סקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לאונרדו דה וינצ'י, הסעודה האחרונה, 1498: דוגמה לשימוש בטכניקת סקו
ציור סקו על קיר כנסייה ב St Just in Penwith Parish Church, קורנוול. צויר בתחילת המאה ה-15 ומתאר את גאורגיוס הקדוש נלחם בדרקון

טכניקות סקו הן טכניקות ציור על קיר שאינן פרסקו, ובהן נעשה שימוש בצבע המערב חומר מאגד או סידן חמצני (נקרא גם ליים) בנוסף לפיגמנט הנמשח על מצע יבש (טיח). הצבעים והחומרים המקשרים יכולים להיות ביצה (טמפרה), שמן, קזאין, או על בסיס סיליקט מינרלי.

מכיוון שהפיגמנטים לא מתערבבים בטיח, הם אינם הופכים לחלק אינטגרלי מהקיר ולכן הם פחות עמידים. הצבעים עשויים להתקלף מהקיר אך טכניקה זו מאפשרת עבודה נוחה יותר משום שזמן הייבוש ארוך יותר ומאפשר תיקוני צבע שאי אפשר לצייר בשיטת הפרסקו בגלל בסיסיות הטיח. בשיטת סקו צוירו למשל גלימות בגוון כחול משום שהפיגמנטים העתיקים לאפיס לאזולי ואזוריט אינם מתאימים כימית לעבודה על גבי טיח רטוב.[1]

הציור של רמאנאור סינחה מוצג בג'אבלפור שבהודו

אמנים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סקו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג׳ק נגר ויעל אלף, חשיפה וטיפול בטיח, סטוקו וציורי קיר באתר הארכאולוגי, רשות העתיקות, 2013
  2. ^ "Recreative & conjectural paintings". The Works. בדיקה אחרונה ב-16 ביוני 2013. 
  3. ^ "The Age of Mammals mural". Yale Peabody Museum of Natural History. 
P culture.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אמנות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.