ספיקה (נהר)
בהידרולוגיה, ספיקה של נהר היא כמות המים הזורמת בנהר בזמן נתון (זהו מקרה פרטי של המונח הכללי ספיקה). מקובל למדוד את הספיקה במטר מעוקב לשנייה. נהר האמזונאס, שספיקתו היא הגדולה בעולם, מזרים כ-220 אלף קוב מים לשנייה בזמן שהוא גואה, ואילו הירדן, שהוא נהר קטן, מזרים לכנרת רק כ־16 קוב מים לשנייה.
ספיקתו של הנהר משתנה לפי עונות השנה וגורמים אחרים, ורמתה מתחלקת לארבעה מצבים:
- זרימה נורמלית – ספיקה ממוצעת, בחישוב רב שנתי.
- שפל – מצב בו הספיקה פחותה בצורה משמעותית מהממוצעת, בדרך כלל בקיץ ובתחילת הסתיו.
- גאות – מצב בו הנהר מכסה את כל אפיקו, אך לא גולש ממנו.
- שיטפון – או הצפה, מצב בו עולה הנהר על גדותיו, ומציף גם את המקומות שמחוץ לערוץ.
מדידת מהירותם וספיקתם של נהרות היא בתחום המדע הנקרא הידרוגרפיה. מדידה זו חשובה ביותר לצורכי חישוב של כמות המים באזור מסוים, ולצרכים הנדסיים שונים כגון בניית מבנים כתחנות כוח הידרואלקטריות (המופעלות בכוח המים), על גדות הנהר.
ספיקת נהר נפחית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נהוג למדוד את זרימת הנהר או הנחל דרך שטח חתך נתון ברוחב האפיק. כלומר זהו נפח הספיקה ביחידת זמן חלקי שטח החתך הכולל שדרכו המים זורמים. ספיקה רגעית או שיטפונית נמדדת לרוב במטר מעוקב לשנייה (מ"ק/שנייה) וספיקה שנתית במיליון מטר מעוקב בשנה (מלמ"ק/שנה)[1].
ספיקה סגולית
[עריכת קוד מקור | עריכה]לצורך השוואת מאפיינים של ספיקת מים ממוצעת בין נחלים או פריקת מים ממוצעת בין אגני ניקוז בעלי תנאים פיזיים שונים, ניתן לחשב ספיקה סגולית (Darcy velocity או Darcy flux), שהיא קצב הזרימה הנפחית ליחידת שטח – מטר מעוקב לשנייה לקמ"ר (מ"ק/שנייה/קמ"ר). ספיקה זו מייצגת לכאורה את מהירות הזרימה או הפריקה של מים באגן הניקוז, כולל מי התהום, אם השטח כולו היה נקבובי. כלומר, זוהי ספיקה כוללת מנורמלת על ידי שטח החתך במרחב (קמ"ר), שנותנת את שטף המים או מהירות הזרימה הממוצעת לכאורה בנחל או באגן הניקוז. המהירות בפועל של מולקולות המים בנקבוביות (מהירות חלחול) מהירה יותר מכיוון שהמים זורמים רק דרך חללי הנקבוביות, לא דרך המטריצה (חֹמֶר-אֵם) המוצקה (למשל: מסלע, קרקעות)[2].
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ How Streamflow is Measured, usgs.gov
- ^ Eileen Poeter and Paul Hsieh, Graphical Construction of Groundwater Flow Nets, The Groundwater Project
