קעילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחלות שבטי ישראל

קעילה הייתה עיר ממלכה כנענית, הנזכרת בתעודות מצריות קדומות, ולאחר מכן עיר בנחלת שבט יהודה, הנזכרת רבות בתנ"ך ובספרות חז"ל.

כיום העיר מזוהה עם תל קילא, השוכן כ-12 קילומטרים מצפון מזרח לבית גוברין בשפלת יהודה. קעילה המקראית זוהתה במקום זה כבר על ידי אוסביוס בראשית המאה ה-4.

העיר נזכרת כבר במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה, בצורה "קילתא". לאחר מכן, נזכרת בספר יהושע כאחת מערי השפלה בנחלת שבט יהודה, לצד העיר נציב (כיום - "ח'רבת בית נציב", הסמוכה לתל קילא)‏[1].

לפי ספר שמואל א', דוד המלך הושיע את העיר מהפלשתים, אך יושבי העיר היו כפויי טובה, והתכוונו להסגירו ביד שאול המלך:

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר הִנֵּה פְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּקְעִילָה, וְהֵמָּה שֹׁסִים אֶת-הַגֳּרָנוֹת. וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּיהוָה לֵאמֹר הַאֵלֵךְ וְהִכֵּיתִי בַּפְּלִשְׁתִּים הָאֵלֶּה, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-דָּוִד לֵךְ וְהִכִּיתָ בַפְּלִשְׁתִּים וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת-קְעִילָה. וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה אֲנַחְנוּ פֹה בִּיהוּדָה יְרֵאִים וְאַף כִּי-נֵלֵךְ קְעִלָה אֶל-מַעַרְכוֹת פְּלִשְׁתִּים. וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאוֹל בַּיהוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהוָה וַיֹּאמֶר, קוּם רֵד קְעִילָה כִּי-אֲנִי נֹתֵן אֶת-פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ. וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁו קְעִילָה וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים, וַיִּנְהַג אֶת-מִקְנֵיהֶם, וַיַּךְ בָּהֶם מַכָּה גְדוֹלָה, וַיֹּשַׁע דָּוִד אֵת יֹשְׁבֵי קְעִילָה. וַיְהִי בִּבְרֹחַ אֶבְיָתָר בֶּן-אֲחִימֶלֶךְ אֶל-דָּוִד קְעִילָה אֵפוֹד יָרַד בְּיָדוֹ. וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל כִּי-בָא דָוִד קְעִילָה, וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נִכַּר אֹתוֹ אֱלֹהִים בְּיָדִי כִּי נִסְגַּר לָבוֹא בְּעִיר דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ. וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת-כָּל-הָעָם לַמִּלְחָמָה לָרֶדֶת קְעִילָה לָצוּר אֶל-דָּוִד וְאֶל-אֲנָשָׁיו. וַיֵּדַע דָּוִד כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה, וַיֹּאמֶר אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. וַיֹּאמֶר דָּוִד יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי-מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל-קְעִילָה לְשַׁחֵת לָעִיר בַּעֲבוּרִי. הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ הֲיֵרֵד שָׁאוּל כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד-נָא לְעַבְדֶּךָ. וַיֹּאמֶר יְהוָה יֵרֵד. וַיֹּאמֶר דָּוִד הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת-אֲנָשַׁי בְּיַד-שָׁאוּל וַיֹּאמֶר יְהוָה יַסְגִּירוּ. וַיָּקָם דָּוִד וַאֲנָשָׁיו כְּשֵׁשׁ-מֵאוֹת אִישׁ וַיֵּצְאוּ מִקְּעִלָה, וַיִּתְהַלְּכוּ בַּאֲשֶׁר יִתְהַלָּכוּ, וּלְשָׁאוּל הֻגַּד כִּי-נִמְלַט דָּוִד מִקְּעִילָה, וַיֶּחְדַּל לָצֵאת

ספר שמואל א', פרק כ"ג, פסוקים א'-י"ג.

.

בזמן שיבת ציון, הייתה קעילה בירת פלך[2].

בתקופת המשנה והתלמוד הייתה העיר ידועה בדבלים הייחודיות שלה, אשר כונו "דבלה קעילית"‏[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הערך: קעילה, לכסיקון מקראי, (עורכים: מנחם סוליאלי, משה ברכוז), א-ב, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ה-1965, עמ' 791.
  • יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974, עמ' 38, 171.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]