופרים, המוציאים לאור ועם חברות התקליטים, כמו גם עם כל קהילת יוטיוב[334].

ב-1 בנובמבר 2016, יושב הסכסוך עם GEMA, באמצעות מערכת שפותחה על ידי גוגל, ובה נעשה שימוש נרחב באתר יוטיוב; המערכת מכונה באנגלית: "Content Identification", או בקצרה: "Content ID" (ראו הסבר מורחב אודות מערכת זו בפסקה הבאה). טכנולוגיית המערכת מבוססת על זיהוי אוטומטי של קבצים המועלים לאתר יוטיוב, אשר לא כוללים זכויות יוצרים (ולפיכך מפרים את זכויות היוצרים של אותו סרטון, מבצע, מלחין וכדומה)- המושווים לקבצים המקוריים- הכוללים זכויות יוצרים. אם נמצא חוסר התאמה בין הקובץ בעל זכויות היוצרים- ובין הקובץ נטול זכויות היוצרים- המערכת מסירה את הקובץ ה"סורר" מאתר יוטיוב. באופן פשטני, זוהי מערכת סינון ("פילטר"), המסננת את הקבצים נטולי זכויות היוצרים- אשר הועלו לאתר. בהקשר של GEMA, אפשרה יוטיוב לארגון זה- להוסיף פרסומות לסרטוני הווידאו המקוריים, המוגנים בזכויות היוצרים על ידי הארגון. כלומר, הפרסומות היוו אינדיקציה לכך, שסרטון הכולל אותן אכן שייך ל- GEMA, הוא המקורי ובעל זכויות היוצרים; באם הועלה לאתר יוטיוב סרטון, שאינו כולל פרסומות, או הכולל פרסומות שונות מאלו שבסרטונים המקוריים, הרי שזהו סרטון- אשר מפר זכויות יוצרים השייכים ל- GEMA.

באפריל 2013 דווח, כי נחתם הסכם חוזי (באנגלית: "Contractual Agreement") בין חברת התקליטים יוניברסל מיוזיק גרופ ובין חברת יוטיוב, המונע את שחזורו או העלתו בשנית של תוכן שנחסם באתר יוטיוב- בעקבות דרישה מיוניברסל מיוזיק גרופ, בשל העובדה שתוכן זה משולל זכויות יוצרים- גם אם יגיש מעלה הסרטון הודעה נגדית (באנגלית: "Counter Notice"), בכפוף לחוק המילניום בדבר ניהול, אכיפה והפרת זכויות יוצרים דיגיטליות (באנגלית: "DMCA Counter Notice"). באופן פשטני, הודעה נגדית היא בקשה משפטית המופנית ליוטיוב (או לכל חברה הקשורה להעלאת תכנים מקוונים), לאחר הודעת הסרה (אנ') של הסרטון מצד יוטיוב, ומטרתהּ: בקשה מצד מעלה סרטון וידאו מסוים להחזירו לאתר יוטיוב, לאחר שהועלה אליו, ולאחר זמן מה הוסר ממנו- בגין הפרה לכאורה של זכויות יוצרים. מעלה הסרטון יכול להגיש בקשה מסוג זה, רק במקרים בהם הקובץ המועלה הוסר או הושבת בשל טעות, או בשל זיהוי שגוי של התוכן, כגון: פרסום תוכן הקובץ תחת רישיון לשימוש הוגן בו, ולא בנסיבות אחרות כלשהן. אם הסרטון הוסר אך אינו עומד בקריטריונים אלו (כלומר, לא חלה טעות כלשהי או זיהוי שגוי של תוכן הקובץ המועלה, שעודנו מפר זכויות יוצרים), יכול מעלה הסרטון לבקש ביטול תביעה (באנגלית: "Cancel of Claim" או: "Retraction") מצד גורמי התביעה שזכויות היוצרים שלהם הופרו, או להמתין עד שההתראה על הפרת זכויות היוצרים תפוג.
בהמשך לכך דווח, שחלק מהסכם סודיות זה כלל גם סעיף הסדרת קבצים השנויים במחלוקת- המועלים לאתר יוטיוב; כאשר לא ידוע האם קובץ מסוים, אשר הועלה לאתר- חוקי (כלומר, שלא הפר זכויות יוצרים) או שאינו חוקי (הפר אותם)- על מעלה הסרטון ליצור קשר בעצמו עם חברת "יוניברסל מיוזיק גרופ". בנובמבר 2015 הכריזה חברת גוגל, חברת האם של יוטיוב, כי היא תסייע לחברת יוטיוב בכיסוי העלויות המשפטיות, באותם מקרים חריגים והשנויים במחלוקת, בהם על פי "אמונתהּ" של גוגל- ייתכן שאכן נעשה שימוש ברישיון לשימוש הוגן מצד מעלה הסרטון- והסרתו מהאתר נעשתה שלא כדין; על כן, תבע מעלה סרטון זה את חברת יוטיוב בגין "הסרת קובץ שלא כדין, למרות היותו בעל רישיון לשימוש הוגן".

אתר יוטיוב נמצא בעיצומו של מהלך להסדרת מתן תמלוגים ליוצרים, מהלך שמסדיר בעיית זכויות יוצרים ביחס לקליפים באתר. בין היתר נחתם ב-2011 הסכם בעניין עם אקו"ם[335].

זיהוי תכנים ("Content ID")[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2007, החלה יוטיוב לעשות שימוש נסיוני במערכת, אשר אמונה על איתור אוטומטי של סרטונים המועלים לאתר- והמפרים זכויות יוצרים. מנכ"ל גוגל, אריק שמידט, ייחס משמעות מכרעת למערכת זו, בהגדירו אותה כחיונית ליישוב תביעות כנגד החברה, דוגמת זו שהוגשה על ידי חברת ויאקום; תביעה מסוג זה האשימה את יוטיוב בהפקת רווחים מתכנים, אשר לא היה בידה הזכות להפיצם. המערכת, אשר נודעת בשמה: "Content ID" (קיצור של המונח האנגלי: "Content Identification", בעברית: "(מערכת ל) זיהוי תכנים"), יוצרת קובץ ID (אנ') (כלומר, קובץ בעל סיומת: id.*), המהווה קובץ עזר, הנלווה לכל קובץ שמע, כמו גם לכל קובץ וידאו, אשר הם בעלי זכויות יוצרים- ומאכסנת קובצי עזר אלו בבסיס נתונים. כאשר סרטון וידאו כלשהו מועלה לאתר על ידי משתמש מסוים, משווה אותו המערכת לסרטון הווידאו בעל זכויות היוצרים, הנמצא זה מכבר בבסיס הנתונים. אם נמצא שאכן הפר קובץ וידאו זה את זכויות היוצרים של הקובץ החוקי, הוא מסומן באמצעות דגל. כאשר סיטואציה זו מתרחשת, נדרש בעל התוכן, שהועלה לאתר- לבחור בין שלוש ברירות שונות:

א. חסימת הסרטון, כך שלמעשה הוא הופך בלתי ניתן לצפייה;
ב. מעקב אחר סטטיסטיקות הצפייה של הסרטון;
ג. הוספת פרסומות לסרטון.

יוטיוב מתארת את המערכת לזיהוי תכנים כ"מדויקת ביותר, בכל הקשור במציאת העלאות של סרטוני וידאו נטולי זכויות יוצרים, הנראים דומים או זהים כמעט לחלוטין- לקבצים החוקיים, הנמצאים בבסיס הנתונים. הקבצים החוקיים הם בעלי משך זמן ואיכות גרפית מספקים- על מנת ליצור עבורם קובץ ID יעיל, אשר יסייע באיתור, ב"לכידה" ובהסרת קבצים בלתי חוקיים אלו- מאתר יוטיוב".
מערכת "Content ID" אחראית על מספר עניינים:

א. הסדרת תשלום מצד חברת יוטיוב- עבור בעלי זכויות יוצרים, אשר בחרו לייצר רווחים מסרטונים שנתבעו- בגין הפרת זכויות יוצרים;
ב. תשלום מצד חברת יוטיוב, עבור יותר משליש מהצפיות בסרטונים, המקוטלגים כ"מפיקי רווחים- בעקבות צפייה בהם" (באנגלית: "Monetized Views Videos"). במילים אחרות, צפייה בסרטונים אלו מפיקה רווחים עבור בעלי זכויות היוצרים עליהם. הפקת רווחים מצפייה בסרטונים מתרחשת כאשר משתמש מסוים צפה בסרטון כלשהו, הכולל, נוסף על זכויות היוצרים- גם צפייה של המשתמש בפרסומת, המופיעה פעם אחת לפחות- במהלך ההקרנה והצפייה בסרטון זה.

תוכן שנוי במחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוטיוב ניצבה לא אחת בפני ביקורות, בכל הקשור לטיפול בתכנים פוגעניים, המופיעים בחלק מסרטוניה. העלאת סרטוני וידאו המכילים דברי השמצה, תוכן פורנוגרפי והמעודדים התנהגות פלילית או עבריינית- אסורה על פי הקווים המנחים וה"אני מאמין" של קהילת יוטיוב[323]. יוטיוב מסתמכת על משתמשי האתר, כדי שיסייעו לה לסמן, באמצעות דגל, תכנים של סרטוני וידאו מסוימים- כלא הולמים או פוגעניים; לאחר סימון שכזה מצד משתמש מסוים- יוכלו עובדי החברה לראות את הסרטונים המסומנים, ויוכלו לקבוע האם סרטון שכזה אכן מפר את הקווים המנחים ואת מדיניות האתר[323]. תוכן שנוי במחלוקת כולל, בין היתר, סרטונים העוסקים בהכחשת השואה ואסון הילסבורו, אשר התרחש ב-1989, במהלכו נמחצו למוות 96 אוהדי קבוצת הכדורגל ליברפול[336][337]. ביולי 2008, הצהירה הועדה לעניינים דיגיטליים, תרבותיים, תקשורתיים וספורטיביים (אנ') של בית הנבחרים הבריטי, כי "לא התרשמה" ממערכת ה"שיטור" והאכיפה של הסרטונים באתר יוטיוב, וטענה כי "בדיקות יזומות של תכנים חייבות להיות נוהל מקובל- עבור אתרים המארחים תכנים, הנוצרים על ידי גולשי ומשתמשי אתרים אלו". תגובתהּ של יוטיוב כלפי טענה זו הייתה:

לחברת יוטיוב כללים נוקשים ומחמירים, וגבולות ברורים ונחרצים, בכל הנוגע ל"מה אסור" ו"מה מותר" לעשות באתר יוטיוב. לחברה מערכת המאפשרת לכל אדם, אשר צופה (או מבחין) בתוכן בלתי הולם או שנוי במחלוקת- לדווח על כך לצוות סקירת התכנים שלנו, הפועל במתכונת של 24/7, והאמון על טיפול מיידי במקרים מסוג זה. אנו מחנכים את חברי קהילתנו לנהוג בהתאם לכללים אלו, וכן מספקים למשתמשי האתר קישור (לינק) ישיר- עבור כל דף יוטיוב (המכיל סרטון יוטיוב אחד בלבד). קישור זה נועד לפשט עבור משתמשי האתר, ככל האפשר- את תהליך מציאת הסרטונים ה"סוררים" והדיווח אודותם. בהתחשב בנפח התוכן (העצום) המועלה לאתר, אנו סבורים כי דרך זו היא האפקטיבית והיעילה ביותר- על מנת להבטיח את הסרתם המהירה של מיעוטם המכריע של סרטונים "סוררים" אלו.

יולי 2008[338].

באוקטובר 2010, דחק ביוטיוב חבר הקונגרס האמריקאי לשעבר, אנתוני וינר- להסיר מהאתר סרטונים של האימאם אנוואר אל-אוולקי[339]. בעקבות מהלך זה של וינר, הסירה יוטיוב בנובמבר 2010 מספר סרטונים של אל-אוולקי, בהצהירה כי הפרו את הקווים המנחים של האתר ואת מדיניותו[340]. בדצמבר 2010, הוסיפה יוטיוב את האפשרות לסמן סרטונים המכילים תוכן הקשור לטרור, כדוגמת סרטונים המעודדים פעילות טרוריסטית או מסיתים לביצוע מעשים כאלו, נאומים מחרחרי שנאה של אנשי טרור, הסתה לטרוריזם על רקע דתי, לאומני, חברתי, גזעני וכיוצא בזה. גילויי מתן ה"אור הירוק" לטרור עשוי להתבצע בכל אמצעי שהוא: ישיר (דוגמאות: סרטון תעמולה, הטפה ועוד) או עקיף (דוגמאות: שירי נאצה, העלאת השקפות מתסיסות, שאינן עומדות בקנה אחד עם המציאות, כלומר: סרטונים המציגים את המציאות באופן שאינו אובייקטי או המסלפים אותה; סתירת עובדות היסטוריות שהוכחו מחקרית כנכונות ועוד)[341].

על פי דיווחים שונים אודות "פריזמה"- תוכנית הביון האלקטרוני רחבת ההקף מטעם הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית, אשר התפרסמו בכלי התקשורת ביוני 2013, עולה כי מספר חברות בעלות זיקה לענף הטכנולוגיה- זוהו ככאלו אשר נטלו בה חלק. על אותן חברות נמנתה גם חברת יוטיוב. על פי המידע שדלף לתקשורת בעניין זה, דווח כי יוטיוב הצטרפה לתוכנית זו ב-2010[342].

מדיניותהּ של יוטיוב בכל הנוגע ל"תוכן ידידותי למפרסמים"- מציב גבולות, בכל הנוגע לעניין: אילו סרטונים, המועלים על ידי יוצריהם- ייזכו להפיק רווחים (במילים אחרות: ייזכו לקבל "תגמול כספי", או בלעז: "מונטיזציה"); על הסרטונים שלא ייזכו לתגמול כספי נמנים כאלו הכוללים: אלימות קשה- הן פיזית והן מילולית, תוכן מיני מפורש (בכללם סרטי פורנוגרפיה) ו"נושאים ואירועים שנויים במחלוקת או רגישים, כדוגמת מאורעות הקשורים לקרבות ומלחמות, מחלוקות, סכסוכים וקנוניות (קונספירציות) פוליטיות, אסונות טבע וסיפורים טרגיים שונים- בהקשרים שונים ומגוונים, גם אם לא מוצג בהם תוכן גרפי (תמונות)". דוגמה למקרים מסוג זה עשויים להתרחש הן במישור האישי (טרגדיה משפחתית, התמודדות עם מחלות חשוכות מרפא, רצח, אובדנות ועוד) והן במישור הלאומי, כפי שצויין לעיל. סייג למקרים לעיל, בו סרטון בעל תוכן רגיש, שהועלה לאתר יוטיוב, עשוי בכל זאת לזכות במונטיזציה, מגדיר סרטונים כאלו כ"בעלי ערך חדשותי", או "השופכים אור על אירוע חדשותי כלשהו", כמו גם "סרטון קומדי-הומוריסטי", אשר כוונת יוצרו היא "להעביר מידע לצופיו- או לבדרם"[343]. בספטמבר 2016, לאחר הצגת מערכת התראה משופרת, אשר תכליתהּ: יידוע המשתמשים ביתר יעילות אודות הפרות זכויות יוצרים, ספגה יוטיוב ביקורות ממשתמשים בולטים באתר, דוגמת היוּטְיוּבֶּרִים: פיליפ דה פרנקו (אנ') ו- Vlogbrothers. דה פרנקו כינה את מדיניות אי המונטיזציה של הסרטונים בעלי התוכן השנוי במחלוקת הרשום מעלה- כ"(הטלת) צנזורה על סרטונים אלו- אך בשם אחר" (כלומר: במקום הטלת צנזורה על סרטונים אלו- הם אינם זוכים למונטיזציה; ביקורתו של דה פרנקו בעניין זה הייתה, שאין הבדל בין השניים, וכי בכל מקרה יוטיוב מדכאת, בדרך זו או אחרת- את יצירתם והפצתם של סרטונים בעלי תוכן שכזה). דובר מטעם חברת יוטיוב הצהיר, ש"בעוד שמדיניותהּ של החברה לא הייתה חדשה בעניין זה (אי מונטיזציה של סרטונים בעלי תוכן שנוי במחלוקת), הרי ששירות מערכת ההתראה המשופרת סייע למטב את תהליך ההתראות עבור יוצרי תכנים אלו (בדבר אי מונטיזציה של סרטוניהם), כמו גם את תהליך הגשת הערעורים לחברת יוטיוב (באם יוצר סרטון שכזה סבור, כי הקריטריונים לאי מונטיזציה של סרטו- אינם חלים עליו, וכי הוא כופר באשמה של יוטיוב בנוגע לסרטון ולתוכן המוצג בו)- על מנת להבטיח תקשורת טובה יותר בין החברה- ובין יוצרי התכנים"[344][345][346].

במרץ 2017, הסירה ממשלת בריטניה את מסעותיה הפרסומיים מאתר יוטיוב, לאחר דיווחים על הופעת פרסומות, אשר היו שייכות למסעות פרסום אלו- במהלך סרטונים המכילים או המעודדים ביצוע פעילויות קיצוניות. על סרטונים אלו נמנים מסעות שכנוע ועידוד לגיוס צבאי, כמו גם עידוד להתרמות דם. בד בבד עם הסרת מסעות פרסום אלו, טען משרד הקבינט (אנ') הבריטי (ראה גם: קבינט ממשלת בריטניה), שחיפש ערבויות מחברת גוגל, לכך שהודעותיו ופרסומיו יופיעו בסרטוני יוטיוב ב"אופן בטוח והולם" בעתיד. בעקבות נקיטת מעשה זה בידי ממשלת בריטניה, הסירו את פרסומותיהם מהאתר גופים בריטיים נוספים, בעקבות נסיבות דומות. על גופים אלו נמנים: עיתון הגרדיאן, ערוץ 4 ותאגיד הענק BBC. בתגובה לכך הצהירה גוגל, כי "התחלנו בסקירה מדוקדקת של מדיניות הפרסום שלנו, והבענו מחויבות ציבורית להביא לשינוי המצב הקיים, באמצעות מתן אפשרויות, כמו גם כלי בקרה ופיקוח טובים ויעילים יותר, הן לחברות בכלל והן לחברות המותגים בפרט- לשם שליטה טובה יותר על מיקום פרסומותיהן"[347].

במחקר שאורגן והוצא לפועל על ידי עיתון "הטיימס" ב-2017 נחשף, כי הצבתן של פרסומות במהלכם של סרטונים, אשר נוצרו והועלו על ידי קבוצות רדיקליות- הפיקה רווחים כספיים הדדיים: הן לקבוצות אלו- והן ליוטיוב.

מהמחקר עולה, כי קבוצות אלו הרוויחו ששה פאונדים (£6) (כשלושים שקלים חדשים) לכל אלף צפיות בסרטונים אלו.
במסגרת ועדת ענייני הבית (אנ'), אשר נערכה מטעם בית הנבחרים הבריטי, ובה נכחו בכירים מטעם פייסבוק (סַיימוֹן מִילְנֶר (באנגלית: Simon Milner)), טוויטר (ניק פִּיקְלס (באנגלית: Nick Pickles)) וגוגל (פיטר בַּארוֹן (אנ')), הטיח ביוטיוב חבר הפרלמנט (אנ') הבריטי, צ'וּקָה אוּמוּנָה, ביקורת חריפה, באומרו כי

כשם שלא יותר מדי עסקים היו ששים לעשות זאת, יוטיוב חוששת לקום ולהודות, שהיא מרוויחה כספים- כמו גם מושכת לחיקה משתמשים חדשים- באמצעות פופולריזציה, הפצה והנגשת השנאה (באנגלית: "Money Out of Hate").

עוד טען אוּמוּנָה, כי

אתם, כארגון עסקי... אינכם מתקרבים אפילו לעבוד קשה מספיק- על מנת להתמודד עם תופעה זו.

פיטר בַּארוֹן, סגן הנשיא לענייני תקשורת וציבור בגוגל אירופה, סיפר לחברי הוועדה, כי "גובה הרווחים (בכסף מזומן) שהופקו מסרטוני וידאו שנויים במחלוקת היה נמוך ביותר", אך בד בבד הוסיף, כי "גוגל עבדה ועודנה עובדת קשות בתחום זה, על מנת למנוע הישנות תופעות מסוג זה". בשומעו את דבריו של בארון, הגיב להם חבר הוועדה, דייוויד וויניק (אנ'), בחריפות רבה, באומרו כי:

המחשבה/האמרה (הראשונה) שעלתה במוחי (לאחר האזנה לדבריך) הייתה: "הזנייה מסחרית" ("Commercial Prostitution"), אשר הנך, פיטר בַּארוֹן- מעורב בה.

וויניק הוסיף ואמר, כי "הנני סבור כי זהו תיאור טוב, המתאים והעולה בקנה אחד עם המציאות"[348][349].

באפריל 2017, הציג ערוץ הקומדיה הישראלי-אמריקאי "h3h3Productions" ראייה לכך, שמאמר בעיתון "וול סטריט ג'ורנל" פרסם צילומי מסך כוזבים, בהראותם לכאורה פרסומת מטעם חברת מותגים מובילה, אשר הוצגה בסרטון וידאו מוזיקלי פוגעני, במהלכה נראה הזמר-יוצר ג'וני רֶבֶּל (אנ') רכון על גבי הראפר צ'יף קיף (אנ'), בהבהירו בעת מעשה זה, שמעלה סרטון וידאו זה לא זכה לייצר רווחים כלשהם מהפרסומות שמוקמו בו מלכתחילה (כולל הפרסומת הפוגענית). יש להדגיש, כי רֶבֶּל היה אדם מפוקפק, אשר דגל בעליונות הגזע הלבן; על כן, רבים רואים אותו כגזען. השקפה זו של רֶבֶּל באה היטב לידי ביטוי בפרסומת פוגענית זו, בה נראה "אדם לבן, המצוי מעל אדם שחור". סרטון וידאו זה הוסר לאחר שנחשף, כי פרסומת פוגענית זו, יחד עם שאר הפרסומות אשר הוצגו במהלך הסרטון- הופעלה באמצעות שימוש בתוכן, המעוגן בזכויות יוצרים. במילים אחרות, פרסם עיתון הוול סטריט ג'ורנל תרמית (אנ'), הכוללת סרטון חוקי (כלומר, המעוגן בזכויות יוצרים), המשמש "מצע גידול", "מקום מסתור" ו"המעניק קורת גג"- עבור פרסומות לא חוקיות (פוגעניות, או המפרות זכויות יוצרים)- המשודרות במהלכו[350][351]. ב-6 באפריל 2017, הכריזה יוטיוב על נהלים חדשים ונוקשים יותר מבעבר, בכל הקשור לקריטריונים המאפשרים ליוצרי תכנים- להיכנס לתוכנית השותפים, והקשחת המדיניות בכל הנוגע לקבלת הכנסות מהסרטונים אותם הם יצרו. הודעתהּ הרשמית של יוטיוב הייתה: "במטרה להבטיח שההכנסות תזרומנה אך ורק ליוצרי תכנים, הנוהגים על פי כללי הקהילה, תשנה יוטיוב את נהליה הנהוגים כיום- ותדרוש שערוץ מסוים יהיה נתון לסקירה ופיקוח- שאכן הוא תואם ומציית למדיניותה של יוטיוב, כמו גם שיצבור כמות של 10,000 צפיות לפחות, ללא הגבלת זמן כלשהי, המיועד לצורך עמידה ביעד זה (ככל הנראה, מספר זה משקף את הסכום המצטבר של סך כל הצפיות, בכל הסרטונים שהועלו במסגרת ערוץ זה- והשייכים אליו)- לפני שהיוצר של תכניו יוכל להצטרף לתוכנית השותפים". על פי השקפתהּ של יוטיוב, רף צפיות זה יאפשר לחברה לאסוף מידע מספק באשר לטיב האתר, דהיינו- אם הוא מפר זכויות יוצרים או לא. מאידך, כמות צפיות כזו, על פי אמונתהּ של יוטיוב, לא תדכא או תרתיע יוצרי תכנים עצמאיים חדשים- מרישום לתוכנית השותפים. כמו כן, מהווה הכרזה זו שינוי תפיסתי ופילוסופי של יוטיוב כלפי יוצרי התכנים שלה: בעבר, הגישה והרישום לתוכנית השותפים וקבלת רווחים מפרסומות היו פתוחים לכולם. כל משתמש שנרשם לתוכנית- התקבל אליה באופן אוטומטי. מדיניות זו של יוטיוב נשאה בחובה יתרונות גדולים (הפיכתו של אתר יוטיוב לפלטפורמת סרטוני הווידאו הגדולה ביותר ברשת האינטרנט) לצד חסרונות משמעותיים (ניצול הגישה המקלה, אשר התבטא בהעלאת סרטונים שהפרו זכויות יוצרים); עם ההכרזה על החלטה זו קבעה יוטיוב, שהגישה והרישום לתוכנית השותפים לא יהיו אוטומטיים, וההחלטה האם ערוץ מסוים "ראוי" להצטרף אליה תלויה בעמידה בקריטריונים החדשים שהציבה החברה: הן צבירת כמות מספקת של צפיות, והן החלטתהּ של יוטיוב (ולא של המשתמש)- האם לצרפו לתוכנית[352]. ב-16 בינואר 2018, הכריזה יוטיוב על הקשחה נוספת של הקריטריונים- עבור צירוף יוצרי תכנים לתוכנית השותפים שלה. הקריטריונים החדשים קבעו, שהתוכן אשר נוצר על ידי יוצרי התכנים יצבור לפחות 4000 שעות צפייה בהם- במהלך השנה החולפת, מרגע העלאתם לערוץ השייך ליוצרם; כמו כן, על הערוץ לצבור 1000 מנויים לפחות (ללא הגבלת זמן)[353].

הגנה מפני צפייה לא מבוקרת של ילדים בסרטונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – DaddyOFive, Elsagate

ב-2017, נקשר שמהּ של יוטיוב עם מספר מחלוקות, הקשורות להגנת ילדים (אנ'). במהלך הרבעון השני של השנה הקלנדרית (אנ'), הואשמו בעלי ערוץ המתיחות הפופולרי "DaddyOFive": מייקל כריסטופר מרטין (שכינויו המקוון היה כשם הערוץ) ואשתו, הית'ר מרטין (אשר כינויה המקוון היה: "MommyOFive")- בהתעללות בילדים. זאת, בעקבות פרסום סרטונים, המתעדים אותם מבצעים מתיחות על ילדיהם. מקרה זה שימש מניע ("טריגר") עבור מנויים רבים, שהיו רשומים לערוץ זה- לטעון שהיה שנוי במחלוקת ו"קיצוני מטבעו", ב"רמת האכזריות" של מתיחותיו. לפני מקרה זה, צבר הערוץ כמות מצטברת של 176 מיליוני צפיות בסרטוניו השונים, וכמות המנויים הרשומים אליו עמדה על כ-750,000. לאחר מקרה זה, הוסרו כל סרטוניו, והזוג חדל מיצירת והעלאת סרטונים במסגרתו. כיום, כולל הערוץ סרטון אחד בלבד, שעיקרו: התנצלות פורמלית ופומבית, כלפי המנויים וילדיהם, אשר נחשפו לתכניו ונפגעו מהם. נוסף על כך, שניים מילדיהם של בני הזוג נלקחו מהם, וכיום בני הזוג מרטין אינם עוד בעלי המשמורת עליהם[354][355][356][357].

בהמשכהּ של השנה, הייתה יוטיוב נתונה לביקורת, בעטייה של הצגת סרטונים בלתי הולמים, אשר נועדו לשכבת הגיל (אנ') של ילדים. סרטונים אלו הציגו באופן תדיר דמויות פופולריות ואהודות, במהלכם של אירועים אלימים, בעלי תוכן מיני מובהק, או כל סיטואציה "טורדנית" אחרת, אשר בכל מקרה (בהתאם לכל הנורמות או הגישות הנהוגות בחברה המודרנית- המגדירות את התכנים אליהם ילדים "יכולים" להיחשף- ולאלו שמוטב שיימנעו מחשיפה אליהם) אינה הולמת את שכבת הגיל שלהם. רבים מסרטונים אלו הופיעו ב- "YouTube Kids", אשר מהווה פלטפורמה של האתר, המיועדת ככלל ועיקר עבור ילדים ובני נוער; סרטונים אלו, על תוכניהם הטורדניים, גררו, עם העלאתם לאתר- מיליונים רבים של צפיות מצד ילדים. המונח "Elsagate" (בעברית: "אֶלְזָה-גֶייט") הפך מטבע לשון ברשת האינטרנט; מאוחר יותר השתמשו בו גם ספקי חדשות (באנגלית: "News Outlets")[358] שונים- בכל פעם בו התייחסו לעניין שנוי במחלוקת זה[359][360][361][362].

ב-11 בנובמבר 2017, הכריזה יוטיוב על העלאת רמת הבטיחות באתר, במטרה להגן על ילדים מצפייה בתכנים שאינם מתאימים להם. בהמשכו של חודש זה, ובהתאם להכרזה זו, החלה החברה במחיקה מסיבית של סרטוני וידאו וערוצים שונים, אשר השתמשו באופן בלתי הולם בדמויות, אשר במקורן היו מותאמות לצפייה עבור כל בני משפחה ממוצעת (אנ'), אך בפועל הן הוצגו באופן בלתי הולם, הן מבחינת התנהגותן והן מבחינת דבריהן. במילים אחרות, צביון הדמויות המקוריות עוות, וכתוצאה מכך- הן כבר לא היו מותאמות עוד לצפייה עבור ילדים. כחלק מהמגמה ההולכת וגוברת בנוגע לדאגה להגנה על ילדים מפני צפייה בסרטוני יוטיוב, אשר תוכניהם אינם מתאימים להם, כלל גל המחיקות ההמוניות גם ערוצים, בהם הוצגו ילדים הלוקחים חלק בפעילויות בלתי הולמות או מסוכנות, על אף שביצעו אותן בהשגחת מבוגרים (אנ'). המחיקה הידועה והמשמעותית מכולן, הייתה זו של ערוץ "Toy Freaks" (בעברית: "פְרִיקִים של צעצועים"). לערוץ זה היו למעלה מ-8.5 מיליוני מנויים, והוא כלל תכנים של אב ושתי בנותיו, המוצגים במהלכן של סיטואציות מוזרות, חריגות ומרגיזות. על פי אתר "סוֹשִׁיאַל-בְּלֶייד (אנ')", האמון על ניתוח תנועת גולשים באתרי רשתות חברתיות, בכללן יוטיוב, הרוויח ערוץ זה, טרם מחיקתו, סכומי כסף שנתיים של עד 8.7 מיליוני פאונדים (או, בסימון (אנ') מקובל יותר: £8.7 מיליון) (כ-42 מיליוני שקלים חדשים).

נוסף על גל המחיקות ההמוניות, פרסם עיתון "הטיימס" מחקר, בנובמבר 2017, באשר לתופעות פדופיליות בקנה מידה נרחב- באתר יוטיוב. במחקר נחשף, כי עשרות מותגים בעלי שם עולמי פרסמו ושיווקו את מוצריהן, כאשר הפרסומות הנלוות לפרסום המוצרים- הציגו תמונות של ילדים בלבוש מינימלי בלבד. על מותגים אלו נמנו, בין היתר: בריטיש טלקום, אדידס, דויטשה בנק, eBay, אמזון, חברת "מארס", דיאג'יו, קבוצת "טוֹקטוֹק" (אנ') ועוד. רבים ממסעות הפרסום של מותגים אלו צברו מיליוני צפיות מצטברות, לאחר שהציגו קטינות בלבוש מינימלי המצלמות את עצמן מבצעות שפגאט, מצחצחות שיניים או המתגלגלות מצד לצד במיטתן. המחקר חשף, כי רבים מסרטוני וידאו אלה הועלו לעיתים קרובות על ידי הקטינות עצמן. אמנם, מנקודת מבטן, סרטונים אלו הכילו "תוכן תמים"; מאידך, הם גררו תגובות פוגעניות ומיניות- מצד פדופילים, אשר תרו אחר פרסומות אלו ונהרו אליהן, בהקלידם מילות מפתח בשפה הרוסית- כדי לתור אחר מאות ילדות ממוצא סלבי. נוסף לכך, בשעת הצפייה בסרטונים אלו, העלה אלגוריתם החיפוש של יוטיוב, בחלק האתר המוקדש ל-"סרטונים העשויים לעניין אותך גם כן"- סרטון אשר מציג ילדים עירומים, המתרחצים והמשחקים במקלחת. תגובות פדופילים אלו היו רוויי זימה, וכללו תוכן מיני פוגעני ומפורש. חלק מההערות אף עודדו את הקטינים מעלי הסרטונים- לבצע אקטים מיניים.
בחלק מהמקרים, חל מצב הפוך: סרטונים אשר הועלו לאתר יוטיוב על ידי קטינות- לוו במהלך הפעלתם במסעות פרסום מטעם חברות בעלי שם, כגון מותג האופנה מייקל קורס, חברת הממתקים "קַדְבֶּרִי" (אנ'), סטלה מקרטני, חברת "Now TV" (אנ'), חברת "אַרְגוֹס" (אנ') וחברת רוטבי הפסטה "דוֹלְמִיוֹ" (אנ'). גם פורמט זה של סרטונים (סרטוני קטינים המלווים במסעות פרסום של חברות בעלות שם)- צבר מיליוני צפיות, עבור חלק לא מבוטל של סרטונים אלו. ככל הנראה, בסרטוני הפרסומת של החברות, בהם מוצגים קטינים אלו, תוגמלו יוצרי תכנים מיניים אלו בידי החברות עצמן. מומחה אבטחת אינטרנט נורווגי, אֶיְינַאר אוֹטוֹ סְטַאנגְוִיקנורווגית: Einar Otto Stangvik), הביע את דאגתו בעקבות תופעה זו, באומרו כי: "ישנה סכנה, שסופם של סרטוני וידאו אלה טמון באינטרנט האפל (אנ'), או, בכל אופן, בקבוצות דיון העוסקות בהתעללות בילדים". אחד הגולשים, אשר נחשף לסרטונים אלו, ואשר נטל על עצמו את המשימה של קעקוע ולחימה בתופעה זדונית זו, השכיל לבטא את הסיטואציה במלוא עוצמתהּ, באומרו במישרין כי:

ליוטיוב לא אכפת מהגנה על ילדים, היא רק דואגת לתדמית ולמוניטין שלה [363][364].

בעקבות חשיפת ממצאי המחקר המדאיגים, שאך הוסיפו לדאגה הגוברת בעניין חשיפת ילדים לתכנים פרובוקטיביים במסגרת פרשת "Elsagate", הקפיאו מספר חברות מרכזיות את פרסומיהן באתר יוטיוב[365][362].

הערות ותגובות מצד משתמשי האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב סרטוני הווידאו מאפשרים למשתמשי האתר לרשום הערות ותגובות אודותיהם. עובדה זו הסבה את תשומת לבם של גופים שונים, באשר לאופיין השלילי. הדבר התבטא הן בתוכנן של התגובות והן באופן הצגתן הוויזואלי. ב-2006, שיבח המגזין "טיים" את "Web 2.0", במסגרתו נכלל גם אתר יוטיוב. המגזין ציין, כי יוטיוב מאפשרת "קיום קהילה ושיתוף בין חבריה- בקנה מידה חסר תקדים". עם זאת, לצד המילים הטובות, ביקר המגזין בחריפות את אופי וניסוחי התגובות באתר, בכתבו כי: "יוטיוב מנצלת את טיפשותם של משתמשי האתר, אך בד בבד- גם את תבונתם. חלק מהתגובות ביוטיוב גורמות לך להזיל דמעות על עתיד האנושות רק מלקרוא אותן בעצמך; תגובות אשר כוללות ניבולי פה, כמו גם ביטויי שנאה, עירומה ויוקדת- ללא רחם"[366]. ב-2009, תיאר עיתון "הגרדיאן" את הערות משתמשי האתר, בכתבו:

(ההערות הנן) ילדותיות (אנ'), אגרסיביות (אנ'), בעלות שגיאות כתיב, בעלות צביון סקסיסטי והומופובי, נעות על הגבול שבין פריקת זעם והבעת תחושות נקמה בנוגע לתוכן המוקרן בסרטוני הווידאו- ובין מתן תיאור מפורט, אך חסר תכלית, המלווה בראשי התיבות "LOL". בסופו של עניין, ההערות הכתובות באתר יוטיוב מהוות חממה לדיונים ילדותיים ובורות נטולת בושה, כאשר לעיתים מופיע, בין כל ההערות חסרות השחר- ניצוץ של שנינות, הזוהר והמאיר את כל האופל הזה.

הערה: הצירוף "LOL" מהווה ראשי תיבות של ביטוי הסלנג האינטרנטי האנגלי: "Laugh Out Loud"; בתרגום חופשי לעברית: "צְחַק בקול רם".

בספטמבר 2008, העיר עיתון ה"דיילי טלגרף", שיוטיוב הייתה "ידועה לשמצה" בשל "מספר תמורות חולניות ומשלהבות יצרים, הקשורות בחומרת ההערות הנכתבות באתר שלה- יותר מאשר חומרתן של תגובות והערות הנכתבות באתרים אחרים, ברשת האינטרנט כולה". עם זאת, ציין העיתון לטובה את התוסף "Comment Snob", המסנן תגובות "בלתי רצויות", מתוך כלל התגובות הנכתבות עבור סרטון מסוים באתר, וכינה אותו "קטע תוכנה, החוסם פּוֹסְטִים (תגובות/הערות) חצופים, בעלי שגיאות כתיב רבות[367][368]". באפריל 2012, ציין העיתון "הפינגטון פוסט" ש"מציאת הערות באתר יוטיוב, אשר עשויות להיות מוגדרות "פוגעניות, טפשיות וגסות", בהתאם לנורמות החברתיות שקבע הרוב המכריע של משתמשיו- עשויה להיות קלה למדי" [369].

ב-6 בנובמבר 2013, השיקה גוגל מערכת לניטור ובקרת הערות, אשר הותאמה במיוחד עבור Google+ ("גוגל פלוס"). מערכת זו חייבה את כל משתמשי יוטיוב לפתוח חשבון ב- Google+ ולהיכנס אליו, בטרם יוכלו לרשום תגובות לסרטונים באתר יוטיוב- בהם צפו. הסיבה הרשמית לשינוי מדיניות זו של גוגל הייתה: "מתן יוצרי תכנים כוח והשפעה רבים יותר, על מנת למתן ולחסום תגובות שאינן ראויות; כך יוכלו יוצרי תכנים אלה להשמיע קולם ולהטביע את חותמם, באמצעות מתן ביקורת שוטפת אודות ציפיותיהם ממשתמשי האתר, דהיינו: קביעת רף האיכות של הסרטונים המועלים אליו, כמו גם רף התגובות הנרשמות על ידם[370]. באמצעות המערכת החדשה חודש ההיתר, המאפשר למשתמשים לכלול הפניות (קישורים/"לינקים") לכתובות אינטרנט חיצוניות בתגובותיהם (הפניות לכתובות אתרים, שאינם אתר יוטיוב); זאת, לאחר שהונהגה בעבר מדיניות הגורסת, כי תגובות המכילות קישורים אלה- תחסמנה או תוסרנה, בעקבות שימוש לרעה בתכונה זו- מצד משתמשי האתר[371][372]. בעוד כוונותיה של גוגל עם יצירת המערכת החדשה היו טובות, היו גם כאלו שלא היו שבעי רצון מהמהלך. אחד המתנגדים הבולטים לתוכנית זו היה גַ'אווֶד קַארִים, אחד ממייסדי יוטיוב. בערוץ היוטיוב שלו, תהה קַארִים על מהות החלטה זו, והביע את דעתו השלילית כלפיה, בכתבו: "מדוע לעזאזל עליי להיות בעל חשבון בגוגל פלוס, רק כדי להגיב (תגובה עלובה) לסרטון וידאו בו צפיתי?"[373]
ההצהרה הרשמית של יוטיוב בדבר השקת המערכת החדשה "זכתה" לקבל 20,097 הצבעות של "לא אהבתי" ("Dislike"), ולמעלה מ-32,000 תגובות המביעות סלידה או גינוי של המהלך- בפרק זמן של יומיים בלבד[374]. בכתבו בבלוג "Silicon Island", העוסק בענייני טכנולוגיה, והשייך לעיתון "Newsday", ציין צֶ'ייס מֶלְווין (באנגלית: Chase Melvin) ש"גוגל פלוס, כרשת מדיה חברתית, כלל אינה קרובה אפילו לרמת הפופולריות והאהדה לה זוכה פייסבוק; למעשה, הרישום לגוגל פלוס נכפה על מיליוני משתמשי יוטיוב, שאינם חפצים לאבד את זכותם להגיב לסרטוני יוטיוב, או להעיר הערות אודותיהם- באם יחליטו לא להירשם לגוגל פלוס". עוד ציין מֶלְווין, כי "קבוצות דיון, לאורכהּ ולרוחבהּ של רשת האינטרנט, זועקים זעקת שבר כנגד מערכת התגובות החדשה". בכך רמז מֶלְווין על הלך מחשבתו, שעדיף היה לו הרישום היה מתבצע באמצעות כניסה לחשבון הפייסבוק של המשתמשים, ולא לחשבון גוגל פלוס שלהם, כיוון שמספר המשתמשים המחזיקים בחשבון פייסבוק- גדול לאין ערוך מאלו המחזיקים בחשבון גוגל פלוס. נוסף לכך, נדמה היה שגוגל ניסתה לשווק ולקדם את מוצריה השונים- באמצעות הליכים דיקטטוריים לכאורה: רק אם משתמש מסוים יחליט להשתמש במוצר כלשהו, אותו גוגל מנסה לקדם (במקרה זה, "גוגל פלוס", במקום פייסבוק, אשר אינה בבעלותהּ של גוגל), אך המשתמש למעשה איננו מעוניין בו- הוא יוכל להנות מזכויות רחבות יותר, בשירותי גוגל אחרים, בהם הוא חפץ באמת (כתיבת תגובות לסרטונים באתר יוטיוב, אשר מהווה חברת בת של גוגל).

בהמשך לדבריו, אמר מֶלְווין כי:

ייתכן כי תלונות משתמשי אתר יוטיוב אכן מוצדקות (בתגובה לצורך ברישום לגוגל פלוס, על מנת לרשום תגובות לסרטונים ביוטיוב), אך הרעיון של שיפור וחידוד הקונספט של המערכת הישנה (אשר קדמה למערכת הדורשת רישום ל"גוגל פלוס") איננו רע כל כך (בהכרח). חִשְבוּ אודות כל ההערות, הנושאות בקִרְבָּן השמצות גסות, מיזוגיניות ומלאות גזענות, אשר נרשמו במהלכן של שמונֶה השנים האחרונות באתר יוטיוב, ללא שמץ עדות או ראייה לכך שהן עשויות להתמתן. האם ניסיון כן ואמיתי לרסן את אותם דברי הדיבה משוללי הרסן הללו, היוצאים מבין אצבעותיהם של משתמשים אנונימיים, אינו הולם דיו, על מנת לקבל את היחס לו הוא ראוי? אני מסכים בהחלט שאכן, המערכת רחוקה משלמות; עם זאת, עלינו לשבח את גוגל, בעבור מאמציה הכנים- להפחית את מידת הנזק, הנגרם על ידי יוּטְיוּבֶּרִים נזעמים, הבוחרים לפרוק את תסכולם וכאבם בדרך זו, תוך התעטפות במעטה של איבה ואנונימיות[375].

ב-27 ביולי 2015, הכריזה גוגל כי תסיר את הדרישה ממשתמשי אתר יוטיוב להירשם (לפתוח חשבון) בגוגל פלוס, לשם כתיבה ופרסום של תגובות והערות, המתייחסות לסרטונים בהם צפו[376].

ב-3 בנובמבר 2016, הכריזה יוטיוב על יצירת מתווה ניסיוני, אשר יאפשר ליוצרי התכנים לבחור בעצמם, האם לאפשר כתיבת תגובות לסרטונים אותם יצרו, או לחלופין- לחסום כתיבת תגובות אלו. כמו כן, יכלו יוצרי התכנים לבחור בברירה שלישית, שעיקרה: אפשור כתיבת תגובות לסרטון מסוים, אך בו בעת- דיווח על תגובות פוגעניות, בהתבסס על אלגוריתם אשר פותח באופן מיוחד לצורך איתור וזיהוי תגובות מסוג זה[377]. נוסף על כך, ניתנה הברירה בידי יוצרי התכנים, האם להתיר כתיבת הערות הכוללות האשטאגים או קישורים (לינקים) לאתרים שאינם יוטיוב- או למחקם, במטרה להאבק בתופעת הספאם. כמו כן, ניתנה בידי יוצרי התכנים האפשרות להתיר למשתמשים, אשר כתבו ופרסמו תגובות פוגעניות- לשכתב את תגובותיהם, על מנת למתנן[378]. אפשרות זו מהווה מעין גישה חינוכית, בעלת ביקורת בונה, הרואה את המשתמש כבן אנוש, אשר עשוי להיות נתון למצבי רוח שליליים, הנובעים מסיבות שונות ומגוונות, או יותר מכך- אשר נחשף במהלך חייו לנסיבות חיים שליליות (סביבתיות או גנטיות), העשויות לנטוע בקרבו תפישה פסיכולוגית, שאינה עולה בקנה אחד עם הנורמות החברתיות המקובלות. על כן, עשוי משתמש זה לכתוב תגובות פוגעניות. מטרת אפשרות זו היא מעין מתן משוב למשתמש אודות תגובתו, ומתן אפשרות לחזור בו מדבריו, תוך העלאת מודעותו לתוכן השלילי של דבריו. באמצעות גישה חינוכית זו, פוחת הסיכוי שמשתמש שסרח- ישוב לעשות זאת גם בעתיד- בסרטוני וידאו אחרים.

שימושים שונים אשר מציע אתר יוטיוב למשתמשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום באתר יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורמטי (סוגי) פרסומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת הפורמטים של הפרסומות הנהוגות באתר יוטיוב, אשר מהן מעלה הסרטון יפיק רווחים[379]:

  1. מודעות ברשת המדיה ("Display Ads")- מופיעה מימין לסרטון המוצג ומעל לרשימת הסרטונים המוצעים.
  2. מודעות "שכבת על" ("Overlay Ads")- מודעות שכבת-על שקופות למחצה, המופיעות ב-20% התחתונים של הסרטון.
  3. מודעות וידאו[380]:
    • מודעות וידאו שניתן לדלג עליהן ("Skippable Video Ads")- מודעות וידאו אשר ניתן לדלג עליהן מאפשרות למשתמש לדלג עליהן לאחר חמש שניות, אם הוא בוחר לעשות כן. מודעות אלו ממוקמות לפני הסרטון בו בחר המשתמש לצפות, במהלכו או אחריו.
    • מודעות וידאו שלא ניתן לדלג עליהן ("Non-Skippable Video Ads")[381]- מודעות בסרטונים שלא ניתן לדלג עליהן הן מודעות וידאו אשר יכולות להופיע לפני סרטונים, במהלכם או בסופם, בעת צפייה בתוכן של שותפים. משך הסרטון עשוי להיות 15–20 שניות, והמשתמש חייב לצפות במודעה קודם הצפייה בסרטון בו בחר לצפות.
  4. מודעות "באמפר" ("Bumper Ads")- מודעות וידאו שלא ניתן לדלג עליהן, באורך של עד 6 שניות. המשתמש חייב לצפות בהן, קודם הצפייה בסרטון בו בחר לצפות.
  5. כרטיסים ממומנים ("Sponsored Cards")- כרטיסים ממומנים מציגים תוכן העשוי להיות רלוונטי לסרטון בו בחר המשתמש לצפות, או העשויים לעניין אותו גם כן, מלבד הסרטון הנוכחי, בו בחר לצפות. המשתמש ייצפה בטיזר של הכרטיס במשך מספר שניות. הוא גם יוכל להקיש על הסמל אשר ממוקם בפינה השמאלית של הסרטון- כדי לדפדף ברשימת כרטיסים ממומנים נוספים.

חסמי פרסומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקידם של חסמי הפרסומות (אנ') הוא למנוע את הופעתן, הן במרחב אתר יוטיוב- והן במהלך הצפייה בסרטוני הווידאו. הפרסומות, על כל סוגיהן, מהוות מקור מימון ("מונטיזציה") עבור חברת יוטיוב.
מכאן עולות שתי שאלות נוקבות (לפחות), הן במובן הכלכלי והן במובן הפילוסופי, אודות מבנה, דרך החשיבה ואופן תפקודהּ הכלליים של חברת יוטיוב בפרט (ושל אינספור אתרי אינטרנט בכלל), ובפרט- יחסהּ לחברות המפתחות את האפליקציות של חסמי הפרסומות:

  • מדוע חברת יוטיוב (או חברת גוגל), כתאגיד בעל כוח כלכלי כלל עולמי, אינה תובעת את החברות, המפתחות ומתחזקות חסמי פרסומות אלו?
    במילים אחרות, מדוע לחסמי הפרסומות ישנה זכות קיום? או: מדוע חסמי הפרסומות והחברות המפתחות אפליקציות אלו- ממשיכים להתקיים?
  • האם החברות המפתחות את אפליקציות חסמי הפרסומות- משלמות סכומי עתק לחברת יוטיוב- כפיצוי על חסימת מיליוני פרסומות מדי יום ביומו (ובכך מונעות את מקור המימון העיקרי של יוטיוב)? ואם אין הדבר כך, מדוע מבקשות חברות אלו באופן תדיר תרומות כספיות אינטרנטיות ממשתמשי אפליקציות אלו, כמו גם הבעת חוות דעת טובה
    (בקשה מהמשתמש לבחור ב- "חמישה כוכבי דירוג", כמו גם כתיבת חוות דעת טובות בעקבות שימוש באפליקציה)?

שיווק באמצעות אתר יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות ועקרונות שיווקיים בפרסום באתר יוטיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידת היעילות של פרסום באתר יוטיוב (ולא רק בו) נמדדת בהפקת רווחים ממנו- ומִקְסוּמָם (כלומר, השאיפה להרוויח בפועל מהפרסום את סכומי הכסף, אשר הוערכו קודם למסע הפרסום- כמקסימליים עבורו).

התנאים להפקת רווחים מצפייה בפרסומות אלו הם כדלקמן[382]:

יוטיוב ומסחר אלקטרוני ("E-Commerce")[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת הדרכים הטובות ביותר להצלחה בתחום אסטרטגיית השיווק, באמצעות כלי התקשורת, ובפרט במסחר אלקטרוני ("E-Commerce")- היא פרסום באתר יוטיוב, המשמש פלטפורמה ומצע נוחים וטובים לשם כך[383].

יוטיוב ככלי לימודי[עריכת קוד מקור | עריכה]

[384].

צנזורה וחסימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמינות אתר יוטיוב במדינות העולם השונות, נכון למאי 2016
.
הערה: הנתונים עשויים להיות שגויים בחלקם- עקב חוסר מידע, מידע המוטל בספק או שהוא משוער בלבד (עקב צנזורה המוטלת על מידע זה- מצד מדינות מסוימות).

  מדינות אשר בהן אתר יוטיוב זמין לגלישה, קיימות גם גרסאות מקומיות של האתר- בהתאם לשפות השונות המדוברות במדינה.

  מדינות אשר בהן אתר יוטיוב זמין לגלישה (גרסה אנגלית בלבד, ללא גרסה מקומית).
  מדינות אשר בהן אתר יוטיוב נחסם בעבר.
  מדינות אשר בהן אתר יוטיוב חסום.

סיבות לחסימת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר יוטיוב עשוי להיחסם בעטיין של סיבות רבות ומגוונות. להלן חלק מהן[385]:

  • הגבלה של חשיפת הציבור במדינה כלשהי לתוכן, העשוי להביא לתסיסה פוליטית או חברתית.
  • מניעת האפשרות של אזרחי מדינה כלשהי לבקר מדיניות או פעולות הננקטים בידי שליט המדינה, עוזריו, והגופים הכפופים לו (צבא, משטרה, רשויות החוק ועוד).

דוגמאות:

  1. מניעת ביקורת על השליט – צפון קוריאה.
  2. מניעת ביקורת על הממשלה או שיטת הממשל – סין.
  3. מניעת ביקורת על מהלכים אשר נקבעו או הוצאו לפועל על ידי הממשל – מרוקו.
  4. מניעת ביקורת על בכירים בממשל – טורקיה ולוב.
  5. מניעת ביקורת על הממשל מטעמים דתיים – פקיסטן.
  • הפרת חוקים לאומיים של מדינה כלשהי, בכללם:
  1. הפרת זכויות יוצרים, או חוקים שמטרתם הגנה על קניין רוחניגרמניה.
  2. הפרה של נאומים מחרחרי שנאה, פגיעה בערכי אתיקה והפרת חוקים בעלי זיקה לשמירה על כללי המוסר האנושיים- איראן.
  3. מניעת גישה לסרטוני וידאו, אשר נקבעו כי הם מכילים תוכן בלתי הולם עבור בני נוער וקטינים[386]; הדבר נכון גם לגבי אפליקציית "YouTube Kids", כמו גם לגבי גלישה ב"מצב (מוֹד) מוגבל/שמור" ("Restricted Mode"), אשר נועד לסנן תכנים בלתי הולמים מסוג זה[387].
  4. הפחתת הסיכוי להסחות דעת בשעות העבודה או הלימודים[388]- אוסטרליה.
  5. הפחתת רוחב פס הרשת בה משתמשים[389][390][391].

משך זמן חסימת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • במספר מדינות נחסם אתר יוטיוב לחלוטין, בין אם לפרק זמן ארוך טווח וממושך, ובין אם לתקופות זמן קצובות ומוגבלות יותר.

דוגמאות לתקופות כאלו:

  1. מסע תעמולה של מועמד מסוים, בתקופת בחירות;
  2. ציון יום השנה של מאורעות פוליטיים/מדיניים/חברתיים בעלי רגישות.

דוגמאות למאורעות מסוג זה:

דגש: הדוגמאות המובאות להלן מתייחסות לאירועים פוליטיים/מדיניים/חברתיים בעלי רגישות בארצות הברית ובמדינת ישראל, בהן אתר יוטיוב אינו נחסם.
מטרת דוגמאות אלו היא המחשת אירועים מסוג זה, לצורך השלכה על מדינות אחרות (דוגמת איראן וצפון קוריאה), אשר בהן אתר יוטיוב כן נחסם
:

בארצות הברית: יום השנה ל: רצח מרטין לותר קינג (יום מרטין לותר קינג), רצח ג'ון פיצג'רלד קנדי, פיגועי 11 בספטמבר.
בישראל: יום השנה ל: רצח יצחק רבין, יום הנכבה, טבח מערת המכפלה.

  • במדינות מסוימות הגישה לאתר יוטיוב אפשרית; עם זאת, הגישה לסרטוני וידאו מסוימים חסומה. קיימים גם מקרים קיצוניים, בהם האתר כולו נחסם בעקבות סרטון וידאו אחד בלבד; במקרים כגון אלו, תתגמש חברת יוטיוב: לעיתים קרובות, היא עשויה להסיר את סרטון הווידאו הסורר, או להגביל את הגישה אליו- במטרה לחדש את הגישה לאתר ואת שירותיו האינטרנטיים.
  • לעיתים קרובות, נחסמים אתרי מדיה חברתית, בפרט אתר יוטיוב. החסימה מתבצעת על ידי חברות, ארגונים עסקיים, בתי ספר ומוסדות אקדמיים, סוכנויות ממשלתיות ומוסדות פרטיים אחרים. זאת, בעקבות הגבלות על רוחב פס הגלישה בתשתיות הרשת, המותקנות במוסדות אלו, כמו גם הצורך במניעת הסחות דעת, הנגרמות בעטייה של הגלישה באתר[385].

מדינות בהן אתר יוטיוב חסום, או נחסם בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2017, חסימת אתר יוטיוב בקנה מידה ארצי התרחשה בסין ובצפון קוריאה, בעוד שבאיראן נחסם האתר רק עבור ספק שירותי אינטרנט אחד בלבד.

להלן רשימת מדינות, בהן נחסם אתר יוטיוב בעבר:

  • איראן חסמה באופן זמני את הגישה לאתר יוטיוב ולמספר אתרים נוספים, ב-3 בדצמבר 2006, לאחר שהכריזה עליהם כ"מפרי קודי התנהגות (אנ'), הן מהבחינה החברתית והן מהבחינה המוסרית".
    הסיבה ה"אמיתית" לחסימת אתר יוטיוב בתאריך זה, נבעה מהעלאה ופרסום סרטון, אשר הציג כוכב אופרת סבון איראני, המקיים יחסי מין[392]. מאוחר יותר, הוסרה החסימה על האתר, אך הוא נחסם פעם נוספת- לאחר הבחירות לנשיאות איראן ב-2009 (אנ')[393]. האתר נחסם גם ב-2012, בד בבד עם חסימת הגישה לאתר גוגל, לאחר הפצת קדימון ("טריילר") ביוטיוב לסרטון השנוי במחלוקת: "תמימות המוסלמים", המותח ביקורת חריפה על עיקרי דת האסלאם ומייסדהּ מוחמד[394].
  • תאילנד חסמה את הגישה לאתר בין השנים 2006–2007, בעקבות פרסום סרטונים פוגעניים, העוסקים בביזוי לכאורה של המלך ראמה התשיעי[395][396].
  • באוסטרליה, חסמו מספר אגפים בחינוך הממלכתי את הגישה לאתר, בצטטם כי: "קיים חוסר יכולת לקבוע לאיזה סוג של תכנים עשויים להגיע התלמידים", כמו גם כי: "אין לאתר ולתכניו כל ערך חינוכי"[397].
  • סין חסמה את הגישה לאתר בין התאריכים: 15 באוקטובר 2007 - 22 במרץ 2008, ופעם נוספת, ב-24 במרץ 2009, על ידי "פרויקט מגן מוזהב", חסימה שנותרה על כנהּ עד ימינו אלה[398][399][400][401]. החסימות אירעו משום שלפי ממשלת סין, יוטיוב הוא אתר המתנגד למהפכת התרבות בסין[402]. על אף שהממשלה הסינית לא אישרה או הכחישה את חסימת האתר בתחומי המדינה, מאז לא ניתן להיכנס לאתר יוטיוב בסין.
  • מרוקו חסמה את הגישה לאתר במאי 2007, ככל הנראה כתוצאה מפרסום סרטונים, המבקרים את פעולותיה הצבאיות בסהרה המערבית[403]. האתר חזר להיות זמין ב-30 במאי 2007, לאחר הכרזתהּ הלא רשמית של חברת התקשורת הראשית במדינה, מַארוֹק טֶלֶקוֹם (אנ'), שהאתר לא היה זמין בשל "תקלה טכנית" בלבד[404].
  • טורקיה – טורקיה חסמה את הגישה לאתר פעמים רבות. על מועדי החסימות נמנים התאריכים הבאים:
  1. ספטמבר 2007.
  2. בין השנים 2008–2010, לאחר מחלוקת בדבר סרטונים שהועלו אליו, אשר נחשבו פוגעניים בשל ביזויו לכאורה של מוסטפא כמאל אטאטורק, מייסד הרפובליקה הטורקית ונשיאהּ הראשון[405][406][407]. מעט לפני נובמבר 2010, חודשה הגישה לאתר לזמן קצר, אך בתאריך זה הוא נחסם פעם נוספת, הפעם לזמן קצר בלבד, בעקבות פרסום סרטון פוגעני המתייחס לפוליטיקאי הטורקי דֶנִיז בַּאיקַאל (אנ'). חסימה זו לוותה באיום מצד ממשלת טורקיה כלפי יוטיוב, שהאתר ייחסם פעם נוספת לתקופה ממושכת- באם החברה לא תסיר סרטון זה[408]. למרות חסימה ממושכת זו של אתר יוטיוב בטורקיה, אשר נמשכה כשנתיים וחצי, הוא נותר האתר השמיני בחשיבותו, על פי דירוג אתרי האינטרנט הפופולריים ביותר במדינה זו- מבחינת כמות המשתמשים הנכנסים אליו והגולשים בו[דרושה הבהרה][409][410].
  3. מרץ 2014- הגישה לאתר נחסמה פעם נוספת, לאחר "זליגת מידע מודיעיני ברמת מידור גבוהה"[411][412][413].
  4. אפריל 2015.
  • פקיסטן – פקיסטן חסמה את הגישה לאתר ב-23 בפברואר 2008, בעקבות פרסום תוכן פוגעני כלפי דת האסלאם, בפרט לאחר פרסום קריקטורות משפילות של מוחמד בעיתון דני[414]. בעקבות התפוצצות הפרשה ואירועי הדמים אשר ליוו אותה, נחסמה הגישה לאתר יוטיוב בקנה מידה כלל עולמי, כמעט מכל מדינה בעולם- למשך שעתיים. בדיעבד התברר, כי האתר אמור היה להיחסם אך ורק בפקיסטן, אולם תקלה טכנית היא זו שגרמה לו להיחסם בקנה מידה כלל עולמי. ב-26 בפברואר 2008, שלושה ימים לאחר חסימת האתר במדינה, הוסרה חסימתו, והגישה אליו חודשה. הדבר התרחש הודות לדרישה מצד ממשלת פקיסטן כלפי חברת יוטיוב- להסיר את כלל הסרטונים המתסיסים, מכלל שרתיה[415][416]. מאוחר יותר התברר, כי במהלך שלושת ימי חסימת האתר, השכילו אזרחים פקיסטניים רבים דרכים להתגבר על הבעיה ו"לעקפה", בהשתמשם בתוכנה המספקת שירותי אינטרנט פרטיים וירטואליים[417]. בעקבות אירועי יום "כולם מציירים את מוחמד" (אנ'), אשר התרחש במאי 2010, חסמה פקיסטן פעם נוספת את הגישה לאתר, בצטטה כי הוא מכיל "תוכן מחלל קודש"[418]. החסימה הוסרה ב-27 במאי 2010, לאחר הסרה נוספת של התוכן הפוגעני בידי החברה, בהתאם לדרישתה של ממשלת פקיסטן. למרות הסרת הסרטונים, נותר באתר יוטיוב מספר סרטונים מועט, אשר עודם מכילים תוכן פוגעני כלפי דת האסלאם; על כן, סרטונים אלו נותרו חסומים, על אף שהגישה לאתר זמינה[419][420]. פקיסטן שבה וחסמה את האתר בספטמבר 2012, לאחר סירוב מצד חברת יוטיוב להסיר ממנו את הסרטון "תמימות המוסלמים", כאשר נכון לספטמבר 2013, עודנה עמדה החסימה על כנה[421]. הגישה לאתר נתאפשרה פעם נוספת בינואר 2016, לאחר השקת גרסת יוטיוב, המותאמת במיוחד עבור פקיסטן[422].
  • טורקמניסטן – טורקמניסטן חסמה את הגישה לאתר ב-25 בדצמבר 2009, בשל סיבות שאינן ידועות. אתרים נוספים, דוגמת "LiveJournal", נחסמו אף הם[423].
  • לוב – לוב חסמה את הגישה לאתר ב-24 בינואר 2010, בעקבות הפצת סרטוני וידאו באתר, אשר תיעדו הפגנות שנערכו בעיר בנגאזי, כשעל משתתפיהן נמנו משפחות עצירים, אשר נרצחו בכלא אבו סלים (אנ'), הממוקם בטריפולי, בשנת 1996. עילה נוספת לחסימת האתר בתאריך זה הייתה הפצת סרטונים, המתעדים את בני משפחתו של מועמר קדאפי מתהוללים במסיבות. חסימת האתר לוותה בביקורת מצד ארגון "משמר זכויות האדם"[424]. בנובמבר 2011, לאחר תום מלחמת האזרחים בלוב, נתאפשרה הגישה לאתר יוטיוב במדינה מחדש[425].
  • לוב ומצרים – בספטמבר 2012, חסמו לוב ומצרים את הגישה לאתר, לאחר גל מחאות אלימות (אנ') שעורר הסרטון: "תמימות המוסלמים". יוטיוב טענה כי: "סרטון זה- אשר זמין בקנה מידה רחב ברשת האינטרנט- נכלל במסגרת הקווים המנחים, שהוגדרו על פי קהילת יוטיוב; לפיכך, יישאר באתר. למרות זאת, בעקבות הסיטואציה הפוליטית והדתית הקשה, השוררת כעת בלוב ובמצרים- הגבלנו באופן זמני את הגישה לאתר- בשתי מדינות אלה"[426][427].
  • אפגניסטן, בנגלדש, רוסיה, סודאן ודרום סודאן – הגישה לאתר במדינות אלו נחסמה בספטמבר 2012, בעקבות הפצת קדימון (טריילר) בן ארבע עשרה דקות, המציג חלקים מהסרט מעורר המחלוקת: "תמימות המוסלמים".
    בסודאן נחסמה הגישה לאתר גם לפני הפצת סרטון זה, לאחר הפצת סרטון אחר, בו מוצגים פקידי בחירות סודאניים, האמונים על ניהול תקין והשריית סדר במהלכו של הליך הבחירות לנשיאות סודאן- מכניסים קולות מזויפים למעטפות הצבעה[דרוש מקור]. סרטון זה חשף, למעשה, כי הליך הבחירות לנשיאות סודאן, כמו גם תוצאותיהן- היה מושחת ו"מכור" מראש, וכי לערך הדמוקרטי אשר היה אמור להתלוות אליו- לא היה למעשה אחיזה כלשהי במציאות: הן מההבט הפוליטי, הן מההבט החברתי ובעיקר מההבט המוסרי.
  • סוריה – לאחר תחילת מלחמת האזרחים בסוריה, חסמה ממשלת סוריה את אתר יוטיוב, בנוסף לאתרים אחרים. חסימה זו חלה רק על השטחים עליהם שולט הממשל הסורי.
  • אריתריאה – ממשלת אריתריאה מאלצת את כל ספקי האינטרנט הפעילים בתחומהּ- להשתמש אך ורק בתשתיות, אשר הוקמו ואשר נשלטות על ידי המשטר המושל במדינה. בעקבות[דרושה הבהרה], אתרים רבים נחסמו, בכללם גם אתר יוטיוב.
  • קוריאה הצפונית – במקום לחסום את האינטרנט כפי שסין נוהגת, העדיפה צפון קוריאה להשתמש בתשתית ופורמט אינטרנטיים, השונים מפורמט האינטרנט הסטנדרטי, באמצעותו מספקות רוב מדינות העולם את הגישה למשתמשים בו. אתרים דוגמת יוטיוב אינם ניתנים לגישה מקוריאה הצפונית.
  • ישראלאינטרנט כשר[428].
  • המדינה האסלאמית – השימוש באינטרנט במדינה האסלאמית מוגבל ביותר, וניתן להשתמש בו רק בבתי קפה אשר נועדו לשם כך ("אינטרנט קפה"). הגלישה מתבצעת בהשגחה ובפיקוח הרשויות הדתיות, השייכות למדינה האסלאמית. בעקבות[דרושה הבהרה], נחסמו אתרים רבים, בכללם גם אתר יוטיוב.

תוכן ידידותי למפרסמים ("Advertiser-friendly content")[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכן ידידותי למפרסמים, משמעותו פרסום והפצת פרסומות בסרטוני וידאו, אשר תוכנם מניח את הדעת, אינו עובר על התנאים, ההגבלות וההנחיות של קהילת יוטיוב, כמו גם על מדיניות הפרסום של תוכנית "גוגל אֶדְסֶנס", ואינו מכיל תכנים מפוקפקים או בלתי ראויים לצפייה.

עיקרו של עניין זה, הנו קבלת אחריות, כמו גם מוּדעוּת של הגוף המפרסם- באילו סרטונים הוא בוחר למקם את קמפיין הפרסום שלו.

גוגל אינה מאפשרת למקם קמפיינים פרסומיים בכל סרטון באתר יוטיוב. פרסום פרסומות אשר מוקמו בסרטונים, אשר אינם הולמים את כללי הקהילה, כמו גם הפרה חוזרת ונשנית של הנחיות אלו- עשויים לגרום לנקיטת יד קשה מצד החברה- כנגד אותו מפרסם:

  • סימון סרטון או סרטונים מסוימים כ"לא ידידותי למפרסמים".
  • השבתת מודעות בערוץ מסוים, אשר מציג תכנים שאינם עולים בקנה אחד עם כללי הקהילה, אך בעל הערוץ בחר בכל זאת לפרסם בסרטונים אלו פרסומות.
  • השעייה מתוכנית השותפים של יוטיוב.
  • חסימה או השבתה של המונטיזציה של סרטונים מסוימים, או אף של ערוץ שלם.

על נושאי הסרטונים הפרובוקטיביים, אשר אינם ראויים לשמש מצע פרסומי, נמנים הנושאים הבאים:

  • נושאים פוליטיים או מדיניים שנויים במחלוקת, כגון מלחמות, סכסוכים פוליטיים ואירועי טרור.
  • שימוש בסמים, תרופות.
  • פגיעה פיזית, נפשית, או פסיכולוגית; ניסיונות אובדניים, פגיעה עצמית ושימוש באמצעים חודרניים.
  • תוכן המכיל דברי שטנה כלפי אדם או קבוצת אנשים: גזענות, אפליה, הסתה על רקע מיני, דתי, מוצא אתני ומוצא לאומי.
  • שפה בלתי הולמת, הכוללת קללות או ניבולי פה רבים.
  • גילויי אלימות: סרטונים המכילים רצח, דם, התעללות בבני אדם או בבעלי חיים.
  • סרטונים המכילים פאראפיליות שונות, ואשר אינם עומדים בקנה אחד עם הנורמות החברתיות המקובלות: קניבליזם, נקרופיליה, פדופיליה וכדומה.
  • נושאים מיניים מובהקים, המוצגים באופן מפורש, או רמיזות להם: עירום, תנוחות מיניות, אביזרי מין או שיחות שעיקרן נושאים מיניים מובהקים.
  • גילויי השפלה כנגד בני אדם, בפרט כלפי נשים.

סרטונים בהקשרים חינוכיים, תיעודיים, או אמנותיים של הנושאים לעיל- יישקלו על ידי גוגל, וייתכן שתותרנה חריגוֹת, באם ההקשר של סרטון מסוים הולם ומתאים דַיוֹ- להוות מצע עבור פרסומות.

גוגל מפתחת ומשכללת אלגוריתמים, אשר נועדו לזהות, ככל האפשר, את הסרטונים ה"סוררים", בהם פורסמו פרסומות. למרות זאת, עשויות לחול שגיאות בזיהוי מדי פעם בפעם. על כן, יכול משתמש מסוים לערער, במקרים מסוימים, על החלטתהּ של גוגל[429][430].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יוטיוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כתבה מתוך אתר "Quora": "אף על פי שהתרגלנו זה מכבר לשם "יוטיוב", האין הוא נשמע טיפשי?" (באנגלית).
  2. ^ כתבה של "The Name Inspector", אודות השערות בנוגע למקור שמו של אתר יוטיוב (באנגלית).
  3. ^ דיון מתוך בלוג השייך לאתר "WordReference", בנוגע למקור שמו של אתר יוטיוב (באנגלית).
  4. ^ הגדרת המושג מתוך ויקימילון.
  5. ^ Claburn, Thomas (5 בינואר 2017). "Google's Grumpy code makes Python Go". The Register (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  6. ^ Wilson, Jesse (19 במאי 2009). "Guice Deuce". הבלוג הרשמי של "גוגל-קוד" ("Google Code"). גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  7. ^ "YouTube Architecture – High Scalability -". בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2014. 
  8. ^ "Golang Vitess: a database wrapper written in Go as used by Youtube". 
  9. ^ דירוג אַלֶכְּסָה לישראל.
  10. ^ דירוג אַלֶכְּסָה.
  11. ^ "יוטיוב לעיתונות" – נתונים סטטיסטיים אודות יוטיוב.
  12. ^ "יוטיוב ספייס"- האתר הרשמי- מטעם חברת יוטיוב.
  13. ^ מהו "קובץ עזר"? פורטל העזרה של יוטיוב.
  14. ^ כיצד ליצור קובצי עזר ביוטיוב.
  15. ^ יצירת קובצי עזר ביוטיוב- דוגמה לקובץ עזר הנכתב בפורמט XML.
  16. ^ Graham, Jefferson (21 בנובמבר 2005). "Video websites pop up, invite postings". USA Today. Gannett Company. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  17. ^ "YouTube: Sharing Digital Camera Videos". אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. אורכב מ-המקור ב-January 11, 2009. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2008. 
  18. ^ 18.0 18.1 Cloud, John (25 בדצמבר 2006). "The YouTube Gurus". טיים מגזין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  19. ^ Hopkins, Jim (11 באוקטובר 2006). "Surprise! There's a third YouTube co-founder". USA Today. Gannett Company. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  20. ^ Earliest surviving version of the YouTube website Wayback Machine, April 28, 2005. Retrieved June 19, 2013.
  21. ^ Helft, Miguel; Richtel, Matt (10 באוקטובר 2006). "Venture Firm Shares a YouTube Jackpot". עיתון הניו יורק טיימס. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  22. ^ Kehaulani Goo, Sara (7 באוקטובר 2006). "Ready for Its Close-Up". עיתון "וושינגטון פוסט". Nash Holdings LLC. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  23. ^ "Whois Record for www.youtube.com". DomainTools. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2009. 
  24. ^ Alleyne, Richard (31 ביולי 2008). "YouTube: Overnight success has sparked a backlash". עיתון הדיילי טלגרף. קבוצת "טלגרף מדיה" (אנ'). בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  25. ^ "Me at the zoo". יוטיוב. 23 באפריל 2005. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  26. ^ "Ronaldinho: Touch of Gold – YouTube". Wayback Machine. 25 בנובמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-November 25, 2005. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2017. 
  27. ^ "Most Viewed – YouTube". Wayback Machine. 2 בנובמבר 2005. אורכב מ-המקור ב-November 2, 2005. בדיקה אחרונה ב-1 בינואר 2017. 
  28. ^ "YouTube: a history". עיתון הדיילי טלגרף. קבוצת "טלגרף מדיה" (אנ'). 17 באפריל 2010. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  29. ^ Dickey, Megan Rose (15 בפברואר 2013). "The 22 Key Turning Points in the History of YouTube". אתר "בִּיזְנֶס אִינְסַיְידֶר" (אנ'). הוצאת "אַקְסֶל שְׁפּרִינְגֶר". בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  30. ^ "YouTube serves up 100 million videos a day online". USA Today. Gannett Company. 16 ביולי 2006. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  31. ^ "comScore Releases May 2010 U.S. Online Video Rankings". קוֹם-סקוֹר. בדיקה אחרונה ב-27 ביוני 2010. 
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 Oreskovic, Alexei (23 בינואר 2012). "Exclusive: YouTube hits 4 billion daily video views". רויטרס. סוכנות תומסון-רויטרס. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  33. ^ Welch, Chris (19 במאי 2013). "YouTube users now upload 100 hours of video every minute". The Verge. ווֹקְס מדיה. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  34. ^ Russell, Jon (19 במאי 2013). "YouTube reveals users now upload more than 100 hours of video per minute, as the site turns eight". חברת "The Next Web". בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  35. ^ E. Solsman, Joan (12 בנובמבר 2014). "YouTube's Music Key: Can paid streaming finally hook the masses?". CNET. CBS אינטראקטיב. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  36. ^ Hamedy, Saba (28 בפברואר 2017). "People now spend 1 billion hours watching YouTube every day". מַאשַאבְּל. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  37. ^ Bates, Daniel (1 במרץ 2017). "YouTube users watch more than a BILLION hours of footage every day … and is set to overtake TV viewing". עיתון הסאן. News UK. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  38. ^ 38.0 38.1 Seabrook, John (16 בינואר 2012). "Streaming Dreams". כתב העת: "הניו יורקר". בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2012. 
  39. ^ Carter, Lewis (7 באפריל 2008). "Web could collapse as video demand soars". עיתון הדיילי טלגרף. קבוצת "טלגרף מדיה" (אנ'). בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  40. ^ "Youtube.com Analytics". סימילאר-וֶובּ. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2015. 
  41. ^ "Top 50 sites in the world for Arts And Entertainment > TV And Video". סימילאר-וֶובּ. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2015. 
  42. ^ Zappone, Christian (12 באוקטובר 2006). "Help! YouTube is killing my business!". CNN. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2008. 
  43. ^ Blakely, Rhys (2 בנובמבר 2006). "Utube sues YouTube". הטיימס (לונדון). בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2008. 
  44. ^ La Monica, Paul R. (9 באוקטובר 2006). "Google to buy YouTube for $1.65 billion". CNNMoney. CNN. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  45. ^ Arrington, Michael (9 באוקטובר 2006). "Google Has Acquired YouTube". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  46. ^ Arrington, Michael (13 בנובמבר 2006). "Google Closes YouTube Acquisition". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  47. ^ "Google closes $A2b YouTube deal". The Age. פֶיירפַקְס מדיה (אנ'). 14 בנובמבר 2006. אורכב מ-המקור ב-December 20, 2007. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  48. ^ Sweney, Mark (20 בינואר 2010). "Cricket: IPL goes global with live online deal". הגרדיאן (לונדון). בדיקה אחרונה ב-6 בפברואר 2010. 
  49. ^ "YouTube redesigns website to keep viewers captivated". סוכנות הידיעות הצרפתית. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2010. 
  50. ^ Parr, Ben (17 במאי 2010). "YouTube Surpasses Two Billion Video Views Daily". מַאשַאבְּל. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  51. ^ Kincaid, Jason (16 במאי 2010). "Five Years In, YouTube Is Now Streaming Two Billion Views Per Day". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  52. ^ Barnett, Emma (17 במאי 2010). "YouTube hits two billion views a day". הגרדיאן. Guardian Media Group. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  53. ^ O'Neill, Megan (25 במאי 2011). "YouTube Celebrates Its 6th Birthday With 3 Billion Daily Views". Adweek. חברת "Beringer Capital". בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  54. ^ Bryant, Martin (25 במאי 2011). "YouTube hits 3 Billion views per day, 2 DAYS worth of video uploaded every minute". חברת "The Next Web". בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  55. ^ "YouTube moves past 3 billion views a day". CNET. CBS אינטראקטיב. 25 במאי 2011. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  56. ^ Perez, Sarah (23 בינואר 2012). "YouTube Reaches 4 Billion Views Per Day". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  57. ^ McCormick, Rich (27 בפברואר 2017). "Humans watch a billion hours of YouTube every single day". The Verge. ווֹקְס מדיה. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  58. ^ Lumb, David (27 בפברואר 2017). "One billion hours of YouTube are watched every day". Engadget. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  59. ^ Broussard, Mitchel (28 בפברואר 2017). "YouTube Users Watch More Than 1 Billion Hours of Video a Day, Will Soon Outpace U.S. TV". MacRumors. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  60. ^ "Hurley stepping down as YouTube chief executive". סוכנות הידיעות הצרפתית. 29 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2010. 
  61. ^ Whitelaw, Ben (20 באפריל 2011). "Almost all YouTube views come from just 30% of films". עיתון הדיילי טלגרף. קבוצת "טלגרף מדיה". בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  62. ^ Whitney, Lance (4 בנובמבר 2011). "Google+ now connects with YouTube, Chrome". CNET. CBS אינטראקטיב. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  63. ^ "YouTube's website redesign puts the focus on channels". BBC. 2 בדצמבר 2011. בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2011. 
  64. ^ פיט קשמור (26 באוקטובר 2006). "YouTube Gets New Logo, Facelift and Trackbacks – Growing Fast!". בדיקה אחרונה ב-2 בדצמבר 2011. 
  65. ^ 65.0 65.1 65.2 "YouTube launches pay-to-watch subscription channels". BBC חדשות (אנ'). 9 במאי 2013. בדיקה אחרונה ב-11 במאי 2013. 
  66. ^ Nakaso, Dan (7 במאי 2013). "YouTube providers could begin charging fees this week". Mercury News. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2013. 
  67. ^ Oreskovic, Alexei. "Google taps longtime executive Wojcicki to head YouTube". רויטרס (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  68. ^ Perez, Sarah (23 בפברואר 2015). "Hands on With "YouTube Kids," Google's Newly Launched, Child-Friendly YouTube App". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  69. ^ Dredge, Stuart (26 באוגוסט 2015). "Google launches YouTube Gaming to challenge Amazon-owned Twitch". הגרדיאן. בדיקה אחרונה ב-5 בספטמבר 2015. 
  70. ^ Reader, Ruth. "Google wants you to pay $9.99 per month for ad-free YouTube". Venturebeat. בדיקה אחרונה ב-22 באוקטובר 2015. 
  71. ^ Hern, Alex (11 באוגוסט 2015). "Why Google is restructuring, why the name Alphabet and how it affects you". הגרדיאן. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2015. 
  72. ^ Avalos, George (20 בינואר 2016). "YouTube expansion in San Bruno signals big push by video site". San Jose Mercury News. בדיקה אחרונה ב-3 בפברואר 2016. 
  73. ^ Ben Popper, The Verge. "YouTube Has a New Look and, for the First Time, a New Logo." August 29, 2017. August 29, 2017.
  74. ^ "YouTube shooting: Suspect visited shooting range before attack". BBC News. 4 באפריל 2018. בדיקה אחרונה ב-9 באפריל 2018. 
  75. ^ "Google announces YouTube Music and YouTube Premium". The Verge. בדיקה אחרונה ב-17 במאי 2018. 
  76. ^ Fildes, Jonathan (5 באוקטובר 2009). "Flash moves on to smart phones". BBC. בדיקה אחרונה ב-30 בנובמבר 2009. 
  77. ^ YouTube HTML5 Video Player, באתר יוטיוב
  78. ^ "Watch this YouTube Video without the Flash Player". בדיקה אחרונה ב-30 בנובמבר 2009. 
  79. ^ "HTML5 YouTube viewer: close, but not quite there". אורכב מ-המקור ב-November 10, 2009. בדיקה אחרונה ב-1 בדצמבר 2017. 
  80. ^ "YouTube HTML5 Video Player". בדיקה אחרונה ב-21 בינואר 2010. 
  81. ^ Shankland, Stephen (19 במאי 2010). "Google tries freeing Web video with WebM". CNET. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  82. ^ YouTube HTML5 Video Player.
  83. ^ סרטונים YouTube: Google I/O 2013 – Adaptive Streaming for You and YouTube, סרטון באתר יוטיוב
  84. ^ Rajeev Tiwari (3 בינואר 2013). "Streaming Media and RTOS: MPEG-DASH Support in Youtube". Streamingcodecs.blogspot.hu. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2014. 
  85. ^ 85.0 85.1 "Upload videos longer than 15 minutes" פורטל העזרה של יוטיוב . Retrieved July 15, 2017.
  86. ^ "Introduction to live streaming" פורטל העזרה של יוטיוב . Retrieved September 22, 2017.
  87. ^ Fisher, Ken (29 במרץ 2006). "YouTube caps video lengths to reduce infringement". Ars Technica. קוֹנְדֶה נַאסְט (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  88. ^ Lowensohn, Josh (29 ביולי 2010). "YouTube bumps video limit to 15 minutes". CNET. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  89. ^ אוניברסיטת וושינגטון. "Adding Captions to YouTube Videos". אוניברסיטת וושינגטון. בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2016. 
  90. ^ פורמטי קבצי מולטימדיה, הנתמכים על ידי יוטיוב. מידע מטעם אתר יוטיוב (פורטל העזרה של יוטיוב ). (באנגלית).
  91. ^ "Getting Started: File formats". יוטיוב. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2010. 
  92. ^ Kokaram, Anil; Foucu, Thierry; Hu, Yang (20 באפריל 2016). "A look into YouTube's video file anatomy". הבלוג של יוטיוב עבור מהנדסים ומפתחים. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  93. ^ Tinic Uro (13 באוגוסט 2005). "The quest for a new video codec in Flash 8". אורכב מ-המקור ב-February 6, 2009. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2011. We went this route before with Sorenson Spark which is an incomplete implementation of H.263 and it bit us badly when trying to implement certain solutions. 
  94. ^ Adobe Systems Incorporated (2010). "Adobe Flash Video File Format Specification Version 10.1" (PDF). עמ' 72. בדיקה אחרונה ב-27 בינואר 2011. Sorenson H.263 
  95. ^ "Market Demand for Sorenson Media's Sorenson Spark Video Decoder Expands Sharply". Sorenson Media. 2 ביוני 2009. בדיקה אחרונה ב-31 ביולי 2009. 
  96. ^ "YouTube Mobile goes live". 17 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-June 20, 2007. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2010. 
  97. ^ "YouTube Videos in High Quality". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. 14 במרץ 2008. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  98. ^ Lowensohn, Josh (20 בנובמבר 2008). "YouTube videos go HD with a simple hack". CNET. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  99. ^ Sarukkai, Ramesh (9 ביולי 2010). "What's bigger than 1080p? 4K video comes to YouTube". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  100. ^ Lowensohn, Josh (9 ביולי 2010). "YouTube now supports 4k-resolution videos". CNET. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  101. ^ Schroeder, Stan (10 ביוני 2015). "You can watch an 8K video on YouTube – in theory". מַאשַאבְּל (בריטניה). בדיקה אחרונה ב-2 ביולי 2015. 
  102. ^ Robertson, Steven; Verma, Sanjeev (7 בנובמבר 2016). "True colors: adding support for HDR videos on YouTube". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  103. ^ "Upload High Dynamic Range (HDR) videos". פורטל העזרה של יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  104. ^ Glotzbach, Matthew; Heckmann, Oliver (26 ביוני 2014). "Look ahead: creator features coming to YouTube". הבלוג של אתר יוטיוב עבור יוצרי תכנים. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  105. ^ Stuart, Keith (27 ביוני 2014). "Battlefield Hardline ushers in era of smooth YouTube trailers". הגרדיאן. בדיקה אחרונה ב-29 ביוני 2014. 
  106. ^ Kumparak, Greg (29 באוקטובר 2014). "YouTube Can Now Play Videos at a Buttery 60 Frames Per Second". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  107. ^ "Deploying VP9 at YouTube: a postmortem – Steven Robertson". 16 באוקטובר 2014. בדיקה אחרונה ב-9 בדצמבר 2014. 
  108. ^ Gross, Doug (13 בספטמבר 2010). "YouTube testing live streaming". CNN. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2017. 
  109. ^ "YouTube in two-day live video-streaming test". BBC. 13 בספטמבר 2010. 
  110. ^ "YouTube is going LIVE". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. 8 באפריל 2011. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2017. 
  111. ^ Pierce, David. "YouTube Is the Sleeping Giant of Livestreaming". Wired (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2017. 
  112. ^ "Felix Baumgartner's jump from space's edge watched by millions". Associated Press. 15 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-October 18, 2012. בדיקה אחרונה ב-15 באוקטובר 2012. 
  113. ^ Blagdon, Jeff (3 באוגוסט 2013). "YouTube opens up live streaming to anyone with 100 or more subscribers". The Verge. 
  114. ^ "YouTube opens live streaming for all verified accounts". MacNN. 13 בדצמבר 2013. בדיקה אחרונה ב-22 בספטמבר 2017. 
  115. ^ Palladino, Valentina (8 בפברואר 2017). "YouTube now lets creators with 10,000 subscribers live-stream video on mobile". Ars Technica. 
  116. ^ "Create a live stream" פורטל העזרה של יוטיוב . Retrieved September 22, 2017.
  117. ^ 117.0 117.1 Garun, Natt (30 בנובמבר 2016). "YouTube now supports 4K live-streaming for both 360-degree and standard video". The Verge. 
  118. ^ Parker, Laura (12 באפריל 2017). "A Chat With a Live Streamer Is Yours, for a Price". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2018. 
  119. ^ סופר צ'אט בסטרימינג בשידור חי- מתוך פורטל העזרה של יוטיוב (בעברית).
  120. ^ Marquit, Miranda (23 ביולי 2009). "YouTube in 3D?". Phys.org. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  121. ^ Dsouza, Keith (20 ביולי 2009). "YouTube 3D Videos". Techie Buzz. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  122. ^ Sobti, Kshitij (21 ביולי 2009). "YouTube adds a dimension, 3D goggles not included". thinkdigit. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  123. ^ Smith, Ryan (26 במאי 2011). "YouTube Adds Stereoscopic 3D Video Support (And 3D Vision Support, Too)". אָנַאנְד-טֶק (אנ'). Purch Group. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  124. ^ Bonnington, Christina (13 במרץ 2015). "You Can Now Watch and Upload 360-Degree Videos on YouTube". Wired. קוֹנְדֶה נַאסְט (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  125. ^ "YouTube’s "VR180" format cuts down on VR video’s prohibitive requirements". Ars Technica (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-26 בספטמבר 2017. 
  126. ^ הסבר אודות תהליך ה- "Buffering"
  127. ^ Perez, Sarah (13 בספטמבר 2016). "YouTube gets its own social network with the launch of YouTube Community". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  128. ^ McEvoy, Kiley (13 בספטמבר 2016). "YouTube Community goes beyond video". הבלוג של אתר יוטיוב עבור יוצרי תכנים. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  129. ^ "YouTube embedded video guide". 
  130. ^ "So long, video responses... Next up: better ways to connect". הבלוג של אתר יוטיוב עבור יוצרי תכנים. גוגל. 27 באוגוסט 2013. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  131. ^ YouTube. "Control comments and video responses". בדיקה אחרונה ב-28 באוגוסט 2013. 
  132. ^ "Terms of Use, 5.B". יוטיוב. בדיקה אחרונה ב-25 באוגוסט 2010. 
  133. ^ Lowensohn, Josh (16 בינואר 2009). "(Some) YouTube videos get download option". CNET. CBS Interactive. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  134. ^ Milian, Mark (19 בפברואר 2009). "YouTube looks out for content owners, disables video ripping". לוס אנג'לס טיימס. בדיקה אחרונה ב-21 בפברואר 2009. 
  135. ^ Rao, Leena (12 בפברואר 2009). "YouTube Hopes To Boost Revenue With Video Downloads". וושינגטון פוסט. Nash Holdings LLC. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  136. ^ Torrentfreak (19 ביוני 2012). "Google Threatens To Sue Huge YouTube MP3 Conversion Site". בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2013. 
  137. ^ Zamzar (12 ביוני 2012). "Downloading YouTube videos – no longer supported". בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2013. 
  138. ^ Casserly, Cathy (25 ביולי 2012). "Here's your invite to reuse and remix the 4 million Creative Commons-licensed videos on YouTube". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  139. ^ "YouTube Mobile". 
  140. ^ Chitu, Alex (15 ביוני 2007). "Mobile YouTube". בלוג לא רשמי של גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  141. ^ "YouTube Live on Apple TV Today; Coming to iPhone on June 29". אפל. 20 ביוני 2007. אורכב מ-המקור ב-December 28, 2008. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2009. 
  142. ^ Zibreg, Christian (8 ביולי 2010). "Goodbye Flash: YouTube mobile goes HTML5 on iPhone and Android". בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2012. 
  143. ^ Kincaid, Jason (7 ביולי 2010). "YouTube Mobile Goes HTML5, Video Quality Beats Native Apps Hands Down". TechCrunch. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  144. ^ "YouTube 2.1 App Now Available on Android Market". 8 בדצמבר 2010. בדיקה אחרונה ב-9 בינואר 2012. 
  145. ^ Dredge, Stuart (11 בספטמבר 2012). "New YouTube iPhone app preempts iOS6 demotion". הגרדיאן (לונדון). בדיקה אחרונה ב-11 בספטמבר 2012. 
  146. ^ Smith, Cooper (5 בספטמבר 2013). "Google+ Is The Fourth Most-Used Smartphone App". אתר "בִּיזְנֶס אִינְסַיְידֶר" (אנ'). הוצאת "אַקְסֶל שְׁפּרִינְגֶר". בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  147. ^ "TiVo Getting YouTube Streaming Today". גִיזְמוֹדוֹ. 17 ביולי 2007. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2009. 
  148. ^ "YouTube video comes to Wii and PlayStation 3 game consoles". לוס אנג'לס טיימס. 15 בינואר 2009. בדיקה אחרונה ב-17 בינואר 2009. 
  149. ^ "Coming Up Next... YouTube on Your TV". הבלוג של אתר יוטיוב. 15 בינואר 2009. אורכב מ-המקור ב-June 22, 2009. בדיקה אחרונה ב-10 במאי 2009. 
  150. ^ "Experience YouTube XL on the Big Screen". הבלוג של אתר יוטיוב. יוטיוב. 2 ביוני 2009. בדיקה אחרונה ב-20 ביוני 2009. 
  151. ^ "Xbox Live Getting Live TV, YouTube & Bing Voice Search". מַאשַאבְּל. 6 ביוני 2011. בדיקה אחרונה ב-22 בדצמבר 2011. 
  152. ^ "YouTube app wanders onto Nintendo Wii days before Wii U launch". טֶק-רַאדַאר (אנ'). 15 בנובמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-20 בנובמבר 2012. 
  153. ^ Ali, Sarah (22 בנובמבר 2012). "Just for U: YouTube arrives on Wii U". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  154. ^ Spangler, Todd (17 בדצמבר 2013). "YouTube Channel Now Playing on Roku". מגזין "וראייטי". בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  155. ^ O'Grady, Richard (28 באוקטובר 2014). "Pwn, share, repeat with YouTube on PlayStation 4". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. גוגל. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  156. ^ נתח את הערוץ ובצע אופטימיזציה שלו.
  157. ^ הבנת "יוטיוב אנליטיקס" (באנגלית).
  158. ^ הבנת דוחות אודות מידת ה"אהבה" ("Engagement Reports") כלפי סרטוני הווידאו בערוץ שלך (לייקים, תגובות וכדומה) (באנגלית).
  159. ^ מידע אודות אתר "SocialBlade" (בעברית: "סוֹשִׁיאַל-בְּלֶייד"; תרגום: "להב חברתי"), המספק שירותי ניתוח תנועת גולשים באתרי רשתות חברתיות, בכללן יוטיוב, טוויטר, Twitch.tv ואינסטגרם (באנגלית).
  160. ^ 160.00 160.01 160.02 160.03 160.04 160.05 160.06 160.07 160.08 160.09 160.10 160.11 160.12 Sayer, Peter (19 ביוני 2007). "Google launches YouTube France News". PC Advisor. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  161. ^ "Presentan hoy YouTube México" [YouTube México launched today] (בספרדית). עיתון "אל אוניברסל", מקסיקו סיטי (אנ'). 11 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-May 16, 2009. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2010. 
  162. ^ "中文上線 – YouTube 香港中文版登場!". Stanley5. 17 באוקטובר 2007. בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2012. 
  163. ^ "YouTube台灣網站上線 手機版再等等". ZDNet. 18 באוקטובר 2007. אורכב מ-המקור ב-July 6, 2010. בדיקה אחרונה ב-2 בינואר 2012. 
  164. ^ 164.0 164.1 Nicole, Kristen (22 באוקטובר 2007). "YouTube Launches in Australia & New Zealand". מַאשַאבְּל. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  165. ^ Nicole, Kristen (6 בנובמבר 2007). "YouTube Canada Now Live". מַאשַאבְּל. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  166. ^ Ostrow, Adam (8 בנובמבר 2007). "YouTube Germany Launches". מַאשַאבְּל. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  167. ^ "YouTube перевелся на русский" (ברוסית). עיתון קומרסאנט, מוסקבה (אנ'). 14 בנובמבר 2007. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2012. 
  168. ^ Williams, Martyn (23 בינואר 2008). "YouTube Launches Korean Site". PC World. בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2012. 
  169. ^ Joshi, Sandeep (8 במאי 2008). "YouTube now has an Indian incarnation". The Hindu (צ'נאי, הודו). בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  170. ^ Bokuvka, Petr (12 באוקטובר 2008). "Czech version of YouTube launched. And it's crap. It sucks". The Czech Daily Word (Wordpress.com). בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  171. ^ Launch video unavailable when YouTube opens up in Sweden October 23, 2008. Retrieved December 7, 2012.
  172. ^ "YouTube launches in Argentina". 9 בספטמבר 2010. אורכב מ-המקור ב-September 9, 2010. בדיקה אחרונה ב-9 בספטמבר 2010. 
  173. ^ 173.0 173.1 173.2 173.3 173.4 173.5 173.6 "YouTube Launches Local Version For Algeria, Egypt, Jordan, Morocco, Saudi Arabia, Tunisia and Yemen". עַרַבּ-קְרַאנְץ' (באנגלית: "ArabCrunch"). אורכב מ-המקור ב-March 14, 2011. בדיקה אחרונה ב-13 במרץ 2011. 
  174. ^ Jidenma, Nmachi (1 בספטמבר 2011). "Google launches YouTube in Kenya". חברת "The Next Web". בדיקה אחרונה ב-22 במרץ 2012. 
  175. ^ Nod, Tam (13 באוקטובר 2011). "YouTube launches 'The Philippines'". The Philippine Star. בדיקה אחרונה ב-13 באוקטובר 2011. 
  176. ^ "YouTube Launches Singapore Site". אורכב מ-המקור ב-October 21, 2011. בדיקה אחרונה ב-23 בספטמבר 2015. 
  177. ^ YouTube launches localized website for Colombia December 1, 2011. Retrieved December 1, 2011.
  178. ^ Google Launches YouTube Uganda תבנית:Webarchive December 2, 2011. Retrieved January 15, 2012.
  179. ^ Google to Launch YouTube Nigeria Today תבנית:Webarchive December 7, 2011. Retrieved January 15, 2012.
  180. ^ Google launches YouTube Chile March 19, 2012. Retrieved March 22, 2012. תבנית:Webarchive
  181. ^ Google Launches Hungarian YouTube March 12, 2012. Retrieved March 22, 2012. תבנית:Webarchive
  182. ^ YouTube Launches Local Domain For Malaysia March 22, 2012. Retrieved March 22, 2012.
  183. ^ YouTube Peru Launched, Expansion continues March 27, 2012. Retrieved April 1, 2012.
  184. ^ Bindu Suresh Rai (2 באפריל 2012). "UAE version of YouTube launched". Emirates 24/7. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2014. 
  185. ^ "YouTube Launches Indonesian Version", June 15, 2012. Retrieved July 8, 2012.
  186. ^ "Google launches YouTube in Ghana" תבנית:Webarchive, June 22, 2012. Retrieved July 8, 2012.
  187. ^ "YouTube launches local portal in Senegal", Jubr> תבנית:Note[3] itag 120 is for live streaming and has metadata referring to "Elemental Technologies Live".July 16, 2012. Retrieved July 25, 2012.
  188. ^ "YouTube's Turkish version goes into service", October 1, 2012. Retrieved October 1, 2012.
  189. ^ Tarasova, Maryna (13 בדצמבר 2012). "YouTube приходить в Україну! (YouTube comes in Ukraine!)" (באוקראינית). אוקראינה: הבלוג של גוגל באוקראינית. 
  190. ^ "YouTube lanceres i Danmark". דנמרק: iProspect. אורכב מ-המקור ב-May 7, 2013. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  191. ^ Sormunen, Vilja (6 בפברואר 2013). "YouTube Launches in the Nordics". Nordic: KLOK. בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2013. 
  192. ^ "YOUTUBE LAUNCHED IN NORWAY". נורווגיה: TONO. אורכב מ-המקור ב-April 20, 2013. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  193. ^ "YouTube goes Swiss". שווייץ: swissinfo. בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  194. ^ "YouTube.at since Thursday online". אוסטריה: וִינֶר צַייטוּנְג (אנ'). בדיקה אחרונה ב-17 באפריל 2013. 
  195. ^ "Youtube România se lansează într-o săptămână". רומניה: Ziarul Financiar (רומ'). בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2013. 
  196. ^ "Google lança versão lusa do YouTube". פורטוגל: Luso Noticias. בדיקה אחרונה ב-14 במאי 2013. 
  197. ^ (21 במאי 2013). "Slováci už môžu oficiálne zarábať na tvorbe videí pre YouTube" (בסלובקית). Vat Pravda. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2014. 
  198. ^ 198.0 198.1 198.2 198.3 198.4 Nick Rego (16 בספטמבר 2013). "YouTube expands monetization and partnership in GCC". tbreak Media. אורכב מ-המקור ב-February 13, 2014. בדיקה אחרונה ב-14 בפברואר 2014. 
  199. ^ Ивелина Атанасова (18 במרץ 2014). "YouTube рекламата става достъпна и за България" (בבולגרית). New Trend. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2014. 
  200. ^ "Oglašavanje na video platformi YouTube od sad dostupno i u Hrvatskoj" (בקרואטית). Lider. 19 במרץ 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2014. 
  201. ^ Siiri Oden (19 במרץ 2014). "Youtube reklaamid – uued võimalused nüüd ka Eestis!" (באסטונית). Meedium. אורכב מ-המקור ב-April 7, 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2014. 
  202. ^ Marta (18 במרץ 2014). "Tagad reklāmas iespējas Youtube kanālā iespējams izmantot arī Latvijā" (בלטבית). Marketing. אורכב מ-המקור ב-March 21, 2014. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2014. 
  203. ^ STA (18 במרץ 2014). "Na Youtube prihajajo tudi slovenski video oglasi" (בסלובנית). Dnevnik. בדיקה אחרונה ב-5 באפריל 2014. 
  204. ^ Asina Pornwasin (3 באפריל 2014). "YouTube introduces homepage especially". The Nation. בדיקה אחרונה ב-4 באפריל 2014. 
  205. ^ 205.0 205.1 205.2 205.3 Stephen Hall (12 באוקטובר 2015). "YouTube continues global expansion w/ versions of its site in 7 new locales". 9to5 Google. בדיקה אחרונה ב-18 במרץ 2016. 
  206. ^ 206.0 206.1 "YouTube launches Nepal, Pakistan, Sri Lanka-specific homepages". The Himalayan Times. 13 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2016. 
  207. ^ "YouTube launches country-specific homepage for Pakistan". אקספרס טריביון. 12 בינואר 2016. בדיקה אחרונה ב-31 בינואר 2016. 
  208. ^ See YouTube localisation list on the bottom of YouTube website.
  209. ^ "Learn More: Video not available in my country". גוגל. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2009. 
  210. ^ "YouTube language versions". בדיקה אחרונה ב-2 ביוני 2015. 
  211. ^ "Turkey lifts two-year ban on YouTube". BBC חדשות (אנ'). 30 באוקטובר 2010. בדיקה אחרונה ב-3 באוקטובר 2012. 
  212. ^ Danforth, Nick (31 ביולי 2009). "Turks censor YouTube censorship". סן פרנסיסקו כרוניקל. בדיקה אחרונה ב-4 באוגוסט 2009. 
  213. ^ Kerr, Dara (2 באוקטובר 2012). "YouTube cedes to Turkey and uses local Web domain". CNET. CBS אינטראקטיב (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  214. ^ Barnett, Emma (3 בספטמבר 2009). "Music videos back on YouTube in multi-million pound PRS deal". עיתון הדיילי טלגרף. קבוצת "טלגרף מדיה" (אנ'). בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  215. ^ "Now YouTube stops the music in Germany". הגרדיאן (לונדון). 1 באפריל 2009. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2009. 
  216. ^ "YouTube Red". 
  217. ^ Trew, James (12 בנובמבר 2014). "YouTube unveils Music Key subscription service, here's what you need to know". Engadget. אמריקה און ליין. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  218. ^ Newton, Casey (12 בנובמבר 2014). "YouTube announces plans for a subscription music service". The Verge. ווֹקְס מדיה. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  219. ^ 219.0 219.1 Spangler, Todd (12 בנובמבר 2014). "YouTube Launches 'Music Key' Subscription Service with More Than 30 Million Songs". מגזין "וראייטי". פֶּנסְקֶה מדיה קורפוריישן (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  220. ^ Spangler, Todd (21 באוקטובר 2015). "YouTube Red Unveiled: Ad-Free Streaming Service Priced Same as Netflix". מגזין "וראייטי". פֶּנסְקֶה מדיה קורפוריישן (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  221. ^ Amadeo, Ron (21 באוקטובר 2015). ""YouTube Red" offers premium YouTube for $9.99 a month, $12.99 for iOS users". Ars Technica. קוֹנְדֶה נַאסְט (אנ'). בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  222. ^ Popper, Ben (21 באוקטובר 2015). "A first look at the ad-free YouTube Red subscription service". The Verge. ווֹקְס מדיה. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  223. ^ Roberts, Hannah (3 בנובמבר 2016). "YouTube's ad-free paid subscription service looks like it is struggling to take off". אתר "בִּיזְנֶס אִינְסַיְידֶר" (אנ'). הוצאת "אַקְסֶל שְׁפּרִינְגֶר". בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  224. ^ "YouTube Red originals have racked up nearly 250 million views". The Verge. 22 ביוני 2017. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  225. ^ Popper, Ben (17 ביוני 2014). "YouTube will block videos from artists who don't sign up for its paid streaming service". The Verge. Vox Media. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  226. ^ "YouTube subscription music licensing strikes wrong notes with indie labels". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2014. 
  227. ^ "Talks with indie labels stall over YouTube music subscription service". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2014. 
  228. ^ "YouTube to block indie labels who don't sign up to new music service". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2014. 
  229. ^ "Lyor Cohen Named YouTube's Global Head of Music". Billboard. בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  230. ^ "How YouTube Is Playing the Peacemaker With Musicians". Fortune (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-6 בינואר 2018. 
  231. ^ "YouTube TV launches today. It has some cool features and some big drawbacks". Los Angeles Times (Tronc). Associated Press. 5 באפריל 2017. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2017. 
  232. ^ Christina Warren (5 באפריל 2017). "YouTube Is Officially in the Live TV Game Now". Gizmodo. Gizmodo Media Group. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2017. 
  233. ^ Dave Lee (1 במרץ 2017). "YouTube takes on cable with new TV service". BBC. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2017. 
  234. ^ Tom Huddleston, Jr. (1 במרץ 2017). "Meet YouTube TV: Google’s Live TV Subscription Service". Fortune. בדיקה אחרונה ב-1 במרץ 2017. 
  235. ^ This well-placed YouTube ad on the World Series broadcast drove people crazy – Matt Clapp, Awful Announcing, October 24, 2017
  236. ^ Dave, Paresh (1 בפברואר 2018). "YouTube's emerging markets-focused app expands to 130 countries". Reuters. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2018. 
  237. ^ Byford, Sam (27 בספטמבר 2016). "YouTube Go is a new app for offline viewing and sharing". The Verge. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2018. 
  238. ^ Singh, Manish (9 בפברואר 2017). "YouTube Go is finally here, kind of". Mashable. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2018. 
  239. ^ Ho, Victoria (30 בנובמבר 2017). "Data-friendly YouTube Go beta launches in Southeast Asia, Africa". Mashable. בדיקה אחרונה ב-10 בפברואר 2018. 
  240. ^ Perez, Sarah. "Google’s data-friendly app YouTube Go expands to over 130 countries, now supports higher quality videos". TechCrunch (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  241. ^ "Google's 'offline first' YouTube Go app launches in 130 new markets, but not the U.S.". VentureBeat. בדיקה אחרונה ב-2 בפברואר 2018. 
  242. ^ "Transcript: YouTube Knows Who You Are". Beyond the Book. 18 במרץ 2018. בדיקה אחרונה ב-1 ביוני 2018. 
  243. ^ Arrington, Michael (31 במרץ 2008). "YouTube RickRolls Users". TechCrunch. AOL. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  244. ^ Wortham, Jenna (1 באפריל 2008). "YouTube 'Rickrolls' Everyone". Wired. Condé Nast. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  245. ^ Bas van den Beld (1 באפריל 2009). "April fools: YouTube turns the world up-side-down". searchcowboys.com. אורכב מ-המקור ב-April 3, 2009. בדיקה אחרונה ב-2 באפריל 2010. 
  246. ^ Pichette, Patrick (31 במרץ 2010). "TEXTp saves YouTube bandwidth, money". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. Google. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  247. ^ Richmond, Shane (1 באפריל 2011). "YouTube goes back to 1911 for April Fools' Day". The Daily Telegraph. Telegraph Media Group. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  248. ^ Carbone, Nick (1 באפריל 2012). "April Fools' Day 2012: The Best Pranks from Around the Web". Time. Time Inc.. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  249. ^ Quan, Kristene (1 באפריל 2013). "WATCH: YouTube Announces It Will Shut Down". Time. Time Inc.. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  250. ^ Kleinman, Alexis (1 באפריל 2014). "YouTube Reveals Its Viral Secrets in April Fools' Day Video". HuffPost. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2014. 
  251. ^ Alba, Alejandro (1 באפריל 2015). "17 April Fools' pranks from tech brands, tech giants today". NY Daily News. בדיקה אחרונה ב-12 ביוני 2016. 
  252. ^ Sini, Rozina (1 באפריל 2016). "Snoopavision and other April Fools jokes going viral". BBC News. בדיקה אחרונה ב-1 באפריל 2016. 
  253. ^ 253.0 253.1 Bruno, Antony (25 בפברואר 2007). "YouTube stars don't always welcome record deals". Reuters. אורכב מ-המקור ב-January 16, 2014. 
  254. ^ 254.0 254.1 Tufnell, Nicholas (27 בנובמבר 2013). "The rise and fall of YouTube's celebrity pioneers". Wired UK. אורכב מ-המקור ב-January 14, 2014. 
  255. ^ Seabrook, John (16 בינואר 2012). "Streaming Dreams / YouTube turns pro". The New Yorker. אורכב מ-המקור ב-January 8, 2012. 
  256. ^ Berg, Madeline (נובמבר 2015). "The World's Top-Earning YouTube Stars 2015". Forbes. ארכיון ארכיון מהמקור מ-November 13, 2015. Berg, Madeline (נובמבר 2015). "The World's Top-Earning YouTube Stars 2015 / 1. PewDiePie: $12 million". Forbes. ארכיון ארכיון מהמקור מ-November 13, 2015. 
  257. ^ "Gangnam Style hits one billion views on YouTube". BBC News. 21 בדצמבר 2012. אורכב מ-המקור ב-January 19, 2014. 
  258. ^ Thayer, Katheryn (29 באוקטובר 2013). "The Youtube Music Awards: Why Artists Should Care". Forbes. אורכב מ-המקור ב-November 6, 2013. 
  259. ^ "2013: Year in Rewind (report title) / Mapping the Landscape (specific section title)". Next Big Sound. ינואר 2014. אורכב מ-המקור ב-January 20, 2014.  "Developing" artists 6.9%; "Undiscovered" artists 2.8%.
  260. ^ Billboard staff (20 בפברואר 2013). "Hot 100 News: Billboard and Nielsen Add YouTube Video Streaming to Platforms". Billboard. אורכב מ-המקור ב-January 19, 2014. 
  261. ^ 261.0 261.1 261.2 261.3 Anderson, Chris (יולי 2010). "How web video powers global innovation". TED. אורכב מ-המקור ב-December 25, 2013.  (click on "Show transcript" tab) • Corresponding YouTube video from official TED channel was titled "How YouTube is driving innovation."
  262. ^ Noer, Michael (2 בנובמבר 2012). "One Man, One Computer, 10 Million Students: How Khan Academy Is Reinventing Education". Forbes. אורכב מ-המקור ב-December 29, 2013. 
  263. ^ YouTube.com (award profile), "Winner 2008", peabodyawards.com, May 2009. (תבנית:Webarchive from the original on January 14, 2016).
  264. ^ Poniewozik, James (1 באפריל 2009). "Nonprofit Press Release Theater: Peabody Awards Announced". Time. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  265. ^ Tsukayama, Haley (20 באפריל 2012). "In online video, minorities find an audience". The Washington Post. Nash Holdings LLC. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  266. ^ Journalism Project Staff (16 ביולי 2012). "PEJ: YouTube & News: A New Kind of Visual Journalism Is Developing, but Ethics of Attribution Have Yet to Emerge". Pew Research Center. אורכב מ-המקור ב-December 30, 2013. 
  267. ^ Journalism Project Staff (16 ביולי 2012). "YouTube and News: A New Kind of Visual News". Pew Research Center. אורכב מ-המקור ב-December 30, 2013. 
  268. ^ Q. Seelye, Katharine (13 ביוני 2007). "New Presidential Debate Site? Clearly, YouTube". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  269. ^ Howard, Philip N. (23 בפברואר 2011). "The Arab Spring's Cascading Effects". Pacific Standard. אורכב מ-המקור ב-January 8, 2014. 
  270. ^ Wong, Scott (22 במרץ 2012). "Joseph Kony captures Congress' attention". Politico. אורכב מ-המקור ב-January 8, 2014. 
  271. ^ Journalism Project Staff (16 ביולי 2012). "YouTube Video Creation–A Shared Process". Pew Research Center. אורכב מ-המקור ב-December 31, 2013. 
  272. ^ Reston, Maeve (12 בדצמבר 2013). "Round 2: Obamacare and Hollywood open new social media campaign". Los Angeles Times. אורכב מ-המקור ב-December 28, 2013. 
  273. ^ McMorris-Santoro, Evan (2 במרץ 2014). "Obama Enlisted YouTube Personalities For Final Health Care Enrollment Push Last Week". Buzzfeed. אורכב מ-המקור ב-March 3, 2014. 
  274. ^ 274.0 274.1 Cohen, Joshua (2 במרץ 2014). "Obama Meets With YouTube Advisors on How To Reach Online Audiences". Tubefilter. אורכב מ-המקור ב-March 3, 2014. 
  275. ^ CNN Wire Staff (14 בספטמבר 2012). "U.S. warns of rising threat of violence amid outrage over anti-Islam video". CNN. אורכב מ-המקור ב-December 29, 2013. 
  276. ^ Heffernan, Virginia (27 באוגוסט 2006). "Web Guitar Wizard Revealed at Last". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  277. ^ Chu, Jon M. (פברואר 2010). "The LXD: In the Internet age, dance evolves". TED. אורכב מ-המקור ב-January 18, 2014. 
  278. ^ 278.0 278.1 Nichols, Michelle (reporter); Simao, Paul (editor) (14 באפריל 2009). "YouTube orchestra prepares for Carnegie debut". Reuters. אורכב מ-המקור ב-January 19, 2014. 
  279. ^ Levs, Josh (interviewer) (6 במרץ 2010). "CNN Newsroom". CNN. אורכב מ-המקור ב-July 22, 2010.  Also CNN Saturday Morning News and CNN Sunday Morning (archives).
  280. ^ Smart, Richard (11 במאי 2011). "Crowdsourcing: After Quakebook, We Pray For You". The Tokyo Times. אורכב מ-המקור ב-May 28, 2011. 
  281. ^ Hartlaub, Peter (8 באוקטובר 2010). "Dan Savage overwhelmed by gay outreach's response". San Francisco Chronicle. אורכב מ-המקור ב-January 3, 2014. 
  282. ^ "It Gets Better". WhiteHouse.gov. אורכב מ-המקור ב-January 3, 2014. 
  283. ^ "In wake of Amanda Todd suicide, MPs to debate anti-bullying motion". CTV News. 14 באוקטובר 2012. אורכב מ-המקור ב-January 4, 2014. 
  284. ^ Waterson, Jim (28 במאי 2018). "YouTube deletes 30 music videos after Met link with gang violence". the Guardian (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-29 במאי 2018. 
  285. ^ יוטיוב מוחקת סרטוני וידאו "אלימים" רבים, המכילים מוזיקת דריל- בהתאם לדרישת משטרת בריטניה (באנגלית).
  286. ^ Yen, Yi-Wyn (25 במרץ 2008). "YouTube Looks For the Money Clip". CNN. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2008. 
  287. ^ Hardy, Quentin; Evan Hessel (22 במאי 2008). "GooTube". Forbes Magazine. בדיקה אחרונה ב-3 באוגוסט 2009. 
  288. ^ 288.0 288.1 288.2 ROLFE WINKLER (11 בדצמבר 2013). "YouTube Growing Faster Than Thought, Report Says". Wall Street Journal. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2016. 
  289. ^ נמרוד צוק, הכנסות גוגל מיוטיוב הגיעו ל-5.6 מיליארד דולר, באתר כלכליסט, 12 בדצמבר 2013.
  290. ^ "YouTube's ad revenue estimated at $5.6 billion". YAHOO. בדיקה אחרונה ב-28 במרץ 2016. 
  291. ^ Worstall, Tim (12 בדצמבר 2013). "Google's YouTube Ad Revenues May Hit $5.6 Billion in 2013". Forbes. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  292. ^ McAllister, Neil (9 במאי 2013). "YouTube launches subscriptions with 53 paid channels". The Register. בדיקה אחרונה ב-20 במאי 2013. 
  293. ^ "Updates from VidCon: more users, more products, more shows and much more". הבלוג הרשמי של אתר יוטיוב. בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  294. ^ Knowledge@wharton. "Online Video: The Market Is Hot, but Business Models Are Fuzzy". בדיקה אחרונה ב-19 ביולי 2012. 
  295. ^ Weber, Tim (2 במרץ 2007). "BBC strikes Google-YouTube deal". BBC News. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  296. ^ Stone, Brad; Barnes, Brooks (9 בנובמבר 2008). "MGM to Post Full Films on YouTube". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  297. ^ D. Kramer, Staci (30 באפריל 2009). "It's Official: Disney Joins News Corp., NBCU In Hulu; Deal Includes Some Cable Nets". The Washington Post. Nash Holdings LLC. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  298. ^ Allen, Katie (19 בנובמבר 2009). "YouTube launches UK TV section with more than 60 partners". The Guardian (London). בדיקה אחרונה ב-13 בדצמבר 2009. 
  299. ^ Helft, Miguel (20 בינואר 2010). "YouTube Takes a Small Step into the Film Rental Market". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  300. ^ Shiels, Maggie (21 בינואר 2010). "YouTube turns to movie rental business". BBC News. בדיקה אחרונה ב-7 במאי 2010. 
  301. ^ "YouTube to offer film rentals in the UK". BBC News. 7 באוקטובר 2011. בדיקה אחרונה ב-7 באוקטובר 2011. 
  302. ^ Tsotsis, Alexia (9 במאי 2011). "Google Partners With Sony Pictures, Universal And Warner Brothers For YouTube Movies". TechCrunch. AOL. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  303. ^ סקירה – תוכנית השותפים של יוטיוב.
  304. ^ ראו גם: "שיווק שותפים".
  305. ^ Carmody, Tim (4 במרץ 2013). "It's not TV, it's the Web: YouTube partners complain about Google ads, revenue sharing". The Verge. Vox Media. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  306. ^ "The biggest stars on YouTube make huge incomes ... yet they can't keep the vast majority of it". Business Insider (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  307. ^ Statistics – YouTube Retrieved May 20, 2013.
  308. ^ Kaufman, Leslie (1 בפברואר 2014). "Chasing Their Star, on YouTube". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  309. ^ McCue, TJ. "Google's YouTube Introduces Paid Content Subscriptions". Forbes (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  310. ^ "Introduction to paid content – YouTube Help". support.google.com (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בספטמבר 2017. 
  311. ^ 311.0 311.1 "Additional Changes to the YouTube Partner Program (YPP) to Better Protect Creators". YouYube (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-16 בינואר 2018. 
  312. ^ Levin, Sam (18 בינואר 2018). "YouTube's small creators pay price of policy changes after Logan Paul scandal". The Guardian. בדיקה אחרונה ב-19 בינואר 2018. 
  313. ^ רשימה של 25 משתמשי יוטיוב, אשר מספר המנויים לערוציהם הוא הגבוה ביותר, על פי דירוג אתר "סוֹשִׁיאַל-בְּלֶייד (אנ')".
  314. ^ מאה ערוצי היוטיוב המשפיעים ביותר, על פי דירוג אתר "SocialBlade" ("סוֹשִׁיאַל-בְּלֶייד").
  315. ^ Tassi, Paul (6 בפברואר 2015). "Nintendo Updates Their Bad YouTube Policies By Making Them Worse". פורבס. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  316. ^ Johnson, Eric (4 בפברואר 2015). "Nintendo Wants YouTubers to Pretend Its Competitors' Games Don't Exist". רי-קוֹד. ווֹקְס מדיה. בדיקה אחרונה ב-25 במרץ 2017. 
  317. ^ Hernandez, Patricia (29 בינואר 2015). "Nintendo's YouTube Plan Is Already Being Panned By YouTubers [Update]". קוֹטַאקוּ. Univision Communications. בדיקה אחרונה ב-26 במרץ 2017. 
  318. ^ ניפוח נתוני צפייה ביוטיוב: אייל גולן נצפה כמו מדונה.
  319. ^ "YouTube strips Universal and Sony of 2 billion fake views". The Daily Dot. 21 בדצמבר 2012. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2014.