נציב (עיר מקראית)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחלות שבטי ישראל

נְצִיב הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, בסמוך לקעילה, הנזכרת בספר יהושע: "לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה"[1].

בתחילת המאה ה-4 לספירה ציין אוסביוס באונומסטיקון כי העיר הייתה נושבת בימיו, ושכנה במיל התשיעי בדרך שבין בית גוברין לחברון (הירונימוס תיקן כי מדובר בשבעה מיל).

האתר זוהה על ידי חוקרי הקרן הבריטית לחקר ארץ ישראל, ועוד קודם לכן על ידי החוקר יהוסף שוורץ[2], עם החורבה הנקראת עד ימינו בשם ח'רבת בית נציב, במערב הרי יהודה, כשלושה ק"מ דרומית-מזרחית לתל קילא, המזוהה עם קעילה, וכק"מ אחד צפונית לתרקומיא.

"ח'רבת בית נציב" מפוצלת לחורבה מערבית ולחורבה מזרחית, כאשר בחורבה המערבית שרידים מהתקופה הרומית והביזנטית, ובחורבה המזרחית שרידים מתקופות קדומות יותר (החל מתקופת הברזל), המחזקים את זיהויה עם העיר המקראית[3].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוקים מ"ב-מ"ד.
  2. ^ תבואות הארץ, פרק ג, ב.
  3. ^ אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, הוצאת מוסד ביאליק, כרך ה', עמ' 913-914.
Sphinxfront.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.