סיג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מעבר דרך ערימת סיגים בקלרקדייל שבאריזונה, ובו נראות השכבות המקופלות החלודות אשר תומכות במבנה עקב תכונות האיחוי שלהן.
הסרת הסיגים בייצור ברזל. חריט עץ משנת 1873

סיג היא פסולת זגוגית מתהליך הצריפה לייצור מתכות. חומר בעל תכונות מאחות המאפשרות שימוש כמלט.

מתכות המצויות בהישג יד בטבע, לרוב אינם חומר יסוד אחד (הנקרא 'טהור') אלא מעורבים עם מתכות אחרות. בתהליך הצריפה בחום גבוה, ניתן לבודד במידה רבה את המתכת הרצויה, וחומרי הפסולת מהתהליך נקראים 'סיגים'. בתהליך הצריפה מקובל להוסיף מחמצנים שונים על מנת לשלוט בהרכב הסיגים, ובכך לשלוט בתהליך הצריפה והזיקוק, וכן כדי להגן על הציפוי הפנימי של הכבשן.

בצריפת נחושת, כסף ועופרת - מקובל להרחיק את שאריות הברזל והסיליקה (צורן דו-חמצני), כסיגים, בעוד שבצריפת ברזל, מתוך השתדלות על שמירת הברזל, מרחיקים בעיקר מלחי סידן, צורן, חמרן ומגנזיום. בשעת הוצאת הסיגים מהכבשן שופכים עליו מים, המקררים אותו בבת אחת מחום של כ-14300 צלזיוס, מתחיל שלב ההתגבשות, הכולל שרשרת תגובות כימיות שמביאים את הסיגים לתכונתם המאחה. החומר עם המים מובל בתעלות על אגן, שם המים מסוננים ומושבים למערכת, והסיגים, הנראים כמו גרגרי חול ים, נותרים בו. נהוג כיום לגרוס סיגים אלו ולהכין ממנו אבקת מלט.

בעת העתיקה חומר דמוי זכוכית ירוקה או כחולה שהתגבש על גבי הסיגים מתהליך הנחושת, הותך ושימש בתעשיית הזכוכית והתכשיטים, וכן שימש כאבקה בתערובת צביעה, לצורך צביעתם של כלי חרס וחרסינה. שימושים מסוגים אלו נמצאו בעתיקות מצרים.

כיום, סיגים משמשים בתעשיית המלט בעיקר בתערובת עם צמנט פורטלנד. תוספת הסיגים מקטין את חדירת המים במלט, ומגביר את חוזקו לאורך זמן. השימוש בסיגים נחשב לידידותי לסביבה, בכך שמדובר במיחזור - שימוש בפסולת כחומר גלם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סיג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]