סיומי רצים שוני צבע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
שיחה
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

סיום רצים שוני צבע הוא משחק סיום שחמט שבו לכל צד יש רץ יחיד והרצים נמצאים על ריבועים בצבע הפוך. ללא כלים אחרים מלבד רגלים, הסיומים הללו ידועים בנטייה שלהם להסתיים בתיקו . אלו הם הסיומים הקשים ביותר שבהם ניתן להמיר יתרון חומרי קטן לניצחון. עם כלים נוספים, לצד החזק יותר יש יותר סיכויים לנצח, אבל לא כמו כאשר הרצים באותו צבע.

שחקנים רבים בעמדה גרועה ניצלו מהפסד על ידי העברת המשחק לסיום כזה. סיומים אלו מסתיימים לעיתים בתיקו כאשר לצד אחד יש יתרון של שניים או אפילו שלושה רגלים, מכיוון שהצד החלש יותר יכול ליצור חסימה על המשבצות שעליהן נע הרץ.

אדמר מדניס (אנ') הגדיר שני עקרונות למשחקי סיום עם רצים שוני צבע[1]:

  • אם שחקן נחות בחומר, עליו לחפש סיכויי תיקו בסיום רק עם רצים ורגלים.
  • עם מלכה או צריח על הלוח, בסיומי רצים שוני צבע יש עדיפות לצד המתקיף.

איאן רוג'רס (אנ') נותן שלושה עקרונות כאשר יש רק רצים ורגלים[2]:

  • שני רגלים מחוברים אינם מספיקים כדי לנצח אלא אם כן הם הגיעו לשורה השישית שלהם
  • אם לתוקף יש שני רגלים חופשיים שאינם מחוברים ולא ניתן לשלוט בהם על ידי הרץ היריב באלכסון בודד, הם בדרך כלל מביאים לנצחון
  • כאשר לתוקף יש רגלי חופשי בשולי הלוח יש לעצור אותו על ידי הרץ רק כאשר המלך יכול לחסום את המלך היריב.

נטייה לתיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיומי רצים שוני צבע, יתרון חומרי פחות חשוב מאשר ברוב משחקי הסיום והעמדה חשובה יותר. עמדות בהן לצד אחד יש יתרון רגלי מסתיימות בדרך כלל בתיקו ואפילו שני רגלים נוספים (ולפעמים יותר) עשויים שלא להספיק כדי לנצח[3]. כמחצית מהסיומים עם רץ ושני רגלים לעומת רץ בצבע הנגדי מסתיימים בתיקו[4]. (לעומת זאת, מעל 90% מסתיימים בניצחון אם הרצים באותו צבע.)

כפאי הוא כלי שעוזר לעתים קרובות לצד העדיף לנצח בסיום. זה תופעה שכיחה למדי בסיומים עם רצים באותו צבע אבל הרבה פחות נפוצה בסיומים עם רצים שוני צבע[5].

הצד החלש יותר צריך לעתים קרובות לנסות להפוך את הרץ שלו ל"רע" על ידי הנחת הרגלים שלו באותו צבע של הרץ שלו כדי להגן על הרגלים שלו, ובכך ליצור מבצר בלתי חדיר. הצד התוקף צריך בדרך כלל לשים את הרגלים שלו על משבצות בצבע הנגדי מהרץ שלו כדי למנוע חסימה.

רץ ורגלי מול רץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרץ של הצד התוקף הוא כמעט חסר תועלת והצד המגן יכול בדרך כלל לסיים בתיקו אם המלך שלו יכול להגיע לכל ריבוע מול הרגלי שאינו בצבע של הרץ התוקף; או אם הרץ שלו יכול לתקוף כל ריבוע מול הרגלי[6]. הסיומים הללו מסתיימים בתיקו בצורה טריוויאלית ב-99% מהמקרים.

רץ ושני רגלים מול רץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמחצית מהעמדות הללו מסתיימות בתיקו. ברוב הסיומים האחרים, יתרון שני רגלים הוא בדרך כלל ניצחון קל. לשם השוואה, אם הרצים היו באותו צבע, 90% מהעמדות היו מסתיימות בניצחון.

ישנם שלושה מקרים כלליים, תלוי בשני הרגלים. ברוב הסיומים, לזוג רגלים מחוברים יש את סיכויי הזכייה הטובים ביותר, אך בסיומים אלו, לזוג רגלים מופרדים ומרוחקים זה מזה יש את הסיכויים הטובים ביותר[7] אלא אם כן אחד מהרגלים ניצב בשולי הלוח, בערוגת הצריח עם הצבע הלא נכון .

רגלים כפולים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם רגלים כפולים העמדה היא תיקו אם המלך המגן יכול להגיע לכל משבצת מול הכלים שאינה בצבע הרץ של התוקף. הרגלי השני בטור לא עוזר, אז זה למעשה כמו הסיום עם רגלי אחד בלבד. אם המלך והרץ המגנים לא יכולים להשיג זאת, הרגלי הראשון יזכה ברץ המגן והשני יוכתר.

רגלים מבודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח ז ו ה ד ג ב א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח ז ו ה ד ג ב א
לבן פוסע ראשון


בעמדה זו הלבן לא יכול לזכות והמשחק מסתיים בתיקו.

דוגמה: 1. רו3 רב4 2. מה6 רג3 3. רה4 מד8 4. מו5 רב4 ואין דרך לזכות


ח ז ו ה ד ג ב א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח ז ו ה ד ג ב א
לבן פוסע ראשון


החלפת הרגלי לערוגה ו5 מביאה לזכיית הלבן בדרך הבאה:

1. רו3 מב6 2. מה5 מג7 3. ו6 רד6+ 4. מה6 רא3 5. ו7 רב4 6. מו6 רו8 7. מז6 מד6 8. מח7 מה7 9. רד5 מד6 10. מז8 מה7 11. ג7 וזוכה.

ראו קישור לניתוח בטבלת שבעה כלים [1].


עם רגלים מבודדים (על טורים שאינם סמוכים), התוצאה תלויה במרחק בין הרגלים. ככל שהם מופרדים יותר, כך סיכויי הזכייה טובים יותר. הכלל שמתקיים ברוב המקרים הוא שאם רק טור אחד מפריד בין הרגלים תוצאת המשחק היא תיקו, אחרת התוקף מנצח. הסיבה היא שאם הרגלים מופרדים יותר, המלך המגן חייב לחסום רגלי אחד בעוד שהרץ שלו חוסם את הרגלי השני. אז המלך התוקף יכול לתמוך ברגלי שנחסם על ידי הרץ ולזכות בכלי. אם רק טור אחד מפריד בין הרגלי, המגן יכול לעצור את התקדמות הרגלים. אם שלושה טורים מפרידים בין הרגלים, הרגלים בדרך כלל מנצחים. עם זאת, יש עמדות שבהן המגן יכול לבנות חסימה, במיוחד אם אחד הרגלים הוא רגלי בטור הצריח הלא נכון .


ח ז ו ה ד ג ב א
8
7
6
5
4
3
2
1
8
7
6
5
4
3
2
1
ח ז ו ה ד ג ב א
לבן פוסע ראשון


בעמדה זו הלבן לא יכול לזכות והמשחק מסתיים בתיקו. ראו הקישור [2]


בסיום זה של יורי אברבך, שחור כופה תיקו כיוון שהרץ יכול לשלוט על שני הרגלים שנמצאים על אותו האלכסון בעזרת המלך והרץ הלבן חסר אונים מולם.






דוגמה להחלטה שגויה בסיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.

[Event "?"] [Site "?"] [Date "????.??.??"] [Round "?"] [White "New game"] [Black "?"] [Result "*"] [SetUp "1"] [FEN "8/3k4/8/2pK4/8/4b1p1/8/5B2 w - - 0 1"] [PlyCount "19"]

1. Bh3+ Ke7 2. Bg2 Kf6 3. Bh3 Kg5 4. Bg2 Kf4 5. Kc4 Bd4 6. Kd3 Bg1 7. Bc6 Kg4 8. Bg2 Bf2 9. Kc4 Kf4 10. Kd3 *

הדוגמה לקוחה מהמשחק באליפות ארצות הברית בשנת 1971 בין מילר בלבן לאנטוני סיידי (אנ') בשחור. הלבן נכנע בעמדה זו מכיוון שהוא הכיר "כלל" שניסח פיין במהדורה הראשונה של ספרו Basic Chess Endings : "אם הרגלים מרוחקים זה מזה בשני טורים או יותר, הם מנצחים." מכיוון שכאן שלושה טורים מפרידים בין הרגלים, הלבן הניח שעמדתו חסרת סיכוי. עם זאת, העמדה היא למעשה תיקו די פשוט, שכן למלך הלבן יש מיקום פעיל כל כך חזק שהוא יכול למנוע מהמלך של שחור לחדור משני צדי הלוח. המשחק עשוי להמשיך כמתואר (לחץ על החץ השחור להצגת המסעים) , כאשר בסיום ברור שאין דרך לשחור לשבור את המצור.

דוגמה לרגלי שניצב בטור הצריח הלא נכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבן: אלכסנדר אלכין שחור: אדוארד לסקר [8]


כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.

[Event "New York"] [Site "New York, NY USA"] [Date "1924.04.08"] [Round "16"] [White "Alexander Alekhine"] [Black "Edward Lasker"] [Result "1/2-1/2"] [ECO "E76"] [PlyCount "105"] [EventDate "1924.03.16"] [FirstMove "53l"] 1. c4 Nf6 2. d4 g6 3. Nc3 Bg7 4. e4 d6 5. f4 O-O 6. Nf3 e5 7. fxe5 dxe5 8. d5 Nbd7 9. Bd3 Nc5 10. Bc2 a5 11. O-O Qd6 12. Qe1 Bd7 13. Qh4 Rae8 14. Kh1 h5 15. b3 Nh7 16. a3 f5 17. b4 Na6 18. c5 Qf6 19. Qxf6 Nxf6 20. c6 bxc6 21. dxc6 Bxc6 22. b5 Nxe4 23. Nxe4 fxe4 24. bxc6 exf3 25. Be4 fxg2+ 26. Kxg2 Rxf1 27. Kxf1 Kh7 28. Be3 Bf8 29. Rd1 Bxa3 30. Rd5 Bb4 31. Rd7+ Kh8 32. Bg5 Rf8+ 33. Ke2 a4 34. Bxg6 Nc5 35. Re7 a3 36. Rxc7 Ne6 37. Rh7+ Kg8 38. Bc1 a2 39. Ra7 Nd4+ 40. Kd3 Rf3+ 41. Ke4 Rf1 42. Bb2 Nxc6 43. Rxa2 Rf4+ 44. Ke3 Bc5+ 45. Ke2 Rf2+ 46. Ke1 Rxh2 47. Be4 Nd4 48. Bxd4 Bb4+ 49. Kf1 Rxa2 50. Bd5+ Kf8 51. Bxa2 exd4 52. Bb1 Kg7 53. Kg2 1/2-1/2

אם אחד משני הרגלים ניצב בטור הצריח הלא נכון (כלומר רגלי בטור א' או ח' שמשבצת ההכתרה שלו בצבע המנוגד מהמשבצות שעליהן נע הרץ של הצד העדיף), מבצר עשוי לאפשר לצד הנחות לסיים בתיקו ללא קשר כמה רחוקים שני הרגלים זה מזה. זה מומחש במשחק מעלה שהתקיים בניו יורק בשנת 1924. שלושה טורים מפרידים בין שני הרגלים של השחור , אך השחקנים הסכימו לתיקו לאחר המסע ה-53. מז2. אלכין הסביר בספר התחרות כי לבן "יכול כעת להקריב את הרץ שלו כנגד הרגלי בטור ד' ככל שהמלך התמקם בפינה הכל כך חשובה"[9].

אם אחד הרגלים הוא בטור הצריח הלא נכון, זה לא משנה עד כמה מופרדים הרגלים או כמה מתקדמים הרגלים. התוצאה תלויה בשאלה אם המלך המגן יכול להיכנס לפינה מול רגלי הצריח ולהקריב את הרץ שלו עבור הרגלי השני.

עקרונות ישו דה לה וילה (אנ')[עריכת קוד מקור | עריכה]

רב אמן ישו דה לה וילה מדגיש את החשיבות של הסיום הזה ונותן את הפירוט הבא בהתאם למספר הטורים שמפרידים בין הרגלים:

אם הרגלים מופרדים על ידי שני טורים:

  • בדרך כלל מנצחים שני רגלים שממוקמים בטורים ג' וו' (הטורים בהם נמצאים הרצים).
  • עם רגלי בטורים ב' או ז' (הטורים בהם נמצאים הפרשים) ורגלי בטורי המרכז, העמדה מובילה בדרך כלל לתיקו, אבל יש סיכויי ניצחון אם הרגלי בטור הפרש לא התקדם רחוק והרץ התוקף שולט ערוגת ההכתרה שלו.
  • עם רגלי בטורים א' או ח' (הטורים בהם ממוקמים הצריחים) ורגלי בטורי המרכז, הסיום הוא תיקו.








הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Edmar Mednis, Practical Bishop Endings., Chess Enterprises., 1990, ISBN 0-945470-04-5
  2. ^ Ian Rogers, The Lazy Person's Guide to Endgames, Chess Life, 2010, עמ' 37–41
  3. ^ John Nunn, Secrets of Practical Chess, Gambit Publications, 2007, ISBN 978-1-904600-70-1
  4. ^ John Emms, Starting Out: Minor Piece Endgames, Everyman Chess, 2004, ISBN 1-85744-359-4
  5. ^ Alex Angos, You Move... I Win!, Thinkers' Press, Inc, 2005, ISBN 978-1-888710-18-2
  6. ^ Fine, Reuben; Benko, Pal, Basic Chess Endings, McKay, 2003, ISBN 0-8129-3493-8
  7. ^ de la Villa, Jesús, 100 Endgames You Must Know, New in Chess, 2008, ISBN 978-90-5691-244-4
  8. ^ Alexander Alekhine vs Edward Lasker (1924), www.chessgames.com
  9. ^ Alekhine, Alexander, The Book of the New York International Chess Tournament 1924, Dover, 1961, ISBN 9780486207520
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סיומי_רצים_שוני_צבע&oldid=37418449"