סשה גיטרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סשה גיטרי
Sacha Guitry
Sacha Guitry 1931 (2).jpg
לידה 21 בפברואר 1885
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 ביולי 1957 (בגיל 72)
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Alexandre-Georges-Pierre Guitry עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק תסריטאי, מחזאי, במאי קולנוע, במאי תיאטרון, לבריתן, שחקן תיאטרון, שחקן קולנוע, מחבר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים תיכון ז'אנסון-דה-סאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Jacqueline Delubac (21 בפברואר 19355 באפריל 1939)
Geneviève Guitry (4 ביולי 193925 ביולי 1949)
Charlotte Lysès (14 באוגוסט 190717 ביולי 1918)
Yvonne Printemps (10 באפריל 19197 בנובמבר 1934)
Lana Marconi (25 בנובמבר 1949אין ערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד (1 באוקטובר 1923)
  • קצין בלגיון הכבוד (13 בינואר 1931)
  • מפקד בלגיון הכבוד (31 ביולי 1936)
  • מפקד במסדר שארל הקדוש (16 במאי 1940)
  • מפקד במסדר התהילה התוניסאי
  • קצין החינוך הציבורי
  • קצין במסדר לאופולד
  • מפקד במסדר פולוניה רסטיטוטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
סשה גיטרי בשנת 1931

סשה גיטרי, בשמו המלא אלכסנדר-פייר ז'ורז' גיטריצרפתית: Sacha Guitry או Alexandre-Pierre Georges Guitry;‏ 21 בפברואר 1885- 24 ביולי 1957), שחקן תיאטרון וקולנוע ומחזאי צרפתי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיטרי נולד בסנקט פטרבורג, בירת האימפריה הרוסית, לזוג שחקנים צרפתים: לוסיין גיטרי (18601925), שחקן תיאטרון מפורסם ששיחק תשע שנים בתיאטרון מיכאילובסקי שבבירת רוסיה דאז, ורנה דלמאס דה פון-ז'סט, שנודעה גם כ"רנה דה פונטרי". סאשה, שזכה להיות בן סנדקות של הצאר אלכסנדר השלישי היה השלישי מבין שלושה בנים. בהיותו בן חמש שנים בלבד הופיע עם אביו כשחקן, לרבות הופעה בפני המשפחה המלכותית הרוסית. אחרי גירושי הוריו בעקבות הפרשיות הרומנטיות המרובות של לוסיין, הילד עבר לזמן מה לחזקת אמו. אולם האב חטף אותו באוקטובר 1889 ולקח אותו איתו לרוסיה. עד גיל 17 הוא הספיק לכתוב כ־120 מחזות. החל משנת 1918 מחזותיו הוצגו בפריז וזכו להצלחה רבה. בין מחזותיו "נונו" (1905), "דבירו" (1918) ו"ז'אן דה לה פונטן" (1922).

גיטרי נודע בחוגים החברתיים של פריז. הוא נישא לזמרת איבון פרנטאן, והם הופיעו יחד במסע הצגות בצפון אמריקה (ניו יורק, בוסטון, מונטריאול) והציגו בין היתר את מחזהו "מוצרט". גיטרי כתב תסריטים לקולנוע, והיה במאי ושחקן קולנוע. הוא ביים כ־30 סרטים ובהם: "מזל טוב" (1935) "סיפורו של נוכל" (1937), "פניני הכתר" (1938) ו"אירוע ממלכתי בורסאיי" (1953).

ב־1931 העניקה לו ממשלת צרפת את התואר "אביר לגיון הכבוד". בשנות כיבוש צרפת על ידי הנאצים המשיך גיטרי להיות פעיל בתיאטרון, תחת חסותם, ואף פרסם מעין שיר הלל למארשאל פטן. עם שחרור צרפת נעצר והואשם בשיתוף-פעולה. גיטרי הצליח להחלץ בעור שיניו, אך שמו הוכתם.

גיטרי נפטר ב־1957 ונקבר בבית הקברות של מונמארטר, במונמארטר שבצפון פריז.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]