נסיגה (אדריכלות)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בניין ניו יורק דיילי ניוז, שתוכנן בידי האדריכל ריימונד הוד בשנת 1929, מציג את מערכת הנסיגות שנחקקה בשנת 1916 בניו יורק

נסיגהאנגלית: Setback או Step-back) היא פסיעה לתוך מישור הקיר היוצרת מראה מדורג. השימוש בנסיגות החל עוד בבנייה בעת העתיקה מסיבות מבניות של יציבות וכיום הן נבנות בעיקר כתוצאה מחוקי שימוש בקרקע כפי שמגדירה תוכנית בניין עיר או מסיבות אדריכליות. באזורים הבנויים בצפיפות גבוהה, כמו מרכזי ערים, נסיגות מבניות אלו תורמות בהחדרת אור השמש והאוויר למפלס הרחוב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבנאים של העת העתיקה השתמשו בנסיגות כדי לשפר את היכולת לבנות לגובה. מאחר שחומרי הבנייה שהיו בנמצא באותה תקופה, כמו חומר, אבן ולבנים, היו בעלי משקל רב, צורות כמו פירמידות מדורגות בעלי ראש צר ובסיס רחב נמצאו יעילות בפיזור העומסים הגדולים לקרקע. דוגמאות בולטות לבנייה מדורגת בעת העתיקה הן הפירמידות המדורגות (אנ') שנבנו במסופוטמיה ומצרים העתיקה כדוגמת טפה סיאלק (Tepe Sialk) והפירמידה של ג'וסר.

במאות השנים שלאחר מכן, השתמשו בטכניקת הנסיגות לצורך בניית מבנים בעלי משקל גדול. כשאדריכלים למדו כיצד לרתום את הנסיגות לטובתם והפכו אותה לתכונה אדריכלית, מידותיהן של הנסיגות קטנו ונראו פחות לעין לעומת הנסיגות של הפירמידות המדורגות. לעיתים נסיגות אלו הוסתרו על ידי קישוטים ועיטורים רבים בחזיתות המבנה.

התפתחות שלד הברזל והפלדה במאה ה-19, ביטלה למעשה את הצורך בנסיגות אלו מבחינה הנדסית. שילוב שלד הפלדה לצד המצאות כמו המעלית פתחו את האפשרות לבנות גורדי שחקים רבים זה לצד זה בצפיפות גדולה וליצור מרכז אורבני שוקק. מההיבט הכלכלי, השימוש בנסיגות גם כן נראה מיותר מאחר שמשקיע רצה למקסם את רווחיו על ידי ניצול מלוא זכויות הבנייה שאושרו לו בקרקע. דוגמה בולטת לכך הוא בניין אקוויטבל במנהטן, שנבנה בשנת 1915 ללא נסיגות והותיר תחתיו צל גדול וכמעט תמידי על הרחובות והבניינים הסמוכים לו. השפעה שלילית זו הורידה את מחירי הבניינים הסמוכים לו ופגעה בבריאות הציבור.[1] בתגובה לכך הוחלט לחוקק בניו יורק את ההחלטה על תוכנית בניין עיר של שנת 1916. החלטה זו הגדירה מערכת נסיגות בגורד שחקים ואומצה כמעט באופן מיידי בשאר הערים בארצות הברית ומאוחר יותר בעולם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Allen, Irving Lewis (1995). "Skyscrapers". in Kenneth T. Jackson. The Encyclopedia of New York City. New Haven, CT & London & New York: Yale University Press & The New-York Historical Society. עמ' 1074. ISBN 0-300-05536-6. 

ביבליוגרפיה

  • Alexander, Christopher. A Pattern Language. Oxford University Press, 1977.
  • Koolhaas, Rem. Delirious New York. Monacceli Press, reprint 1997.