הצגת המקור של הדף "עברית"

{{פירוש נוסף}}
{{מפנה|עברי|בן לעם העברי|עברים}}
{{שפה
| שם = '''עברית'''
| מדינות = {{דגל|ישראל||+}}
| אזורים = ישראל, קהילות יהודיות ברחבי העולם, [[עברית שומרונית]]
| דוברים =
| שפת אם = כ-5,300,000 (2009){{הערה|{{קישור שבור|3 ביוני 2018}}[http://www.ethnologue.com/ethno_docs/distriby=size Ethnologue: Statistical Summaries]}}
| כתב = [[אלפבית עברי]]
| משפחה =
*[[שפות אפרו-אסייתיות|אפרו אסייתית]]{{ש}}
**[[שפות שמיות|שמית]]{{ש}}
***שמית תיכונה{{ש}}
****[[שפות שמיות צפון-מערביות|שמית צפון-מערבית]]{{ש}}
*****[[שפות כנעניות|כנענית]]{{ש}}
******'''עברית'''
| לאום = {{דגל|ישראל||+}}
| מוסד = [[האקדמיה ללשון העברית]]
}}
'''עִבְרִית''' היא [[שפה]] [[שפות שמיות|שמית]], מ[[משפחת שפות|משפחת השפות]] ה[[שפות אפרו-אסייתיות|אפרו-אסייתיות]], הידועה כשפתם של ה[[יהודים]] ושל ה[[שומרונים]]. היא שייכת למשפחת [[שפות כנעניות|השפות הכנעניות]] והשפה הכנענית היחידה המדוברת כיום. העברית היא [[שפה רשמית|שפתה הרשמית]] של [[ישראל|מדינת ישראל]], מעמד שעוגן בשנת [[ה'תשע"ח|תשע"ח]], [[2018]], ב[[חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי]].
[[קובץ:המילה עברית בכתב ובכתב העברי הקדום.jpg|ממוזער|המילה עברית בכתב עברי וב[[הכתב העברי הקדום|כתב העברי הקדום]]]]
[[קובץ:Hebrew Language in the State of Israel and Area A, B and C.png|ממוזער|250px|דוברי העברית בארץ ישראל: {{Legend|#17a3bf|אזורים בהם עברית היא שפת הרוב}} {{Legend|#5dc6de|אזורים בהם עברית מדוברת על ידי 50% מהאוכלוסייה}} {{Legend|#9ddbeb|אזורים בהם עברית היא שפת מיעוט}} {{Legend|#ffffff|אזורים בהם עברית אינה מדוברת כלל}}]]

==מקור השם עברית==
{{הפניה לערך מורחב|עברים#אטימולוגיה}}
שם השפה '''עברית''' פירושו "לשונו של עֵבֶר",{{הערה|"עֵבֶר" + הסיומת "-ית" ליצירת [[שם עצם]] תקין המציין [[שפה]] – זהה ל[[שם תואר]] [[יחיד]] [[מין דקדוקי|נקבה]]}} ונגזר מהשם של הדמות המקראית [[עבר (דמות מקראית)|עֵבֶר]], אביהם הקדמון של עמים רבים, בהם [[עם ישראל]]. לפי המסורת היהודית,{{הערה|למשל, בתי מדרשות, [[צוואות השבטים|צוואת נפתלי]]}} עבר סירב לקחת חלק בבניית [[מגדל בבל]], ועל כן הוא וצאצאיו לא נענשו על בניית המגדל, ושפתם לא נתבלבלה. עבר שימר את השפה האוניברסלית המקורית – העברית.
{{ציטוט|תוכן=...אבל אברהם אבינו עצמו היה ב[[דור הפלגה|דור הָפַּלָּגָה]] ונשאר הוא וקרוביו בלשון [[עבר (דמות מקראית)|עֵבֶר]], אבי אביו, ולזה נקרא עִבְרִי... ...כי כל הלשונות אשר היו לפניהם חמש מאות שנה היו לשון עבר לבדה ונפלגה בבבל בימי [[פלג (דמות מקראית)|פֶּלֶג]]...|מקור=[[רבי יהודה הלוי]], ספר [[הכוזרי]], פרק א', סעיף מ"ט|אנגלית=|מרכאות=כן}}{{הערה|וכן בהמשך "שהיא לשון עבר ובעבורו נקראת עברית, מפני שנשאר עליה עת הפלגה ובלבול הלשונות" (ספר הכוזרי, מאמר ב', סעיף ס"ח)}}

המושג "[[עברים|עברי]]" נזכר שלושים וארבע פעמים בתנ"ך ככינוי לבני ישראל, אולם לא כשפה.{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=עברית – על שמה של לשוננו|אתר=האקדמיה ללשון העברית|תאריך=2015-01-08|כתובת=https://hebrew-academy.org.il/2015/01/08/עברית-על-שמה-של-לשוננו/|שפה=עברית|תאריך_וידוא=2019-03-14}}}} במקרא, שמה של שפתם של העברים מכונה "יהודית",{{הערה|{{ציטוטון|1=דַּבֶּר-נָא אֶל-עֲבָדֶיךָ אֲרָמִית--כִּי שֹׁמְעִים, אֲנָחְנוּ; וְאַל-תְּדַבֵּר עִמָּנוּ, '''יְהוּדִית''' [...] וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, '''יְהוּדִית'''|2={{תנ"ך|מלכים ב|יח|כו|כח}}. ובמקבילות:{{תנ"ך|ישעיהו|לו|יא|יג}}; וב{{תנ"ך|דברי הימים ב|לב|יח}}}} וכן {{ציטוטון|וּבְנֵיהֶם, חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית, וְאֵינָם מַכִּירִים, לְדַבֵּר '''יְהוּדִית'''|{{תנ"ך|נחמיה|יג|כד}}}}}} וגם בשם "שפת כנען".{{הערה|כינוי זה מופיע ב[[ספר ישעיה]]: {{ציטוטון|בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיוּ חָמֵשׁ עָרִים בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מְדַבְּרוֹת שְׂפַת כְּנַעַן|{{תנ"ך|ישעיהו|יט|יח|ללא=ספר}}}} לפי ההקשר הכוונה לשפה שדוברה בפי בני דת משה}} ייתכן שהשם 'יהודית' היה רק שם ה[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] שדובר ב[[ממלכת יהודה]] או באזור [[ירושלים]], להבדיל מהניב של ממלכת הצפון, [[ממלכת ישראל]] (אם כי גם לפי תאוריה זו, מדובר בסך הכול בשני ניבים שונים של אותה שפה, ולא בשתי שפות שונות).

המקור הקדום ביותר המזכיר את המונח עברית כשם השפה, הוא מקור [[יוונית|יווני]] מן [[המאה ה-2 לפנה"ס]].{{הערה|בהקדמה לספר מציין הנכד את תחילת עבודתו "בשנת 38 לאורגטס המלך", מקובל לזהות אותו כ[[תלמי השמיני|אאורגטס השני]], המכונה "פוסקון", המלך השמיני מ[[בית תלמי]], שתקופת מלכותו הייתה במאה השנייה לפני הספירה.}} המקור הוא נכדו של [[בן סירא]] שכותב בהקדמה לתרגום החיבור של סבו ליוונית שבוצע על ידיו כי: {{ציטוט|תוכן=לכן מתבקשים אתם לקרא את הקריאה ברצון ובתשומת לב, ולסלוח אם נראה שלא הצלחנו במילים ידועות שעמלנו באהבה לתרגם אותן, כי הנאמרים ב'''עברית''' אין כחם שווה כשהם מועתקים ללשון אחרת.|מקור=[[משה צבי סגל]], '''ספר בן סירא השלם''', עמ' א. לנוסח המקור ביוונית ראו [http://www.ellopos.net/elpenor/greek-texts/septuagint/chapter.asp?book=30 כאן]|אנגלית=|מרכאות=כן}}

ב[[לשון חז"ל]] שדוברה החל מ[[המאה הראשונה לספירה]], הכינוי המקובל לשפה המקראית ולשפה המדוברת היה "[[לשון הקודש]]",{{הערה|למשל, {{משנה|סוטה|ז|ב}}, {{בבלי|סנהדרין|כא|ב}}, {{בבלי|סוטה|מט|ב}}}} והמונח "עברית" שימש לציון [[הכתב העברי הקדום]],{{הערה|למשל, {{בבלי|סנהדרין|כא|ב}}}} וכן לציון שפתם של בני עבר הנהר,{{הערה|למשל, {{בבלי|שבת|קטו|ב}}; {{בבלי|מגילה|יח|א}}}} אך יש גם שימושים במונח "עברית" המתייחסים ל[[לשון המקרא]].{{הערה|למשל, {{משנה|גיטין|ט|ח}}}}

הניב התנ"כי מכונה "[[לשון המקרא]]", כדי להבדילו מ[[לשון חז"ל]] המכונה גם "לשון חכמים", שהיא בעצם ניב מאוחר של עברית.

בברית החדשה משמש המונח "עברית" כשם לשפה הארמית שדוברה על ידי ה"עבריים" (תושבי עבר הנהר) בארץ ישראל, אולם בספרות [[חז"ל]] משמש מונח זה רק לעברית (המשנאית).{{הערה|{{צ-מאמר|D.R.G. BeatTie and Philip R. Davies|What does Hebrew mean?|Journal of Semitic Studies|56/1|שנת הוצאה=Spring 2011|71–83}}}}

==היסטוריה של השפה העברית==
העברית היא [[שפה]] המשתייכת לקבוצת [[שפות שמיות|הלשונות השמיות]] [[שפות שמיות צפוניות מערביות|הצפון-מערביות]], ומהווה את הניב בו דיברו תושבי [[ארץ ישראל]] החל מן [[האלף ה-2 לפנה"ס]]{{מקור}} בלב האזור המכונה ב[[מקרא]] בשם [[ארץ כנען]]. כנען או ה[[לבנט]] כולל היום את שטחיהן של [[לבנון]], [[סוריה]], ארץ ישראל ו[[ירדן]]. השפה ה[[פיניקית]] אשר הייתה מדוברת באזור לבנון של ימינו היא "שפה אחות" לשפה העברית.

בעברית נכתבו רוב ספרי ה[[תנ"ך]], כל ה[[משנה]], רוב [[הספרים החיצוניים]] ורוב [[המגילות הגנוזות]]. המקרא נכתב ב'''[[עברית מקראית]]''', ואילו המשנה נכתבה בניב הקרוי '''[[לשון חז"ל]]'''. בתקופה מסוימת בסוף [[המאה ה-2|המאה ה-2 לספירה]] או קצת מאוחר יותר (החוקרים חלוקים בשאלה זו) פסקו רוב היהודים מלהשתמש בעברית כבשפת דיבור. מאות שנים בלבד לאחר חתימת המשנה, כאשר חדלו היהודים להשתמש בעברית, כבר נכתבו ה[[תלמוד]]ים ב[[ארמית]]. עם זאת, ישנן עדויות שאף ב[[המאה ה-8|מאה ה-8]] לספירה הייתה שפת הדיבור ב[[טבריה]], שם פעלו בעלי ה[[מסורה]], עברית.

[[קובץ:Book of Ezekiel.jpg|250px|שמאל|ממוזער|פרק ל' בספר יחזקאל, מכתב-יד [[בודליאנה]] Or. 62. הטקסט הופק על ידי מלומדים נוצרים באנגליה בסביבות 1210, ולעברית נלווים תרגום ופרשנות בלטינית.]]

גם כשהשפה העברית לא הייתה שפת [[דיבור]], עדיין שימשה לאורך הדורות, במה שמכונה '''[[תקופת הביניים של העברית]]''', כשפת ה[[כתב]] העיקרית של היהודים, בעיקר בעניינים [[הלכה|הלכתיים]]: כתיבת [[פרוטוקול (מנהל)|פרוטוקולים]] של [[בית דין (הלכה)|בתי דין]], קובצי הלכות, פרשנות לכתבי קודש ועוד. גם כתיבת [[מכתב]]ים ו[[חוזה|חוזים]] בין גברים יהודים נעשתה לעיתים קרובות בעברית.
ספרות דתית לנשים ב[[קהילה|קהילות]] [[אשכנזים|אשכנזיות]] נכתבה ב[[יידיש]] (למשל "[[צאינה וראינה]]"), ב[[יהדות ספרד|קהילות הספרדיות]] ב[[לאדינו]], וב[[יהדות ארצות האסלאם|ארצות ערב]], ב[[ערבית יהודית]] המקומית, כיוון שה[[האישה ביהדות|נשים]], בניגוד ל[[גבר]]ים, לא למדו עברית.
חיבורים יהודיים בעלי אופי חילוני או לא-הלכתי נכתבו ב[[שפות יהודיות]] או בשפות זרות, לדוגמה: [[הרמב"ם]] כתב את ספרו "[[משנה תורה]]" בעברית, על אף שספרו ה[[פילוסופיה|פילוסופי]] המפורסם "[[מורה נבוכים]]", שיועד ל[[רציונליזם|משכילי]] זמנו, נכתב ב[[ערבית יהודית]].{{דרוש מקור|מנין ההשערה שמו"נ נכתב בערבית כיוון שאפיו לא הלכתי? גם פיהמ"ש וספהמ"צ נכתבו בערבית.}} עם זאת, "מורה נבוכים", כמו ספרים אחרים בנושאים חילוניים, [[תרגום|תורגמו]] לעברית כשהיה בהם עניין לקהילות יהודיות דוברות שפות אחרות. אחת המשפחות היהודיות המפורסמות שעסקו בתרגום מערבית-יהודית לעברית בימי הביניים היא משפחת {{פירושון|אבן תיבון|אִבְּן תִּיבּוֹן}}. מפעלי התרגום לעברית של ספרות מדעית ופילוסופית ב[[ימי הביניים]] נתקלו בקושי מהותי, שכן עדיין לא היו מינוחים עבריים מקבילים למושגים מקצועיים רבים. אבן תיבון ומתרגמים נוספים נאלצו לחדש שורה ארוכה של מילים בשפה, וחלק ניכר מן המונחים הללו שרד ומשמש את דוברי השפה העברית עד היום.

עד [[המאה ה-19]], ראשית ימי [[התנועה הציונית]], מעמדה של העברית בקרב היהודים היה דומה למעמדה של השפה ה[[לטינית]] בקרב ה[[נוצרים]] ב[[מערב אירופה]] והיא שימשה בעיקר כשפת כתב ובעיקר למטרות דתיות, אבל גם למטרות שונות ומגוונות: פילוסופיה, [[ספרות]], [[מדע]] ו[[רפואה]]. עובדה זו הגנה על העברית מתהליכי הרס שאירעו לשפות עתיקות אחרות.{{הערה|{{השילוח|[[צור ארליך]]|על שני פלאים ושני "השילוח"|על-שני-פלאים-ושני-השילוח|2, דצמבר 2016}}}} מסוף [[המאה ה-18]], עם צמיחת [[תנועת ההשכלה היהודית]] ב[[גרמניה]] וב[[מזרח אירופה]], נכנסה השפה העברית לתנופה מודרנית. לאורך כל המאה ה-19 הלך השימוש ה[[חילוניות|חילוני]] בה וגבר. בד בבד עם תנועת התחייה ה[[לאומיות|לאומית]] החלה גם פעילות להפיכת העברית ללשון הדיבור של [[היישוב העברי]] ב[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|ארץ ישראל]]. [[אליעזר בן-יהודה]], המכונה "[[תחיית הלשון העברית|מחיה השפה העברית]]" היה בין הלוחמים למען הפיכת השפה העברית לשפה מדוברת ולשפתו הלאומית של היישוב העברי בארץ.
על פי עדותו, בזמן עלייתו לארץ ישראל, הקהילות היהודיות השונות בירושלים דיברו בתוכן בלשונותיהן, אולם כאשר בני קהילות שונות היו צריכים לדבר זה עם זה, נאלצו לדבר "בלשון הקודש", ובשיחות-חולין אלו גם האשכנזים השתמשו בהברה הספרדית.{{הערה|[[אברהם יערי]], '''[[זכרונות ארץ ישראל]]''', חלק ראשון, מבוא עמ' 31; פרק לו: תחית הדיבור העברי, מזכרונות אליעזר בן־יהודה, עמ' 338. לדברי בן־יהודה, הוא שמע על כך ב-1881, ערב עלייתו לארץ, מפיו של [[אברהם משה לונץ]], והדברים הללו חזקו את אמונתו "באפשרות תחיית הלשון בארץ ישראל".}}
במקביל התפתחה עברית מדוברת גם במרכזים אחדים של יהודים במזרח אירופה. המעבר לדיבור בעברית ביישוב העברי בארץ היה מהיר יחסית. עם כינון שלטון [[המנדט הבריטי]] בארץ נקבעה העברית כשפה רשמית שלישית, לצד ה[[ערבית]] וה[[אנגלית]]. ערב [[קום מדינת ישראל|הקמת מדינת ישראל]] הייתה העברית כבר לשפה העיקרית של [[היישוב]] העברי, ושפת ה[[לימוד]] במרכזי ה[[חינוך]] שלו.

כיום יש כ-9 מיליון{{הערה|{{ישראל היום|זאב קליין|שפה חיה: 9 מיליון דוברי עברית בעולם|79303|18 במרץ 2013}}}} דוברי '''[[עברית ישראלית]]''', רובם המכריע גרים ב[[ישראל]]. כ-5,300,000 (2009) דוברים ילידיים (כלומר, עברית היא [[שפת אם|שפת-אמם]]){{הערה|[http://www.ethnologue.com/ethno_docs/distribution.asp?by=size Ethnologue: Statistical Summaries]|כיוון=שמאל}} והשאר משתמשים בעברית כשפה שנייה. עברית היא [[שפה רשמית|השפה הרשמית]] והעיקרית של מדינת ישראל, אם כי בנוסף לה יש מעמד מיוחד גם לשפה ה[[ערבית]], וכן נעשה שימוש נרחב ב[[אנגלית]], ב[[רוסית]] ובשפות נוספות. בעקבות ה[[מסורת]] ה[[אירופה|אירופית]], שמקורה בהקמת [[האקדמיה הצרפתית]], קיים גם בישראל גוף רשמי המכתיב תקנים של השפה: [[האקדמיה ללשון העברית]]. מוסד זה פועל מכוח [[חוק]], אף על פי שהשפעתו בפועל מוגבלת. עיסוקו בעיקר בקביעת מונחים חדשים, כללי כתיב וכללי [[תחביר עברי|תחביר]], המחייבים להלכה את [[מיסוד|מוסדות]] ה[[מדינה]] ואת [[חינוך ממלכתי|מערכת החינוך הממלכתית]]. בפועל, חלק גדול מהחלטותיו אינו מתקיים. התפתחות המילונאות השימושית בישראל ב[[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] יצרה מספר [[מילון|מילונים]] ומאגרי [[מידע]] המתעדים את הלשון העברית בפועל, ומשמשים [[אסמכתה (ביבליוגרפיה)|אסמכתות]] חלופיות לכללי האקדמיה ללשון העברית.

==ניבים ומבטאים עבריים==
לקראת תחילת תהליך החייאת השפה העברית, בעת שהיא שימשה רק כשפה שנייה בפי יהודים ושומרונים, היו לשפה שני [[ניב (סיווג שפה)|ניבים]] – יהודי ושומרוני, כשהניב השומרוני היה על סף כליה גם כשפה שנייה, יחד עם [[שומרונים|העדה השומרונית]] עצמה. לניב היהודי היו שלוש דרכי הגייה עיקריות: אשכנזית, ספרדית ותימנית (יש המציינים גם הגייה עיראקית). עם החייאת השפה, [[אליעזר בן-יהודה|בן-יהודה]] הכריז על ההגייה הספרדית כהגייה התקנית של העברית. אולם בפועל מחיי השפה דבקו בהגייה שהיא מעין פשרה בין הספרדית לאשכנזית וזו נשתרשה בעם.

בשל התחייה המאוחרת של השפה העברית, אין כמעט ניבים אזוריים עבריים. למעשה, השפה הנשמעת בפי דוברים ילידיים זהה כמעט בכל חלקי ישראל ([[עברית ישראלית]]). אפשר להבחין בשוני בין הניבים המדוברים בפי [[עדות בישראל|עדות יהודיות שונות]] ([[אתנולקט]]ים). אולם, שוני זה מתבטא בעיקר ב[[פונולוגיה]], ולא ב[[תחביר]] או ב[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]]. עיקרי שוני זה הם בהשפעה ספרדית-תימנית על ההגייה המקובלת. שוני מסוים בתחביר ובמורפולוגיה קיים בין ניבים מעמדיים של השפה ([[סוציולקט]]ים), אולם שוני זה אינו גדול יחסית. ישנו שוני בולט בין עברית ישראלית מודרנית ל[[לשון הקודש]] הליטורגית המסורתית. ההגיה היא המאפיין הבולט השונה מן ההגייה הישראלית המקובלת, אבל קיים שוני משמעותי גם באוצר המילים, הניסוח, התחביר, הדקדוק, הניקוד והפיסוק. בחוגים חרדיים מסוימים קיימת הקפדה יתרה לשמר את הלשון הרבנית, גם לצורכי חול, והתנגדות חריפה לעברית המודרנית.

ייחודה של העברית המודרנית הוא בכך שהיא משרתת במידה רבה אנשים ששפת אמם שונה. מספר הדוברים הלא-ילידיים משתווה פחות-או-יותר למספר הדוברים הילידיים, והיא אף משמשת לתקשורת בין קבוצות בתוך ישראל שאינן דוברות עברית (למשל, דיונים ב[[הכנסת|כנסת]], ב[[בית משפט|בתי המשפט]] הישראליים וכיוצא בזה מתנהלים בעברית, גם כשכל המתדיינים שייכים לקבוצות שאינן דוברות עברית). כיוון שכך, העברית המודרנית חשופה להשפעה אינטנסיבית של שפות אחרות, כגון ערבית, רוסית, אנגלית ועוד, דבר המשנה אותה בהתמדה, ואף יוצר הבדלים בין קבוצות, אשר עשויים להתפתח לניבים של ממש.

ב[[יהודה ושומרון]] (וב[[רצועת עזה]] בעת שנשלטה בידי ישראל) העברית היא שפת המינהל, בצד הערבית, המדוברת בקרב רוב ה[[אוכלוסייה]] המקומית. בניגוד ל[[ערביי ישראל]], הלומדים עברית במערכת החינוך מגיל צעיר, ומנהלים את חייהם בשתי השפות במידה כמעט שווה, רוב דוברי הערבית ביהודה ובשומרון שולטים בעברית רק במידה חלקית או שאינם שולטים בה כלל. עם זאת, השפעת העברית על הערבית שבפיהם ניכרת מאוד, בעיקר עקב השימוש הרב ב[[שאילת מילים|מילים שאולות]] מן העברית. עם התגברות ה[[הגירה]] של פועלים זרים לישראל נוצר "[[פידג'ין]] עברי", המשמש ל[[תקשורת]] בין הפועלים לדוברי העברית הישראליים.

==הכתב העברי==
{{אלפבית עברי|אות=|תמונה=}}
{{הפניה לערך מורחב|אלפבית עברי}}
הכתב העברי מאופיין במערכת [[כתב]] מסוג [[אבג'ד]] הכוללת 22 [[אות]]יות ראשיות ו-5 [[אותיות סופיות]] הנכתבות בסוף מילה במקום האות הראשית. כמו מערכות אבג'ד אחרות, גם בעברית נהוגים [[סימן דיאקריטי|סימנים דיאקרטיים]] המכונים בעברית [[ניקוד]]. [[כתב מרובע|הכתב המרובע]] המוכר היום הוא גרסה של הכתב הארמי "[[לינגואה פרנקה|הבין-לאומי]]" של [[הממלכה הפרסית]], והוא החליף (לפי ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] – על פי החלטה מגבוה של [[עזרא הסופר]]) את האלפבית העברי-פיניקי, המכונה גם "[[כתב עברי עתיק|כתב דעץ/רעץ]]", שבו נעשה שימוש ב[[ממלכת יהודה]], ב[[ממלכת ישראל]] וברחבי [[היסטוריה של המזרח התיכון|המזרח הקדום]] לפני [[גלות בבל]] ב[[המאה ה-6 לפנה"ס|מאה ה-6 לפנה"ס]]. האלפבית העברי-פיניקי לא נעלם כליל, הוא ממשיך לשמש את ה[[שומרונים]] עד היום. בתקופת הבית השני ומעט אחריה נשאו מטבעות היהודים כתובות בכתב זה. כתב זה מופיע גם על חלק מהמטבעות שמונפקים על ידי [[ישראל|מדינת ישראל]], למשל על מטבעות של [[שקל חדש]] ושל עשרה שקלים ולעיתים ניתן למצוא אותו במקומות נוספים (למשל: על סמל העיר [[נהריה]]). על [[הכתב העברי הקדום]] ראו בהרחבה בערכו.

המאפיין החזותי הבולט של הכתב העברי בן ימינו הוא הצורה המרובעת של האותיות. ה[[גופן]] שמשמש בדרך-כלל ב[[דפוס]] מכונה, הנקרא "[[פרנק-ריהל]]" (על שם מפתחיו), הוא נפוץ מאוד למרות הביקורת על כך שצורת האותיות גורמת להן להיראות דומות זו לזו, ובפרט מקשה על ההבחנה בין צמדי האותיות [[א]]-[[צ]], [[ג]]-[[נ]], [[ב]]-[[כ]], [[ו]]-[[ז]], [[ח]]-[[ת]], [[ד]]-[[ר]].

[[קובץ:Hebrew cursive.gif|270px|ממוזער|הכתב העברי המקובל בכתבי יד]]
בצד הכתב המודפס, הוא הכתב המרובע, קיים בעברית גם [[כתב עברי רהוט]], המשמש ל[[כתיבה]] מהירה. כתב זה מתאפיין בקווים מעוגלים, והוא נפוץ מאוד ב[[כתב יד (כתב)|כתבי יד]] לא-מודפסים. מקורו של כתב זה ב[[קהילה|קהילות]] [[יהדות|יהודיות]] [[אשכנזים|אשכנזיות]] באירופה. סוג אחר של כתב רהוט, מכונה [[כתב רש"י]] ומקורו בקהילות היהודיות [[יהדות ספרד|הספרדיות]]. כינויו נובע מן העובדה שהספר הראשון שהודפס בכתב זה היה במקרה פירושו של [[רש"י]]. ניסיונות אחדים להשתמש בכתב הזה גם בהדפסת טקסטים יום-יומיים לא עלו יפה. עד היום פרשנות רש"י ופרשנויות נוספות על ה[[תנ"ך]] והתלמוד נדפסות ונלמדות בכתב זה. עם זאת, ניתן לזהות מעבר לכתב המרובע בטקסטים שמיועדים להיות נגישים גם לקוראים שלא הורגלו לקריאה אינטנסיבית בכתב רש"י.

בספרי תנ"ך, ספרי שירה וספרים ל[[ילדים]] מקובל לסמן את ה[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] באמצעות [[ניקוד]]. [[ניקוד העברית בת ימינו|סימני הניקוד המקובלים כיום]], אשר מופיעים מתחת לאותיות, מעליהן ובתוכן, הומצאו ב[[טבריה]] ב[[המאה ה-7|מאה ה-7]], ושימשו במקור כאמצעי עזר לקריאת התנ"ך (בעבר התקיימו גם [[ניקוד#הניקוד בעברית ובארמית יהודית|סוגי ניקוד עברי נוספים]]). חכמי טבריה הוסיפו גם סימנים ל[[טעמי המקרא]]; סימנים אלה משמשים כסימני פיסוק וכסימנים ל[[אינטונציה (בלשנות)|אופן הנגינה]] שבה יש לקרוא את פסוקי התנ"ך. הטעמים מודפסים כיום רק בספרי תנ"ך. בכל טקסט אחר נעשה שימוש ב[[סימני פיסוק]] שהתפתחו באירופה ומשמשים בכתיבת רוב השפות בעולם.

==הגיית העברית==
{{הפניה לערך מורחב|הגיית העברית}}
הגיית העברית עברה שינויים רבים במהלך אלפי שנות קיומה, ובכל תפוצה, הגו אותה היהודים באופן אחר. ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] שאפו מחדשי ה[[שפה]] העברית לאמץ את ה[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]], בייחוד זו שהייתה נהוגה ב[[הקהילה היהודית|קהילה]] הספרדית של [[ירושלים]]; זאת משום היוקרה שממנה נהנתה הקהילה הספרדית של ירושלים בעבר, ומשום שהגייתה הייתה קרובה למדי להגייה שמשתקפת ב[[ניקוד טברני|ניקוד הטברני]] של ה[[מקרא]]. אלא שמרבית מחדשי השפה העברית ותומכיהם היו [[יהדות מזרח אירופה|יהודים אשכנזים ממזרח אירופה]], וההגייה העברית שהכירו הייתה שונה מאוד; על אף המאמץ להקנות לדיבור העברי החדש הגייה ספרדית, השפעת ה[[הגייה אשכנזית|הגייה האשכנזית]] ניכרת בעברית המודרנית וכלפחות שני מיליון [[יהדות אשכנז|יהודים אשכנזים]] בכל העולם עדיין משתמשים בהגייה האשכנזית לצורכי לימוד ותפילה בעיקר, הרבה מהם משלבים אוצר מילים של אלפי מילים השלובות בתוך היידיש ובאותם המילים השימוש נפוץ המיוחד וההגיה היא אשכנזית, אך מקצתם גם משתמש בלשון הקודש בהגיה אשכנזית ללא יידיש לדיבור יום-יומי במקרים מסוימים (כגון בעת [[תענית דיבור]], [[שבת]]ות וכדומה).

== פונולוגיה ==

{| class=wikitable style=text-align:center; style="float: right;"
|+פונמות עיצוריות ב[[עברית ישראלית|עברית הישראלית]]
!
! colspan=2 | [[עיצורים סדקיים|סדקי]]
! colspan=2 | [[עיצורים לועיים|לועי]]
! colspan=2 | [[עיצורים ענבליים|ענבלי]]
! colspan=2 | [[עיצורים וילוניים|וילוני]]
! colspan=2 | [[עיצורים חכיים|חכי]]
! colspan=2 | [[עיצורים בתר-מכתשיים|בתר־{{ש}}מכתשי]]
! colspan=2 | [[עיצורים מכתשיים|מכתשי]]
! colspan=2 | [[עיצורים שפתיים|שפתי]]{{ש}}(־[[עיצורים שפתיים#שפתיים־שיניים|שִנִּי]])
|-align=center
! [[עיצורים אפיים|אפי]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" |[[עיצור מכתשי, אפי|n]]<sup>1</sup>
| width="15" style="border-right: 0;" |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור דו-שפתי, אפי|m]]
| width="15" style="border-right: 0;" |
|-align=center
! [[עיצורים סותמים|סותם]]
| width="15" style="border-left: 0;" |
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור סדקי, סותם, אטום|ʔ]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור וילוני, סותם, קולי|ɡ]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור וילוני, סותם, אטום|k]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור מכתשי, סותם, קולי|d]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור מכתשי, סותם, אטום|t]]
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור דו-שפתי, סותם, קולי|b]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור דו-שפתי, סותם, אטום|p]]
|-align=center
! [[עיצורים מחוככים|מחוכך]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | <span style="color:red;">'''*'''</span>[[עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, קולי|d͡ʒ]]
| width="15" style="border-right: 0;" | <span style="color:red;">'''*'''</span>[[עיצור בתר-מכתשי, מחוכך שורק, אטום|t͡ʃ]]
| width="15" style="border-left: 0;" |
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור מכתשי, מחוכך שורק, אטום|t͡s]]
| colspan=2 |
|-align=center
! [[עיצורים חוככים|חוכך]]
| width="15" style="border-left: 0;" |
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור סדקי, חוכך, אטום|h]]
<sup>2</sup>
| width="15" style="border-left: 0;" |<span style="color:green;">*</span>[[עיצור לועי, חוכך, קולי|ʕ]]<sup>2</sup>
| width="15" style="border-right: 0;" |<span style="color:green;">*</span>[[עיצור לועי, חוכך, אטום|ħ]]<sup>3</sup>
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור ענבלי, חוכך, קולי|ʁ]]<sup>4</sup>
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור ענבלי, חוכך, אטום|χ]]<sup>3</sup>
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" |<span style="color:red;">*</span>[[עיצור בתר-מכתשי, חוכך שורק, קולי|ʒ]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור בתר-מכתשי, חוכך שורק, אטום|ʃ]]
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור מכתשי, חוכך שורק, קולי|z]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור מכתשי, חוכך שורק, אטום|s]]
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור שפתי-שיני, חוכך, קולי|v]]
| width="15" style="border-right: 0;" | [[עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום|f]]
|-align=center
! [[עיצורים מקורבים|מקורב]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור וילוני משופתת, מקורב|w]]
| width="15" style="border-right: 0;" |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור חכי, מקורב|j]]
| width="15" style="border-right: 0;" |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" | [[עיצור מכתשי, מקורב צדי|l]]
| width="15" style="border-right: 0;" |
| colspan=2 |
|-align=center
! [[עיצורים מקישים|מקיש]]
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| colspan=2 |
| width="15" style="border-left: 0;" |<span style="color:green;">*</span>[[עיצור מכתשי, מקיש|ɾ]]<sup>4</sup>
| width="15" style="border-right: 0;" |
| colspan=2 |
|-
| colspan=17 |
<span style="color:red;">'''*'''</span> פונמות זרות{{ש}}
<span style="color:green;">'''*'''</span> עיצורים שקיימים רק בהגיית עדות המזרח
|}{{-}}

:<sup>1</sup> כאשר האות [[נו"ן]] באה לפני עיצורים [[חך|וילוניים]] [k g], רוב ה[[ישראלים]] הוגים אותה כעיצור וילוני, אפי [[עיצור וילוני, אפי|[ŋ]]], עקב הידמות [[פונטיקה|פונטית]] ב[[בסיס חיתוך|בסיס החיתוך]] המקלה ב[[הגייה]]. כלומר, [ŋ] היא [[אלופון]] של [n] ולא [[פונמה]] בפני עצמה.
:<sup>2</sup> הגיית האות [[עי"ן]] כעיצור לועי, חוכך, קולי [[עיצור לועי, חוכך, קולי|[ʕ]]] נדירה מאוד וכך גם הגיית האות [[ה|ה"א]] כעיצור סדקי, חוכך, אטום [[עיצור סדקי, חוכך, אטום|[h]]] רוב הישראלים מחליפים את שתיהן לעיצור סדקי, סותם, אטום [[עיצור סדקי, סותם, אטום|[ʔ]]].
:<sup>3</sup> רוב הישראלים הוגים את האות [[חי"ת]] כעיצור ענבלי, חוכך, אטום [[עיצור ענבלי, חוכך, אטום|[χ]]], כאשר בהגייה הספרדית והתימנית היא עיצור לועי, חוכך, אטום [[עיצור לועי, חוכך, אטום|[ħ]]].
:<sup>4</sup> רוב הישראלים הוגים את האות [[רי"ש]] כעיצור ענבלי, חוכך, קולי [[עיצור ענבלי, חוכך, קולי|[ʁ]]] או כעיצור ענבלי, רוטט [[עיצור ענבלי, רוטט|[ʀ]]], כאשר ב[[הגייה ספרדית|הגייה הספרדית]] ו[[הגייה תימנית|התימנית]] היא עיצור מכתשי, מקיש [[עיצור מכתשי, מקיש|[ɾ]]].
{|class="wikitable" style="text-align:center;"
! rowspan="2" | פרוטו{{ש}}שמית
! rowspan="2" | IPA
! colspan="5" | עברית
! rowspan="2" | דוגמה
! rowspan="2" | [[ערבית]]
|-
! style="font-size:85%" colspan="2"| אות
! style="font-size:85%" | [[עברית מקראית|מקראית]]
! style="font-size:85%" | [[עברית טברנית|טברנית]]
! style="font-size:85%" | [[עברית ישראלית|ישראלית]]
|-
! [[Bet (letter)|*b]]
| {{IPA|b}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ב</big> || ḇ/b
| {{IPA|/b/}}
| {{IPA|/v/, /b/}}
| {{IPA|/v/, /b/}}
| <big>'''ב'''ית</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ب</big>
|-
! [[Dalet|*d]]
| {{IPA|d}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ד</big> || ḏ/d
| {{IPA|/d/}}
| {{IPA|/ð/, /d/}}
| {{IPA|/d/}}
| <big>'''ד'''ב</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>د</big>
|-
! [[Gimel|*g]]
| {{IPA|ɡ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ג</big> || ḡ/g
| {{IPA|/ɡ/}}
| {{IPA|/ɣ/, /g/}}
| {{IPA|/ɡ/}}
| <big>'''ג'''מל</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ج</big>
|-
! [[Pe (letter)|*p]]
| {{IPA|p}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>פ</big> || p̄/p
| {{IPA|/p/}}
| {{IPA|/f/, /p/}}
| {{IPA|/f/, /p/}}
| <big>'''פ'''חם</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ف</big>
|-
! [[Taw|*t]]
| {{IPA|t}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ת</big> || ṯ/t
| {{IPA|/t/}}
| {{IPA|/θ/, /t/}}
| {{IPA|/t/}}
| <big>'''ת'''ו'''ת'''</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ت</big>
|-
! [[Kaph|*k]]
| {{IPA|k}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>כ</big> || ḵ/k
| {{IPA|/k/}}
| {{IPA|/χ/, /k/}}
| {{IPA|/χ/, /k/}}
| <big>'''כ'''ו'''כ'''ב</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ك</big>
|-
! [[Teth|*ṭ]]
| {{IPA|tʼ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ט</big> || ṭ
| ''ṭ''
| {{IPA|/tˤ/}}
| {{IPA|/t/}}
| <big>'''ט'''בח</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ط</big>
|-
! [[Qoph|*q]]
| {{IPA|kʼ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ק</big> || q
| ''q''
| {{IPA|/q/}}
| {{IPA|/k/}}
| <big>'''ק'''בר</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ق</big>
|-
! [[Ḏāl|*ḏ]]
| {{IPA|ð}}
| rowspan="2" valign="center" align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ז</big> || rowspan="2" valign="center"| z
| {{IPA|/ð/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/z/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/z/}}
| <big>'''ז'''כר</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ذ</big>
|-
! [[Zayin|*z]]
| {{IPA|z}}
| {{IPA|/z/}}
| <big>'''ז'''רק</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ز</big>
|-
! [[Samekh|*s]]
| {{IPA|s}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ס</big> || s
| {{IPA|/s/}}
| {{IPA|/s/}}
| {{IPA|/s/}}
| <big>'''ס'''וכר</big>
| rowspan="2" valign="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>س</big>
|-
! [[Shin (letter)|*š]]
| {{IPA|ʃ}}
| rowspan="2" valign="center" align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>שׁ</big> || rowspan="2" valign="center"| š
| {{IPA|/ʃ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/ʃ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/ʃ/}}
| <big>'''שׁ'''מים</big>
|-
! [[Ṯāʾ|*ṯ]]
| {{IPA|θ}}
| {{IPA|/θ/}}
| <big>'''שׁ'''מונה</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ث</big>
|-
! [[Shin (letter)|*ś]]
| {{IPA|ɬ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>שׂ</big> || ś
| {{IPA|/ɬ/}}
| {{IPA|/s/}}
| {{IPA|/s/}}
| <big>'''שׂ'''מאל</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ش</big>
|-
! [[Ẓāʾ|*ṱ]]
| {{IPA|θʼ}}
| rowspan="3" valign="center" align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>צ</big> || rowspan="3" valign="center"| ṣ
| rowspan="3" valign="center"| ṱ
| rowspan="3" valign="center"| {{IPA|/sˤ/}}
| rowspan="3" valign="center"| {{IPA|/ts/}}
| <big>'''צ'''ל</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ظ</big>
|-
! [[Tsade|*ṣ]]
| {{IPA|sʼ}}
| <big>'''צ'''רח</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ص</big>
|-
! [[Ḍād|*ṣ́]]
| {{IPA|ɬʼ}}
| <big>'''צ'''חק</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ض</big>
|-
! [[Ghayn|*ġ]]
| {{IPA|ɣ}}
| rowspan="2" valign="center" align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ע</big>|| rowspan="2" valign="center"| ʻ
| {{IPA|/ʁ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/ʕ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/ʔ/, -}}
| <big>'''ע'''ורב</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>غ</big>
|-
! [[Ayin|*ʻ]]
| {{IPA|ʕ}}
| {{IPA|/ʕ/}}
| <big>'''ע'''שׂר</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ع</big>
|-
! [[Aleph|*ʼ]]
| {{IPA|ʔ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>א</big> || ʼ
| {{IPA|/ʔ/}}
| {{IPA|/ʔ/}}
| {{IPA|/ʔ/, -}}
| <big>'''א'''ב</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ء</big>
|-
! [[Ḫāʾ|*ḫ]]
| {{IPA|x}}
| rowspan="2" valign="center" align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ח</big> || rowspan="2" valign="center"| ḥ
| {{IPA|/χ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/ħ/}}
| rowspan="2" valign="center"| {{IPA|/χ/}}
| <big>'''ח'''משׁ</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>خ</big>
|-
! [[Heth|*ḥ]]
| {{IPA|ħ}}
| {{IPA|/ħ/}}
| <big>'''ח'''בל</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ح</big>
|-
! [[He (letter)|*h]]
| {{IPA|h}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ה</big> || h
| {{IPA|/h/}}
| {{IPA|/h/}}
| {{IPA|/h/, -}}
| <big>'''ה'''גר</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ه</big>
|-
! [[Mem|*m]]
| {{IPA|m}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>מ</big> || m
| {{IPA|/m/}}
| {{IPA|/m/}}
| {{IPA|/m/}}
| <big>'''מ'''ים</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>م</big>
|-
! [[Nun (letter)|*n]]
| {{IPA|n}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>נ</big> || n
| {{IPA|/n/}}
| {{IPA|/n/}}
| {{IPA|/n/}}
| <big>'''נ'''ביא</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ن</big>
|-
! [[Resh|*r]]
| {{IPA|ɾ}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ר</big> || r
| {{IPA|/ɾ/}}
| {{IPA|/ɾ/}}
| {{IPA|/ʁ/}}
| <big>'''ר'''גל</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ر</big>
|-
! [[Lamedh|*l]]
| {{IPA|l}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ל</big> || l
| {{IPA|/l/}}
| {{IPA|/l/}}
| {{IPA|/l/}}
| <big>'''ל'''שׁון</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ل</big>
|-
! [[Yodh|*y]]
| {{IPA|j}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>י</big> || y
| {{IPA|/j/}}
| {{IPA|/j/}}
| {{IPA|/j/}}
| <big>'''י'''ד</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>ي</big>
|-
! [[Waw (letter)|*w]]
| {{IPA|w}}
|align="center" style="font-size: 140%" dir="rtl"| <big>ו</big>|| w
| {{IPA|/w/}}
| {{IPA|/w/}}
| {{IPA|/v/}}
| <big>'''ו'''רד</big>
|align="center" style="font-size: 125%" dir="rtl"| <big>و</big>
|-
! פרוטו{{ש}}שמית
! IPA
! colspan="2" | אות
! style="font-size:85%"| מקראית
! style="font-size:85%"| טברנית
! style="font-size:85%"| ישראלית
! style="font-size:85%"| דוגמה
! style="font-size:85%"| ערבית
|}

===פונולוגיה משוערת של העברית הקלאסית===
בעברית הקלאסית יש כ-30 פונמות (מתוכן 23 פונמות עיצוריות), רובן מסומנות בכתיבה מנוקדת.
*כל אות מייצגת פונמה עיצורית אחת נפרדת (ראו [[אבג'ד]]), להוציא את השימוש של אותיות הו"י כ[[אמות קריאה]]. בפרט:
**סמ"ך, שי"ן שמאלית ושי"ן ימנית הן פונמות נפרדות.
**כל-אחת מאותיות [[בג"ד כפ"ת]] מייצגות פונמה אחת (דגש קל אינו פונמי).
**אל"ף נחה היא אלופון שאינו נהגה: מאתיים, תאהב, ראש.
*[[א פרוסתטית]] (שמתווספת בתחילת מילים כמו: תמול – [[אתמול]]) אינה פונמה.
*[[דגש חזק]] מסמן הכפלת פונמה (או שהוא פונמי בעצמו). דגש חזק בסוף מילה או באות אהחע"ר הוא פונמה שאינה מסומנת.
*התנועות השונות הן פונמות, פרט ל:
**שוואים ותנועות חטופות
**[[פתח גנוב]]
**התנועה האחרונה במילים ב[[משקלים סגוליים]]
*אורך התנועות הוא פונמי, או לחלופין ה[[הטעמה]].

===השתנות פונמית בעברית===
מצאי הפונמות בשפה נוטה להשתנות לאורך הזמן. חוקרים משחזרים 29 פונמות עיצוריות בשפה ה[[פרוטו-שמית]]. ב[[עברית מקראית]] מספרן מוערך ב-25. בעברית מקראית שׁ ימנית, שׂ שמאלית ו-ס מייצגות שלוש פונמות נפרדות; למשל, [[זוג מינימלי#סט מינימלי|הסט המינימלי]] שָׁר – שָׂר – סָר מבחין ביניהן (ההגייה הקדומה המשוערת של מילים אלה היא שָׁר /ʃar/, שָׂר /ɬar/, סָר /sar/). אולם, עם הזמן התבטלה הפונמה המיוצגת ב-שׂ (/[[עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום|ɬ]]/) והתמזגה עם ס (/[[עיצור מכתשי, חוכך, אטום|s]]/). [[תרגום השבעים]] מרמז שבדומה לאות שי"ן, שייצגה במקרא שתי פונמות, גם האותיות חי"ת ועי"ן ייצגו במקרא שתי פונמות כל-אחת: חי"ת ייצגה את /[[עיצור לועי, חוכך, אטום|ħ]]/ ו-/[[עיצור וילוני, חוכך, אטום|x]]/, ועי"ן ייצגה את /[[עיצור לועי, חוכך, קולי|ʕ]]/ ו-/[[עיצור וילוני, חוכך, קולי|ɣ]]/. הפונמות /x/ ו-/ɣ/ אבדו לפני המצאת הניקוד – התמזגו עם /ħ/ ו-/ʕ/, בהתאמה – אך נשמרו בשפות שמיות אחרות, למשל בערבית. בהמשך או במקביל, אולי בהשפעת ה[[ארמית]], הן הופיעו מחדש בעברית, הפעם לא כפונמות נפרדות אלא כ[[אלופון|אלופונים]] של כ"ף וגימ"ל, בהתאמה.

דוגמה להשתנות פונמית מאוחרת יותר שהתרחשה בעברית היא הפיכתם של זוגות האלופונים כּ-כֿ, בּ-בֿ, פּ-פֿ לפונמות נבדלות. לפי המקובל, בעברית הקלאסית, כפי שמשתקפת ב[[ניקוד טברני|ניקוד הטברני]], כּ ו-כֿ הן שני [[אלופון|אלוֹפוֹנים]] של פונמה אחת, וכך גם בּ ו-בֿ, פּ ו-פֿ. לדוברי השפה ברור הקשר בין זוגות המילים "תוף – תופים", "בין – לבין", "שכח – נשכח", וכו'. בתקופה קדומה של העברית נבע החילוף בין האלופונים ישירות מתוך ה[[פונולוגיה]] של השפה – כלומר: אף דובר לא היה צריך לשנן חוקים כדי לדעת מתי נכון או לא נכון להגות את הביצוע הרפה או הדגוש של הפונמה (ראו [[דגש קל]]). ב[[עברית ישראלית|עברית המודרנית]], לעומת זאת, כבר אין מדובר בזוגות של אלופונים אלא בפונמות נבדלות. הפונמות הללו אומנם מתחלפות זו בזו במילים כמו "תוף – תופים", אבל החילופים ביניהן שייכים ל[[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] של השפה ולא לפונולוגיה שלה. ניתן להשוות זאת למילים delete ו-deletion באנגלית, שהקשר ביניהן ברור לדוברי השפה על אף שהאות t מייצגת בכל אחת מהן פונמה שונה.

באוזניהם של דוברי עברית רבים, ההחלפה בין כּ ו-כֿ, בּ ו-בֿ, או פּ ו-פֿ אינה נתפסת יותר כחסרת משמעות ולכן הם נוטים לשמר את דגשותן או אי-דגשותן של אותיות אלה. דוגמה ל[[תופעה]] זו היא המילה "רֶכֶּז"[[wikt:רכז#רֶכֶּז|<small><sup>(ויקימילון)</sup></small>]]. מילה זו איננה הולמת את כללי הדקדוק העבריים וקיומה מדגים את המרחק בין ה[[פונולוגיה]] של העברית החדשה ובין זו של העברית הקלאסית: מכיוון שבכל תצורות השורש ר-כ-ז בעברית הכ"ף היא דגושה, שימרו דוברי העברית המודרנית את הדגש בכ"ף כשיצרו את המילה "רֶכֶּז". אבל לפי הדקדוק העברי המקובל, המשקל קֶטֶל אינו יכול להכיל דגש באות השנייה של השורש – לא קל ולא חזק. מאחר שדוברי עברית חדשה אינם מכירים אף תצורה של ר-כ-ז עם כ"ף רפה (בביצוע חוכך), יצרו הדוברים את הצורה בכ"ף בביצוע פוצץ.

מה שתופסים הדבקים בכללי העברית התקנית כעברית פגומה הוא לעיתים תוצאתה של אותה תופעה – תופעת שימור דגשותן או אי-דגשותן של אותיות בכ"פ, למשל: לאחר ו"ו החיבור או לאחר [[אותיות השימוש|תחיליות בכ"ל]]. דוגמאות נוספות לתופעה זו הן זוגות שורשים הנבדלים בדגשותה של אות בכ"פ בשורש שלהן: התחבֿר (יצר קשרי חברות) בניגוד להתחבּר, איפֿר (ניער אפר של סגריה) בניגוד לאִפֵּר.

בהמשך או במקביל להתפצלות של זוגות האלופונים כּ-כֿ, בּ-בֿ, פּ-פֿ לפונמות נפרדות, חלקן גם התמזגו עם פונמות אחרות. כּ התמזגה עם ק כפי שמדגים זוג ה[[הומופון|הומופונים]] (מילים שונות שנהגות באופן זהה) "כֹּל" + "קוֹל", כֿ התמזגה (אצל רוב הדוברים) עם ח כפי שמדגים זוג ההומופונים "שמחנו" + "סמכנו", ו-בֿ התמזגה עם ו עיצורית כפי שמדגים זוג ההומופונים "צב" + "צו".

==שפות שהושפעו מהעברית==
השפעת העברית ניכרת במיוחד ב[[שפות יהודיות]]. שפת [[יידיש]], ששימשה את הקהילות היהודיות האשכנזיות באירופה, ושמקורה באחד הניבים של [[גרמנית]], שאלה מילים רבות מעברית (כ-20% מאוצר המילים שלה) והשתמשה בכתב העברי. הכתב העברי של יידיש משתמש בחלק מסימני העיצורים להבעת תנועות – למשל, האות [[ע]]' משמשת לסימון התנועה [[e]]. עם זאת, מילים שאולות מעברית נכתבו על-פי הכתיב המקורי. כך, ה[[מילה (בלשנות)|מילה]] "[[wikt:אמת|אֱמֶת]]" (שנהגית ביידיש /emes/), נכתבה כך ולא "עמעס".{{הערה|זאת למעט המקרה של היידיש [[ברית המועצות]], שבהנחיית ה[[יבסקציה]] נתפשטה מזכר הכתיב העברי המקורי; ראו למשל בערך "[[דער עמעס]]".}} [[בדיחה]] נושנה של דוברי יידיש מספרת על כתיבת השם "נח" [[נח בשבע שגיאות|בשבע שגיאות]] (כלומר: "נאָוײעך" במקום "נח"). השפה [[לאדינו]] (נקראת גם "ספניולית" או "ספרדית יהודית"), שהתפתחה מן ה[[ספרדית קסטיליאנית|ספרדית הקסטיליאנית]], ושימשה קהילות יהודיות ספרדיות בכל רחבי העולם, שאלה אף היא מילים רבות מן העברית, ונכתבה בכתב העברי, בעיקר בכתב רש"י (אם כי קיימת גם שיטת כתיבה באותיות לטיניות). [[ערבית יהודית]], שפה ששימשה את הקהילות היהודיות ב[[האימפריה המוסלמית|אימפריה המוסלמית]], בעיקר ב[[צפון אפריקה]], ואשר בה נכתבו [[מורה נבוכים]] ל[[הרמב"ם|רמב"ם]] וחיבורים חשובים נוספים, נכתבה אף היא בכתב העברי.

ה[[ארמית]] וה[[ערבית]] נחשבות שפות אחיות לעברית מהן אף ניתן להבין ביטויים בעברית בדיוק יתר.

שפות אחרות הושפעו מהעברית בעיקר דרך [[תרגומי המקרא]] והשפעת המקרא על הקוראן. המילה "[[wikt:שבת#שַׁבָּת|שַׁבָּת]]", למשל, נפוצה בלשונות העולם כשמו של [[יום השבת|היום השביעי]] ב[[שבוע]], או ככינוי ליום מנוחה. גם [[שם פרטי|שמות]] עבריים של דמויות מקראיות נפוצים מאוד ברחבי העולם. שתי המילים העבריות הנפוצות ביותר בשפות העולם השונות הן "[[אמן (דת)|אמן]]" ו"[[הללויה]]" – מילים המסיימות [[תפילה|תפילות]], ומבטאות הסכמה לנאמר. מילים עבריות נוספות חדרו לשפות לועזיות בזכות הופעתן בתנ"ך (למשל חדירתה לשפה האנגלית של המילה 'שיבולת'='''Shibboleth''' כמציינת אמצעי סינון וזיהוי של בני קבוצה ידועה) או בתיווכם של דוברי עברית/יידיש (למשל חדירתה לשפה האנגלית של המילה 'מבין'=MAVEN כמציינת אדם בעל ידע וניסיון בתחום ספציפי). ב[[רשימת מילים בגרמנית שמקורן בעברית]] אפשר לעמוד על גלגולי השפעה עקיפה ורחוקה עוד יותר של חדירת מילים עבריות בתיווכם של דוברי יידיש, כי במקרים אלה נשתבשה הגייתן ואף השתנה מובנן המדויק עם המעתק שלהן לשפה המאמצת.

==המורפולוגיה של העברית==
לשפה העברית יש [[מורפולוגיה (בלשנות)|מורפולוגיה]] טיפוסית של שפה שמית. המאפיינים העיקריים הם ריבוי [[נטייה (בלשנות)|נטיות]] לכל מילה (בפרט ל[[פועל (בלשנות)|פעלים]]), נטייה לא-רציפה (כלומר בסיס המילה משתנה בנטייה, ולא רק ה[[מוספית|מוספיות]]), ושינויים רבים ב[[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] לעומת יציבות של ה[[עיצור]]ים. מקובל לתאר יצירה של מילים בשפות שמיות, בכלל זה בשפה העברית, כתהליך של הרכבת [[שורש (שפות שמיות)|שורש]] ו[[משקל (בלשנות)|משקל]]. השורש הוא [[מורפמה]], שהיא סדרה של 3–4 (לעיתים נדירות: [[שורש מחומש|חמש]] או [[שורש משושה|שש]]) אותיות; המשקל הוא סדרה דומה של תנועות ואלמנטים [[פרוזודיה|פרוזודיים]] (לפעמים נצמדות אליו גם מוספיות). באמצעות שילוב התנועות והאלמנטים הפרוזודיים בין עיצורי השורש נוצרת מילה. לדוגמה, הרכבת השורש כ-ת-ב על המשקל מִ-םְםָם יוצרת את המילה: מִכְתָב ("מִ" היא מוספית, לצורך תיאור המשקל מציינת כאן האות [[מ|מ"ם]] [[אותיות מנצפ"ך|סופית]] עיצור כלשהו). בדרך-כלל, למילים שנגזרות משורש אחד יש [[משמעות]] דומה, אולם יש לכך חריגים רבים. לשורשים ולמשקלים אין קיום בשפה כשלעצמם, אלא רק כמרכיב של מילים, ולעיתים קרובות בצירוף מורפמות אחרות. אין הסכמה בין הבלשנים בדבר הממשות של השורש בשפה. יש הטוענים שמדובר בחלק בלתי נפרד מאוצר המילים של השפה, גם אם הוא מופיע רק בצירוף מורפמות אחרות, ואחרים טוענים שמדובר בהפשטה מדעית, שהדוברים אינם מודעים לה בצורה אינטואיטיבית. רוב הבלשנים מסכימים כי בעבר היו שורשים של שתי אותיות כגון "ב-א" ו"ק-מ" (כיום מקובל להתייחס לשורשים האלה כשורשים תלת-עיצוריים: ב-ו-א, ק-ו-מ). כמו כן, העברית המודרנית יוצרת שורשים של יותר מ-4 אותיות (בעיקר ממילים שאולות), כגון פלרטט, טלגרף. בעברית מודרנית נוצרות מילים ששורשן אינו ברור. למשל, מילים כמו "[[רמזור]]" או "[[מדרחוב]]" נוצרו בדרך של [[הלחם בסיסים|הֶלְחם בסיסים]], כך שקשה לקבוע את שורשן. עם זאת, המילה "רמזור" התפתחה לשורש רמז"ר, כמו בביטוי "צומת מרומזר". כמו כן, הקשר הסמנטי בין מילים שנגזרו משורש אחד הוא לפעמים מעורפל. כך למשל, הפעלים "פסל" (במובן של פסילה) ו"פיסל" נראים כאילו נגזרו משורש אחד, אולם אין ביניהם קשר סמנטי, כיוון שהאחרון נגזר משורש של העברית המקראית, ואילו הראשון נגזר ממילה ארמית שנכנסה אל העברית בתקופה מאוחרת יותר.

==השפה העברית במסורת היהודית==
על פי ה[[מסורת]] היהודית, עשר המאמרות ה[[אלוהים|אלהיות]] שבהן [[בריאת העולם (יהדות)|נברא העולם]] היו בעברית, וה[[מלאך|מלאכים]] משתמשים בלשון זו. על כן השפה נקראת לשון ה[[קדושה (יהדות)|קודש]].

לפי [[יהודה הלוי|ריה"ל]] בספרו "[[הכוזרי]]" (מאמר שני סעיף ס"ח) השפה העברית היא האצילה בשפות, והיא השפה שבה [[התגלות|נגלה]] [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]] ל[[אדם וחוה]] (ולכן אדם נגזר מ[[אדמה]] וחוה מ[[חיים]]), אשר דיברו בשפה זו והנחילו אותם לבניהם ולאנושות כולה, שהשתמשה בה עד ימי [[מגדל בבל]] (דור הפלגה). אז אלוהים בלבל את הלשונות ונוצרו שפות רבות; אולם [[עבר (דמות מקראית)|עֵבֶר]] המשיך גם אז להשתמש בעברית, ולכן [[מדרש שם|נקרא בשם זה]]. מבלבול הלשונות נובע הדמיון של השפות הקדומות לעברית.

[[הרמב"ם]] מציג נימוק שונה ופשוט יותר להיותה של העברית לשון הקודש. הוא מסביר זאת בכך שאין בשפה מילים מפורשות המתארות דברים הקשורים למין. ה[[מהר"ל]] חולק עליו (נתיב הצניעות, פרק ג') ואומר שה[[רמב"ם]] הפך את היוצרות, מכיוון שהשפה היא קדושה, ובה נברא העולם, לכן אין בה מילים המתארות מיניות ולא להפך.

== עברית בעולם ==
{{להשלים|נושא=ישראל|נושא2=מדעי הרוח}}
ב[[ארצות הברית]] מספר דוברי העברית מגיע ל־212,747 בקירוב. בקרב [[יהדות ארצות הברית]] כ-50% העידו כי הם קוראים בעברית, לעומת בין 10% ל-12% שהעידו כי הם דוברים את השפה.{{הערה|{{ynet|עדי גרינברגר|שפת אם, שפת עם|5609306|18 באוקטובר 2019}}}}

החל מ-[[6 בינואר]] [[2005]] השפה העברית היא שפת מיעוט מוכרת ב[[פולין]].{{הערה|[http://www.efnil.org/documents/conference-publications/dublin-2009/16-Dublin-Pisarek-Mother.pdf Walery Pisarek, The relationship between official and minority languages in Poland.]|כיוון=שמאל}} מספר אוניברסיטאות ברחבי העולם (כמו [[אוניברסיטת ייל|ייל]]), מחשיבות את העברית כשפה קלאסית, הנלמדת במסגרת [[לימודים קלאסיים|הלימודים הקלאסיים]] של תלמידי השנה הראשונה. גם ב[[דרום אפריקה]] העברית היא שפת מיעוט.

==ראו גם==
{{תקציר פורטל|השפה העברית}}{{תקציר פורטל|בלשנות}}
*[[לשון הקודש]]
*[[עברית מקראית]]
*[[לשון חכמים]]
*[[עברית ישראלית]]
*[[תחיית הלשון העברית]]
*[[גיור תוכנה]]
*[[עברית באינטרנט]]
*[[טעמי המקרא]]
*[[הכתב העברי הקדום]]
* [[יידיש]]
*[[לאדינו]]

'''דקדוק ולשון'''
*[[כתיב חסר ניקוד]]
*[[ניקוד העברית בת ימינו]]
*[[דקדוק עברי]]
*[[בניינים בעברית]]
*[[כתיב עברי]]

== לקריאה נוספת ==
* יעקב יגר, '''מטאפורה דימוי וניב (דיונים בפרקי לשון)''', הוצאת ספרים [[מרדכי ניומן|מ. ניומן]] בע"מ, חיפה, תשל"ד (1973).
* יעקב יגר, על לשון וחינוך, הוצאת ש. זק ושות', ירושלים, תשמ"ו (1986); (הובא לדפוס על ידי בנו ד"ר [[משה יגר]]).
* [[שמעון פדרבוש]], '''הלשון העברית בישראל ובעמים''', ירושלים: [[מוסד הרב קוק]] 1967.

* [[שלמה מורג]], '''עיונים בעברית לדורותיה''', [[הוצאת מאגנס]] {{ULI|004445225}}
* '''פרקים בתולדות הלשון העברית''', [[האוניברסיטה הפתוחה]], 2004 {{ULI|001439701}}
* [[אילן אלדר]], '''ממנדלסון עד מנדלי: בדרך לעברית החדשה''', [[הוצאת כרמל]], 2014 {{ULI|012503863}}
* יעל רשף, '''העברית בתקופת המנדט''', הוצאת [[האקדמיה ללשון העברית]], 2015 {{ULI|013840213}}
* נתן אפרתי, '''מלשון יחידים ללשון אומה: הדיבור העברי בארץ ישראל בשנים תרמ"ב–תרפ"ב (1881–1922)''', הוצאת האקדמיה ללשון, 2004 {{ULI|006158677}}

<div class="mw-content-ltr">* A.Saénz-Badillos, '''A History of the Hebrew Language''', Cambridge {{ULI|003859215}}
</div>{{-}}

== קישורים חיצוניים ==
{{מיזמים|ויקימילון=עברית|ויקיספר=לשון}}
* אתר [https://web.archive.org/web/20040524115718/http://hebrew-academy.huji.ac.il/ האקדמיה ללשון העברית]
* [https://www.iahlt.org האיגוד הישראלי לטכנולוגיות שפת אנוש – תיוג תכנים לאימון מודלים]
* [http://hebrew-academy.org.il/2015/01/08/עברית-על-שמה-של-לשוננו/ על המילה 'עברית'], באתר האקדמיה ללשון העברית
* אתר [http://www.safa-ivrit.org/ השפה העברית]
* {{אוצר ישראל|ז|320|עִבְרִית||עמודים=313–318}}
* {{nrg|סיני גז|מה יגיד אליעזר בן-יהודה: האינטרנט מחייה השפה העברית?|177/931|27 בנובמבר 2010|16|2}}
* {{ynet|יואל רפל|151 שנים להולדתו: ביאליק – מחדש השפה העברית האמיתי|judaism/culture/article/rychuvwd6|22 בדצמבר 2023}}
* {{עושים היסטוריה|ההיסטוריה של השפה העברית|133}}
*רחל אליאור, [https://benyehuda.org/read/21551 עברית מכל העברים], באתר [[פרויקט בן-יהודה]], 2013
* {{הארץ|אילון גלעד|מתי התחלנו לקרוא לשפת הקודש "עִבְרִית" ולמה?|1.2532362|8 בינואר 2015}}
* [http://web.nli.org.il/sites/NLIS/he/Education/Pages/itemPage.aspx?ItemID=NNL03_EDUSP4685 תחיית השפה העברית: פריטי מקור ומשאבי הוראה], באתר החינוך של [[הספרייה הלאומית]]
* {{בריטניקה}}
* {{דף שער בספרייה הלאומית|987007555654405171|שפה עברית}}
* [[רוביק רוזנטל]], [https://blog.ravmilim.co.il/2024/04/15/דר-רוביק-רוזנטל-העברית-שמות-רבים-לה/ העברית שמות רבים לה], באתר [https://www.ravmilim.co.il/naerr.asp?_atscid=4_76704_232402310_3875518_0_Tx3xetx3zesaswhsadw רב-מילים], 15 באפריל 2024

==הערות שוליים==
{{הערות שוליים}}

{{היסטוריה של העברית}}
{{שפות יהודיות}}
{{שפות בישראל}}
{{בקרת זהויות}}

[[קטגוריה:עברית|*]]
[[קטגוריה:שפות שמיות צפון-מערביות]]
[[קטגוריה:ישראל: שפות]]
[[קטגוריה:שפות יהודיות]]
[[קטגוריה:שפות]]