הנסיך היגשיקוני
 | |||||||
| לידה |
3 בדצמבר 1887 קיוטו, יפן  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
20 בינואר 1990 (בגיל 102) טוקיו, יפן | ||||||
| מדינה |
האימפריה היפנית, יפן | ||||||
| מקום קבורה |
Toshimagaoka Cemetery | ||||||
| השכלה |
| ||||||
| בן או בת זוג |
Toshiko Higashikuni | ||||||
| שושלת Higashikuni-no-miya | |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
| חתימה |
 | ||||||
  | |||||||
הנסיך (נרוהיקו) היגשיקוני (ביפנית: 東久邇 稔彦 וגם: 東久邇宮 稔彦王; 3 בדצמבר 1887 - 26 בינואר 1990) היה ראש הממשלה ה-43 של יפן בין ה-17 באוגוסט 1945 עד ה-9 באוקטובר 1945, תקופה של 54 ימים. הוא היה דודו מדרגה שנייה של הירוהיטו והחבר היחיד במשפחת הקיסר היפני שעמד בראש קבינט מדיני. הקדנציה שלו היא הקצרה ביותר מבין ראשי ממשלת יפן.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו ותחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנסיך נרוהיקו נולד בקיוטו, והיה הבן התשיעי של הנסיך קוני אסהיקו ושל טראו אוטקו. אביו, הנסיך אסהיקו, היה בנו של הנסיך פושימי קוניאי, ראש משפחת פושימי-נו-מיה ה-20. אביו היה גם המבוגר מבין ענף שיהוקה, אחד הענפים של השושלת הקיסרית שממנה ניתן לבחור קיסר בהיעדר יורש ישיר. הנסיך נרוהיקו היה אחיו החורג של הנסיך קוני קוניושי, אביה של הקיסרית קוג'ון העתידה לבוא, אשתו של הקיסר הירוהיטו. אחיו החורגים האחרים, הנסיך אסאקה יסוהיקו, הנסיך נשימוטו מורימסה והנסיך קיה קונינורי, כולם יצרו ענפים חדשים במשפחה הקיסרית בזמן תקופת מהיג'י.
נישואים ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקיסר מהיג'י העניק לנסיך נרוהיקו את הכינוי "היגשיקוני נו מיה" (הנסיך היגשיקוני) ואת הרשות להתחיל ענף חדש במשפחה הקיסרית ב-3 בנובמבר 1906. הנסיך היגשיקוני נישא לביתו התשיעית של הקיסר מהיג'י, הנסיכה טושיקו (11 במאי 1896 - 5 במרץ 1978), ב-18 במאי 1915. לזוג היו ארבעה בנים:
- הנסיך מוריהירו מן היגשיקוני (מר היגשיקוני מוריהירו מאוקטובר 1947) (6 במאי 1916 - 1 בפברואר 1969), נישא לנסיכה שיגקו (9 בדצמבר 1925 - 23 ביוני 1961), בתו הבכורה של הקיסר הירוהיטו והקיסרית קוז'ון.
- הנסיך מורומסה (1917 - 1 בספטמבר 1923), נהרג ברעידת האדמה הגדולה קנטו.
- הנסיך אקיצון (נולד ב-13 במאי 1920), התנכר לתואר הקיסרי.
- הנסיך טושיהיקו (נולד ב-24 במרץ 1929), התנכר לתואר הקיסרי, עבר להתגורר בברזיל ב-1950.
הקריירה הצבאית ותקופת הכהונה בתור ראש ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני הקדנציה הקצרה שלו, היה היגשיקוני קצין בצבא הקבע. לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה הקיסרית הצבאית (1908) ובמכללה הצבאית (1914), עבר ללמוד במכללה הצבאית העליונה (École Supérieure de Guerre) בפריז בין השנים 1920-1922. בחזרתו ליפן, הגיע בסופו של דבר לדרגת גנרל, לאחר ששירת בזה אחר זה כמפקד חטיבת חיל רגלים החמישית (1930-1934), המחלקה הצבאית הרביעית (1934-1937), אגף התעופה הצבאית (1937-1938) והצבא השני בסין (1938-1939). היגשיקוני היה לחבר במועצת המלחמה העליונה משנת 1939, ושירת כמפקד פיקוד הגנה לאומית בין השנים 1941 ל-1944. הוא שיתף פעולה עם מספר אצילים ואחרים מהמשפחה הקיסרית על מנת לסלק את הידקי טוג'ו מראשות הממשלה לאר נפילת סייפן ב-1944.
הקיסר הירוהיטו מינה את היגשיקוני לראשות הממשלה ב-16 באוגוסט 1945, במקומו של האדמירל קנטרו סוזוקי. לממשלת היגשיקוני היו שתי מטרות: האחת, להבטיח הפסקה של כל פעולות האיבה של כוחות הצבא היפנים; והשנייה, להרגיע את העם היפני כי המוסד הקיסרי עודנו מוגן. היגשיקוני התפטר באוקטובר עקב חילוקי דעות עם כוחות הכיבוש האמריקאים בקשר לביטולו של חוק שימור השלום משנת 1925.
החיים כאזרח מן השורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היגשיקוני איבד את תואר הנסיכות ואת החברות במשפחה הקיסרית כתוצאה מרפורמה של צבא הכיבוש האמריקאי על משק הבית הקיסרי. כאזרח מן השורה, הוא הפעיל מספר עסקים קמעוניים לא מוצלחים ושירת זמן קצר ככומר ראשי במסדר דתי חדש, היגשיקוני-קיו, אשר הוחרם לאחר מכן על ידי שלטונות הכיבוש האמריקאים. הנסיך לשעבר היה לראש-כבוד האיחוד הבינלאומי לאמנויות לחימה (IMAF) ב-1957, נשיא-כבוד התאחדות כלבי הרועים היפניים וכמה ארגונים אחרים. ב-1958, היגשיקוני הוציא לאור יומני מלחמה משלו תחת השם "יומן המלחמה של חבר במשפחה הקיסרית".
הוא הוציא לאור אוטוביוגרפיה, "זיכרונותיו של היגשיקוני", ב-1968. הנסיך לשעבר היגשיקוני נרוהיקו נפטר בטוקיו ב-20 בינואר 1990 בגיל 102. הוא האריך ימים מאשתו, שניים מבניו, כל אחיו ואחיותיו, ואחיינו, הירוהיטו. היגשיקוני זכור בעיקר כראש הממשלה הראשון שלאחר מלחמה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הנסיך היגשיקוני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: קנטרו סוזוקי |
ראש ממשלת יפן 1945 |
הבא: קיג'ורו שידהרה |