פאולין קוריארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פאולין קוריארד
Pauline Couriard
לידה 1848
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1898 (בגיל 50 בערך)
סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Пелагея Петровна Куриар עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין נובודוויצ'יה (סנקט פטרבורג) עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פאולין קוריארדאנגלית: Pauline Couriard;‏ 18481898) הייתה ציירת רוסית, חברת כבוד באקדמיה הקיסרית לאמנויות. [1] היא ידועה בעיקר בזכות הקמת חוג האמנות לנשים בסנט פטרסבורג והנהיגה אותו.[2] היא הציגה את יצירותיה ברחבי אירופה.[3]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאולין נולדה ב-1848 בסנט פטרסבורג במשפחת אצולה ותיקה.[4] אביה, היה גנרל בצבא הרוסי.[5] היא התחנכה בהדרכתו של אמן פופולרי לב לאגוריו. היא הציגה לראשונה בגיל 28 וזכתה להצלחה.

היא נישאה לרופא השווייצרי אלפרד קוריארד, שעבד בבית החולים מרינסקי בסנט פטרסבורג וקיבלה את שם משפחתו. מספר שנים לפני מותו של בעלה, היא התגוררה בז'נבה.[6] היא הציגה את נופיה באקדמיה הקיסרית לאמנויות, שם קיבלה 2 מדליות כסף, ובשנת 1882 הוכרה כחברת כבוד של האקדמיה הקיסרית לאמנויות .

ב-1882 חזרה פאולין קוריארד לסנט פטרסבורג. באותה שנה היא ייסדה את חוג האמנות הראשון לנשים שמטרתו הייתה להקל את הגישה של נשים לקורסים הניתנים באקדמיה לאמנויות יפות. היא עמדה בראש חוג האמנות לנשים במשך יותר מעשר שנים. בשנת 1892 לרגל יום השנה העשירי לחוג, קיבלה קוריארד סדרת רישומים במתנה מתלמידיה. מוזיאון ז'נבה ירש את הרישומים הללו ב-1899. הרישומים שנתרמו על ידי פאולין קוריארד הוצגו בתערוכה הציירים הרוסים מהמאה ה-19 במוזיאון לאמנות והיסטוריה בז'נבה בשנים 2008–2009.

פאולין קוריארד מתה בשנת 1898 בסנט פטרבורג.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פאולין קוריארד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Histara - Les comptes rendus, histara.sorbonne.fr
  2. ^ Pauline Couriard (1848-1898), data.bnf.fr (בצרפתית)
  3. ^ "Voyage dans l'imaginaire russe du XIXe". Le Temps (בצרפתית). 2008-12-20. ISSN 1423-3967. נבדק ב-2023-03-14.
  4. ^ Dans le sillage des peintres russes, Dans le sillage des peintres russes (בצרפתית)
  5. ^ Булгаков, Ф. И. (1889). Наши художники (Живописцы, скульпторы, мозаичисты, граверы и медальеры) на академических выставках последнего 25-летия. Биографии, портреты художников и снимки с их произведений. Типография А. С. Суворина. pp. 227–229, 234.
  6. ^ Тайна красного ящика, nashagazeta.ch, ‏2008-12-03 (ברוסית)